שו"ת חתם סופר/ה/קמ
שו"ת חתם סופר 
ה קמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החיים והשלום יחד אגודים רוכבים צמודים על ראש רב חביבי המאה"ג המפורסם כערוגת הבשם המופלא בין אנשים אילי תרשישים כקש"ת מו"ה אבוש נ"י אב"ד דק"ק קערעסטור יע"א:
נועם מכתב קדשו הגיעני על נכון ונפשו היפה בשאלתו ע"ד ראובן שמסר ח"כ לשלוחו להוציא החוב מיד הלוה והתרה בשליח באם לא יגבה החוב שלא ימסור הח"כ ליד שמעון שותפו כ"א לו לידו ממש ועיוות השליח ועבר על דברי משלחו ומסרו ליד המשותף שמעון והמשותף גבה כל החוב מהלוה ואינו רוצה ליתן החצי לראובן באומרו כי יש לו עליו סך כך וכך. ונחלקו בדין זה חכמי הגליל יש מהם אומרי' שהשליח מחוייב לשלם לראובן הפסדו וא"כ ממילא תו לא מצי שמעון לעכב המעות להפסיד להשליח כמבואר סי' נ"ח והוא מדברי המרדכי ומעלתו וסיעת מרחמוהי ס"ל כיון שהעיוות הי' בשטרא ה"ל כשליש שהחזיר השטר להמלוה שפוטרו הרשב"א בתשובה ופסקו רמ"א בסימן נ"ה דלא הוה אלא גרמא בעלמא ומדפטר השליח ממילא מועיל תפיסתו של שמעון שישבע היסת ויפטר:
לפע"ד הדין עם שכנגדו החולקי' עליו הנה בתשו' משאת בנימין סי' פ"ה רמי דברי רשב"א הנ"ל עם דברי תשו' הרא"ש אהדדי כלל ל"ט סי' ב' בסופר א' שהחזיר שטר מכירה שהי' לו לתתו ליד שמעון בעצמו שהוא הלוקח ומסרוהו לאביו של שמעון ובין כך מת האב ונאבד השטר ולא הגיע ליד שמעון וכ' הרא"ש דעל הסופר לפצות שמעון מכל הפסד שמגיע לשמעון עי"ז דאפי' להפוטרים להשומר מפשיעה דשטרות מ"מ הכא ה"ל מזיק בידים ע"ש בפנים, והוקשה לבעל מ"ב הנ"ל השתא הסופר הלז שלא החזיר ליד אחר אלא להאב שדעתו קרובה אצל בנו חייבו לשלם מכ"ש בנידון דרשב"א שהחזירו למלוה פשיטא שיחייב, ותי' מ"ב דרשב"א מיירי שהחזיר למלוה אינו אלא גרמא בעלמא דלא ברי הזיקא כולי האי דבשעת מעשה שהחזירו למלוה עדיין לא הפסיד הלוה כלום דמחוסר גוביינא הוא עד שיתבענו המלוה לדין ויוציא ממנו הממון משא"כ בנידון דהרא"ש שמסר השטר לאביו של שמעון ההיזק בא לשמעון מיד בשעת מעשה דהא מיד ותיכף כשמסר השטר לאביו איבד שמעון החצר שקנה מראובן משום דאין יכול להראות זכיותיו ובלי ספק שגם רשב"א מודה שחייב לשלם בזה ומזה שפט מ"ב הנ"ל בשליש שהחזיר שטר ללוה דמחייב לכ"ע ומייתי לי' הש"ך סי' נ"ה וא"כ אנו אין לנו לפטור השליש אלא בשהחזיר למלוה דוקא דלא הפסיד ללוה עדיין כלום דמחוסר גוביינא וכולי האי ואולי, אבל כל שהפסיד שטר העומד לראיתו של זה ה"ל גרמי שההפסד בא מיד שלא יכול להראות ראיתו וק"ו ממי שהחזיר שטר מכירת הבית לאביו של הלוקח שדעתו קרובה אליו ולא ה"ל לאסוקי דעתו שימות האב בענין רע ויאבד השטר אפ"ה מקרי מפסיד בידים משום שמיד ולאלתר שנתנו לידו של האב הרי אין הזכות והראי' ביד הבן ומחייב לשלם מכ"ש בנידון דידן שהשטר שהי' לראיי' ביד ראובן מסרו לשמעון אחר שכבר התרה בו שלא ימסרנו לידו דדמי עליו כארי' ארבא וחזי מה עלתה בי' פשיטא ופשיטא דמחייב השליח לשלם:
כל זה הארכתי לפי דברי מ"ב הנ"ל והש"ך מבי' דבריו אבל אחר נשיקת כפות רגלי הגאון זצ"ל מלבד שדבריו מאוד דחוקים כמובן עוד צל"ע גדול דלדבריו לדברי הרשב"א שליש שהחזיר שטר למלוה אינו אלא גרמא ופטור וא"כ צ"ע מש"ס דכתו' פ"ה ע"א בעובדי דאבימי דמסיק דמחייב שליח משום לתקוני שדרתי דה"ל למישקל שטרא תחלה וצ"ע הא אי הוה שקיל שטרא תחלה ואח"כ החזירו להמלוים הי' פטור לרשב"א הנ"ל והשתא שלא שקיל שטרא כלל יתחייב זה דבר תימה לכאורה. אע"כ האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה או שליחות חייב אפי' על צד רחוקה ונפלאה וכל פשיעת השומרים ועיוות שליחות כד מעיינת בהו איננו אלא גרמא בעלמא ואפ"ה חייב וא"כ יפה פסק הרא"ש לחייב השליש שהחזיר שטר מכירת שמעון לאביו דאע"ג דאין דין שומרים בשטרות על זה יפה כ' הרא"ש דהיינו אי הי' השטר נאבד בפשיעה אבל השתא שהאביד השטר בידים אע"ג שמ"מ לענין הפסד הממון שבתוך השטר איננו אלא גרמא מ"מ כיון שבא החפץ בתורת שמירה לידו מחייב לשמור שמירה מעליותא ואין לנו אלא מה שפטרתו תורה מפשיעת השטר אבל מלהפסיד השטר לא פטרתו תורה אע"פי שאותו ההפסד איננו אלא גרמא לענין הראי' שבתוכו מ"מ החפץ שנמסר לידו בתורת ושליחות אותו הפסיד בידים וזה ברור לע"ד ולפי זה מה שנדחקו תוס' בשבועות ל"ז ע"ב ד"ה מיעט שטרות וכו' לא הוצרכו לזה אלא משום כלל ופרט דגזל אבל לגבי שומרים לא הוצרכו לזה וק"ל:
ואמנם נידון דתשו' רשב"א שהשליש החזיר השטר למלוה לפי מה שהעתיקו רמ"א בש"ע סי' נ"ה קאי אעובדא דריש הסימן שהוא מתני' דב"ב שהלוה והמלוה שניהם ציוו להשליש שאם לא יפרענו לזמן פלוני יחזרנו להמלוה ופסקי' שם שלא ישמע השליש לקולם ולא יחזרנו למלוה משום דאסמכתא לא קני' ועל זה כ' אם עבר השליש והחזירו לו למלוה פטור מפני שהוא רק גרמא והנה אמת ונכון הדבר שהרי לא אתאינן עלה מטעם שומר או שליח שהרי לא עבר על דעת משלחו כלל שהרי הם ציווהו בכך ונהי דמ"מ לא הי' לו להחזירו מ"מ אינו אלא כמזיק דעלמא דפטור בגרמא ואמנם בתשו' רשב"א סי' אלף נ"ב לא הזכיר בלשון השאלה שציוהו הלוה להחזירו למלוה ומ"מ נראה לי דדחיק ומוקי נפשי' דמיירי באופן הנ"ל וסתמא כפירושו:
וא"כ לפ"ז בנידון שלפנינו שהשליח עיוות ועבר על דעת משלחו במה שהזהירו פשיטא ופשיטא דמחוייב לשלם הזיקו וכיון דחייב השליח ממילא לא מצי תו שמעון לתפוס של ראובן להפסיד לשליח וישבע ראובן היסת על תביעתו של שמעון וכדעת החולקי' על מעלתו והדין דין אמת לענ"ד הכ"ד הכותב בחפזון רב וחותם בכל חותמי ברכות. פ"ב יום ג' י"ט לירחי תליתאי תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |