שו"ת חתם סופר/ה/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת חתם סופרTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png טז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


רב שלומים וכ"ט לי"נ תלמידי הרבני המופלג החרוץ ושנון כש"ת מוהר"ר חיים נ"י:

גי"ה הגיעני לנכון ראשונה ושנית ועמו הסליחה שלא השבתי על דברות הראשונים הגם כי חביבים עלי יקרת דבריו אך רוב טרדות מניעוני מבוא באורך ככל הצורך גם עתה הנה באתי בקצירת אומר ע"ד מעשה שבא לפני מעלתו שנצטרף עם הרב המופלג מוהר"ר אלעזר נ"י ונזרקה מפי חבורה דברים נחמדים רובם מכונים להלכה והן עתה הקריבו לפני בקורי פרי עתם ולשאול מה דעתי בהלכה זו ואען ואומר בקיצור נמרץ ודי לחכימ' כמותם ברמיזה וקיצור: ע"ד משכנות שנשרפו בכיפת אבנים של הקצין הר"ר איצק נ"י הן משכנות בעלי חובותיו והן משכנות של ח"ק ג"ח שהוא ממונה גבאי של אותה חברא בצירוף חפיצי' של עצמו שהי' באותה כיפה בדליקה שנפלה בליל יה"כ שעבר ובעוד שהציל את שלו שהי' לו בבית מקורה בעצים בתוך כך נבקעה הכיפה של אבנים ונשרפו אותו חפצים שלו והמשכנות הנ"ל ונסתפקו אם מחויב ר"א הנ"ל לשלם או לא. והנה אנשי ח"ק כבר התפשרו עם בעלי המשכנות והפסידו אלו ואלו ע"ד פשר והספק אם יפסיד ר"א מכיסו וישלם להח"ק הפסידם או לבעלי המשכנות:

הנה אע"ג דפליגי בהמלוה על המשכון אם הוא ש"ח או ש"ש וגם דעת רשב"א בתשובה מובא בש"ע וסמ"ע וש"כ סי' ע"ב סעי' ה' דהממונה הגובה מס בשביל הקהל אין לו דין ש"ש מ"מ זה הממונה על הח"ק הוא ש"ש על נכסי ח"ק בלי ספק דבני ח"ק שותפי' זה לזה ונעשי' ש"ש זה לזה ושאילה בבעלים אין כאן כמובן לכן הגבאי הזה הוא א' מבני השותפות הוא שומר השתא הכא והם ישמרו שלו לאח"ז וכולן ש"ש זה לזה וה"ה ממוני הקהל ולא מיירי רשב"א אלא בגובה מס מלך שאין להם שותפות שנאמר שנעשו ש"ש זה לזה ויעיי' בלשון התשובה המובאה בסמ"ע ס"ק כ"ה לכן הכא גבאי ח"ק שישנו בידו מופקד חפצי הח"ק בלי ספק הוא כש"ש מטעם שותף ומכ"ש אי ג"כ נפיק עי"ז קלא דגברא מהימנא הוא אי לית בי' מ"ש רשב"א המובא בש"ך ס"ק ל"ב מכ"ש דהוה ש"ש בההיא הנאה. ופשיט מאוד דלא שייך הכא בשמירת הני שותפי' לשמור ולא לחלק והוא פשוט ואמנם נגד הבעלי משכנות תלי' בפלוגתא אי מלוה על המשכון ש"ש או ש"ח אמנם בכל זאת נ"ל לפטור את ר"א מלשלם הפסידם הנה עיניהם לנוכח הביטו מ"ש תשו' רמ"א סי' ק"ו באריכות וקיצר הש"ך דבריו סי' ש"ג סק"ז ונדפס בטעות וצ"ל אמרי' כיון שהי' יכול להציל החפץ לא הוי אונס וכו' מ"מ מה שהוסיף הש"ך דאפי' ש"ח חייב סיים צ"ע לדינא ומאי דמספק' לי' להש"ך פשיטא לי' לקצה"ח וכן הסכים הגאון מליסא ונלע"ד מסבר' נכון דלא הוה פשיעה אלא גבי נטירותא יתירתא דש"ש אבל לא גבי ש"ח וממקומו הוא מוכרע לפע"ד שהרי יפה הביא ראיה השואל בתשוב' רמ"א מש"ס בב"מ צ"ג ע"ב דפריך וכי היכן מצינו ש"ש חייב באונסי' מבואר דהפסד ממונו מקרי אונס ודחה רמ"א התם אין ההפסד אונס אלא הטריפה מהזאב וכבר כלתה שמירתו ותו אינו צריך לשכור משלו להציל אבל במקום שיכול להציל אף שיגיע לו הפסד גדול מי יימר דמקרי אונס עכ"ל ודפח"ח בשומר שכר דדבריו בנויים על דברי רשב"א שבנימוקי יוסף פ' הפועלים דמייתי לפני זה שכ' שם דלא מקרי אונס אלא בגופו של חפץ כדכתיב או נשבר או נשבה וא"כ בש"ח דלא גלי קרא שפיר י"ל כראיתו של השואל מלשון הש"ס דהפסד ממונו הוי אונס והרי קמן אפי' בש"ש לא בריר' לי' לרמ"א דהרי סיים מי יימר דמקרי אונס וא"כ במשכונות של בעלי חובותיו וגם בשל ח"ק נגד הממושכנים דאיכא למימר שדינו כש"ח מי יכול להוציא מידו אלא אפי' נגד הפסד הח"ק שהחלטתי שהוא כש"ש מ"מ נ"ל נהי דחייב באונסי' אבל לא בנטירותא יתירתא שכבר כ' ראשונים דכל ההפלגת נטירותא יתירתא שאמרו היינו היכי דמקבל איגרא להדי' דאמר לי' להכי יהיב איגרא וכו' אבל בכל אלו הנדונים כש"ש מאומד הדעת דבההיא הנאה דשביק כ"ע ואגר לי' לדידי' או נפיק עלי' קלא דמהימנא הוא וכדומה נהי דחייב באונסי' כש"ש מ"מ אותן הפלגות יתירות לית בהו דהרי לא יהיב לי' אגרא ולע"ד דין זה מרומז בלשון ש"ס צ"ג ע"א מאן תנא שוכר כנושא שכר וכו' הכוונה דלמ"ד שוכר כש"ח אין כאן ד' שומרים כלל אבל למ"ד כש"ש אע"ג דמסיק דיני הם ג' מ"מ כיון דמחולקי' קצת דש"ש דמקבל אגרא חייב באונסי' ע"ד הפלגה משא"כ שוכר דהוה רק ש"ש בההיא הנאה וכו' כדלעיל פ' ע"ב אינינו חייב באותן אונסי' וא"כ יש לפוטרו גם מתשלומי הפסד דח"ק. ונ"ל דזה הוא דעת הראב"ד דמייתי רא"ש פ"ז דמס' ב"מ סי' ח' שהקשה וכי יאחוז בזנבה וילך ותי' רמב"ן דלהכי יהיב לי' איגרא ע"ש היטב ואמנם הראב"ד ס"ל דבשוכר לא אמרי' הך סברא להכי יהיבי לך אגרא דוקא בש"ש ממש ולא בשוכר וכנ"ל והיא סברת מהרש"ך שבכנה"ג סי' ע"ב בהגה' ב"י אות כ' ובמ"ל רפ"י משכירות ובקצה"ח סי' ע"ב סק"ה ע"ש:

ועוד נ"ל דכ"ז היינו צריכים אי הי' מציל חפציו שבכיפת אבנים והניק חפצי הפקדון אבל כיון שלא הציל אלא חפציו שתחת תקרת עץ ואותן שככיפת אבנים הי' סבור שהם שמורים מגנבים ונורא כמבואר זה במרדכי פ' המפקיד סי' ר"ה שכיפת אבנים בחזקת שימור משניהם א"כ יפה עשה שפנה להציל שלו שמונח במקום סכנה ולא עלה על דעתו שיבקע חומות הכיפה:

גם יפה אמר הרב מוהר"ר אלעזר שמעולם לא נשתעבד לחלל יה"כ בהוצאה מכיפה למקום האסור חצר שא"מ ומ"ש תלמידי מעלתו נ"י שהי' לומר כל המציל אינו מפסיד ליתא כי טוב לו להניח הכיפה סגורה ולא להשליט שם ידי זרים המורים התירא בשעת דליקה לגנוב ולשלול כמ"ש במרדכי ובתה"ד מעכו"ם שבימיו:

גם מ"ש דבמקום מצות הצלת משכון יש להתיר שבות דשבות תמוהים דבריו וכי הוטל עליו יותר מאלו הי' הבעלי ממון בעצמם פה לא הי' רשאים לצות בפי' להוציא לחצר שאינו מעורבת ואיך יתחייב שומר שלהם משום מצוה להציל ממון חברו אין זה אלא תימה ומ"מ יעיינו בזה בא"ח סימן של"ד מג"א סק"ג ואין להאריך יותר ואחתום בברכה א"נ דש"ת. משה"ק סופר מפפד"מ:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון