שו"ת חתם סופר/ה/סא
שו"ת חתם סופר 
ה סא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פה דרעזניץ במקולין וטבחי ישראל הי' נער א' קצב בשר קרוב לשלש השנים ואין מכלים דבר לבר מאשתקד ערער בעל בית א' לומר כי לא נאה לנער להחזיק באומנות הלז להפסיד מחיי' הבעלי בתים ואח"כ חזר בו הבעל בית הלז ועתה אירע שהנער ניסע מכאן לקהלה סמוכה לחוג את חג השבועות עם קרובי' ונתעכב עוד מטעם ידוע ובין כך כשראה הערל הממונה על מכס הבשר כי בושש לבוא פתח חנותו של הנער בחזקה והושיב א' מבעלי בתים בתוכו והוא מטובי העיר למען לא יתנזק מכס המלך ובשוב הנער אל ביתו לא רצה האיש ההוא להניח אומנות הקצבו' וגם אומרים שהשתדל אצל הערל הנ"ל שיחזיק בידו כי באמת א"א שיקצבו שניהם בשר במקום הזה כי יפסידו זה על זה ויתנזקו מכס המלך קיר"ה:
והנה הנער טוען כי כבר הוחזק באומנות זה והוא יורד עתה לחייו וגם מראה כתב מגובה מס הקהלה שמשלם עשרים זהו' לשנה להקהל עבור חכירות המקולים וכבר שילם על חצי שנה הבאה והחכירות התחילה מר"ח אדר עד ר"ח אדר והקדים לשלם עד ר"ח אלול הבע"ל וא"א לדחותו ממה שכבר החכיר:
והבעל בית טוען כי אין מקום לנער שיקצוב במקום שיש בעל בית ומה שהחזיק אינו כלום כי באמת אשתקד מיחו איזה אנשים בידו וגם הוא לא הי' נצרך לזה עד עתה שנמעטו נכסיו לולי כן כבר הי' מוחה בו מאז:
ומה שטוען שהקהל החכירו לו הכל כיזוב כי גם הוא מטובי העיר ואינו יודע מזה כלום ומה ששילם לגובה הקהל הוא רק מה שדרך להעמיס מס על הנערים הנושאים ונותני' בשלהם ולא בשביל חכירות הנ"ל גם אין ביד הקהל להחכיר כזאת האומנות ומ"ש אומנות הקצבות מהחייטי' וסוחרי המשי והפשתן ותגרי חרך וכדומה ואין בידם להעמיס מס על שום בעל בית הנושא בעול והנה ארכו טענותיהם ואני לא כתבתי רק העיקור הנוגע לענינינו ובהיות כי לא נפסק הדין ביניהם כי בחרו להם פליליהם במקום אחר ונתחלקו לצדדי' מ"מ אמרתי לעי' בדין הזה מבלי להוציא חלק כאשר יורני ה' משמי' ובו אבטח לא אכשול בדבר הלכה:
לכאורה הי' נראה שראוי' להעניש ולקנוס בעל בית הנ"ל שירד לאומנו' הנער ודחאו עפ"י דגרסי' בפ' לא יחפור כ"א ע"ב אמר רב הונא ברי' דר' יהושיע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריני מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה נפשי' לא מצי מעכב בעי מיני' ר"ה ברי' דר' יהושע אבר מבואה אחרי' מאי תיקו ופסק הרי"ף דכיון דלא אפשיטא לא מצי מעכב וכן פסק הרמב"ם פ"ו מה' שכינים הל' ח' ועיי' בטור סי' קנ"ו וכבר הלכו בו נמושות בראשוני' ואחרוני' כל החפץ ימלא ידו ואין צורך להעתיקם אך את זה ראיתי בתשו' חו"י סי' מ"ב שהאריך בפרט זה והאריך לסתור דברי מהרש"ל בתשו' סי' ל"ו וראיותיו נכונים ודברי ישרים ע"ש. אמנם כ' שם וז"ל והנה ממוצא דבר הנ"ל יצא לנו וכו' יורד לתוך אומנות חבירו קיי"ל דמותר לכתחילה אם לא בבר מתא אחריתי ואף דהוי מילתא דתווהי בי' אנשי טובא בודאי הכי הוא והכי נהוג בכל תפוצות ישראל ויש לנו עוד ראי' חזקה מהא דאיתא פ' אלו הן הלוקין בא דוד והעמידן על אחד עשר וכו' ומפרש שם כולי במילי דחסידות אשר אין בהם נדנוד עבירה ובתוך הבאים לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו מכלל דשרי רק לצנועי' והפרושים יפרשו מזה עכ"ל. ונוראות נפלאתי על הגאון הנ"ל כי לפע"ד מוכח בהיפוך ממאי דאמרינן בפ' איזהו נשך ע"א ע"א הקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו ופירש"י שמותר לו לירד לאומנותו ובס' שיטה מקובצת יהי' טעמא בשם ר' יהונתן שהוא גרם לו שלא ירחמו עליו בני עירו שהרי פרסמו לרשע ע"כ ירד לאומנותו גם הוא ע"ש מבואר להדי' דבלא"ה איסורא איכא וגם על זה קהי קהיי' טובא איך התירו להתנקם ועוד ממקומו נמי מוכרע דהתם במכות שלהי מס' קאמר תרי"ג נאמרו בסיני בא דוד והעמידן על י"א ופירש"י שתחלה הי' צדיקי' כ"כ והי' יכולי' לקבל עליהם עול מצות הרבה אבל דורות האחרוני' לא הי' צדיקי' כ"כ ואם באו לשמור כולם אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן על י"א שיזכו אם יקיימו עכ"ל א"כ מבואר שאלו הי"א הם החמורי' שבתרי"ג אשר א"א בלעדן לכן החליף התרי"ג בהם והלואי וישמעו וא"כ פשוט כשם שבהתרי"ג אם יעבור בזדון על א' מהנה רשע ועבריין מתקריי' ה"ה ומכ"ש בעברו על א' מהנה הי"א והנה בתוכם לא ירד לאומנותו של חבירו ש"מ דאיסורא איכא ורשע נמי הוה. ומה דקאמר התם הולך תמים זה אברהם ופועל צדק זה אבא חלקי' לאו למימרא דאי לאו עביד כאברהם ואבא חלקי' לאו מעליותא הוא אלא שאברהם הי' ההולך בתמי' בתכלית התמימות וכן אבא חלקי' הי' פועל צדק בתכלית הצדק האפשרי וקורא על שמם כמו שקורא במס' שקלים להממונים שבבהמ"ק על שם הצדיקים שבהם ה"נ כן הוא ולעולם מי שהולך בתם אע"פ שאינו כ"כ כאברהם אבינו מ"מ איננו עבריין אך מי שהלך בהיפוך מתמימות והוא המתעקש רשע הוא בלי ספק וכן לענין פועל צדק וכן כולם א"כ ה"ה לא עשה לרעהו רעה דמנה בהדיי' ומפרש לה שלא ירד לתוך אומנתו של חבירו הא אם ירד רשע נמי הוה ולא עוד אלא שמשמע שהוא חמור משארי דקחשיב התם מדקרי להו לצדיקי' בשמם שמע מינה דאית בהו מדרגות ודרך צדיקים ובינוני' משא"כ באומנות חבירו ע"כ נאסרו כל המדרגות לכן לא משכח בהו צדיק דהוה נזהר בי' טפי דכל הישר הולך ע"כ יהי' שמור מזה החטא ואם לא נשמר דמו בראשו ועבריין מתקריי':
אלא נראה שהגאון בחו"י ה"ל למימר בי' מרגניתא והניח לי מקום להתגדר דודאי בר מתא אבר מתא דידי' אפי' לכתחילה מותר ואין זה נקרא כלל יורד לתוך אומנתו של חבירו אלא על דרך העברה והשאלה אבל באמת ליתא שהרי כ' הפוסקים טעמא דבר מתא אינו מעכב משום שזה עושה בתוך שלו וזה עושה בתוך שלו וא"כ לא מקרי יורד לתוך אומנות חבירו ועל זה לא כיוונו חז"ל אך בכעין נדון דידן שע"י שיורד לאומנתו מדחהו לגמרי שא"א לשניהם שיקצבו ונמצא מדחה משלו לגמרי זהו יורד לאומנות חבירו ממש ועל זה אמרו שהוא מכל מה שהעמיד דוד כל התורה עליהם והוא מהחמורות. ומזה איירי נמי רש"י בב"מ ומצאתי לי רבי בכנה"ג לח"מ סי' קנ"ו בטור אות י"ב וז"ל ודוקא בכגון זה שיכול לומר אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בשלי אבל ברוצה לכנס לתוך גבולו ולדחותו ממחיצתו שהחזיק בה כמה שנים פשיטא דלאו כל כמיני' עכ"ל ופשיטא דנדון דידן גרע מדחיי' ממחיצתו שיכול לשכור לו חנות במקום אחר משא"כ בנדון דידן שלפנינו שנדחה לגמרי מלקצב בעיר הזאת ופשוט נמי דשהחזיק בה כמה שנים לאו דוקא כיון דבר מתא הוא ונכנס לאומנותו להיות מן הדין והיושר כיון שהחזיק בה יום א' מי יכול לדחותו ובכי האי גוני איירי ש"ס הנ"ל אבל לא נהירא לומר דבש"ס הנ"ל מיירי מבר מתא אחריתי דמעכב לכ"ע ז"א חדא דכבר כתבתי בשם ר' יהונתן שכ' שזה שקורהו רשע גרם לו שלא ירחמו עליו בני עירו משמע שההפסד מגיע לו מבני עירו ולא מבני עיר אחרת וגם הוא לא יפסידוהו אלא בזה האופן (כי כזה עושי' לרשע ועוד נ"ל אם הוא מבני עירו ירד לאומנתו לא זולת וע"כ כנ"ל שידחהו ממחיצתו לגמרי כי כזה עושי' לרשע ועוד נ"ל דבר מתא אחריתי אינם בכלל י"א שהעמיד דוד הדת עליהם דכיון דמעכב עליהם ומוציאו מן העיר בדייני' א"כ האי בר מתא אחריתי שעשה בעיר כזאת אין לו עון אשר חטא כי אם יהי' שלא לרצון ימחהו ויעכבהו ואם ישתקו הלא ימחלו לו דומה קצת לזה אחז"ל במס' גיטין פ' הניזקין נ"ח ע"ב אין דין אנפרי' בבבל כיון דאיכא בי דוואר במתא ולא אזיל קבל אימא אחולי אחיל משא"כ בר מתא דידי' שמדחהו לגמרי ממחיצתו שאינו יכול להוציא בדייני' ומ"מ רשע הוא כמו בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דקיי"ל דמכריזי' עליו בבה"כ שהוא רשע ומ"מ אינו יוצא בדייני' ה"נ דכוותי' וזהו דקשיב בהדי הנך י"א ואע"ג דקחשיב נמי כספו לא נתן בנשך ורבי' דאורייתא יוצאה בדייני' דאע"ג דקאמר אפי' רבית זהו תוספת מחז"ל דרבית גוי דרבנן בעלמא הוא שלא יטמע ביניהם אבל קרא לא איירי בהכי וא"כ הדרי' ק' לדוכתה י"ל התם ההלוואה היא האיסור אפי' מחזירו אח"כ כמבואר פ' איזהו נשך ס"ג סוף ע"א דרבי' ע"מ להחזיר נמי אסור ועוד דרבי' על הרוב א"א להוציאו בדייני' דאינו כותבו להדי' בשטר ולכן הוי שפיר מהנהי י"א משא"כ בר מתא אחריתי שאין בו איסור להעמיד חנות אם יסבלו בני העיר ואם לא יסבלו ימחו אבל בר מתא דידי' שמדחהו לגמרי א"א לעכב עליו ומ"מ רשע ועבריי' מקרי ומכריזי' עליו בבה"כ ויש להקהל להענישו נמי בכל מ"ע שכופי' אותו בשוטי' ואל יתעקש המתעקש לומר דהשתא בא חבקוק והעמידן על א' וצדיק באמונתו יח' א"כ תו בטלה לי' י"א דדוד חלילה לומר כן לעבור ח"ו על קוצו של יו"ד מן התרי"ג מצות ואין להאריך בזה שהוא פשוט ומבואר:
אך מה שטוען שהוא נער והוא בעל אשה ובני' נ"ל טענה נכונה כאשר יתבאר דאמרי' התם בב"ב הנ"ל אי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב אפי' בר מתא אחריתי וכ"כ כל הפוסקי' אלא דפליגי אי מצי אמר בר מתא אחריתי אהי' מעתה שייך בכרגא דהכא או לא ועיי' תשו' הרא"ש שהביא בטח"מ סי' קנ"ו ועיי' היטב בתשו' רמ"א סי' ע"ג וז"ל לענינינו בקיצור ולא יכולי' למימר דמהשתא יהי' בכרגא דמתא דאין שומעין להם בזו וכו' ואע"ג דהמרדכי כ' שם דאם רוצה לישא בעול עם הקהל לא מצי מעכבו עליו וכו' ועוד דגם המרדכי לא קאמר אלא אם רוצה לישא בעול עם הקהל דהיינו כל צרכי הקהל אבל בלא"ה לא ע"כ לשונו לענינינו הנה כי כן נ"ל דתרתי בעי' דר פה וקבע דירתו וגם שייך בכל כרגא דהכא אבל דר פה לחוד לא מהני דודאי נתינת כרגא עדיף טפי מדר פה בלא נתינת כרגא ונהי דאין למחות ביד העניים משום דאינהי שייכא בכרגא ונתוני' תחת משא מלך ושרים אם יעשירו אלא עתה אין להם ליתן משא"כ מי שלא שייך כלל בכרגא כגון נדון דידן דידוע מחק המלך דמטיל הכרגא רק על בעל אשה ובני' ה' זהו' לשנה וכן שארי מסים שנותני' להשר ולהמלך סיועת המלחמה וכדומה וכן מעמיסי' עליהם מעות צדקה ופרנסת הרב ומשועבדי' וכדומה ולא על הנערי' כ"א נוטלי' מידם מעט כפי שיעור עסקם כפי ראות עיני גובה הקהל ונראה שדנים אותם כבני עיר שברחו ליישוב מחמת סכנה שכ' המרדכי שאין למחות בידם עסקם כדי חיותם וכפי שירוויחו ישא בעול ופסקו הרמ"א בש"ע סי' קנ"ו א"כ ה"נ הני נערים כיון שהמלך לא קבלם לכרגא שלו אעפ"י שנולדו פה בעיר מ"מ לענין מו"מ דין מתא אחרות להם דלא שייכי בכרגא דהכא מק"ו מתקנת חזקת הישוב שהבי' הרא"ש והמרדכי ועי"ש בתשו' רמ"א הנ"ל ופקידת המלכות עדיפא מתקנת חזקת הישוב דדינא דמלכותא דינא בעניני מסים דע"כ לא כ' הרא"ש שאין למחות בבאי' להתישב אלא משום שהראשוני' לא קנו הישוב מהשר זולת היכי שגזרו על חזקת הישוב כמ"ש שם ברמ"א מכל מקום יודה היכי שהראשוני' קנו הישוב מהשר שאין לאחר חזקה בו וה"נ המלך גזר דהני שייכי בכרגא והני לא ולאסור להם מו"מ לגמרי כבני מתא אחריתי זה א"א כלל דמאין יבוא עזרתם מי שיש לו אב יחי' מי שאין לו אב ימות ע"כ דנום כבורח מפני סכנה כן יהי' כל א' בעירו ישא ויתן כדי חיותו ויפרע קצת מס לא יותר דאל"ה הי' עול גדול להעמיס על בעל אשה ובניו ומגדלם לת"ת ולהקל על אלו אע"כ כנ"ל וכן הדבר מפורסם בפי ההמון שאם יזדמנו יחד נערים ובעלי בתים אצל מו"מ לוקחי' הבע"ב הרבה ריווח יותר מהנערי' והוא מטעם הנ"ל ומ"מ לא ראיתי מי שמוחה בידם לסחור ולסבב על פתחי הקוני' ולהפסיד על בעלי בתים אולי הוא משום דבלא"ה איכא סוחרי טובא גוים וגם בני ישראל ממתא אחריתי ואין בידינו לכופם לכן אין למחות בידם ג"כ דומה לזה קיי"ל בפ' לא יחפור דנקוטא לי' שוקא לת"ח ופסקו בש"ע י"ד סי' רמ"ג ס"ג ובח"מ קנ"ו בהגה' ס"ו מביא בשם הרמב"ן ז"ל דהיכי דאיכא גוי דמזבני נמי האי סחורה לא נקיטנא להו דלמה נפסיד לישראל בחנם ה"נ דכוותי' אך בנדון דידן במקולין שאין מי יכול לעסוק בזה כ"א אחד מאנשי קהלתינו בודאי לא נכון לעשות כזה שהנער יקצוב בשר אם יש בעל בית הרוצה בזה והוא יחזור אחר פרנסתו באופן אחר ואעפ"י שכבר החזיק בזה לא מהני לי' מידי א' שלא החזיק בזה ג' שנים אלא ב' שנים ומחצה ועוד אי הי' מחזיק בזה לא הי' בשופי כי מחובו אשתקד כאשר ידעתי ועוד הא פשוט דאין מחזיקי' בשל רבים משום דה"ל קדירא דבי שותפי כאשר החליט בח"מ סס"י קמ"ט אבל אין לדמותו למ"ש הרמ"א בהגה' סי' ק"מ סי"ד דהכא לא על חזקת החנות אנו דנין אלא על האומנות וההפסד שהפסיד לבעלי בתים אבל מטעמי' הנ"ל לית לי' חזקה:
אמנם עדיין צריכי' אנו לעיין מטעם שחכר מהקהל כאשר כתוב בידו מגובה המס ששילם לו עשרה זהו' על חצי שנה. אע"פ שאין בידו שטר שכירות מהקהל מ"מ הא דברי קהל אין צריכי' קנין מ"מ נראה פשוט דאין בזה ממש לא מבעי' במה שכבר החכירו לו שאין בו ממש שאפי' אם לא יערער בזה שום אדם וכולם יסכימו להשית מס על קוצבי הבשר מ"מ יכולי' הקהל והנער לחזור בו שהרי לא היתה מדעת כולם וכ' הרמ"א בהגה' ש"ע סי' י"ח ס"א קהל שברר וד' או ה' בוררים אין הולכי' אחר הרוב שאין רוב אלא בב"ד והוא מתשו' הרשב"א שהביא בב"י סס"י י"ג וכ' על דין זה שפשוט הוא שאין הולכי' אחר הרוב אלא בב"ד והסמ"ע פי' שהכוונה כדאי' במס' ע"ז ע"ב ע"א אמר כדשיימי בי תלתא וכו' ע"ש בש"ס ובש"ע סי' ר"ו ס"ב ולפע"ד אין הנדון דומה לראי' דהתם המוכר התחייב עצמו ותלה תנאו בשלשה וכל תנאי שבממון קיים אם כוונתו כך או כך אבל פשיטא אי פסקו ב"ד שדבר זה ישומו תלתא אזלי' בתר רובא בכל התורה ומה לי בוררים מקהל או שארי דיינים והב"ח סס"י י"ח מסיים בדברי רשב"א הנ"ל וז"ל ואין רוב אלא בב"ד כלומר היכי שישבו לדון בתורת ב"ד לדין גמור עכ"ל. גם זה לא הבנתי ואיך הי' זה פשוט כ"כ לרשב"א והנלע"ד כיון דהש"ס בחולין טרח להמציא הא דאזלי' בתר רובא ומייתי מסנהדרין דאזלי' עכ"פ בתר רובא דאי' קמן ע"ש א"כ משמע מסברה חצונה לא הוה אזלי' בתר רובא כלל וא"כ בלשון ותנאי בני אדם מה שאינו מדין תורה בעי' כולו ולא רובא לכן בוררי' שבררו הקהל מרצונם להתפשר עם היחידים ממנהגי קהלה הוא ולא מן הדין שהרי כולם נוגעי' בדבר הם ופסולים לפסוק אלא שנבררו מצד המנהג א"כ אזלי' בתר לשון ב"א ובעי' כולם שוה ולפ"ז צריכי' ליישב מ"ש בהגה' מיימוני' פי"א מה' תפלה ה' אות ב' ע"ש גבי קהל שהי' להם קטטות במינוי הש"ץ והדומה ופסק מהר"ם שיושיבו כל פורע המס וילכו אחר הרוב ומזה כ' הרמ"א בהגה' ש"ע ח"מ רס"י קס"ג כל צרכי ציבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל בעלי בתים הפורעים מס ויקבלו עליהם שכל א' יאמר דעתו לש"ש וילכו אחר הרוב יכול לכוף אותם עכ"ל צריך לומר שאני התם דע"כ מתחלה כשנשתתפו בקהלה לכך נתכוונו שאם יארע כזה ילכו אחר הרוב דאל"כ איזה תקנה יהי' להם שהרי תחלת מחלוקתם הי' בענין זה שמיאנו איזה אנשים במינוי הש"ץ ע"ש וע"כ יעמדו למנין וילכו אחר הרוב אבל כל זמן שאין כאן כל הקהלה אין רשות להבוררי' לדון עפ"י רוב דעותם וא"כ לכאורה גם הקהל הממוני' בעיר לא יעשו דבר אלא מדעת כולם לא עפ"י רובם אך הואיל וכבר נהגו דבאסיפת הקהל אזלי' בתר רובא ובמנהג הולכי' אחר הרוב אפי' הוא גרוע בעניני' כאלו מ"מ היינו דוקא בהתאסף יחד ונועצו יחדיו אזיל בתר רובא מגו כולם וכמבואר בש"ע שם והאריך ג"כ בפרט זה בכה"ג וע"ש אות כ"ג סי' י"ג מאוד ע"ש אבל הכא שזה הבעל בית הקצב הוא ג"כ מאנשי הקהל וגם אחוזת מרעהו וכולם לא ידעו מזה כלום והבעל דין עם כל עוזריו מודים שלא הי' החכירות בפניהם א"כ לא הי' יכולת בידם להחכיר ועתה אם לא יתרצו לזה כל בני הקהלה מ"מ יכולי' שניהם לחזור כי חכר אז ממי שלא הי' בידו להחכיר וגדולה מזה כתב בא"ע סי' צ"ו ס"ה באלמנה שלא נשבעת ומכרה ואח"כ נשבעת שמכרה בטל כיון שלא הי' אז בידה למכור ואפי' מאן דפליג התם דהשבועה דרבנן בעלמא היא יודה הכא וזה פשוט לפע"ד:
אך אפי' אי יתרצה כל בני הקהלה להחכיר מכאן ואילך לא יכולו שזה צועק מה לכם לשית מס על מו"מ שלי וזה מבואר מאוד בראשוני' אספם בתשו' רמ"א סי' ע"ג הנ"ל קחנו משם וזה לשון בעל כנה"ג סי' י"ג אות מ"ג לא מהני רוב הבא מתוך כלו אלא בדבר שיד כולם שוה בו אבל אם יסכימו כולם על א' מהם לגרוע כחו נעשה כלם נוגעי' בדבר עכ"ל וצ"ע קצת ממ"ש שם אות ל"ט ע"ש א"כ בהא נחתינן וסלקינן שאין בכחם לשום מס על האומנות ההוא כלל וכלל:
והנה אם גובה הקהל מודה להנתבע שלא קבל ממנו המס בחכירות אלא בשביל מס כמו שמקבלי' משארי נערי הנושאי' ונותני' א"כ ע"כ ישלם גם להבא עד כלות שנותו אעפ"י שעתה ירד מנכסיו שגרשוהו מאומנתו ואנן סהדי אלו הי' כן בתחלת השנה לא הי' מעמיסי' עליו כ"כ מ"מ בענין מסי' אזלי' בתר תחלת השנה לענין עני והעשיר או עשיר והעני והוא מתשו' הרשב"א פסקו הרמ"א סי' קס"ג וע"ש בט"ז אך אי לא יודה בזה אלא יאמר שקבלו ממנו בחכירות א"כ א"א לו להוציא ממנו מלהבא כיון שהוא יודע בעצמו שאינו חייב אך מה שכבר הקדים לשלם על חצי שנה א"א שיחזרהו לו שהרי האנשים האלו טועני' שלא חכרו מעולם רק בשביל מס נתן וא"א להחזירו לו עד שיבי' ראי' שהרי הקהל מוחזקי' לעולם בעניני מסים:
והנה מה ששילם כבר עשרה זהו' לחצי שנה יש בהם איזה זהו' שצריך כל קצב לשלם לשררה וא"כ לכאורה אותן זהו' יחזיר לו הנתבע שהרי אלו לא הקדים הוא לשלם עבורו הי' הוא צריך לשלם לשררה אמנם נראה דזה תלי' בפלוגת' דעובדא דגידל בר רעילאי בהניזקין נ"ה ע"ב ע"ש האי עובדא עם פירש"י והרשב"א פי' שלכן הפסיד מעותיו משום שפרע חובו של חבירו והניח מעותיו על קרן הצבי ע"ש ויש לעיי' בזה לענינינו והנה נראה פשוט העוזרי' להנער בפליליהם יש להם דין מסור מק"ו מ"ש הרא"ש הובא בסמ"ע סי' קצ"ד ס"ק י"ג י"ד ע"ש היטב כל זה נלע"ד נכון וברור להלכה ולא למעשה וחתמתי שמי. פה דרעזניץ יום ג' ו' תמוז תקנ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |