שו"ת מבי"ט/א/רצה
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי על אלמנה אחת שתפסה ממון הרבה מנכסי בעלה למזונות ובאים ב"ח לגבות חובותיה' ואינם מוצאים אלא ממה שיש בידה והוא סומכת על מה שכתב הרמב"ם ז"ל אפילו תפסה ככר זהב מההוא דכלתא של ר' שבתאי שתפסה דסקי' מלאה מעות ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה ובנדון זה יש כח ביד חכמי' להוציא מידה כי מה שלא היה כח בידיהם היינו לגבי יתומים אם יאמרו תוציא מידה ואנו נזון אותה דלאו כל כמיניה כיון שהם בידה ואינ' רוצה ללכת אחריה לב"ד ולהתבזות בכל יום לתבוע מזונות ואע"ג שיאמרו לה לב"ד אנחנו נוצי' מהם מזונותיך בכל זמן שתצטרכי אינ' רוצ' לאטרוחי בי דינא בכדי אח' שהם בידה והיינו דקאמרו ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה ולומר אנחנו נחייב היתומים בכל זמן הצורך לתת מזונות אבל אי איכא ב"ח שאין להם נכסים ממה ליפרע אלא מאלו שה' בידה יש רוב אונים ואמיץ כח לחכמים להוציא מידה משום דמזונות אלמנה הם תנאי ב"ד וב"ח איכא שעבודא דאורייתא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"א דהלכות מלוה בענין תפיסה א"א למזונות ובסמ"ג ובא"ה סי' צ"ז וכ"ש במזונות דאלמנה דהוו תנאי ב"ד כדאמ' נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |