שו"ת חתם סופר/ה/יא
שו"ת חתם סופר 
ה יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וברכה לאקרי"ט נגידים ומנהלי עם ה' מיניהו מלכי רבנן ומיניהו איפרכי עיני העדה כלם קדושים בקהלה מפוארה א"ש יע"א. ה' עליהם יחיו:
הגיעני יקרת מכתב קדשם מעולפת ספירים נכתב בשם אקרו"ט ולוטה בתוכו פס"ד בד"ץ דקהלתם נידן איש א' ירד מנכסי' והנושים באים לקחת ועפ"י דינא דמלכותא החליטו ביתו ונחלתו לחתנו בעל בתו שהוא הי' הנושה המוקדם איין טאבילאנד ונכמרו רחמיו על חמיו ורוצה להתחסד עמו שלא לקבל הבית בגוביינא ויניח לחמיו לדור בתוכו עד כי ישיג ידו וישלם לו והתעורר שכן א' בעל מיצר והשתדל לו במקום המשפט להוציא האיש בעל הבית מביתו בהיותו הוא בעל מיצרן ועל זה נכתב פס"ד מבד"ץ גזרו ואמרו אשר לא טוב עשה בעמיו ואין כאן דינא דבר מצרא כלל ושאקרו"ט מחוייבי' לעשות לו כל מיני כפיות ונגישות ולהרחיקו בכל מיני הרחקות עד שישמע לקול הורים ומורים עפ"י דתה"ק ובקשו פאר מעלתם ממני לחוות דעתי גם אני:
הנה ידוע דדינא דבר מצרא אינינו דין תורה מפורש אלא חז"ל הכניסוהו בכלל מקרא שכתוב ועשית הישר והטוב ומובן מזה שנצטוו חז"ל להדריך עם ה' על הישר והטוב לפי ראות עיני חכמתם אפי' אינינו דין תורה מ"מ כופין לעשות לפנים משורת הדין ומזה אחז"ל במס' ב"מ ל"ה ע"א שומא הדרא לעולם דאע"ג דמן התורה כיון ששמו לי' ב"ד לבעל חוב הרי היא שלו לחלוטין ולצמיתת עלמין ובשגם לא החליטו לו כ"א בהכרזה ששים יום והרי הרבה עשו חכמים משום נעילת דלת בפני לוין וגם עבד לוה לאיש מלוה ובכל זה ראו חז"ל דיותר טוב וישר הוא שיהי' שומא הדרא אפי' אחר שהחזיק זה הלוקח בו כמה וכמה שנים יבואו בעלים הראשונים ויסלקוהו בזוזי ויוציאהו ממנו מפני שראו חז"ל כי בקושי גדול אדם מניח קרקע ביד אחר ומכ"ש בית דירתו ולבו של אדם דוה עליו והי' זה אכזריות גדול אם יחזיק הנושה הזה בקרקעו של זה אשר באה לידו שלא ברצון המוכר כ"א מחמת דוחקו והב"ד החליטו לו וזה הוא בכלל ועשית הישר והטוב:
שוב הכניסו בו חז"ל בב"מ ק"ח ע"א וע"ב דינא דבר מצרא דהיינו מי שמוכר קרקע שלו ברצון נפשו למאן דהוא יבוא בעל המצר ויסלק ללוקח אעפ"י דמעיקור דין תורה מי שקנה הוא שקנה מ"מ ראו חז"ל טוב וישר שכיון שעכ"פ אתה מוכר קרקע שלך ברצון עשה הטוב וישר למוכרה לבעל המצר כי נוח לו לאדם להיות שדותיו תכופי' וסמוכי' והנה מובן מזה שצריך שיהי' דינא דבר מצרא טוב וישר ואם אמנם יהי' רע ועקוב ההיפוך מטוב וישר פשיטא שכופי' לסלק יד המצרן והנה בנידן שלפנינו יש לו לבעל הקרקע ולחתנו עשר ידות בבית זה:
א אפי' הי' מוכר ברצון קרקע לחתנו ואח"כ הי' בא בעל המצר לסלקו מספקא לי טובא אי יכול לסלקו כי רוצה להחזיק בניו ובני בניו בנכסיו והש"ך סי' קע"ה סק"ל כ' אב שמכר לבנו אין בעל המצר יכול לסלקו דאדרבא זה הוא ישר וטוב שאני מחזיק באחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה עכ"ל ומסברא היכי דליכא בן הרוצה לקנות ברתא נמי הוי כבן לענין זה דנוח לה בנחלת אביה ולענין גאולת קרובי' לא מצינו חילוק בין קרוב זכר או נקבה ומסתמא הוה לענין טוב וישר כך לי בת כמו בן ולא יהי' אלא ספיקא כל היכי דאיכא ספיקא יד הלוקח על העליונה כמבואר בכל הסימן:
ב אמרי' בש"ס ופסקו בש"ע שם סעי' ל"ז דאם חוזר ומוכר לבעלים הראשונים לא שייך להקדים המצרן לבעלים הראשונים וכ' סמ"ע הטעם ס"ק ס"ה דכיון שהיתה שלו מתחלה לא רצו חז"ל לאפקוע מידו דגם מה שישאר ביד בעלים הראשונים אית בי' קצת עשיית הישר והטוב עכ"ל ונ"ל מ"ש אית בי' קצת היינו משום שכבר הוחלט ביד הלוקח הזה אפשר זמן רב והבעלים בעצמו מכרוהו לו לרצונם ונתיאשו ממנו ועתה שרוצים לחזור ולקנות פנים חדשות באו לכאן וכנכרים נחשבו בתוכו משו"ה לא שייך בזה כ"כ ישר וטוב ומ"מ אחז"ל לבעלים הראשונים אין בו דינא דב"מ ק"ו בנידן שלפנינו שבעל כרחו ולא ברצון נמסר לחתנו הנושה בו וגם לא הוחלט בידו זמן כי מיד יהיב דעתי' למהדרי' פשיטא דאין לך טוב וישר גדול מזה להחזיק האיש בנחלתו של עצמו ואפי' בבן כ' הש"ך דטוב וישר להחזיקו בנחלת אבות כ"ש בנחלת עצמו שהרי אפי' כבר הוחלט ביד הבע"ח עפ"י שומת ב"ד והחזיק בו כמה שנים מ"מ בעלי' הראשונים מוציאי' אותו ממנו דשומא הדרא לעולם משום שטוב וישר להחזיקו בנחלתו מכ"ש בנידון שלפנינו שהלוקח בעצמו ברצונו רוצה לעשות הטוב והישר להחזירו לבעלים הראשונים איך ימנעהו המצר הזה. ועוד שאפי' היתה כבר ביד המצר הזה יכולי' הבעלים הראשונים לסלקו מטעם שומא הדרא כמבואר ברמב"ם פי"ג משכנים ה' י"ב וכ' ה"ה פשיט הוא ופסקו בש"ע סי' קע"ה סעי' כ' וא"כ הפוכי מטרתי ל"ל יניחה לאלתר ביד הראשונים:
ג היכי דאיכא שום פסידא למוכר אמרי' טוב וישר להטיב למוכר כמ"ש רש"י ב"מ ק"ח ע"ב וז"ל מוכר כל נכסיו לא' לית בי' משום דינא דב"מ שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר לרעת המוכר עכ"ל. והכא אפי' לא יחזור חתנו לבעלים הראשונים אלא הוא ידור בו מ"מ טובה גדולה היא למוכר הראשון כמבואר במכתב אקרו"ט ובפס"ד שרוצה להחזיק החותן בביתו ודירתו כל ימי חייו משא"כ כשיקנהו בעל המצר שאינו רוצה להתחייב עצמו התחייבות הנ"ל ולפע"ד אם נמי יתרצה זה המצרן להשכינו אצלו מ"מ יאמר נא המוכר נח לי לדור אצל בתו ונכדו וקרוביו וגדולה מזה בסי' קע"ה סעי' נ"ח א"כ רעה היא אצל המוכר ואין כאן ישר וטוב:
ד ידוע הוא כל המוכר לשלם נושים נמכר הרבה בזול ממה שהי' נמכר ע"י עצמו וברצונו וכן פירש"י בכתובות ק' ע"ב ד"ה משום דקרו להו וכו' לפי שמחמת דוחק שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה לוקחי' הלקוחות בזול עכ"ל. ומכ"ש לפי דינא דמלכותא שמחליטין עפ"י אן שעטצונג בלי הכרזה שעל הרוב השומא הוא בחצי דמי שוי' ונהי שהטעם בזה מפני תיקון העולם שלא תנעול דלת בפני לוין מ"מ בנידון שלפנינו שהחתן רוצה להמתין בגבי' חובו עד זמן זמנים ואפשר שיפרע לו חמיו לאחדי' ותשאר הקרקע לבעלי חובו' אחרי' או לכל הפחות ימצא קונים ביוקר וישלם מהמותר לבעלי חובות אחרים ויהי' טוב דלא לקרי' לוה רשע ולא ישלם ומטיב לאחריני לבעלי חובות אחרים וא"כ איה טוב וישר של זה למסור הקרקע בחצי שווי' להמצר ולהפסיד המוכר ואינשי אחריני. ועוד אני אומר אחר שכבר התרצה חתנו של זה להרחיב זמן פרעון חובו אם אח"כ מרצונו הטוב רוצה הוא בטובת בתו ויניח הבית בעד מחיר אן שעטצונג לחתנו אין המצר יכול להוציא מידו ולסלקו דהו"ל זבן במאה ושוה מאתן ב"מ ק"ח ע"א ופירש"י ואי לאו יהיב לי' מאי דלגבי דידי' הוא דאוזיל עכ"ל וה"נ דכוותי' ומכ"ש דהרי לחתנו ולבתו הוא דאוזיל:
ה אמרי' בגמרא ק"ח ע"ב משכנתא לית בי' דדב"מ ופסקו בש"ע סעיף נ"ז ומבואר אפי' אינו דר בו ואינו אוכל פירותיו רק שהלוה על קרקע זו נקרא משכנתא דשכוני גבי' וכן מבואר בלשון כסף משנה פי"ב משכנים סוף הלכה ח' וכיון דמשכנו בשעת הלואה לית בי' דדב"מ נראה כ"ש משכנו שלא בשעת הלואה דטפי מקרי שכונה גבי' במשכן שלא בשעת הלואה מבשעת הלואה וזה מבואר וזאת לדעת כי ב"ד הממשכן שלא בשעת הלואה אין זה חלטתא שמחליטי' אלא משכנתא בעלמא ושלא יעשה מטלטלי' אצל בניו עיי' ב"מ קט"ו ע"א ועיי' סמ"ע סי' צ"ז סקל"ב נמצא לפ"ז פשיט מי שמשכנו לו ב"ד קרקע שלא בשעת הלואה ועמד כך זמן זמנים ואח"כ באו להחליט לו הקרקע אין בעל המצרן יכול לסלקו בשעת החלוטה משום שכבר שכוני' גבי ונלמד בק"ו ממשכן שלא בשעת הלואה הנה כי כן מסברא נ"ל האיין טאבילאטציאהן הנהוג עתה עפ"י דינא דמלכותא שהראשון הוא המוקדם ואין הבעלים יכולים למסור או להשכן הקרקע כי הוא ממושכן על חוב של זה עדיף טפי משכוני' גבי' דהנ"ל ובהגיע שעת החלוטה אין בעל המצר יוכל לסלקו אז ועכ"פ יצורף להנ"ל לסלק המצר הזה:
ו כל אלו נאמרים במצרן בשדה של חברו שקפידא הרבה איכא לאדם שיהי' כל שדותיו קרובי' זה לזה והמוכר הדר בתוכו אין קפידא לו כ"כ אם יסולק משדהו ואפשר להמציא לו שדה באריסות כמבואר בעירוכין כ"ח ע"א וברש"י ד"ה בדסתוריין וכו' ומ"מ איכא כל מה דכ' ומפורש לעיל מכ"ש במצר דבית דירה קשה לאדם להתגלגל בבית אחרים וקשה טלטולא וערב לאדם בשלו כמ"ש תוס' מ"ק י"ג ע"א ד"ה אין מפני וכו' ע"ש ומנוה הרעה לנוה היפה בודק וצ"ע קצת בבית שמואל סי' ע"ה סקי"א ועסמ"ע סי' קס"ד סק"ח נמצא קשה מאוד מאוד להוציא זה מביתו ולבעל המצר אין טוב וישר כ"כ מטעם שכ' ר"ת דלא שייך בבית כלל דינא דב"מ מטעמי' שביאר היטב סמ"ע סי' קע"ה ס"ק צ"ח וצ"ט העלה לצרף שיטת ר"ת לדעו' אחרו' ונהי הש"ך חולק מפני שהרא"ש העיד שלא נהגו כר"ת מ"מ אמת הוא בבתי' לא שייך כ"כ טוב וישר ונהי מ"מ נהגו לסלק הלוקח אבל לסלק בעלי' הראשונים מפני המצר הזה זה דבר שאין הדעת סובל:
אחר כל זה הדברים והאמת האלה נ"ל כל מי שיש לו דעת אנושי יבין וישכיל כי מי שאינו נותן מקום לאלו הנאמרים למעלה והרי אכזר כעורב להוציא איש מביתו ונחלתו הרי הוא ארור משיג גבול רעהו ומשיג גבול עולם יקבוהו לאום וישיגהו מחיתת רזון וזה לא יכחיש שום בר דעת ולהיות ישראל קדושים הם ובני תרבות אנשים צדיקים ואנשי חסד ע"כ אין ספק אם יקראהו לפני המצרן הזה את חומר הענין ויודיעוהו עונשו של דבר ישמע ויסבול ויסור למשמע דין תורה ויתברך ממציב גבול אלמנה ויזכה לראות שכינה ויזכה לנחלה בלי מצרים בציון ברנה. פ"ב נגהי ליום ג' כ"ג שבט תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |