שו"ת חתם סופר/ה/קנד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לאדמו"ח קדוש ישראל מופת הדור והדרו גאון יעקב ונזרו נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פיזנא נשיא אלדי' בתוכינו יזרח אורו לעולמים:
מכ"ק הגיעני ותהה על קנקני ריקם כלי חרס הנשבר להודיע דעתי העניי' בנפקד שיש בידו פקדון שט"ח ושוב המיר הנפקד ונטמע בין הישמעאלי' ומת בהמרותו והניח יורשי' ישראלים והלוה עני ומתמוטט והיורשי' אינם יודעים מהח"כ אם המפקיד יוצא י"ש אם לא יודיע להיורשי' מהח"כ כדי שלא ינגשו את הלוה העני וספיקתו במ"ש רמ"א בח"מ סרפ"ג ס"ב דבפקדון בעי' דווקא ששלח יד בחיי המומר אבל זולת זה צריך להחזיר ליורשי' ויש להסתפק אולי מלוה דלהוצאה ניתנה ל"ב שליחות יד ותביעה בחיי המומר דממילא פקע שיעבודו ואין הלוה מחוייב ליורשי' כלל אלו דברי קדשו דאדמו"ח הגאון נ"י ואם אינני כדי מ"מ עיינתי יען נוגע לדינא ואחוה דעתי הקלושה אדון לפניו בקרקע:
הב"י מייתי בשם תשו' אשכנזית היכי שאלמנה מוחזקת בממון ועדיין לא גבתה כתובה אעפ"י שהכל משועבד למזונותי' באנשי גליל מנ"ל דחשיב שליחות יד עכ"ל ונוראות נפלאתי על מרן רבן של ישראל שנמשך אחרי טעות דפוס שבתשו' מהרי"ל שהיא תשו' האשכנזית שבב"י יע"ש בפנים סי' ך' וסוף דבריו ובנ"ד אפי' מת אביו קודם שנשתמד (פי' לא מיבעי' מת אחר שכבר נשתמד דמיד פקע ירושתו כמ"ש לפני זה אלא אפי' מת קודם שנשתמד וזכה בירושתו בכ"מ שהוא וטרם שגבה הירושה נשתמד) הואיל וכתבת שחמותו מוחזקת בממון משמע שעדיין לא גבתה כתובתה ויתבה בביתו ואכלה מזוני כאנשי גליל ופסק מהר"ם דהכל משועבד למזונותי' שאין לה קצבה וחשיב לה ראוי מטעם זה וא"כ הוא האי עובדא מנ"ל דחשיב שליחות יד לרש"י דלעיל כיון שתפסה למזונותי' עכ"ל ופשוט יותר מבעתא בכותחא דט"ס הוא ונשמט תיבת לא וצ"ל מנ"ל דלא חשיב ש"י לרש"י וכו' ומסיק דחשיב כמו שליחות יד ונ"ל דברי' ק"ו השתא התם דגוף הנכסים למומר ואין לה עליו אלא שיעבוד ואפי' לא יתן לה מזונות אלא שתגבה מנכסיו קיי"ל מכאן ולהבא גובה ואפשר שלא תבא לידי גבי' לעולם שתקבל כתובה ולא תזון עוד או שתמות וישארו נכסי' ליורשי' ואפ"ה מחשב לי' כש"י בפקדון מכ"ש מלוה דלהוצאה ניתנה ואין להמומר ע"ז כ"א שיעבוד בעלמא פשיטא דפקע שיעבודי' בהמרתו:
והנה לכאו' דברי תשו' רש"י שממנו מקור זה הדין צ"ע דמה ענין תפיסה מחיים לכאן ממ"נ אי אפקרוהו רבנן לנכסים א"כ ביד מי שהם בשעת המרת הדת זכה בהם אפי' לא אתכוין לשם תפיסה ככל דבר הפקר שהוא ביד מי שהוא זכה בו אי אכוין שיהי' שלו וא"צ לזה שום תביעה ושליחות יד כדמוכח מתו' ב"ק דס"ו ד"ה כיון וכו' ומ"ט צריך הכא ש"י ואין זה דומה למלוגא דשטרא פרק הכותב דהתם בעי תפיסה מחיים ופקדון כל היכי דאיתי' ברשותי' דמרי' איתי' אא"כ החזיק בו בתורת תפיסה אבל הכא כיון דרבנן הפקירו מעותיו בכל מקום שהוא מ"ט לא זכה בו הנפקד ממילא וחצירו וביתו זכה בו וצ"ע לכאו' ע"כ נלע"ד פשוט דאי הוה ברור לרש"י דממונו מותר וחכמי' אפקרוהו לא הוי צריך תביעה וש"י אך הא רש"י מסופק אי הלכה כמ"ד ממון מסור מותר או אסור לאבדו ביד ומספיקא ס"ל אי תקף לא מפקינן או דס"ל כהרמב"ם בכל הספיקות או ס"ל הכי בפלוגתא דלא איתמר הלכתא וכדעת הב"ח שבש"ך י"ד סי' ס"א ס"ק י"ג או דמיקרי זה בהיתירא אתי לידי' קודם שנולד הספק ומ"מ בעי' תפיסה ותקיפה דאל"ה לא שייך שיקנה מהפקר כיון שבזה גופא אנו מסופקים אי הוי הפקר או הי' בחזקת מרא קמא ע"כ בעי' תקיפה והיינו שתובעו פ"א וכפר בו או שלח יד בעודו בהמרותו בחיים ואז אפי' חזר אח"כ בתשובה או מת א"צ להחזיר לו ולפ"ז פשוט לע"ד דזה שייך דווקא בפקדון אבל במלוה שניתן להוצאה ואיננה ברשות' דמרא פשיטא דכל ספיקות אין מוציאין מידו להני שיטת הנ"ל ויעויין תוס' כתובות כ' ע"א ודברי הר"ן שם צל"ע בזה:
והנה הש"ך הקשה בשם חתנו ר' מאניש ז"ל דהא אנן קיי"ל ממון מסור אסור לאבדו ביד ואיך פסק רמ"א הכא כתשו' רש"י ומשנלע"ד אמת נכון דלכאו' דברי רש"י תמוהים דע"כ לא פליגי אלא במסור שהוא ישראל ואעפ"י שדינו כמומר מ"מ בניו לא ילכו בדרכיו יכין רשע וצדיק ילבש אבל מומר שנטמע בין הנכרים ובניו אשר יוליד בגיותו יטומעו ביניהם ואין תקוה שיחזרו לדת האמת והוא גם הוא קרוב לודאי כי אחרי נפלו לא ישוב מפני סכנת נפשות מאימת מלכות ורחוק מאוד שישוב וא"כ אפי' אם יש לו כבר בנים ביהדותו אשר לא השתמדו עמו ואם לא ילד בנים בגויותו ירשו בניו הישראלי' מ"מ קרוב לודאי שישא גוית ויולדו לו בנים בגיותו ועפ"י מלכות הם ירשו הכל כידוע ובלאה"נ בודאי בדיניהם יעשו כל טצדקי להפקיע יורשים ישראלי' ומה"ת נוציא מה שבידינו וניתן לו משום דלמא נפקי מיני' בנין דמעלי ומה ענין זה למסור וצ"ל דבימי רש"י עדיין לא היו מלכיות מקפידין כל כך והי' נקל למומר לחזור לדת ישראל וכ"מ שהרי בימיהם קנו להם עבדים ושפחות מלו וטבלו אותם לשם עבדות והטור כ' בה' עבדים שגם בימיו עדיין הי' נוהג וא"כ נקל הוא שיתחרט וישוב בעצמו לדת אמתי ויעיי' בתה"ד שהאריך והביאו הב"י סימן רפ"ג ומש"ה ס"ל לרש"י דתלי' בפלוגתא דמסור אבל רמ"א לפי זמנו דיבר במומרי' שבזה"ז שהמרו לדת ישמעאל אין כאן מחלוקת ולכ"ע ממונו מותר לאבדו ביד ולק"מ קו' ר' מאניש ז"ל:
ואמנם למש"ל דרש"י נמי לא כ' דבעי' תבעי' מחיים אלא משום דהוי ס' פלוגתא ולפמ"ש דבזה"ז ליכא פלוגתא א"כ אפי' בפקדון זכה הנפקד לאלתר ואע"ג דרמ"א כ' גם במומרי זמנינו דבעי' ש"י היינו למה שהבין הרב"י בפשיטות דברי רש"י דהפקר לא נקנה אלא בששלח בו יד אבל למה שהוכחתי דהפקר נקנה לעולם להנפקד רק משום ס' פלוגתא בעי ש"י א"כ אפי' בפקדון א"צ להחזיר מכ"ש מלוה דלהוצאה ניתנה:
ועוד אפי' במומרים שבימיהם למש"ל דמש"ה בעי רש"י ש"י משום ס' פלוגתא ואי הי' אותו הממון מותר לאבדו לכ"ע הי' הפקר גמור וזכה בו הנפקד וא"כ כיון שכ' הטור סי' שפ"ח בשם העיטור ורי"ו סי' ק"ס ומייתי לה הש"ך שם ס"ק ב' דאפי' למ"ד אסור לאבדו מ"מ גרמא וגרמי שרי לכ"ע ומהרי"ו כ' משו"ה דקדק הש"ס אסור לאבדו ביד אבל בגרמי שרי ולפע"ד הטעם משום דהוי כעין גרמי דגרמי דמאן לימא לן דנפקא מיני' בנין דמעלי ושיגיעו לידו אותו ממון וא"כ בנדון שלפנינו שהנפקד הי' בידו שטר ואי הוי קלי לי' לא הוי אלא גרמי והי' מותר לאבדו לכ"ע וכ"כ להדי' יש"ש סי' ג' וממילא זכה הנפקד בהשטר ונהי שלא זכה בהמלוה ע"י זכיית השטר והנייר לצור ולצור הי' מחוייב לשלם למ"ד אסור לאבדו ביד מ"מ גוף השטר זכה בו שלא יחזירנו להמומר לנגוש בו הלוה והי' צריך לתבעו בע"פ וכיון שכן הי' הדין בחיי המומר כבר זכה בו הנפקד בזכות הזה וממילא אין לו להחזירו ליורשי' שכבר נפקע ונמחל שיעבודו לפע"ד:
ובר מן דין מי יכול להוציא ממון מלוה נגד רבנו ברוך שבמרדכי ב"ק סי' קצ"ד שהוא י"א דמייתי רמ"א סי' שפ"ח סי"ג דעכ"פ מותר לעכב לעצמו וטעמי' מבואר שם וכוונתו דהא ק"ו מעלי' הוא השתא גופו ממונו לכ"ש ורק משום דכתי' וצדיק ילבש והא לא כ' בקרא איזה צדיק ילבש וה"ז המעכב הוא הצדיק הראשון ולמה יוציאנו מידו לתתו לצדיק אחר אפי' כבר ה"ל בנין דמעלי ובזה נדחו דברי הש"ך שם ס"ק ס"ג דהרי"ף וסייעתו חולקי' פי' משום דהרי"ף כ' דאסור לאבדו דסוגי' דש"ס פרק הכונס ס"ב ע"א הכי הוא דקאי בתיקו אי אתו תקנת נגזל במסור שנשבע ונוטל שמע מני' אסור לאבדו ביד (וסבירא לי' לרי"ף דדוחק לאוקמי בשכבר עשה המסור תשובה) ואס"ד דסבירא לי' כרבינו ברוך הא לעכב לעצמו לכ"ע שרי רק שלא לאבדו זהו כוונת הש"ך ולק"מ דדווקא שכבר הממון בידו וה"ה הצדיק הראשון ויעכבנו לעצמו אבל לעשית תקנת נגזל להוציא מהמסור בשאנו תולין שבניו יהי' צדיקים א"כ הם הקודמים להמוציא הזה והוא פשוט ואין ראיי' כלל דרי"ף וסייעתו חולקי' אר"ב. ולפ"ז גם מתשוב' רש"י אין ראי' די"ל אדרבה לא פשיטא לי' לרש"י דלא כרבינו ברוך דאסור לעכב לעצמו ומש"ה מספקא לרש"י אי מותר לעכב לעצמו וממילא יעכב הנפקד לעצמו או אסור לעכב לעצמו ואז מוכח מפ' הכונס דהלכה אסור לאבד וה"ה לעכב לעצמו אסור ואי לאו דמספקא לי' לרש"י בהא א"כ אמאי לא פשיט כהרי"ף ודוחק דהוה מוקי ההי' דהכונס בעשה תשובה יהי' איך שיהי' אין כאן מי שחולק על רבינו ברוך וסברתו נכונה ורמ"א קבע דעתו בש"ע א"כ מי יוציא מהלוה והנפקד נגד זה:
מכל הלין נלע"ד פשוט אי קמי דידי הוי אתי האי עובדא דאיסורא קאעביד הנפקד אם מוציא השטר ומוסרו לידי יורשי המומר ואם ירצה ליי"ח מכל וכל יבליע להיורשים דמי ניירא לצור ולצור כן דעת תלמידו נוטה אם ישרו הדברים בעיניו הבדולחי' נא להודיעני הסכמתו. פ"ב יום ה' ר"ח שבט תקפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |