שו"ת חתם סופר/ה/קיט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
העתק השאלה:
ישאו הרים שלום וגבעות בינה וחיים עד בלי דיים לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם לשבח ולתהלה מופת הדור והדרו חמדת הזמן כ"ש מהו' משה נרו יהי' כאור שבעתים אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב:
שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאת כבודו הרמה והנשאה וגדולה היא אלי כי יפלא ממני דבר למשפט וקיימנו מה שאמרה תורה ועלית אל המקום אשר ממנו תצא תורה לכל ישראל אשר אומר כי הוא זה, איש אחד נכבד מאנשי עירנו השיא את בתו לאיש והתחייב עצמו ליתן להזוג דירה בביתו בחנם שתי שנים רצופים דהיינו חדר אחד וכאשר עברו שתי השנים דר חתנו בביתו עוד כמו עשר שנים וחמיו לא תבע ממנו מאומה שכר דירה ואח"כ נשא בנו אשה והוצרך חתנו לעקור דירתו מחדר הזה ודר בביתו במקום אחר והתחיל לשלם שכר דירה וחמי' כתב בפנקסו מיום ההוא והלאה שכר הדירה וזה כמו שנתיים מתה בתו וחתנו נשא אשה אחרת והי' דר בביתו בשכר כאמור וזה ימים נפל קטטה בינו לבין חמי' בסיבת אשתו עד שהכריחו לעקור דירתו מביתו והנה עתה תבע האיש את חתנו לדין ותבע ממנו שכר דירה מה שדר יותר משתי שנים שהתחייב. והנה דין הזה אם לא תבע חוב או טובה שעשה עד אחר כמה שנים מבואר הוא וכפל ומשולש בח"מ סי' צ"ח ורמ"ו ושאר מקומות וכן בי"ד ובאה"ע וכמעט כולם הסכימו שיכול לתבוע ולא אמרינן שמחל לו אבל בזה נפלה המחלוקת כי כת אחת אומרים היות שלא תבע מחתנו עד אחר שנתעורר קטטה בניהם מבואר בסי' רמ"ו שאין יכול לתבעו גם לפי שכתוב בפנקסו מאז התחיל לשלם ולא כתב שקבל זה על ישינים שעברו הוכחה גדולה שמחל לו וכן טען באמת חתנו שאינו חייב לו כלום לפי שלא תבעו ולא שום טענה אחרת רק לפעמים טען כי אפשר שבתו שהי' נושאת ונותנת וכל אשר לו נתן בידה אולי נתנה היא לאבי' בלי ידיעתו זולת זה לא טען שום דבר אף ששתי הטענות סותרות זא"ז וחמיו טען כי מעולם לא מחל לו רק בעת נשואי בתו הי' הוא איש אמוד ולחתנו אין כל לכך לא תבעו כמה שנים עד אשר ירחיב ה' את גבולו ואמנם אח"כ כאשר בא בימים וירד מנכסי' בקש כמה פעמים מבתו בראותו שחתנו יש לאל ידו והוא עני ובא בימים ודחאה אותו מיום ליום ומה שכתוב בפנקס לפי שהוצרך לעקור דירתו ושוה יותר מדירה ראשונה גם אח"כ הי' לו ב' חדרים ובית המבשלות לבד לכך כ' אבל לא עלה על דעתו למחול לו ולזה אומרים כת השני שצריך לשלם לחמי' כי משמעות הרז"א בסי' רמ"ו הוא רק כאשר יש הוכחה מקודם ואח"כ נפל קטטה לא יוכל עוד לתבוע כדפי' בסמ"ע שמתחילה מחל ואח"כ חוזר מחמת הקטטה אבל כאן אין שום הוכחה כי מה שלא תבעו אינו הוכחה שמחל ולא עוד אף שלא תבע חתנו כיון שלפי דברי' ביקש מבתו ולא גרע ממה שכתבו התוס' והרא"ש בפ' הנושא שהזכרה הוי כתביעה ועל כתיבת הפנקס נתן אמתלא טובה וכיון שכן אף שחתנו נתן לו בשביל שנים האחרונים הרשות בידו ליקחם על חוב הקודם כמבואר בח"מ סי' צ"ח והנה הסכימו להציע הדברים לפני מעלת כבודו וכן שני הצדדים קבלו כאשר יצא מפי מעלתו הרמה לא יסורו ממנו. ונא אל יאשימני מעלתו על שהראיתי מקומות הדין ומה אדע אשר מעלתו לא ידע וכל רז לא אנס לי' אבל כן צוותי ואחת שאלתי מאת כבודו הרמה למהר תשובתו שלא יבא הדבר חלילה לידי ערכאות אם יתמהמה וידעתי כי עמו עוז ותושיה ועינינו טח מראות את אשר נגלה לכבודו הרמה. דברי אלה הדורש שלומו ושלום תורתו כל הימים בלב ונפש. הק' יוסף קיטנא:
תשובה
שלום וכ"ט לה"ה ידידי הרב המאה"ג הישיש המופלג בתורה המפורס' כ"ש מו"ה יוסף נ"י אב"ד דק"ק טאטיס יע"א:
יקרתו הגיעני יום ש"ק העבור אודות דברי ריבות בין חותן לחתנו אחר שמתה בתו ונפל קטטות ביניהם והחותן תובע שכר דירה שהי' דר עם בתו בביתו יתר על שנים שקצב לו דירה בחנם ודברי טענותיהם מבוארים בשאלה וגם דברי סברות ב' כתות חכמי העיר החולקים בדין זה:
הרב"י סי' שס"ג מייתי תשו' תשב"ץ ופסק רמ"א שם בהגה' ש"ע סעי' י' האומר לחבירו דור בחצירי אין צריך ליתן לו שכר וצ"ל לפ"ז דמה דפסקינן בי"ד סי' קס"ו והוא מהירושלמי דמייתי ר"ן בפ' ב' דייני גזירות ובנדרים דצריך להעלות שכר התם כיון שחייב לו לא אמרינן דבחנם השכינו בחצרו ע"מ ליתן לו אבק ריבי' אלא ע"מ לנכות לו שכירות מקרנו אבל בעלמא בחנם יהיב לי', אלא שהב"ח הקשה מתה"ד סי' שי"ז ופסקו רמ"א ס"ס רמ"ו ועיין סי' רס"ד ס"ד בהגה' לכן העלה הב"ח בספרו וכן בשו"ת הב"ח וכן הסכים עמו הש"ך וקצות החשן ונתיבו' המשפט דהוה ספיקא ואין להוציא מעות מהדר בו. והנה בתוספ' חולין קל"א ע"א ד"ה משתרשי וכו' ע"ש כ' דבאוכל מתנות כהונה פטור דלא משתרשי לי' זה ומ"ל הייתי מתענה והק' מהרי"ט בתשובה בחא"ע סי' כ"א א"כ באכול עמי נמי אמאי חייב לשלם נימא הייתי מתענה. ותי' עכ"פ מזיקו הוי כמו שבור כדי וכיון שנהנה מהזיקו צריך לשלם משא"כ מזיק מתנות כהונה פטור ע"ש. ולפ"ז נ"ל לפמ"ש הרא"ש פרק כיצד הרגל ופסקו רמ"א סי' שס"ג דבחצר חבירו אם לא הי' דר בו אלא שגזלה פטור מלשלם השכירות ע"ש, ע"ש ברא"ש דהוי גרמא בעלמא א"כ י"ל סתירת רמ"א ולחלק באכול עמו חייב משום הזיקו שעכ"פ הפסיד מאכלו מה שאכל ממנו משא"כ בדירה שהרי אפי' הפסיד וסגר דירתו נמי פטור ואין חיוב רק מטעם הנאתו שדר בו ועל זה יכול לומר לא משתרשי לי שהייתי מתענה כלומר הייתי דר בשוקי בראי כך י"ל הכרעת הרמ"א ואפשר הכא אפי' הרמ"א דמייתי טור דפליג אהרא"ש וס"ל דבהוציאו מחצירו אפי' לא דר הוא בו חייב משום מזיק דהך דירה לא קיימי לאגרא לאחרינא אלא האי גברא השכין בתוכה בני ביתו וחותני' לוקחי בנותי' דוקא כיון שאין שם בית מבשלת מיוחד וכל זמן שלא השיא אשה לבנו השכין חתנו באותה דירה ושוב כשהשיא בנו הוצרך זה לעקור סיכי' ומשכי' ואע"פ שמ"מ השכינו בביתו בחדרים אחרי' תבע ממנו תשלומין ולא מקודם משמע מאומדנא דדירה הראשונה מיוחדת לבני ביתו דוקא ולא לשתף עם אחרים במבשלת ואילו לא השיא בנו עדיין הי' זה נשאר בתוכה ועכ"פ לא השכירה לאחרים ונראה קצת דלא עביד לאגרא ואפי' הרא"ש יודה בנידון שלפנינו:
ולכאורה יש לפקפק על דברי מהרי"ט תינח שכ' תוס' שיכול להתענו' גבי אוכל מתנות כהונה שאלו הי' מתענה יום א' או סעודה א' שאכל מתנות כהונה מאי איכפת לי' אבל המפרנס חתנו כמה שנים וכי ס"ד שהי' מתענה כל אותן הימים והמהרי"ט קאי אתה"ד סי' שי"ז דקאי אמזונות חתנו וא"כ צ"ע כנ"ל. וי"ל וס"ל עכ"פ בכל פעם שזן אותו אותו שעה הי' יכול להתענות ולא משתרשי לי' והוי מתנה ושוב כשאכל זה שוב הוי גם האחר מתנה ומחילה וכן בכל זמן ועידן וסברא זו למדתי מדברי רשב"א בחי' נדרים ל"ח ע"א במתני' וז"ל מסתברא דלר"א מותר היא לזונה בכל עת ואעפ"י שאלו הוא לא זנה וגם הבעלי' לא הי' מתה וא"כ מהנה שהרי הצילה ממיתה מ"מ כל שעה ושעה היא מותר לזונה דכיון דבשעה ראשונה היא בהיתר גם בשני' מותר וכן בכל שעה ושעה ע"ש הרי כמו שכתבתי ונראה אפי' להר"ן דמפרש שם פי' אחרים ובמזונות יתרים מיירי מ"מ הכא לענין ממון מודה דוקא התם עכ"פ סוף סוף מתהני באיסורי דנדר הכא הימנו משא"כ הכא כיון שניתן במתנה שוב לא יחזור בו:
ומ"מ אעפ"י שישבנו דברי המהרי"ט מ"מ יש לדון אי איכא למילף דור בחצרי ממזונו' דהתם יכול להתענות יום ולא משתרשי משא"כ אפשר אפי' שעה א' לא יכול ללון ברחוב וחילוק כזה מוכרח ממ"ש רש"י בנימוקי חומש והוא מספרי פ' מטות בפסוק בנו ערים לטפכם וגדירות לצאנכם שמרע"ה האשים בני גד ובני ראובן על שהקדימו הבהמה לאדם ועשו הטפל עיקור ע"ש. ולכאורה הוא נגד הש"ס ס"פ הניזקין שצריך להקדים מאכל בהמה למאכל אדם וע"כ לחלק אדם יכול להתענות טפי מבהמה אבל לא לדור ע"פ השדה, וכעין תי' זה כ' מג"א סי' קס"ז סקי"ח והוא מס' חסידים סי' קל"א ע"ש וראי' לס' חסידים מדכתיב והשקית את העדה והדר את בעירם וא"כ אין ראי' נמי מאכילה לדירה, מ"מ כיון שרמ"א הכריע כן מי יבוא אחרי הכרעת הרמ"א להוציא ממון, ועוד לא יהא אלא פלוגתת תשב"ץ ותה"ד והכריע הב"ח וש"ך הממע"ה ובש"ך משמע שנראים לו יותר דברי תשב"ץ דאתה"ד קשה הא שבור כדי נמי לא חייב אלא כשבא לידו בתורת שמירה ע"ש ויש לדחוק שאני הכא שנהנה ג"כ בהזיקו של זה גרע טפי מ"מ נראה שאין להוציא ממון כלל:
ועוד נ"ל מתרי ותלת אומדנא מוכיחים שבתורת מתנה השכינו בביתו א' מדלא כ' בפנקסו שכירות אלא מיום שדר בדירה שני' ולא בדירה ראשונה וכששאלו על זה השיב וז"ל מה שכתבתי בפנקסי הוא לפי שהוצרך למקום דירתו יותר מדירתו הראשונה גם אח"כ הי' לו ב' חדרים ובית מבשלת לבד לכך כתב אבל לא על דעת למחול לו עכ"ל מבואר מדברי' עכ"פ שכל מה שקיבל שכר דירה וכל מה שכתב בפנקסו הי' על שכר דירה האחרונה ולא על הראשונה אלא שטוען שמ"מ לא מפני זה מחל לו החוב הראשון, והנה אומדנא דמוכח הוא אלו הי' דעתו שחייב לו שכר על הדירה הראשונה הי' מקבל וכותב על הראשונה והשאיר בחוב על האחרונה שהוא חוב בטוח וברור יותר שכך דרכו של בני אדם שמקבלין פרעון על חוב שאינו ברור כ"כ והחוב הברור ישאר כמ"ש בש"ע ח"מ סי' פ"ג וסס"י צ"ח ש"מ שחוב הראשון לא עלה על דעתו כלל:
ועוד אומדנא גדולה כיון שהחותן ירד מנכסי' והעני וחותנו עלה ונעשה גברא אמיד וגם כי מתה בתו ועוד כי נשא אשה אחרת ואורחא דמלתא בשעת נשואין וקבלת נדן תובעים חובותם וזה לא תבעו ולא עשה מזכרת כלל ש"מ שלא הי' בעיני' כחוב כלל רק עתה מחמת קטטו' ומריבות תסיתוהו לתבוע:
ואף ע"פ שהתובע טוען שבאמת תבע בתה בחי' כמה פעמים ודחאתו לך ושוב ומחר אתן בודאי אי הי' עדים שתבעה ועי"ז נאמר שנעשה החוב ברור משם ואילך, ומה שהשיב על זה חתנו אולי פרעה אשתי כי היתה נושאת ונותנת בתוך הבית. ולכאורה ה"ל איני יודע אם פרעתיך וחייב לשלם אך כיון דליכא עדים על זה ה"ל איני יודע אם נתחייבתי לך דלמא תחלה בתורת מחילה ומתנה דרתי בתוכו ולא נתחייבתי מעולם ולא תבעת בתך מעולם ואת"ל תבעת אותה דלמא פרעתיך וה"ל ס"ס ועדיף מא"י אם נתחייבתי לך דעלמא ופטור, וכל זה אנו צריכים לשכר דירה המגיע מאותו זמן שתובע את הבת לפי דברי' אבל מה שמגיע עד זמן התביעה ההיא בלא"ה פטור כמ"ש לעיל הסכמת ב"ח וש"ך ע"פ רמ"א סי' שס"ג סעי' י' הנ"ל:
ע"כ אין אני רואה שום מקום להוציא מיד המוחזק הנתבע אך עכ"פ נימא לי' יען אינו זוכה אלא מטעם ס"ס הנ"ל או מפלוגתת תשב"ץ ותה"ד א"כ טוב וישר לבצוע הריב יבצעו תמימים ויפול חבלו בנעימים הכ"ד הבעה"ח. פ"ב כאור הבקר ליום ב' ה' מרחשון תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |