שו"ת מבי"ט/א/שיב
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שיש לו בן מאשה אחרת ונפטרה בחייו ואח"כ נשא אשה אחר' ויש לו בנים ממנה ונפטר ראובן בחיי אשה זו ויורשיו מהאשה הראשונה תבעוה לב"ד וכתבו כל המטלטלי ואח"כ השביעוה שבועת אלמנה כדין וכשורה ואז ב"ד פסק לה מזונו' י"ב חתי' בשבוע ומנו לה אפוטרופו' למכו' מהמטלטלים למזונותיה ואמרו לה שתתכסי ממעשה ידיה והאפוטרופוס הנז' היה מוכר והולך וזן עד תשלו' שנה ואח"כ סלק עצמו ואמר לאלמנה התפרנסי משכירות הבתים והפרדס שעולים כך וכך עתה בהיות שיש לאלמנה הנז' ב' בני' היו נזוני' עמה מהי"ב חתיכ' וממקצת ממה שהיתה מרווחת ממעשה ידיה אמרו היורשין האחרים מה שאתה זן לבניך יחשב מכתובותיך מאחר שאת מותירה מן מזונותיך ומאכילה לאחי בניך זה הנותר יחשב מכתובתיך או יחשבו לבניך לירושתם והיא אומר' אני הייתי עושה כל יום תענית ומסגפ' עצמי רב ליזון בני כדי שלא ילכו לתרבות רעה כל זה יורנו רבינו מהו הדין אם ביד היורשין או לאו:
תשובה נראה לי שאין ליורשים תביעה על האלמנה הנז' דאע"ג דכתב הרמב"ם פי"ח דמותר מזונות האלמנה ומותר כסות ליורשי' וכתב הרב המגיד שהרשב"א ז"ל כתב דשטת גמ' שלנו מכרעת כדבריו וכו' שלא כדעת הראב"ד שראה בירושלמי הותירה מזונותיה שלה ומותר זה היינו בצמצמה כמו שכתב בא"ה סימן צ"ה אפ"ה היינו בצמצמ' והותירה דמותר זה נשאר בידה אז הוא ליורשים אבל כשהוציאה כל מה שקצבו לה ב"ד במזונות אלא שהאכילה מהם לבניה ממה שהיתה צריכה לתת לתוך פיה שהכל היה צריך למזונותיה שהרי ב"ד ידעו שהיתה צריכה לי"ב חתי כל שבוע למזונות וכן קצבו לה ואלו היתה אוכלת כראוי לה היתה צריכה כל הי"ב חתי' לה לבדה ואילו לא היו יתומי' עמה היתה אוכלת בריווח כל הי"ב חתי' כמו שקצבו לה ב"ד א"כ כל סעודה וסעוד' שהית' אוכלת היתה ראויה לה לבדה ולא הותירה בה שום דבר והרי הוא כמו שנשתתפה עם אחרת באכילה ושמה היא לאמצע כל מה שקצבו לה ב"ד למזונות שאעפ"י שהאחרות היו אוכלות יותר ממנה אין כאן מותר כמו כן כשאכלה עם בניה הקטנים ונתנה לתוך פיהם מה שהיה ראוי לתת לתוך פיה אעפ"י שלא היו מוציאים היתומים שום דבר אין כאן מותר וכמו כשהית' האלמנה מוציאה כל הי"ב חתי' והיתה אוכלת יותר מדאי כשהיתה יכולה לצמצם או הוזלו המזונות תוך הו' חדשים שנתנו לה ב"ד למזונות והוציא' כל מה שקצבו לה המזונות ומיני מגדים אין יכולים לחשב עמה על המותר ממה שהיה מספיק לה כיון שכבר קצבו לה ה"נ בנ"ד שהיה הכל ראוי לה כמו שקצבו לה ב"ד והכל הוציא' כנז' אין כאן מותר ואין שום תביעה ליורשי' האחרים עליה והרשב"א ז"ל יודה בזה וכ"ש שהיתה מצרפת למזונו' היתומי' ג"כ קצת ממעשה ידיה שאמר לה האפוטרופוס שהיו לכסות' ומן הכל נתפרנסה היא והיתומים והוציאה כל מה שקצבו לה ב"ד למזונות ואין כאן מותר כמו שנז' ואפי' היה איזה ספק בזה היה כדאי הראב"ד ז"ל שפסק כירושלמי לסמוך עליו בדבר שיש ספק אם הרמב"ם ז"ל יודה בזה או לאו גם כי לדעתי אין ספק וכ"ש כי בגמ' ובהרמב"ם לא נזכר אלא מותר מזונות שנר' שהותירה משבעה לה שצמצמה כי הכא אלא שבא"ה כתב צמצמה כדי לתת טעם לבד שלא יהיו טועים שיקצבו לה מזונות יותר מן הראוי נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |