שו"ת חתם סופר/ה/קיד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט להרבני החרוץ המופלג המפורסם כש"ת מו"ה אלעזר שטראסער נ"י ה' עליו יחי' על התורה ועל העבודה תמה:
לולי אהבתי אותו לא היה ראוי' להשיב בדבר הנוגע לדינא למדינה אחרת דלא צריכי' לדידי ולא למטלעתי ואדמגרמי גרמי וכו' אך בקיצור נמרץ אחבב דבריו עכ"פ אשר ירד לעומק מצולות ים העיון ברוחב בינתו וראשון תחלה אומר האומר עם הספר בש"ע ח"מ סי' רי"ב סעי' ז' פסק הלכה העולה מדברי הגאונים כך הוא האומר אתן מנכסי כך וכך לעניים ומת, נדר גדול נדר לאלקי ישראל ונשתעבדו נכסיו ומחוייבים היורשים לשלם ולא נחלק בזה אדם ואך האומר תנו מנה ולא שקבל על עצמו וגופו שהוא יתן אלא אמר תנו ומת אין בכחו להטיל חיוב נדר על יורשיו וגופו לא נתחייב וממילא לא נשתעבדו נכסיו ויש הבינו דלרמב"ם אפי' באומר תנו מתחייבים היורשים לקיים נדרו ועל זה פליג הטור בשם הרא"ש אהרמב"ם אבל באמת אין כאן מחלוקות עיי' כ"מ וב"י וסמ"ע שם. ואך באומר מה שיוציא דקל זה אתן לעניים ס"ל לרמב"ם כיון שאמר אתן מתחייב לקיים נדרו מטעם נדר ומחוייבי' היורשים ליתן ועל זה פליג המרדכי דנהי אי הי' קיים והפירות הי' באים לעולם הי' מחייב לקיים נדרו מ"מ בדבר שלא בא לעולם אין הנדר חל עד שכבר באו לעולם ואז כבר מת ואין בל יחל על היורשים והסמ"ע כ' בדעת הרמב"ם דגם בדבר שלא ב"ל אמדינן דעתי' כאלו אמר הריני משעבד הדקל לפירותיו וחל השיעבוד דבל יחל בחייו ומחוייבים היורשים לשלם היות כן לא ידעתי כל מ"ש מעלתו בזה ממעריך ונערך ונודר ונידר וכלל גדול בדין זה בדבר שהוא בעולם יש חילוק בין אומר אתן לאומר תנו ובדבר שלא ב"ל ואמר אתן פליגי רמב"ם ומרדכי ופסק רמ"א כהמרדכי דפטורי' היורשים. וזה לשוני על גליון סמ"ע סס"י רנ"ב סק"ח המעיין שם בב"י יראה דמיירי בנשבע לתת לבתו העשירה אבל לעני' חיישי' כמ"ש סי' רי"ב ובסמ"ע סקכ"א ומקצה"ח כאן לא משמע כן עכ"ל על הגליון שם [ועיין בסי' שאחר זה]:
ובדבר מי שנטה למות וילדה אשתו ב' זכרים ומחמת צער וטרוד לא נודע מי יצא ראשון ומת האב בתוך שלשים שדינו מבואר בש"ע י"ד סי' ש"ה סעי' כ"ו משום דכבר אשתעבדו נכסי בחייו אלא בנידון שלפניו לא הניח האב כ"א כדי כתובה ומה שחייב עוד לבע"ח א' ואותו הבע"ח מחל חובו ומספקא למעלתו דלמא לא נשתעבדו נכסי שהרי הי' חייב לאחריני, ומה שמחל הבע"ח ליורשי' מחל ונכסי יורשי' נינהי ואינהו פטירי משום זיל הכי קמדחי לי':
הנה בנידון שלפנינו שמת האב בתוך שלשים בלא"ה לא מצי הכהן להוציא מעות נגד דעת רוב הפוסקים דלא כהרמב"ם כמ"ש ש"ך סי' ש"ה סק"ל וטוב ליתן לכהן במתנה ע"מ להחזיר ובלי ברכה, אך אי אירע כך במת בתוך שלשים, נראה פשוט מאוד דלמאי דקיי"ל מכאן ולהבא הוא גובה אין לבע"ח אלא מגבי' ואילך וכל שלא בא לגבות חובו אם לוה מאלף נשתעבדו לכולם בשוה ואפי' לוה בשטרות שיש להם דין קדימה ואיחור היינו מגבי' ואילך אבל קודם גבי' כולם שווים ונפקא מיני' אי לוה משנים ושוב מחל המוקדם חובו לא הוו הנך נכסים דאקני לגבי המאוחר אלא הוה דקנאי וטורף אותם מלקוחותיו וגם בנידון שלפנינו במטלטלי' שאין בהם דין קדימה ואיחור אפי' לא מחל הבע"ח וקדם הכהן וגבה מה שגבה גבה מכ"ש אם מחל לגמרי ולא יבוא לידי גבי' לעולם דנשתעבדו נכסי' והדברים פשוטים:
וראיתי בפלפולו שהעלה דכל טריפת נכסים הוא משום שזה הקונה הזיק שיעבודו שלו ומחייב לשלם משום מזיק ומשום דיני דגרמי ומשו"ה מצי לסלוקי' בזוזי אחריני משום דלאו הני נכסי' חייב לו וחוב הראשון כבר הלך לו ע"י מכירת הנכסים אך השתא מתחייב חוב חדש ע"י היזק שהזיק שיעבודו ובזה האריך בחריפות ודבריו תמוהים א"כ אם מת לא יקנסו בנו אחריו ואי אשתדיף הני נכסי' מ"מ צריך לשלם מביתו משעה שהזיק שיעבודו ולא שייך הכא קרקע אינה נגזלת למימר הרי שלך לפניך שהרי זוזי בעלמא אית לי' גבי' וגם בעלי חובות של הלוקח הקודמי' לקנין זה קודמי' לגבות קרקע זו קודם לזה המלוה של המוכר שהרי הלואתם קודם להזיקו של זה, ואת הכל ישא רוח, וכל דקדוקיו אינם כדאים להמציא דבר חדש שלא שיערום רבותינו ז"ל והעיקור מכאן ולהבא הוא גובה ובזה יתורצו רוב או כל קושיותיו ודי בזה לא באתי אלא לפטור ברכת תורתו באהבה רבה כל הימים הכ"ד א"נ. פ"ב יום ה' תמוז תקפ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |