שו"ת חתם סופר/ד/עב
שו"ת חתם סופר 
ד עב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה באיש א' הי' שמש ונאמן בקהלה פלוני בקרא שמו ר' שמואל אלט שול בן ר' אפרים המכונה פישל והחזיק עצמו שאביו הי' אחיו של הגאון מהר"ם פישלס זצ"ל והי' ממגורשי פראג וקבע דירתו בק"ק פיורדא והוא בבחרותו בנסעו מעיר מולדתו פיורדא לפי דבריו הניח שם אמו ואח ואחותו וככה החזיק עצמו כל ימיו ולהיותו חשוכי בנים לכן פעם א' כשחלה חולי גדול קרא להראב"ד ובקש ממנו שיסדר לו גט לאשתו למען לא תשאר זקוקה ליבם אחריו ואמנם הרב השיבו שבזה"ז אין מסדרין גט (לא ידעתי מה הי' לו) ואח"ז נתרפא מחליו וחי עוד כמה שנים ואח"כ חלה ומת בלי שיתן גט לאשתו והנה כתבנו לק"ק פיורדא לחקור אחר האיש הנ"ל ולא נמצא שם מערך זמן חמשים שנה שהי' שם שום משפחה מהגאון ר"מ פישלס או משפחה אלט שול וגם בני משפחתו ובניו של הגאון מהר"מ פישלס ז"ל אמרו שמעולם לא נודע לאביהם אח ממגורשי פראג שנסע לפיורדא או שיהי' שמו כנ"ל באופן שהנראה שהנעדר ר' שמואל ז"ל תלה עצמו באילן גדול שהוא ממשפחת הגאון הנ"ל וגם שהוא בן כרך עיר גדולה לאלקים פיורדא וחשב שיהי' לו לתהלה ולתפארת ואמנם בכל זאת אין מזה ראי' שלא יהי' אח בשום מקום והנה אשתו זקוקה ליבם ואמנם באריכות זמן החקירה הנ"ל בא אלי התו' מהו' פלוני מק"ק הנ"ל ואמר לי בתורת עדות שאמר לו ר' פלוני מעיר פלוני הנ"ל שפעם אחת בזמן שבין שני החוליים אמר לו ר' שמואל שמש ז"ל הנ"ל שנאמר לו מארחי ופרחי כי אחיו מת ומעתה אין לו אח אלא אחות אחת כך העיד מה' פלוני בשם ר' פלוני מק"ק פלוני:
לכאורה פשוט ההיתר מתרי טעמי חדא דהיכי דלא מוחזק לא באחי ולא בבני ועי"ז עומדת האשה בחזקת היתר לשוק תו לא מהימן הבעל לומר יש לי אח לאוסרה אעלמא כמבואר בקידושין ס"ד ותו דהרי קיי"ל כרוב הפוסקים דע"א נאמן ביבמה להתיר ודלא כהרא"ש כמבואר בטוש"ע סי' קנ"ז וה"נ מעיד ע"א מפי עדים שמת יבמה:
אבל כד מעיינינן שפיר צריך עיונא רבא להתירה לשוק מכמה טעמים חדא דכ' מהרי"ט בתשו' סי' פ"ב וז"ל והך מלתא ודאי לא מיקרי אתחזק התירא שזה האיש מארץ רחוקה בא ולא ידענו מאיזה עם הוא תמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר עפ"י אותו העד וכו' ואימתי נתחזק זה בלא אחים ולא קרינן חזקה לשוק אלא כי ידעי' דלית לי' אחי אלא דמספקא לן אם נולד לו אח"כ אח וכו' ושוב כ' נהי היכי לא אחחזק לא באחי ולא בבני שרי מטעם ס"ס כמ"ש רשב"ם ז"ל בב"ב דשמא יש לו בנים ואת"ל אין לו בנים שמא גם אחין אין לו מ"מ משום הך טעמא הוא דשרי' לה ולא מטעם חזקה כלל הלכך כי אתי ע"א אמאי לא מהימנינן לי' עכ"ל וכן הסכימו שם בסוף התשובה כמה גדולי' ובשו"ת שב יעקב מייתי ס' זו בשם מהרי"ט צהלין ושבחהו ע"ש וא"כ מכ"ש הכא דהשתא התם אמר הבעל אין לי אחין האמינו להעד שבא אחר נישואין להכחישו מכ"ש הכא דהבעל אמר כן בעצמו מאז ומעולם והאשה האמינה ולא עלתה על דעתה דעה אחרת מה"ת נבוא להתיר:
ואולי יש לפקפק ולומר דמהרי"ט לא מיירי אלא בע"א דעלמא דמהימן היכי דלא אתחזק לא היתר ולא איס' אבל הבעל מיגרע גרע משום דזמנין מתכווין לצעורי וכן כ' רש"י בקידושין ס"ד דהבעל מכוון לצעורי ובזה הי' מיושב מ"ש רש"י שם ורשב"ם בב"ב דהיכי דלא אתחזק לא באחי ולא בבני והבעל אמר יש לי בנים נאמן להתיר דאהני סהדותי' דאי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא לאו כל כמיני' והקשה המהרש"א וכל המפורשים מאי אולמי' דהאי מדבעל דלא מהימן לאסור והא"ש דהא מיירי דלא אתחזק לא באחי ולא בבני וי"ל דמיירי בבא מארץ מרחק וחזקת היתר ממש ליכא רק ס"ס הנ"ל וע"א נאמן משא"כ הבעל דמכוון לצעורי ומשו"ה כי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא הוה מהימן עכ"פ להצריכה חליצה ממנו אלו לא אמר הבעל יש לי בנים ונאמן להתיר [עיין ח"ס חאה"ע ח"ר סי' מ"א:]
אמנם נראה דז"א דא"כ מאי דוחקי' דרש"י דמפרש אי אתי חד ואמר אחוה דמיתנא אנא ולא פי' כפשוטו דאתי ע"א ואמר יש לו אחין מהימן אע"כ משום דס"ל ממ"נ אי איירי בבא מארץ מרחק וכנ"ל אפי' הבעל מהימן ואי בנתגדל בינינו אפי' ע"א דעלמא לא מהימן אע"כ בנתגדל בינינו ונהי בע"א דעלמא דאמר יש לו אחים לא מהימן לאוסרה מיהו כי אמר א' אנא אחוה דמיתנא ובעינא למיחלץ לה ולא בעינא לעגנה לצעורי ולא למינסבא לאתתא היינו חוששין לדבריו דלא למשתרי לעלמא עד שתחלץ ומה בכך והשתא שאמר יש לו בנים תו לא חיישינן לאסהדותי' דהאי דאמר אחוה דמיתנא להצריכה חליצה כלל וא"כ ה"נ בעל מהימן הוה לאוסרה:
ועוד נ"ל אפי' נימא בעלמא בעל לא מהימן וגרע מע"א דעלמא משום דאיכוון טפי לצעורא הכא שאני שהרי חזינן שבחליו הראשון השתדל לפוטרה בגט פטורין לולי שהרב הטעה אותו שאין כותבין גט שכ"מ בזה"ז וא"כ הרי נתכוון לטובתה ולא לצעורה וכיון שסוף מת בלא גט אקיים לי' דבריו הראשונים שיש לו אחים ואסורא לעלמא:
ולא מלבי אני אומר סברא זו כי נ"ל מבואר כן בירושלמי דמס' קידושי' דאיתא התם כיני מתני' אמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחין אינו נאמן רב אמר מאחר שבידו לגרשה נאמן מילתא דשמואל אמרה כן דחד פרסאה מידמך אמר להו הבו לאיתתא דההוא גיטא אמרו לי' ולמה בגין ההוא אחוך עליבא (פי' בשביל אחיך העלוב) אתא עובדא קמי' דרב שמואל אמר מאחר שיש בידו לגרש נאמן ר' יוחנן אמר אינו נאמן אתא עולא לתמן אמר כן בשם ר' יוחנן וחברון עלוי הגע עצמך שהי' כהן ע"כ הירושלמי ופירושו של פני משה מאוד תמה אמנם יהי' איך שיהי' מבואר מעובדא דשמואל דההוא יהודי מפרס שרצה ליתן גט בשעת מיתתו ועי"ז הרגישו בו שיש לו אח ולבסוף מת בלא גט ואמר שמואל הואיל ובידו לגרשו נאמן ונראה מ"ש הואיל ובידו רוצה לומר אלו הי' סמוך למיתה כל כך שאין בו כח לגרש אעפ"י שרוצה לגרש לא הי' מהימן דהכל עשה לצעורי אבל הואיל ובאמת הי' בו כח לגרש ורצה לגרש אלא שנטרפה השעה מהימן:
ועד"ז נ"ל לפרש כל דברי הירושלמי דמה דאמר רב מתוך שבידו לגרש נאמן לא קאי ארישא דיש לו בנים דרישא מיירי בלא אתחזק ולא צריך להואיל ובידו לגרש אלא בהיפוך הוא ואסיפא קאי דהנה לע"ד מי שאומר יש לו אחים ואינו מורה עליהם באצבע מי הם ואיפה הם באופן תשארה אשתו אחר מיתתו מבלי שאר כסות ועונה אם יהי' נאמן היינו כופים אותו או בשוטים או לכל הפחות בדברים לגרש על תנאי וא"כ אם אמר כן בשעה שיש לו כח לגרש והרי נפשו יודעת מאוד שנכוף אותו לגרש א"כ מה הועיל רמאי ברמיותי' לצער אשתו הלא לא תצטער שנכוף אותו לגרש אע"כ קושטא קאמר ונפקא מיני' אי אירע שמת אח"כ בלא גירושין מהימן לאסור ומשנתינו יש לי אחים אינו נאמן מיירי שאמר בשעה שאין לו כח לגרש והיינו כמ"ש תוס' בקידושין לחד שינויי' דלהכי מוקי רישא יש לי בנים בלא אתחזק דמיירי שאין לו כח לגרש וליכא הואיל ומשו"ה באתחזק לא הוה מהימן נגד החזקה ובהאי גוני מיירי סיפא יש לו אחים אינו נאמן בשאין לו כח לגרש אבל אם יש לו כח לגרש מהימן יש לו אחים מטעם הנ"ל ואהא קאי רב אסיפא יש לו אחים אינו נאמן אמר מתוך שבידו לגרש נאמן ומשנתינו בשאין בו כח ומיירי רישא בלא אתחזק דוקא ועל זה מייתי דאתי' דרב כהא דשמואל ועפ"י שפרשתי לעיל שדומה לו בדינו תו מייתי דר' יוחנן פליג וס"ל אינו נאמן אפילו יש בו כח לגרש וטעמא משום דר' יוחנן מוקי מתני' באתחזק באחים ואפ"ה מהימן יש לו בנים וע"כ מטעם הואיל ומיירי ביש לו כח לגרש ואפ"ה בסיפא יש לו אחים אינו נאמן וכי אתא עולא ואמר כן משמי' דר' יוחנן וחברוין עלוי רוצה לומר שנתחברו עליו להקשות עליו ודלא כפני משה דמייתי סייעתא אלא שהקשו עליו דהא מתני' סתמא קתני ברישא דנאמן ואי ס"ד משום הואיל א"כ אשת כהן מאי דאין בידו לגרשו דא"כ תהי' אסורה לחזור לו אע"כ משנתינו בלא אתחזק ובלא טעמא דהואיל שבידו לגרש מהימן:
והאמנם בתלמודא דידן מוקי סתם מתני' דב"ב האומר זה בני באתחזק ומהימן משום הואיל ולא הקשה כן הגע עצמך שהיא אשת כהן נ"ל דהך קו' דאשת כהן הוא תמוה לכאורה דהא קיי"ל בנתגרשה על תנאי ולא נתקיים התנאי מותרת לכהן אך נ"ל בירושלמי דגטין פרק ח' הלכה ח' אהך מתני' דנתנו על תנאי ולא נתקיים לא פסלה מן הכהונה אמר עלה ר' יוחנן בשם ר' ינאי אנן בה משום ייחוס כהונה ואין ב"ד מיהמין אותה אתא עובדא קמי ר"ח רבה ועבד עובדא כב"ה א"ל רב מה ראית להכניס עצמך למיספק הזה א"ל ר"י בר' יוסי הי' עמי קרי עלי' טובים השנים מן האחד ופי' פני משה דאין בו ייחוס כהונה דאין בו משום חשש וריח הגט כלל ובמראה פנים שם מייתי שגם ביבמות פ' האשה רבה אמר ר"י בשם ר' ינאי כן וכוונתו שם הלכה ה' דאיתא שם אר"י משום ר' ינאי אין לה אלא משום דיהום כהונה ואין ב"ד מיהמין אותה ע"ש ואני אומר שאין הפירוש כדבריו בשניהם אלא ס"ל שהכהנים חוששין משום ייחוס ונהגי זלזול בעצמם אבל אין ב"ד מיהמין אותה ור' חיי עבד עובדא סתם כב"ה שלא לחוש אפילו לשום ייחוס כהונה ובתחלה צווח רב מה לך להכניס ראשך בזה וכששמע דגם ר"י בר' יוסי אסכים עם ר"ח הודה רב וקרא עליו טובים השנים מן הא' ופי' זה ברור לענ"ד והא"ש דבש"ס דילן אמר הואיל ובידו לגרשה ולא חש לקושי' הגע עצמך שהוא כהן משום דלדינא קיי"ל דאפי' הוא כהן מותרת לו בלא נתקיים התנאי ובירושלמי דחברון עלוהי להקשות הגע עצמך שהוא כהן אדר' יוחנן לשיטתו הקשה דס"ל אין בו משום ייחוס כהונה כנלע"ד נכון פי' הירושלמי:
איברא לדינא נראה דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן דאפי' יש בו כח לגרש נאמן דהקו' הגע עצמך שהוא כהן לא קשי' לדינא וא"כ תבנא לדיננו רב ור' יוחנן הלכה כר"י ואינו נאמן ומ"מ נ"ל ע"כ לא פליגי אלא באמר יש לי אחים ויש לו כח לגרש דס"ל לר' יוחנן אפ"ה לא מהימן דאפשר לא אסיק אדעתי' שיכוף אותו לגרש ונתכוון לצערה אבל בעובדא דשמואל שהי' מחזיר אחר גירושין וחזינן שלא נתכוון אלא לטובתה ולא לצערה אפשר כ"ע מודים דמיהמן לאוסרה אם נטרפה השעה ולא גירשה וא"כ בנידון דידן נמי כיון דרצה לגרשה בחולי הראשון אלא שהרב הטעה אותו מהימן שיש לו אח דהרי לטובתה נתכוון ולא לצערה:
וההיתר השני שע"א העיד עפ"י הבעל ששמע מאורחים שמת אחיו והנה אם נניח להאמינו במ"ש יש לי אח מטעם הנ"ל ואתחזקה איתתא בחזקת איסור יבמה לשוק ונבוא להתירה עפ"י עדותו של בעל שאמר מת אחי ע"כ מטעם הואיל ובידו לגרשה אתאינן עלה וזה לא שייך בנידון דילן שהרי הרב הטעהו שאין כותבין לשכ"מ גט על תנאי ואין כאן הואיל ובידו לגרשה וראיתי במשנה למלך בהלכות גירושין נסתפק באונס ומוציא ש"ר שאינו יכול לשלחה כל ימיו אי מהימן יש לי בנים במגו דהואיל ובידו לגרשה ומהר"י כולי בהגה' תמה עליו הא מרצונה יכול לגרשה ולפע"ד פשוט דכוונתו דסתמא תנן יש לי בנים נאמן ומיירי אפי' ביש לו אח ידוע לפנינו והוא אמר יש לי בנים שאפשר דאמר כן שלא תנשא לאחיו דזימנין מרחמי' לי' ליבם והוא אמר יש לי בנים להפקיע מיני' ואפ"ה מהימן במגו דבידו לגרשה ולפוסלה מאחיו ע"י גירושין בע"כ ועל זה נסתפק משנה למלך באונס ומוציא ש"ר שאינו יכול לשלחה אי מהימן בכי האי גוני או לא ונראה מקום הספק עפ"י מ"ש תוס' ישנים בקידושין ס"ד ע"ב באומר בשעת קידושין יש לי בנים נאמן הואיל ובידו לגרשה אע"ג דאין מגרשין בגט ישן מ"מ הואיל ובדיעבד אי עבר וגרשה מגורשת שייך מגו וכוונתם מבואר דכיון דאי אמר יש לו בנים בשקר עביד איסורא שתנשא לשוק באיסור נוח לו יותר לגרשה בגט ישן הכשר בדיעבד עכ"פ ולא תנשא לשוק באיסור כלל והנה באונס ומוציא ש"ר נמי אם עבר וגרשה מגורשת כמבואר בש"ס שלהי גטין ונסתפק משנה למלך אי נימא מגו בכי האי גוני או דלמא כיון דעביד איסורא דאוריי' לא נימא כן ואמנם בנידון שלפנינו שהי' מוטעה שאין כותבין גט לשכ"מ על תנאי בוודאי אזדא לי' הואיל ובידו לגרשה אפי' נימא דהי' סבור שאם עבר וגרשה מגורשת מ"מ בזמנינו אלו אין היחיד יכול לגרש בלא הזדמנות ב"ד וסופר וכדומה ולא יזדקקו לו לגירושין שלא כדין לפי דעתו א"כ אזיל לי' ההיתר השני ג"כ לכאורה:
ואולי יש לצדד ולהקל עפ"י מ"ש ה"ה בשם רשב"א דלמאי דקיי"ל ע"א נאמן ביבמה להתיר מ"ש גבי בעל המעיד להתיר דבעי' הואיל ובידו לגרשה ולמה לא יאומן בלא הואיל כמו ע"א בעלמא ותי' דמשום דבע"א דעלמא אשה דייקא ומינסבא משא"כ בבעל היא סומכת עליו ולא דייקא וא"כ י"ל תינח כשאומר הבעל מת אחי או יש לי בנים אבל בנידון דידן שהוא אמר מפי אורחים לא תסמוך האשה על דברי בעלה שהרי גם הוא עצמו לא ידע מאומה רק ששמע מאורחים ושפיר דייקא ומינסבא ויש להתיר כמו ע"א דעלמא:
אלא שרמב"ן בחי' ב"ב תי' באופן אחר דעד א' דעלמא מהימן משום מילתא דעבידי לאגלוי משא"כ הבעל ממ"נ כל זמן שהוא חי עודנו לא איכפת לאדם בעולם אפי' אם יתגלה שאחיו חי או אין לו בנים ורק אחרי מותו שאז צריכין לדינא להתיר אשתו ואם אז יתגלה ששקר ענה כיון שהוא אז כבר מת לא אכפת לי' בעבידא לאיגלוי משום הכי לא מהימן הבעל בלי מגו שבידו לגרשה וזה שייך נמי בנידון דידן ואין כאן היתר:
ואכתי יש לצדד היתר מעיקרא דדינא דע"כ לא אמרי' בירושלמי בעובדא דשמואל שהי' אומר בשעת מיתתו שיכתבו גט לאשתו דחזינן דמרחמי ולא איתכוון לצעורי אלא התם שתחלת דבורו בענין זה הי' בשעת מיתתו ובקש ליתן גט אבל בנידון שלפנינו שכל ימיו כשאמר יש לו אח לא הי' מהימן משום דאמר לצעורי דהא אסיקנא לעיל דהלכה כר' יוחנן דאפי' יש לו כח לגרש מ"מ חיישי' לצעורי מכוון ולא מהימן דיש לו אח ומעתה י"ל מה שרצה לגרשה בשעת חליו הי' משום דבאמת אין לו אח ואיכוון לצעורי מקדמת דנא ושוב בשעת חליו חזר בו והי' בוש לחזור ולהודות על האמת שלא הי' לו אח מעולם או לומר שמת כי מנא ידע בשעת חליו שמת אחיו ע"כ ברח לו ורצה לגרשה כדי להתירה ומזה הטעם בעצמו אפשר אמר אח"כ בשעת בריאתו ששמע מאורחי ופרחי שמת אחיו כיון שראה שהגירושין נמנעים על תנאי ע"כ התחכם לומר ששמע מאורח א' שמת אחיו כדי שלא לצער אשתו על מגן ולעולם נימא שלא הי' לו אח מעולם:
אך כל זה אי נניח דהבעל לצעורי מכווין אלא שכבר אמרנו לעיל לפי סברת מהרי"ט מי שבא מארץ מרחק ולא ידענו מי הוא מהימן ע"א שיש לו אח והעלינו לעיל שאפשר בבעל נמי מהימן ולא נימא לצעורי מיכוון ואתתא אסורה ויש סברא לומר דהכא גרע מע"א דעלמא דכיון דאיתפס בשיקרא שאמר שהוא מבני משפחת הגאון מהר"ם פישלס זצ"ל וגם שהוא מילדי ק"ק פיורדא ושקר ענה א"כ נימא מדהא ליתא הא נמי ליתא ושקר ענה באחיו במה שאמר יש לו אח ומ"מ א"א לסמוך על זה להתיר עד יבוא מורה צדק אשר דעתו רחבה מדעתינו וכשאני לעצמי מה אני. פ"ב יום ב' חמשה עשר באב תקעה"ל. משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |