שו"ת מבי"ט/א/סח
|
< הקודם · הבא > |
על מה שטענה חנה אלמנת פלו' על הבתים שהיו של בעלה ירושה מאביו שהוא היה בכור ויש לו שני חלקים ובני אחי בעלה אין להם אלא שליש שאביהם היה פשוט אלא שנתחייבה היא בשטרי לפרוע ס' פרחים שהיתה הבית ממושכנ' עליהם והיא אמרה שבטעו' נתחייב שלא ידעה שבעל' היה לו הרשא' מאחיו למשכן הבית וכיון שהיה לו הרשאה ממנו יתחייבו לפרוע דמי המשכנתא דנתי דלאו כל כמינה לומר בטעות נתחייבה אלא היכא שיתבורר הטעות בפני ב"ד וכמו שכתב הרי"ף ז"ל ספ"ק דגיטין על הנהו גינאי דעבוד חושבנ' וכו' דאיירי היכא דאיכא סהדי דאיכא טעותא א"נ דקא מודה הוא אבל בלאו הכי לא מהניא האי טעותא מידי דאי לא תימא הכי כל שטרי דעלמא נמי לימא דבטעותא הויא מילתא ונפטר ע"כ ור"ח ור"ת כתבו שאפי' במגו אינו נאמן לטעון בטעות נתחייבתי כמו שכתבו התו' שם והמרדכי פ' חזק' מההי' דפ' שבועו' מדיינין וא"כ בנדון זה אינה נאמנת לומר בטעות נתחייבתי אלא אם כן בעדי' שאחי בעלה קבל חלקו מדמי המשכנת' או ויתר על חלקו ובלאו הכי חייבת כדאמר' וחלק עלי בספק זה החכם הר' אברהם צרפתי יצ"ו בטענו' שאינן מוכיחות והחכמים הר' אברהם שלם וכה"ר יוסף קארו יצ"ו והרבי יחיאל יצ"ו הסכימו למה שפסקתי נאם הצעיר משה בר' יוסף מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |