שו"ת חתם סופר/ו/סח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו סח
|
< הקודם · הבא > |
שלום להנהי תרי צנתרות המריקים מעליהם זהב. בסופה את והב, ה"ה צמידים אהו' ידידים הרב המופלא החרוץ כבוד מוהר"ר ישראל נ"י והשני תלמידי הותיק חדת מלא עתיק הרבני המופלא מו"ה וואלף נ"י:
הגיעני נועם מכתבכם מיום ז' טבת העבור ביום ט"ז טבת ותמהתי על האיחור כתב זה על הדרך כ"כ ובעיקור דהא מילתא תמהתי עליכם דהנה דעת מהר"מ מר"ב דרב דוקא יתפור קאמר אבל דבק אפי' בתוך ג' לא יתפור והרא"ש ס"ל דדבק עדיף טפי מתפירה ורב דוקא תפירה קאמר למעלה מג' אסור אבל דבק אפי' למעלה מג' מותר וזה מבואר מאוד אלא שהש"ך סי' ר"פ ס"ק ו' כ' עפ"י המנהג להכריע דבתוך ג' מותר לדבק כהרא"ש וביתר מג' אסור לדבק כמהר"מ מר"ב ולא הבנתי כל האריכו' שלמעלתו בזה ומה הי' לו לבדות סברות מלבנו להכריע הלכה כהרא"ש נגד מהר"ם מר"ב בלי שום ראי' מגמרא ומפוסקים רק מסברות בעלמא וכי מהר"ם לא הי' עינו ולבו שם אדרבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב היכא ששמע הרב דברי התלמיד ולא נתקבלו דבריו עיי' ט"ז ח"מ סי' קע"ו ס"ח ד"ה הראשון חייב וכו':
ועוד נ"ל דהרא"ש אזיל בזה לטעמי' שכ' בתשובה שהביא הרב ב"י סי' ר"פ הקרע יכול לתפרו שלא בגידין שהוא תיקון הקלף ולא הוזכרו גידין אלא בחיבר היריעות עכ"ל נראה שדעתו שמעיקר הדין כשר הס"ת בלא תיקן כלל אלא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו ולא דמי ליריעות דמן התורה צריך לחברם דתורה חתומה ניתנה אפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה הא מ"מ כיון דאידבק אידבק כמבואר בגיטין ס' ע"א דמכיון שמעיקר הדין צריך לחברם ע"כ בעי גידין בהלכה למשה מסיני משא"כ קרע קטן שבתוך עמוד ס"ל להרא"ש דמעיקר הדין כשר לגמרי אפי' בלא חיבור סגי בחיבור כ"ש אפי' במשי וכן נראה קצת מגמ' דאמר' ל"ש אלא בגידין אבל בגרדין לא וק' חדא פשיטא מהיכי תיתי לתופרו שלא בגידין ותו מאי אלא בגרדין דנקט לא הל"ל אלא לא אמרין אלא בגידין ותו לא וא"ת אורחא דמילתא דנקט ה"ל למנקט אבל פשתן לא כדאיתא במגילה י"ט ע"א דאמר רב מגילה נקראת ספר שאם תופרו בחוטי פשתן פסולה אע"כ דיריעה שנקרע כשר לתפור בכל מילי חוץ מגידי' וגרדין גרדין כלל לא דמגני' טפי וגידיו אית בי' פלוגת' בין ב' וג' זה נ"ל לדעת הרא"ש שהיתיר' לתפור במשי זהו הטעמא בעצמו שהיתר' לדבוק בדבק דאע"ג דבעלמא אין הדבק מחברת האוהל להיות א' כגון בחיבר היריעות זו לזו דבעינן דוקא תפירה ולא דבק ובזה גם הרא"ש מודה מ"מ הכא ס"ל לרא"ש להקל מטעם הנ"ל:
והנה לפ"ז למאי דקיי"ל לרוב וכל הפוסקי' דגם בתפירת הקרע בעינן דוקא גידין א"כ ס"ל להלכה דקרע שלא נתפר פסול מעיקר הדין ומן התורה בעי תיקן ומש"ה בעי גידין א"כ ה"ה דפסול נמי בדבק גם הרא"ש הי' מודה בזה אי הוי ס"ל דמן התורה בעי תיקון והנה בתפילין בעי' מן התורה ד' בתים מעור א' ומ"מ אם עשאם מד' עורות ותפרם יחד נחשב כעור א' כמ"ש הרב ב"י בא"ח סי' ל"ב בשם בעה"ת ומ"ק שם ס"ק נ"ב בשם תוס' מנחות ל"ב ע"א ד"ה דלמא להשלים וכן הביאו ראי' ממס' כלים פי"ח משנה ח' עיי' פ' י"א דנגעים משנה ח' הביאו מג"א רס"י ט"ו מכל הלין מבואר דקשירה ותפירה מחברם הנפרדי' להיותם א' ואילו לדבקם בדבק ידוע הוא מחלוקת שנפלו בין גאוני זמנינו אי להכשיר התפילין שאינם עשוי' מעור א' אע"פ שדבקם בדבק:
וכבר אמרתי מאז לפי מה שנוהגי' סופרי זמנינו כולם בתיקון עשית הבתים לשום דבק בין בית לבית ולדבק ד' בתים יחד וממש אי אפשר להם זולת זה משום דא"א להם לתקן הריבוי אם לא ידבקם בדבק והשתא אי ס"ד דקיי"ל דהדבק עושה אותם להיות אחד א"כ ה"ל כד' בתים של ראש שכשטולה עליהם עור א' נעשה תפילין של יד ולא יצא ידי חובות ד' בתים אע"כ קיי"ל דדבק אינו עושה אותה א' ומתוך הדברי' אנו למדי' שהמניחי' תפילין שאינם עשוי' מעור א' ומדובקים בדבק וגם הבתים מחוברי' זה לזה בדבק סתרי אהדדי ואפשר שהקדמוני' שהנהיגו כן היו יודעי' לחבר העורות ע"י תפירה וא"נ שמא דהוי ס"ל דהדבק מחבר להיות ע"א אולי היו יודעי' לתקן הריבוע בלא דבק שבין בית לבית אבל תרוויי' במקום א' א"א:
ומ"ש מעלתו דבמידי דרבנן קיי"ל דדבק עושה אותה א' ומייתי ראי' מתפילין של יד דמדרבנן צריכי' להיות א' וסגי בדבק ה"ה קרע בתוך ג' דמדרבנן בעלמא הוא שותא דמעלתו לא ידענא חדא דמ"ש מתפילין של יד הכא אי' במנחות ל"ד ע"ב פלוגתא דר"י ור' יוסי דר"י הוי ס"ל דד' בתים של יד צריך לדבקם בדבק דכשם שאות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים ור' יוסי ס"ל דאינו צריך לעושה אותה א' מבפנים ושל ב' חזר בה ר"י לגבי ר' יוסי וס"ל להתיר אפי' ד' פרשיות דד' בתי' בטולה עליהם עור א' ועושה אותן של יד והכי קיימ"ל בלי שום חולק אלא שהרמ"א בסי' ל"ב סמ"ז כ' שהמנהג לדבקם:
והשתא ניחזי אנן אהי קאי מעלתו אי למסקנא אפי' מצוה דרבנן ליכא בד' פרשיות של יד ואי לר"י קודם שחזר בו א"כ משמע אפי' מן התורה סגי בדבק דהא ר"י מה"ת הוי בעי אות א' מבפנים א"כ דברי מעלתו אין להם שחר אבל האמת יורה דרכו כמ"ש הרא"ש בהלכות קטנות בשם רבו מהר"ם מר"ב דשאני ד' בתים של יד הואיל והם טמונים בתוך הבית בכל דהו סגי לעשותו א' הואיל ואין יד הכל ממשמשי' בו והא דאמר ר"י כשם אות א' מבחוץ כך אות א' מבפנים לא שיהי' שווי' לגמרי בענין תיקונים אלא בזה הם שווים החוץ והפנים דבין הכא ובין הכא אות א' בעינן ומיהו הא כדאי' והא כדאי' בחוץ דיד הכל ממשמשי' בו אינו נעשה אות א' אלא או שיהי' מעור א' או שיהי' העורות מחוברי' ע"י התפירה אבל בפני' שאין יד כל א' ממשמשי' בו גם ע"י דבק נעשה אות א' זה ברור לפענ"ד:
וזאת שנית יש לתמוה על מ"ש מעלתו דתפר הקרע הוא דרבנן לא ידעתי אנה מצא זה ניהו דהחילוק בין ב' לג' הוא משום הידור מצוה בעלמא אבל להניחו קרוע בלי תפירה כלל משמע מפוסקים דהוא פסול דאוריית' א"כ אם ידבקם בדבק שאינו חיבור מה"ת ה"ל מה"ת כאלו הם נפרדי' עדיין ופסולה מן התורה:
אבל גם בזה האמת מ"ש למעלה דבזה פליגי מהר"ם מר"ב והרא"ש דהרא"ש ס"ל דתפירת הקרועי' מדרבנן הוא ומש"ה התיר לתפרם במשי וגם לדבקם בדבק ומהר"ם מר"ב ס"ל שהוא דאוריי' לפיכך פוסל בשניהם וכן הלכה אלא שהש"ך סי' ר"פ סק"ו עשה פשר עפ"י המנהג לחלק בין תוך ג' ליותר מג' והמנהג עוקר הלכה אבל לא ידעתי בזה שורש:
גם מ"ש מעלתו בענין היריעה שנקרע בין דף לדף שאם יש בה כדי לחלק לעשות ממנה שתי יריעות יתפרנה כמו יריעה חדשה מלבד שיתן הדבק למעלה ולמטה כמו ביריעה חדשה דדי לבא מן הדין להיות כנדון אלו דבריו ודבריו תמוהי' כי מאין הוציא שתהי' יריעה חדשה צריכה דבק למעלה ולמטה ולא נמצא בשום פוסק כזה אלא מנהג סופרי' בעלמא אבל ההיפוך נמצא שאם לא נתפר היריעות בגידין אלא נדבק בדבק פסולה עיי' ש"ך סי' רע"ח סעי"ק ב':
ומ"ש מעלתו והקשה אי ס"ד שהקלפי' שלנו מועיל כמו אפיצן הא דלא מתירין אלא בשני שיטין מאי ניהו ועל זה הרבה דברים וגם תלמידי הרבני מו"ה וואלף נ"י האריך ליישב זאת הקושי' ותמהתי הני זוגא מרבנן ליטעו בפשיטות וארכבי' אתרי רכשי דהרי ר"ת בעל שיטה זו דעיבוד שלנו מועיל כמו איפוץ איהו מפרש כמו שפירש"י דהא דאפיצין פסול ודלא אפיצין כשר כמבואר במרדכי בהלכות קטנות פ"ד ע"א ד"ה הג"ה מסיק ועי"ש פ"ג ע"ב בגליון המרדכי אות ב' וצריך אני להעתיק לו דברי הב"ח בזה וז"ל ולענין הלכה נראה דס"ת דידן אפי' בג' יתפור דלפירש"י והתופסי' שיטתו דבלא אפיצי' יתפור הני דידן לאו אפיצין נינהו וכ"כ בתשו' השר משנ"ץ אבל בלא אפיצין כהני ס"ת דידן אפי' בג' יתפור ולהרמב"ם והתופסי' שיטתו דאפי' היכי דאפיצין אלא שאין אפיצי' ניכר לא יתפור ואם אינם אפיצי' כלל פסול לגמרי הלא כ' ר"ת דתיקון שלנו חשוב כאפיצי' דתיקון טוב הוא אם כן שרי לתפור אפי' בג' ולא מבעי' לפי' הנ"י דהטעם באפיצי' יתפור לפי שהוא חזק א"כ דידן כיון שתיקון טוב הוא ומתוקן כראוי חזק הוא אלא אף לפי' רבינו טור דהטעם דבאפיצי' יתפור לפי שאין התפירות ניכרות דהשתא ודאי אף למ"ש ר"ת דעיבוד שלנו חשוב כעיבוד אפיצי' מ"מ אף בשלנו בדלא אפיצי' לא יתפור כיון שהתפירו' ניכרות מגני' ומש"ה באמת כ' רבינו טור כאן בס"ת דבלא אפיצי' לא יתפור ולא חילק בין שלנו ושלהם אפ"ה נראה דלא אמר רבינו אלא לפי זמנו שהיו התפירות שחורות אבל לזמנינו הוי אפכא דהתפירות לבנות והקלפות לבנות וכו' כל אלה דברי הב"ח ובזה יסתלקו כל דבריכם בענין זה איברא מ"ש מו"ה וואלף נ"י לאסור בעתיקתא לעולם זהו אמת נכון וברור:
ומה שהקשה עוד קרע הבא בין שיטה לשיטה מאי קמבעי' לי' להש"ס מהיכי תיתי דלא יתפור ומ"ש מגרגרת שנסדקה ולא נשאר כי אם משהו למעלה ומשהו למטה דכשר דהדר חלים הנה יש גורסין בגמ' בין תיבה לתיבה והיא גירסת הרמב"ם ולגירסה זו לק"מ קושיתו ויש גורסין בין שיטה לשיטה ומפרשי' שנקרע בין דף לדף ונמשך מעוקם בין השיטות גם בזה ל"ק קושייתו אלא שמדברי הרב ב"י משמע שהפשוט לא כן הוא ולא מצאתי בזה פי' מספיק והייתי רוצה לפרש דבין שיטה לשיטה ר"ל אם א' מג' שיטות פנוי בלא כתב כמו פתוחה או סתומה או כגון ד' שיטות שבין ספר לספר ולעולם מיירי שנקרע לארכו וגם בזה לק"מ קושייתו אלא שמעלתו הי' פשוט לו לפרש בין שיטה לשיטה דהסדק הוא ברוחב ועל זה הביא ראי' שפיר מגרגרת מ"מ נראה לי לתרץ דלק"מ לא מבעי' להר"ן דפרק לולב הגזול דס"ל אתרוג שנסדק בעינן שיור רובו ולא סגי משהו למעלה ומשהו למטה ועיי' מה שהקשה הט"ז סי' תרמ"ח סק"ט דמ"ש מגרגרת ע"ש ע"כ צריכי' אנו לומר דלא דמי לגרגרת דאית בי' חיותא והדר חלים ומתחבר והדר נעשה ברי מה שא"כ באתרוג שאין בו חיותא ניהו דאין הקרע מוסיף מ"מ חלומא נמי לא חלים אלא אפי' לפי מאי דקיי"ל דלא כהר"ן דבאתרוג נמי סגי בשיעור משהו למעלה ומשהו למטה מ"מ הא בשופר יש אומרי' דאפי' נסדק במעוטו פסול שמחמת חוזק התקיעה הסדק נתרחב והולך עיין ט"ז סתקפ"ו סקי"א וא"כ ה"ה הכא וניהו דהקוראי' דהמושכי' אילך ואילך אינו מוסיפי' בקרע מ"מ הגוללי' שרגילי' למשוך הדפים לישרם למעלה ולמטה ע"י זה הסדק מתחבר והולך וגרע משופר לפענ"ד:
כל זה כתבתי לפי דעתו ופירושו בבין שיטה לשיטה אבל לא נראה לי כלל דהא אפי' בקרע הבא בין ב' וג' שיטין שהוא חמור טובא קיי"ל דאם אין הגליון נקרע לי' לן בה כמו שכ' הב"ח והביאו הש"ך סי' ר"פ סק"א א"כ כ"ש בין שיטה לשיטה שיהי' כשר שהרי הקרע סתום מכל צדדיו ואינינו נחשב אלא כנקב בעלמא אע"כ פי' אינו מחוור:
ומ"ש עוד ורצה להוכיח דבין דף לדף נמי שייך לומר דהתפירה מגני אפי' אין שם כתב ורצה להוכיח זה מדברי הב"ח הנ"ל דלא מפסל אלא בנקרע גם הגליון ש"מ דגם בגליון שאין שם כתב נמי שייך גנאי בתפירה אין הנדון דומה לראי' דהתם בגליון שלמעלה ושלמטה ולאו משום גנאי דגליון אלא משום גנאי דכתב ומיהו כל שאין הקרע מפולש והוא סתום ע"י גליון מציל על הכתב שלא יתגנה מה שא"כ בשהקרע מפולש אז התפירה מגנה את הכתב ולעולם הכל משו' הכתב ולא משום גליון כלל מה שא"כ בין דף לדף שאין שם כתב כלל אפשר שאין שייך גנאי כלל כמ"ש בתשובה הראשונה:
היוצא מדברינו אלה משני התשובות הללו שכתבנו דקרע הבאי' בקלפי' שלנו בתוך ג' יתפור בגידי' והוא מצוה מן המובחר והסופרים שנהגו לדבקם בדבק אין למחות בידם מפני המנהג ולא מן הדין וקרע הבא ביותר מג' אין לו תקנה כלל וצריך גניזה אותה היריעה והנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי פה ק"ק מ"ד יום ה' ח"י טבת תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |