שו"ת חתם סופר/ה/יג
שו"ת חתם סופר 
ה יג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במס' מכות ויו ע"א וטור וש"ע ח"מ סי' ל"ו:
לבאר שיטה זו הנה רש"י ס"ל דיני נפשות משום והצילו העדה ותוס' הקשו ב' ק' נילף ד"מ מד"נ בהקישא דמשפט יהי' לכם וע"ז כ' מהרש"א לישב דהקשא גופי' הוא להחמיר ולא להקל בד"מ כמו דמקלי' בדיני נפשות דהתם והצילו העדה כתיב תו הקשו תוס' הא בד"מ נמי כתיב עפ"י שנים או שלשה ונקיש שלשה לשנים:
ונ"ל די"ל דמ"ש רש"י והצילו העדה ר"ל דהא בקרא לא כתיב אלא להקיש שלשה לשנים וזה ההיקש צריכי' שאינן נעשי' זוממי' עד שנזומו כולן ולעשות דינו של שלישי כיוצא בו משום שנטפל לעוברי עבירה אבל גם להקל לבטל העדות ע"י שנמצא א' קרוב או פסול שהוא גז"ה בלי טעם זה נימא בד"נ דכתיב והצילו העדה א"כ מכניסי' בהקשא דשלשה לשנים גם הקולא להציל נפשות אבל בקרא דדיני ממונות לא נקיש אלא לעשות דינו של שלישי הנטפל לע"ע כיוצא באלו אבל לא לבטל העדות ועוד אפשר אפי' נימא גם בזה אין היקש למחצה ומדאיתקש ג' לשנים גם בד"מ א"כ בין להקל ובין להחמיר מ"מ נאמר עיקר קרא בהגדה מיירי ולא בראיי' ומנ"ל להוסיף עליו גם צירוף דשעת ראיי' פוסל לעדות הכשרי' ומכ"ש לר' יוסי דבראיי' בעלמא בלא שום כוונה נפסל מה"ת לומר כן בהקישא דג' לשנים דגבי ממון אבל בהקישא דג' לשנים דגבי ד"נ הוא דאמרי' הכא משום והצילו העדה אבל בד"מ לא ולק"מ ק' תוס' ארש"י שהקשו גם בד"מ כתי' עפ"י ב' או ג' ואתקש ג' לב' ולק"מ:
אך ממ"נ ק' א"כ למה לי בד"מ הקשא ג' לשנים תיפוק לי' דאיתקשו ד"מ לנפשו' מקרא משפט א' יהי' לכם ולכל הפחות להחמיר אתקש כק' מהרש"א ואייתר הקישא דג' לשנים אפי' לפסול הכשרות ע"י צירוף קרוב או פסול ושפיר הקשו תוס' אלא אכתי י"ל נהי דהקשא ג' לשנים קאי אפי' להקל מ"מ היינו בעיקור הגדה ובהא מודה ר' יוסי ולא מיירי מתני' מזה כלל וכמ"ש נימוק"י וטור בשם רמ"ה והריטב"א כ"כ להדי' בשיטת רש"י אם נצטרפו בהגדה אפי' לא נצטרפו בראיי' מיפסל הכשרי' ע"י הפסולים אבל משנתינו מצירוף ראיי' בלא הגדה מיירי לשיטת רש"י ואהא איצטריך הקישא דג' לשנים בד"מ אשעת הגדה ומנ"ל להקל לבטל עדות אפי' ע"י ראיית המעשה משא"כ בד"נ כתיב והצילו העדה מוקמי' הקישא אפי' בראיי' בעלמא ומיושב ק' תוס':
ועי"ל עפ"י מ"ש רמב"ן פ' שופטים בשם רבינו סעדי' גאון דמפרש ע"ד פשוט עפ"י שנים עדים או שלשה דייני' המקבלים שני העדים וכ' רמב"ן טעה הגאון בדינו דבדיני נפשות אין שלשה מקבלי' עדות אלא ב"ד של י"ג ע"ש [עיין ח"ס חלק אה"ע סי' ק"י] וא"כ תינח בד"נ אבל קרא דד"מ יש לפרש כרבנו סעדי' ולא נשאר לן הקישא דמשפט א' יהי' לכם ולזה נאמר כק' המהרש"א דלא נילף מזה קולא של ד"נ דהתם ושפטו העדה והצילו העדה כתיב לפ"ז אפי' נצטרפו בהגדה נמי אינו מזיק בד"מ לר' יוסי זהו לשיטת רש"י:
אמנם תוס' העלו דבדיני ממונו' לא שייך היקש ג' לב' דהא עדות ע"א קיים לשבועה נמצינו למדין להתוס' ד"נ דאמר ר' יוסי לאו דוקא ד"נ אלא כל שאין ע"א נאמן בו כגון גטין וקדושין מיפסלי עדות הכשרי' ע"י הפסולי' ומשו"ה הוקשו לתוס' לר' יוסי ולשמואל דפסק כמתני' לא מצאנו ידינו בגיטין וקדושין דאפי' לא יתכונו הקרובים להעיד מ"מ פסולי' אבל לרש"י לק"מ דלרש"י ד"נ דוקא דכתיב בי' והצילו העדה אבל עדות גטין וקדושין אע"ג דאתי מזה ד"נ מ"מ השתא לא אמרי' בי' והצילו העדה ובכלל ד"מ הם ולק"מ ק' תוס':
גם מ"ש תוס' בסנהדרין ט' ע"א בשם רשב"א ליישב ק' תוס' דהתם ארש"י ורשב"ם וכ' דאדרבא ר' יוסי עדיפא מדרבי דבעי גם בד"נ שהתרו בו דוקא וסמיך עצמו אמתני' דבסמוך שצריך שיהי' ב' עדיו מתרים בו ולא סגי בנתכון להעיד ע"ש והיינו לשיטת רש"י דר' יוסי מיירי דוקא מד"נ ממש י"ל סמיך עצמו אמ"ש דצריך שיתרו בו עדיו אבל להתוס' דה"ה גיטין וקידושין דלא שייך התראה ולא גילה ר' יוסי דעתו במה יצטרפו אע"כ אפי' בראיי' בעלמא ושפיר הקשו תוס' לשיטתם אפירש"י ורש"י לשיטתו לק"מ. אלא דלתי' רשב"א הלז דלרש"י בעי התראה בו ליתא למ"ש לעיל לרש"י דוהצילו העדה מוקמי אפי' בראי' בעלמא ובד"מ בעי' הגדה והא ליתא אלא אפי' בד"נ בעי התרה וצ"ל כתי' השני שכתבתי לעיל כרבנו סעדי' גאון:
ולענ"ד הא דמקשי' ג' לשנים לפ"ז מוכח דאע"ג דנפסלו הכשרים מ"מ נחשבי' כלם כע"א ואם יבוא ע"א מעלמא שלא נתכוון עם הפסולים ולא נצטרף עמהם יכלו לחזור ולהעיד עם עד ההוא דהרי מתוס' סנהדרין ל"א ע"א ומתוס' פ' חזקת מוכח דב"ש ס"ל כר' יוסי דאל"ה עדות המוכחשת פוסלים זא"ז ע"ש והנה מבואר בפ' כל הנשבעי' מ"ח ע"א ב' עדים שהכחשו זא"ז אם יבוא אחר מעלמא מצטרף זה עמו לעדות החדש ההוא בעצמו א"כ בג' ומאה אעפ"י שאותה ההגדה פסול מ"מ אם יבוא א' מעלמא מצטרפו אלו עמהם דמקיש ג' לשנים אבל בלאו צירוף עד א' לא נ"ל שיתכשרו להעיד בב"ד אחר אותו העדו' ועיי' ש"ך סי' ל"ו סקי"ב וההיא דתשו' הרא"ש שם מילתא אחרית' היא למעיי' שם דהתם ראו עדים כשרים בלי צירוף פסולי' מעשה המתנה ושוב חתמו בשטר וגם פסולי' עמהם ונפסל השטר ע"י צירופם ופסק הרא"ש כיון שיש כאן ב' ראיית כי חתימת השטר בפ"ע בלי ראיית המתנה הוה ג"כ כמו ראיי' והגדה דכמו שנחקרה עדותו בב"ד ולכן נפסל ע"י צירוף הפסולים ואמנם גוף מעשה המתנה בלי חתימת שטר כלל הוה ג"כ ראיית עדות בפ"ע בלי שום צירוף פסול והשתא נהי דראיית וחתימת השטר בטל מ"מ עדות ראיי' המתנה לא נתבטל:
ומ"ש עוד הרא"ש בתשובה שטר שע"א מהם נוגע בדבר נפסל גם האחר וכ"כ בעה"ת שער נ"ח והקשה משנה למלך פ"ה מעדות מתשו' הריב"ש סי' קצ"ה דנוגע הוה בע"ד ואינינו פוסל הכשרים דבמקיימי דבר הכתוב מדבר ע"ש נ"ל הרא"ש ס"ל דנוגע כשר לחובה ורק לזכות פסול משום נגיעה וא"כ אינינו קרוב אלא עד פסול אבל הריב"ש ס"ל נוגע פסול אפי' לחובה מטעם קרוב ולא הוה עד אלא בע"ד ופלוגתא קדמוני' היא עש"ך רס"י ל"ו וא"כ להרא"ש ובע"הת הוה עד פסול דחיישי' דמשקר ופוסל חברו לחד תי' תוס' בסנהדרין ל"א וב"ב הנ"ל עיי' מיהו לדינא מסקנת תוס' סנהדרין וב"ב דעדות מוכחשת אינו פוסל אפי' תוך כ"ד ולהתוס' כמה חלוקים יש בדין זה בפסול ב' אחים אפי' העידו אחר כ"ד כיון שנצטרפו בראיי' אחת ואפי' באו אחר כמה ימים נפסלו העדים למפרע אך בפסול קורבת הלוה והמלוה נהי תוך כ"ד לא בעי מ"מ באו בב"א לב"ד בעי דהרי ק' א"כ יבואו הקרובים ויעידו כדי להציל קרובם מחיובו וצ"ל דשיילי' לכשרים אי לאסהודי אתי וק' הא אינו חוזר ומגיד וצ"ל כיון שבאו בב"א לב"ד נראי' הדברים לאסהודי אתי א"כ ע"כ בעי באו בב"א עכ"פ אעפ"י שלא העידו תוך כ"ד זהו ב' חילוקי דינים אמנם עדי' זוממים שבאמת לא ראו המעשה שהרי הוזמו בעי' דוקא תוך כ"ד ולחד תי' תוס' בסנהדרין הנ"ל ה"ה עדי הכחשה בעי' תוך כ"ד אבל תוך כ"ד פוסלי' הכשרים מטעם צירוף המכחישים דאע"ג דבעלמא לא בעי' תוך כ"ד הכא במכחשם הוה כמו עדים זוממים אמנם למסקנת תוס' מכחישים גריעי מעדים זוממים אפי' תוך כ"ד לא מיפסלי אידך דבשלמא עדים זוממים נהי דשקרי ננהי מ"מ אמרו מה שאמרו הכשרים אעפ"י ששקר הוא שלא ראו דבר מ"מ אמרו בשקרותם מה שאמרו הכשרים ומצטרפי' תוך כ"ד [עיין ח"ס חלק אה"ע סי' צ"ז] אבל מוכחשים שאומרי' מה שלא אמרו אלו כי אלו אמרו מנה ואלו אמרו מאתי' ולב"ש לא אמרי' בב' כיתי עדים בכלל מאתי' מנה א"כ כיון שהוא עדות אחרת לגמרי לא מיפסלי הכשרים עי"ז כלל וכלל:
ואמנם לשיטת רש"י דס"ל דד"נ דוקא אבל גטין וקדושין לא הוה בכלל ד"נ ולק"מ ק' תוס' מגטין וקדושין דלרבי לק"מ די"ל שלא יתכונו להעיד אך עיקור ק' תוס' לר' יוסי ולרש"י לק"מ אך י"ל שפיר דאפי' להרמ"ה דבהגדה נמי מיפסלי מ"מ בעי' תכ"ד דוקא והא דמקשה רבי מה יעשו ב' אחים וכו' היינו בראיי' בעלמא בלא הגדה אבל בהגדה בלא ראיי' בעי' לעולם תוך כ"ד והיינו דפירש"י דרבא דאמר והוא שהעידו כולם תוך כ"ד אכולהי שמעתא קאי רוצה לומר אפי' בנמצא קא"פ ובהגדה בלי ראיי' וכהרמ"ה ומה שהקשה ש"ך ממתני' לקמן שצריכי' שיהי' רואי' זא"ז כבר כ' בקצה"ח היינו בנפשות אבל בממון עדות מיוחדת כשר וה"ה דפוסל אפי' בלא רואין זא"ז רק בהגדה לחוד והנה אמת נכון הדבר ומה שרצה הש"ך לומר בכוונת רש"י דאזוממים קאי דהוי ס"ד כהרמב"ם קמ"ל כהראב"ד עי' ש"ך סי' ק"ו ד"ה ואין להביא ראי' וכו' ע"ש י"ל הרמב"ם נמי לא אמרה אלא למאי דקיי"ל למפרע הוא נפסל אבל לרב' דס"ל עד זומם מכאן ולהב' הוא נפסל נהי דהאי עדות בטל אבל איהו לא נפסל אלא משעת הזמה ולהבא וכל השטרות שחתם בין עדות להזמה כשרים א"כ איך ס"ד שאם אחר כמה ימים נפסל יפסלו גם הכשרים למפרע זה לא עלה על דעת הרמב"ם וקצה"ח מסופק לשיטת תוס' בראו יחד בכשרות ושוב נפסלו ונצטרפו בהגדה יחד אי מפסלי הכשרים ופשיט דמפסלי אבל הכא שכבר נגמרה גם ההגדה איך יתכן שיפסול למפרע והרי קמן קצה"ח לא מיבעי' לי' אלא להתוס' אבל לרש"י אם היו כשרים בשעת הראיי' ונפסלו אח"כ ולא באו להגיד כלל לא מיבעי' שיפסלו למפרע משעת ראיי' מכש"כ הכ' שכבר נגמרה העדות לגמרי איך יעלה על הדעת למפסלינהו אע"כ רש"י כהרמ"ה וכנ"ל והא דהי' כשר בשעת ראיי' ונפסל דאינו פוסל הכשרים למפרע אם לא חזרו ונצטרפו בהגדה נ"ל פשוט מסבר' ואב"א גמר' פרק שבועות העדות ל"ג ע"א בתוס' היו קרובים בנשותיהם ומשמע בודאי בשעת ראיית המעשה נועדו יחד וידעו הני מהני ואפ"ה אח"כ כשנעשו קרובים בנשותיהם לא פסלו את הכשרים ואלא ע"כ לא מיפסלי למפרע ופשוט: משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |