שו"ת מהר"ח אור זרוע/יא

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

שו"ת מהר"ח אור זרועTriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ומענין המילה נראה דאין האב חייב למול בנו בידיו אלא לעסוק שיהא נימול דומי' דכל הני דקחשיב התם ללמדו תורה ללמדו אומנות להשיטו בנהר וכי לא ישכור מלמד לבנו לתורה ולכל הני, או בסוכות דכתיב חג הסוכות תעשה ודרשינן תעשה ולא מן העשוי א"כ ע"כ קאי תעשה אסוכה שחייב בעצמו לעשות סוכה וכי לא יאמר לאחר לעשות סוכה וכן גבי תפילין וכי לא יקשרם לו אחר על ראשו וזרועו וכן ציצית, אלא כל הני עיקר מצוותן אינו העשייה אלא שהמילה חתומה בבשרו וכן ישיבתו בסוכה וכן תפילין המונחין בראשו ובזרועו, ומילה גם היא עיקר מצותה כן שאל"כ דוד המלך ע"ה שהיה מצטער כשנכנס למרחץ וראה עצמו ערום בלא מצוה נזכר על המילה ואם לא היה מצות המילה אלא העשייה למה שמח עליה יותר מראשו וזרועו וכל גופו שקיים בהם מצות תפילין וציצית וכמה מצות אלא מילה היא מצוה בכל עת כתפילין המונחין בראשו וציצית בבגדו, ובמקומו של ר' אליעז' היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות איזמל בשבת וכי כל זה אבי הבן בעצמו עשה ולא אחר ועוד אם האב בעצמו חייב למולו או הוא או שלוחו דוקא א"כ אם מל אותו אחר בלא רשות האב שאינו חפץ בשליחותו אינו מהול ויצטרך להטיף ממנו דם ברית כמו דהאומר לשלוחו צא ותרום והלך ומצאו תרום דאמר דילמא אינש אחרינא שמע ואזל ותרם ורחמנא אמר מה אתם לדעתכם וכו' (חולין ד' י"ב) אלא וודאי אין האב חייב למול בידו אלא שיתעסק שיהא בנו נימול ואין להאריך, וע"כ כן הוא שאם לא כן לר' אליעזר שלולב וכל מכשיריו דוחה את השבת אם ראובן אין לו לולב שמעון יחלל שבת לתקן לראובן כדרך שאנו עושין במילה שראובן מל בן שמעון, ואפילו אם האב אומן ואומר לאחר למול את בנו לא עבר בזה כלל בעשה ופ"ק דפסחים דפריך אבי הבן מאי איכא למימר פירוש כיון שעליו מוטל לעסוק שיהא בנו נימול, ועת לקצר, וההיא דמילת זכריו (יבמות ד' ע"א) איתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשייה דמוקי לה כגון שאביו ואמו היו חבושין, התם נמי אין מוטל על האחרים לעסוק במילתו של זה עד שיצא אביו מבית האסורין ונראה לפי הענין שב"ד בההיא שעתא לא מיחייבי ביה כי היו בטוחין שאביו יצא ויעסוק במילתו ואם אמו לא היתה חבושה היא היתה חייבת לעסוק דלא ממעט לה קרא אלא היכא דאיתיה לאבוה ולא דמי לפדיון ולתלמוד תורה דהתם יליף מתפדה תפדה ומולמדתם ולמדם (קדושין ד' כ"ט) מה שאין כן גבי מילה ואי מאותו לא מצינו למיפטרה אפילו כי ליתיה לאב דכל התורה בלשון זכר נאמרה והשווה הכתוב אשה לאיש ואם היא לא היתה חבושה נמצא שביום השמיני שהוא זמן המילה כבר הוטלה החוב עליה ואפילו אם היה האב יצא בין עשיה לאכילה לא היה מעכב מלאכול שכבר הוטלה על האם ולא דמי לבי דינא.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.