שו"ת מבי"ט/א/סו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ו ששאל החכם כה"ר יעקב קואלייאר ראובן יש לו ד' בנות הא' בוגרת והג' קטנות והלך לחנות אחד שהיה בו שכיר בעל החנות ושאל ממנו מעט טרטר ללבן בו כלי כסף אחד ואמר לו השכיר הרי הוא ותקחהו בקידושי בתך ולא פי' איזהו מהם ולקח אב הבנות הטרטר ושתק ולא השיב דבר ובהליכתו לחנותו שהיתה כמו ח' אמות רחוקה מחנות השכיר אמרו לו בעלי החנויות האחרות השומעים הדבר מה זה עשית והשיב תניחוהו אתן לו חרב בלבו כו' הודיענו אם הקידושי' קידושי' כלל אם לאו:
תשובה מילתא דפשיטא היא דאין הבוגרת בכלל הקידושין וכדתנן בהדי' במתניתין פ' האומר המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ואמ' בגמ' דלא איצטריך למתניי' אלא היכא דשויתיה שליח וכו' דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה ולענין הבנות הקטנות נמי נראה דלא הוו קידושין כלל בנדון דידן מב' טעמים הטעם הראשון שקדשה בגזל וקי"ל דגזל דעלמא אפילו שדך אינה מקודשת וזה הטרטר גזל הוא ביד השכיר ולא הוו קידושין אפילו היה אומר בעל החנות בתר הכי דניחא ליה דהא אמרינן פרק האומר דלא אמרי כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד אבל הכא מחמת כסופא הוא דאמר הכי ואפילו שהוא דרך הצורפי' להשאיל זה לזה דברים הצריכים לאומנת' כמו שבא בשאלה וגם אינם מקפידים על השכירי' בזה היינו אם היה משאיל השכיר לשואל אבל לתתו בתורת קדושין אין לו רשות לשכיר והוי כקדשה בגזל דהא אפילו אמ' בעל הבית אמאי לא לא תיתב לה מהאי חריפ' אמר התם גבי ההי' עובד' דפרומ' דשכרא דלא אמרו כלך אצל יפות וכו' וכדאמ' לעיל ולא תימא דגבי שכיר מחיל טפי מאיניש אחרינא דהא בהאי עובדא גופא גרסי' ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשכרא וכו' ופרש"י ז"ל שהיה עושה שכר לב"ה למחצית שכר ואפ"ה אמרינן דלא אמרו כלך אצל יפות כו' וכ"ש הכא שאין לו חלק לשכיר כלל באותו הטרטר דלא חיישי' להני קידושין כלל ואע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל דאם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד בו כגון תמרה ואגוז הרי זו מקודשת מספק זה הטרטר הוא חשוב מתמרה ואגוז וב"ה מקפי' בו דבדבר של מאכל מועט כי האי לא קפדי אינשי אבל בדבר שהוא צורך לאומן כי האי קפדי אפילו הוי פחות משוה פרוט' ולא הויא מקודשת אפי' מספק שמא שוה פרוט' במדי אבל באגוז ותמרה דלא קפדי חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ולהכי מקודשת מספק כמו שכתב הרב ז"ל וכ"ש שטרטר זה היה שוה פרוטה והיה מקפיד יותר בעל החנות אם כן הוה גזל ואין אח' מהבנות מקודשת דלית דחש להא דרבי שמעון דאמר סתם גזלה יאוש בעלים היא טעם שני דהא קימא לן דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים ולא אמ' הרי את מקודשת ולא אמר לי לא הויין ידים כלל וה"נ לא אמר לי אלא אמר תקחהו בקידושי בתך לא הויין ידים כמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי כדאמ' דלא עדיף תקחהו בקידושי בתך מהרי את מקודשת וכן נראה מדברי הריב"ש ז"ל תשובה פ' ספר שני וזה קיצור לשונו אבל אמר הריני נותנו לך בתורת קידושין אין כאן ידים אלא דיבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה ועביד מידי דלא רמי עליה וכו' ע"כ משמע דמשום דאמר הריני שמשמעות הלשון הוא שהוא נותן בתורת קידושין והוא המקדש והיא המתקדשת הוא דהויא מקודשת אבל הכא דלא אמר אלא תקחהו בקדושי בתך אין משמעות הלשון שמקדש לעצמו והויין ידים שאינם מוכיחות כדא' נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |