שו"ת מבי"ט/א/ע
|
< הקודם · הבא > |
מצאתי כתוב בפי' הר' יעקב מישאטי ז"ל על הלכות הרב פ' י"ח על מה שכתב ואם מתה האלמנה בלא שבוע' יורשיה יורשים כתובתה אעפ"י שהם נכסי צ"ב וכו' כתב מפני שדינה בנדוניתא כדין ב"ח וזה שאמר בפ' י"ז שהיא נשבעה כשאבדו נכסי' והיא טוענת שלקחו הבעל לפי' נשבעת שלא לקחה אותן ולא נתנ' ולא מחלה עכ"ל וכבר כתבתי למעלה ענין שבועה זו ומה שתבע כר' יוסף שהוציא בפטירת בנו ה"ד פרחים ובכלתו ז' או ח' נראה דמה שאמר שהוציא בקבורתה יותר מהראוי להוצי' ישבע עליו וינכ' כל מה שהוצי' בקבורת' ממה שחייב לאביה דאע"ג דכת' הר"מ ז"ל פי"ח מתה האלמנה יורשי הבעל חייבים בקבורתה ואם נשבעה יורשיה וכו' משמע דבשלא נשבעה יורשי הבעל חייבי' בקבורתה הכא שאני דאעג"ב דלא נשבעה הרי יורשיה יורשי' כל מה שנמצ' בעין מנכסי צ"ב ונ"מ ועוד דחיישי' דתפ' צררי והורישה כמו שכתב הראב"ד ז"ל והכריעו דבריו בטור א"ה סי' פ"ט והר"ן ז"ל ריש פ' אלמנה ניזונת. ולענין מה שהוציא בקבורת בנו אעפ"י שהיו יורשיה גובין כל כתובתה נדוני' ועיק' ותוספ' לא היה יכול לגבו' ממנה כלו' על מה שהוצי' בקבור' דאין האש' חייבת לשלם קבורת בעלה אם אין לה מותר על כתובתה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל נ' וכמו שהבי' הרשב"א ז"ל בתשובה מן התוספ' וכ"ש הכא דאין יורשיה גובין אלא מה שהוא בעין כדאמר' ואפילו היה טוען שמכר מנכסיה נצ"ב או נ"מ מהסבלונות ומהדמים קבר את בעלה חייב לפדותם או לפרוע דמיהן שאין האשה חייבת בקבור' בעלה כדאמ' כיון שאין לה סך כתובתה וכדאמ' פ' אלמנה ביבמו' ההיא אתתא דעיילה ליה לגבר' איצטל' דמילת' בכתובה שכיב מרע שקלוה יתמי פרסו' אמיתנ' אמ' רב' קנייה מיתנ' דתכריכי המת אסורים כהקדש דגמרי שם שם מעגלה ערופ' בפ' נגמר הדין בסנהדרין ומסיק דכיון דאלו מגניב ברשות יתמי קיימי עד שתגבם אתי הקדש דאקדשוה יתמי ומפקע ליה לשעבוד ויהבי דמי כמו שכתבו המפרשי' ז"ל וכמו שכתב במישרי' נתיב כ"ג חלק י"א דקנאו המת ומשלמי' אותו היתומי' ע"כ וא"כ הכא נמי כיון שלא היה כח ביד היורשי' למכור שום דבר מנכסי' ואפי' מהסבלונו' כדאמ' לעיל חייבי' לפרוע לה דמי הסבלונות כנז'. כאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |