שו"ת חתם סופר/ה/קצב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
שלום וכ"ט וששון ושמחה ישיגו לאדמו"ח הגאון האמיתי מופת הדור נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א:
דברי קדשו הגיעוני ע"ד אישים פועלי און השחיתו התעיבו על דברי חז"ל ונוקבים שם ה' ית"ש באותיותיו ולא יתנו מקום לדחז"ל סוף פרק אלו עוברין לא כשאני נקרא אני נכתב לפי ענ"ד מסברא אי אפשר שיהגה השם באותיותיו בכל מקום שנכתב ידו"ד דהרי ידוע ומבואר שזה השם איננו תואר אלא עצם כמו שכת' במורה חלק א' פרק ס"א וסוף פס"ג אעפ"י שמפרשי' אותו על שם שמהוה כל הויות כולן וגם הם לועזי"ן אותו דער עוויגע"ר ר"ל עצם הנצחי' הי' הוה ויהי' לעד בכל זאת איננו תואר אלא עצם כמו שם ראובן אעפ"י שטעם השם הוא כי ראה ה' בעניי וכן הרבה שמות מ"מ אעפ"י שזה טעם קריאתו בתחילה אבל עכשיו שנקרא כך הוא עצם שלו וידוע נמי כי שם העצם לא יסמוך לדבר ע"ד משל אם ראובן הוא שר הצבא א"א לומר ראובן הצבא כי אין יחוס לראובן עם הצבא אבל יאמר ראובן שר הצבא והנה מצינו ידו"ד צבאות ופשטי' דקרא כמ"ד צבאות נמחק דהכוונה שהוא ית"ש אדון הצבאות כולם ואי אמרת בשלמא דאע"ג דכתיב ידו"ד מ"מ נקרא אדני שהוא תואר א"כ נסמך צבאות לאדני כאלו נאמר ידו"ד הוא אדון הצבאות אבל אי נימא כל דכתיב הוי' נקרא ונהגה כן א"כ אין פירוש ושיעור לתיבות אלו כמובן ובתהלים ס"ט כתיב אדני הוי' צבאות הסמיך צבאות להעצם והקדים שם התואר כאלו אמר שר ראובן הצבא והוא דבר שאין לו שחר אבל כשאנו קוראים אותו ההוי' בניקוד אלקים א"ש וכיון שעכ"פ מוכיח דהשמות הנכתבים ידו"ד לפעמים נהגי' אדני או אלקים א"כ הי מינייהו מפקת וקבלת רבותינו תכריע שהחלק יעיד על הכל דלעולם אין ההוי' נהגה בגבולין ועוד אין לנו שום ניקוד מקובל בקריאת הוי' ית"ש כי מה שמצאנוהו פעמים בניקוד אדני ופעמי' בניקוד אלקים הוא לפי המקובל מחז"ל שאינו נהגה באותיותיו אבל הנקודות השייכים לאותיותי' אין אתנו יודע ואפי' במקדש לא הי' יודעי' לקרותו בנקודותי' כ"א המקובלים איש מפי איש כמו שכ' במורה ח"א פס"ב ולזה נתכוון רש"י סוף פרק אלו עוברים גבי סבר רבא למידרשה בפרקא דאע"ג דבעלמא פירש"י ההוגה שם המפורש הוא שם בן מ"ב באותיותי' אין לו חלק לעה"ב ונ"ל דהביאו לזה מה דאמרי' בחלק ק"א ע"ב ההוגה השם באותיותי' בגבולין ובלשון עגה פירש"י בלשון לע"ז אפי' במקדש ואי אמרת בשלמא שם של מ"ב קאמר היינו דשייך איסורי' בלע"ז אפי' במקדש אבל אי נימא דאבדון חלק לעה"ב הוא על מפרש השם באותיותי' כאשר הוא נכתב מה לשון לע"ז שייך בזה משו"ה הוכיח רש"י לפרש דשם מ"ב קאמר מ"מ ס"פ אלו עוברי' א"א לפרש לא כשאני נכתב אלא היינו ד' אותיות ידו"ד ואהא קאמר רבא סבר למידרשי' בפרק' ומאי דרוש שייך בזה וע"כ להודיע נקודותי' וטעמי' ומסיק לעולם כתי' וא"כ כיון שנקודותי' נעלמו ממנו איזה דמות יערכו לו להגותו באותיותי' וקרוב אצלי שבקראו בנקודותי' גם הה"א האחרונה נרגשת במבטא או במפיק או בנקודה אלא שבפי' רשב"ם פ' שמות בכתבו א"ת ב"ש כשהוא ית"ש מדבר בעדו אומר על עצמו אהי' וכשאנו מדברי' עלי' אומרים ידו"ד כמדבר על אחר נסתר משמע דאין הה"א האחרונה נהגה כמו הי' דאהי' יעיי' תוס' יו"ט מ"ב פ"ו יומא ויש בזה מקום עיון פ"ק דברכות ז' ע"ב לא הי' אדם שקראו אדון עד שבא אברהם אע"ה וקראו אדון א"כ כל הראשונים הגו באותיותי' ואי נימא שהם כינו אותו בשם אלקים א"כ הי' לנו לקרות כל השמות שמבראשית עד אברהם בשם אלקים ולא בשם אדני וקושי' זו כלולה בקו' תוס' שם:
ועוד צל"ע ממ"ש תוס' בחולין ס"ו ע"ב ד"ה כל בשם ב"ר פי"ז ושם בפנים מבואר דשם א"ד אדה"ר קראו בו ושוב מצאתי שעל מדוכה זו ישב מהר"ש יפה ביפ"ת שם באריכות ולא העלה כלום ולפע"ד דמאדה"ר ואילך הי' א"ד כינוי של הוי' ית"ש ובו הי' נהגה אבל לא הי' אדם שקראו אדני בלי כוונת הוי' וההפרש רב ביניהם כי שני מיני אדנות יש א' במה שהוא היוה כל ההויות כולן אשר יצר וברא ממילא הוא אדון לכל אפי' עזב הארץ ומסר עולמו לשומרים אמצעים ואיננו משגיח כלל עליהם מ"מ הוא אלהא דאלהא אמנם אינו כן כי אחר ששבת וינפש מבריאות העולם עודנו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומשגיח בעין פרטי על כל ובפרט עי"ן ה' על יראיו ובבחינה זו הוא אדון הכל מבלי שברא כל אלא עושה מעשה שר ומלאך והיינו עיקור שכינה בתחתונים שנקרא בבחי' זו המלאך הגואל כמ"ש רמב"ן ודורות הראשונים קראו א"ד בצירף הוי' שהוא כמו אנכי ה' אלקיך אשר בראתיך אבל אאע"ה שהוא הודיע השגחתו פרטית בעולם וקראו אל עולם ע"כ קראו אדון בלי צירוף הוי' כמו אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר בראתיך ואולי לזה נתכוון רשב"א דמייתי יפ"ת שם ולא עמד על כוונתו ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דכ' בפ"ב מע"ז הל"ז דדינו המגדף שיברך שם המיוחד וקחשיב א"ד במיוחד וכן ביאר להדי' במורה ח"א פס"א הנ"ל ובסוטה ל"ח ע"א מבואר שנקרא רק כינוי ויפה כתב מו"ח הגאון נ"י משם ראי' לרמב"ם דעכ"פ א"ד נמי מיוחד הוא דאלת"ה האיך תסיק אדעתין לברך ישראל בשם ההוא וכתי' כה תברכו והוא עפ"י מ"ש תוס' שם ד"ה או אינו וכו' וכ"כ מורי ז"ל בספרו בנין שלמה בסנהדרין שם ולפע"ד דרמב"ם מפרש לשון הש"ס סנהדרין ס' ע"א דשם בן ד' נמי שם הוא ר"ל שם א"ד ומהו דתימא שם רבה היינו ידו"ד ומ"מ דקרי לי' בסוטה כינוי לפי הנ"ל י"ל אם נכתב הוי' ונקרא א"ד ופירושו כנ"ל אז הוא רק כינוי של הוי' וע"כ בברכת כהנים דכתי' הוי' בקרא אי מכונים הכהנים בא"ד הו"ל כינוי של הוי' אבל זה המברך השם ואומר א"ד הוה שם מיוחד בפ"ע שזה הוא השם שקראו אאע"ה. מ"ש מו"ח הגאון נ"י מר"פ שבועת הדיינים כבר עמד בזה בחי' ר"ן ס"פ שבועת העדות ומפני זה נאיד מפירש"י וס"ל דאמר רחמנא השבע איננו שבועת ה' תהי' בין שניהם אלא שבועת סוטה וצ"ל לדברי' דשבועת ה' אין פירושו שבועה בשם אלא שבועה אשר ציוה ה' כמו תורת ה' ולפ"ז י"ל גם פירש"י דרבנן דלא קבלו גז"ש מפרשי' קרא כנ"ל ור"ח בר אידי הוא דמפרש קרא שבועה בה' מפני שנתקבל גז"ש, ומה שעמד מו"ח הגאון נ"י על דברי תוס' פ"ק דסוכה גם אני תמהתי בזה מאד וחשבתי מפני שבעל המימרא נזהר ואמר יו"ד ה"י למעלה ולא השלים השם ש"מ דס"ל דאפי' להגות השם במילואי' נמי איכא איסורא א"כ יפה הקשה תוס' לסברתו גם חצי השם אסור להגות במילואיו ובאמת העולם נזהרים ואומרים יו"ד ק"י וי"ו ק"י:
והנה בתי"ט פ"ד דסוכה גבי אנו לי"ה כ' פירושו דשם הוי' ית"ש ונראה לו ו"ה לשון שמחה כמו בין וי לוה נמלט ריב"ז והכונה שעתיד לשמוח בעולמו כי י"ה שבראש השם מורה על העתיד כאלו נאמר יהי' שמח וכ' ששמע מגדול א' הוי"ו של ו"ה היא במקום יו"ד וכאלו כתי' י"ה שפירושו אימה די"ה מתורגם דחילו ויהי' הפירוש שעתיד להיות ירוא שכל העולם יראים מכבודו ית"ש ודברים אלו צל"ע דתינח בעה"ז שאנו מצפים על העתיד אבל לע"ל שכבר ישמח ה' במעשיו וכבר יהי' כל העולם יראים ממנו לא יקרא עוד בזה השם המורה על העתיד ואיפכא אחז"ל ס"פ אלו עוברי' דלא כעה"ז עה"ב דלעה"ב נקרא כשהוא נכתב ואיפוך אנא לפי הנ"ל ויותר נלע"ד שיהי' פי' השם חצי' הראשונה י"ה מלשון אימה וחציו שני ו"ה מלשון שמחה שיעבדוהו בשמחה ובאימה כפירש"י בפ' בחוקותי גבי ואולך אתכם קוממיות שיטייל עמהם בג"ע ואפ"ה תהא אימתו מוטלת עליהם כמשל אריס ומלך ע"ש ואין כאן הוראת עתיד כלל אלא כך היא הוראות שמו ית"ש שמחה ואימה כמו גילו ברעדה וזה לא זכינו עדיין בעה"ז שאפי' צדיקים העובדים באימה היינו חציו הראשון י"ה מ"מ לשמחה שלימה ודביקות האמת לא זכו שהוא המקווה לע"ל במהרה בימינו האמור בפ' בחוקותי כמ"ש רמב"ן שפ' זו עתידה ע"כ לע"ל יהי' השם שלם ויקרא ככתיבתו וא"ש ויעיי' תשו' מהר"ם לובלין סי' פ"ג בענין קריאת שם אדנ"י:
והנה איסור זה דהגה השם באותיותי' הותר מכללו במקום זולת מקום ובזמן זולת זמן במקום היינו בבהמ"ק כמ"ש חז"ל בסוטה מקרא בכל מקום אשר אזכיר את שמי סרס המקרא ומהתימה תמה על רש"י בנימוקי חומש דלקח לו דרך אחר ופירש בכל מקום אשר אתן רשות להזכיר שמי שמה אבוא אליך והיינו בהמ"ק והוא נגד הש"ס ועוד דתלי תני' בדלא תני' דהיכא מצינו בשום מקום שיהי' מותר להזכיר שמו בבהמ"ק עד דתלה בו אבוא אליך וברכתיך ולפמ"ש לחם שמים ביומא דהשם המפורש יוצא מפה כה"ג מעצמו ושכינה מדברת מתוך גרונו כ"כ האר"י א"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי ע"ש ולפע"ד מאי דכתי' בנחמי' ט' ויברך עזרא את ה' אלקים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם ויקדו וישתחוו לה' אפים ארצה וקשה מה היום מיומים וכי עדיין לא שמעו שם ה' גם מאי שנא דקאמר ה' אלקים הגדול ע"כ שהזכיר השם ככתבו במעמד הנבחר הזה ברחוב שער המים שבעזרה והיינו הגדול כמ"ש לעיל בפי' ש"ס סנהדרין שם רבה ואז נפלו על פניהם כביוה"כ, ומה שאמרתי שהותר בזמן זולת זמן בס"פ אלו עוברי' אמרי' ביום ההוא יהי' ה' אחד לא כעה"ז עה"ב וכו' משמע שלעתיד יהי' מותר וערמב"ם במ"נ הנ"ל מ"ש בזה אבל צל"ע אלה הדברי' שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה והיכא רמיזא היתר זה באורייתא דמשה הנה בכאן ימצאו מקום לרדות ולטעון כי כבר נתקיים והי' ה' למלך על כל הארץ כי גדול שמו בכל הגוים וא"כ ממילא יהי' ה' אחד ושמו אחד נקרא ככתיבתו ולו יהיבנא להו טעותא מ"מ אין הפסוק מצוה שאם יהי' מלך על כל הארץ אז יהי' החיוב להזכירו ככתיבתו כי א"א שיחייב אותנו בכך ואין אתנו יודע אופן קריאתו כמ"ש לעיל כי נעלמו ממנו נקודתו ואם נשנה בקריאתו נהי חוטאים בנפשותינו אבל לפי דרכם יהי' הבטחה שבזמן שיהי' למלך על כל הארץ אז עוד נזכה שיודיע לנו ע"י נביאיו שיגלו במהרה אופן קריאת שמו הגדול וכדכתי' הנה אנכי שולח לכם וכל זמן שלא הודיע לנו ית"ש אופן קריאתו א"א שיתקיים זה הפסוק:
מה שרוצים להתפלל בלע"ז גם כי תפלה נאמרה בכל לשון מ"מ הרי אנשי כה"ג תקנו בלשון הקודש ובזמניהם לא הבינו המון לה"ק כמבואר בעזרא שהי' הלוי' מביני' לעם ומתרגמי' להם כי הי' מדברי' אשדודית ואפ"ה לא תקנו בלשון ההוא אלא בלשון הקדש ומדוע ניקם אנחנו לשנות מנהג אבותינו הקדמונים מלבד כל הכוונו' והצרופים הידועים עוד אינו מכבוד מלכות שמים עפ"י מ"ש רמב"ן ר"פ כי תשא שלכן נקרא לה"ק שהוא הלשון שהקב"ה משתמש בו עם נביאי' ותורותי' ומצותי' וא"כ ההדיוט מדבר עם המלך בלשונו של מלך ולא בלשונו של ההדיוט כמ"ש אחשורש ומדבר כלשון עמו ואם אנשים וקטנים אינם מבינים יטריחו להבינם וללמדם לה"ק שאפי' לשונות הגוים לומדם ואיך לא ינהוג כבוד זה לה' אלקינו, מה שמדלגין ברכת בנין ירושלים ובהמ"ק הלא אפי' למ"ד אין משיח לישראל היינו קהיית עמים אבל בהמ"ק וירושלים ע"כ תחזור למקומה דאם נדחק ונפרש כל הנבואות על בית שני אבל פרש' אחרונה שביחזקאל בענין התרומה וי"ב שערי ירושלים בודאי עדיין לא נתקיימה ועתידה להתקיי' ואיך לא נתפלל על זה עכ"פ:
לנגן בבה"כ בכינור ועוגב לפע"ד הוא מנוע מפ' על נהרות בבל כי בודאי לשורר בפני הכשדים חשובים לבד הי' די באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר מאי על אדמת נכר אע"כ הי' רוצים שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החרבן כדכתיב בנו בתים ונטעו כרמים ובמדרש איכה סוף פתיחה כ"ד כשירד וכו' וגלתו של צדקיה בידו הי' גלותו של יכני' יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו' יע"ש שנראה שהי' צריכי' להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים וכאלו מודים לה' שזכו לחסות בצלו ומ"מ לא רצו לזמר בתפלתם כדרך שעשו בבהמ"ק כאלו שכחו ירושלים ונתיאשו ממנה וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט ואפ"ה גם בכינו בזכרינו את ציון כי אפי' אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות אבל במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפני' כעין שמחת ציון כי אין שמחה ואין שחוק לפני' ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז:
מ"ש מו"ח הגאון נ"י דחולין שנ"ב הוה בכלל לא תאכל כל תועבה לא הבנתי כיון דהשוחט בשבת הותר ה"ה חולין שנ"ב עפ"י גירסת רש"י בחולי' קט"ו ומ"ש תוס' דשוחט או"ב ניכר טפי התיאוב צריך לומר כיון דחיסר זמן הוא בבהמה עצמה משא"כ שוחט בשבת אין החיסור זמן בבהמה אלא בשבת ומשו"ה מותר וה"ה חולין בעזרה שהחיסור הוא במקום מה לי מקום מה לי זמן:
מ"ש דלא פליגי תנאי בקשר עליון איברא כ"כ תוס' סנהדרי' פ"ט ע"א ושמעתי מפה החסיד מחבר מחצית השקל זצ"ל דרש"י לטעמי' דס"ל פליגי תנאי בסדין בציצית אי דרשי' סמוכי' א"כ ממילא פליגי בקשר עליון מיהו נ"ל דלא פליגי אלא אי אתי' מקרא או אי הוי הל"מ אבל לכ"ע דאורייתא הוי יעיין לשון רש"י ומה שהגי' מורי בבנין שלמה ז"ל:
מ"ש בדברי תוס' יבמות ח' ע"ב לולי הבנת מו"ח הגאון נ"י הייתי אומר דלא אתפיסת קדושי' דיבם ביבמתו קאי דלא שייך בהו לשון תפיסת קדושי' אלא אעלמא קאי כל דשייך בה קידושי' בעלמא קרינן בי' ולקחה לענין חליצה עכ"פ אבל לעולם לא קנאה:
מ"ש מו"ח הגאון נ"י יבמות י"ב ע"ב צ"ע, כעת נ"ל בגיטין יו"ד ע"ב דינא דמלכותא דינא למאי דס"ל לרש"י לקמן מ"ד יו"א ובתוס' ד"ה וכותב וכו' דמייקר שם אלילים א"כ אפי' הוי דינא דמלכותא מ"מ הו"ל מקח הנעשה באיסור ולמ"ד אי עביד לא מהני אין המקח נקנה דהכא גוף ועיקור המקח נעשה באיסור ע"י הארכי ומיושבים הפוסקים דלא מייתי שינוי' קמא אע"ג דבעלמא קיימ"ל דינא דמלכותא דינא הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב יום ג' ב' אדר תניין תקע"ח לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |