שו"ת חתם סופר/ג/קג
שו"ת חתם סופר 
ג קג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה' יענה שלום י"נ הרב הותיק המאה"ג בנן של קדושים מופלא באנשים כקש"ת מו"ה הרש אופ"ה נ"י אב"ד דק"ק טעמשוואר יע"א:
נעימות בימינו וזרוע עוז תפארתו הגיעני נדון הבתולה בת הקצין ה' איצק כ"ץ קאראן שלפי עדות העדים נתקדשה לבחו' א' בשמו איצק דוב וויג והעדים שבפניהם נתקדשה והמעידי' על הענין המה מה"ו איצק בלוהם מק"ק אבאניע ויוסף ליב בן כ"ה איצק ז"ל והמה נתנו עידיהן זה פעמיים א' בכתב ליד המקדש ונכתב ביום א' זיין שבט חתום בחתימ' ידם ממש כאשר העידו בעצמם אח"כ על כתב ידם והרי הוא מקויים עפ"י העדים עצמם ושם נאמר שקידשה בטבעת זהב כדת משה וישראל כי אמר בזה הלשון הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת מו"י ונאמר בפירוש כי היא מדעתה ורצונה הושיטה אצבעה לו כמבואר הכל באר היטב בשטר ראי' של קידושי' הנ"ל הנחתם מעדים הנ"ל בק"ק ט"ו ביום הנ"ל ונמסר ליד המקדש אך בשטר זה לא הוזכר זמן יום הקידושין אימת הי' המעשה רק שהי' ביום שיצאו מבית הקצין הנ"ל ליסע לדרכם והשטר נכתב בט"וו ביום א' זיי"ן שבט זה הוא עדות א':
שוב העידו אלו העדים בעצמם פא"פ בפני בד"ץ בק"ק ט"וו ביום ג' פ' בשלח שהוא ט' שבט תקפג"ל זה המעשה קצת באופני' אחרי' וקצת סתירה בין העדים כמבואר היטב בגביות עדות ושם נאמר שמעשה הקידושין הי' ביום עש"ק פ' בא שהוא ה' שבט תקפ"ג בכפר קאראן וכשהעידו כן בע"פ לפני בד"ץ עדיין לא נודע לבד"ץ משטר שעשו בחתימת ידם וזה לשון מעלתו ושטר זה נתגלה לנו אחר גביות עדותן מתוך שאלות ותשובות עכ"ל והנה פאר רמכ"ת צלל במים אדירים והעלה בידו שעכ"פ אסורה לעלמא בלא גט ועינו ראו הרבה חכמה בענין זה ובקש ממני לחוות דעתי הקלושה והפעוטה ולעשות רצונו חפצתי וה' יורני נפלאות ויעמידני על האמת:
והנה צריכי' לחקור אם נאמין לעדות שבשטר או לא ואם נאמין לעדות השטר אם דינו ככל שטר שמיום שניתן ליד בעלי' הרי הוא כמי שנחקור עדותו בב"ד וממילא מ"ש אח"כ בע"פ אין בו ממש אם סותר למה שבשטר דלא אתי ע"פ ומרעא לשטרא וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וממילא אסורה לעלמא ויעויי' היטב בלשון שיטה מקובצת ב"ב סוף דף מ"ח ד"ה ה"מ ע"א דלא אתי ע"פ ומרעא לשטרא ע"ש ודבריו נעלמו ממשנה למלך רפ"ג מעדות יע"ש מ"מ הכא אסורה לעלמא או נימא אין כאן דין שטר אלא עדות בכתב ולא נחוש לו אלא מיום שהביאוהו העדי' לב"ד וזה הי' אחר שכבר הגידו בע"פ וסתרו קצת למה שראו ב"ד בשטר אח"כ ואין השטר חוזר ומגיד ממה שהגידו בע"פ או אפשר אין לחוש לעדות שבכתב כלל וכמאן דליתי' דמי וצריכ' לדון על עדות שבע"פ שהעדי' נראי' קצת כסותרי' זא"ז באותו העדות וגם הואיל ולא נזכר זמן הקדושי' בהשטר אולי לית לן למיחש להאי שטרא כלל:
הנה עדות בשטר הוא עדות דאוריי' דאין אדם יכול להכחיש קרא דכתי' בספר אוריתא דמשה וכתב לה ספר כריתות והן הנה דברי הרז"ה פ"ב דיבמות ודברי רמב"ן שם והראב"ד שבס' הזכות ומבואר ברמב"ן שגם הרי"ף דעתו כן וכבר בארתי במקום אחר שגם דעת רמב"ם כן והסירותי מעליו כל תלונות האחרונים ועיי' ש"ך ח"מ סי' כ"ח ס"ק י"ד ולא אאריך פה מה שאיננו צורך לעניננו - ומ"מ אעתיק פה מ"ש בחידושי הנלע"ד בזה:
והנה דעת הרמב"ם פ"ג מה' עדות דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי עדים שנאמר עפ"י שני עדים ולא מפי כתבם אבל מד"ס שחותכי' דיני ממונות עפ"י עדות שבשטר אעפ"י שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין והרבו להקשות עליו עמ"ש רמב"ן בס' המצות והש"ך סי' כ"ח באריכות וכ' התומי' שם ס"ק ט"ז בתי' קמא דס"ל לרמב"ם הא דמן התורה מועיל ספר כריתו' ע"י עדים בכתב וכן שטר קידושין וכן שטר קנין כדכתיב גבי ירמי' כל זה הוא רק בשטר שאנו עושי' כ"א לעשות הכריתות והקדושין דגז"ה בעלמא הוא דע"י מסירת הכתב חזר מיד מקנה ליד הקונה נגמר הדבר ורחמנא גזר שיהיו גם שני אנשים חתומים על אותו הכתב לא להעיד על שום דבר דלא יאמנו מפי כתבם ורק אך גז"ה כן הוא אכן אה"נ אם יפול שום הכחשה בין איש לאשתו או בין המוכר ללוקח צריכים עדים גמורים שיעידו בפיהם שקידשה או שגרשה וא"כ בשטר הנכתב מעיקרא לראי' פשיטא דלא יועילו החתומים אלא מדבריהם ומ"ש דבר תורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד ר"ל דבר תורה לא חיישינן לזיופא ומשכחת לי' כ"כ בכ"י בלא עדים ומינה לדידן דמועיל עדים בשטר מדרבנן לא הוי למיחש לזיופא כל אלו תוכן דבריו באריכות וא"א לקבלם דאטו עדים כתובי בגט הלא לא כתיב אלא וכתב לה ספר כריתות שיכתוב לה דבר שמשמעו שכורת בינו לבינו ומנ"ל שיהי' שני' אנשי' חתומים תחת אותו הכתב וע"כ תאמר דילפינן דבר דבר מממון מה להלן שני עדים אף כאן והתם כתיב עפ"י שנים עדים יקום דבר ואם תאמר שם על פיהם ולא עפ"י כתבם א"כ ה"נ צריך אותן השנים אשר גורמים הכריתות יהי' ג"כ דווקא עפ"י ולא עפ"י כתבם ונמצא שלא הועיל התומים כלום בכל מה שכתוב בזה והיותר מחוור בזה תי' הלח"מ והוא ג"כ תי' השני שבתומים שם דס"ל לרמב"ם בוודאי מן התורה מועיל עדים שבשטר כל זמן שהם חיים וראוי להגיד אמנם מד"ס חותכים דיני ממונות עפ"י עדות שבשטר אעפ"י שאינם קיימים ועדיין לא נהירא לי דאכתי מדאורייתא מי שיש לו שטר ומתו העדים בטל השטר והנה הקב"ה בעצמו יועץ לירמי' ולמען יעמדו ימים רבים ואע"ג דנימא דזה גופי' הי' תיקון חכמים ותקנות קדמונים הי' בימי הנביאים ומצאנו טובא כה"ג מ"מ קשה מאוד לומר דמן התורה לא הי' שום שטר מועיל וכל אשה שנתגרשה משמתו עידי' לא הי' לה שום ראי' על גירושי' והלא דרכי' דרכי נועם כתיב ועוד קשה על הרמב"ם שברר לו דרך לעצמו לא כהרי"ף רבי' דס"ל להדיא פ"ד אחין כשיטת תוס' דעד מת שבשטר מהני עכנ"ל דדברי הרמב"ם בנויים הם על דברי הרי"ף ומישך שייכי אהדדי והוא דהרי"ף כ' שם דלא אמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא בשטר שיצא מת"י העדים ליד בעלי השטר שאז נאמר דחתימת ידם הוי ממש כאלו הגידו כן בפני ב"ד חשוב ואע"ג לפעמים בעלי השטר חוזרים ומפקידים השטר אצל העדים מ"מ כיון שתחילת חתימתן עומד השטר להמסר ליד בעלי השטר והו"ל הגדה מעליא משא"כ התם באמת אי הוי כותבים זמן בקדושין והי' מתקנים חכמים להניחן אצל העדים על כרחן של בעלי השטר נמצא אי בעי עדים לכבוש עדותן ולשרף השטר הרי יכולים לחזור ולהגיד לא מחשיב חתימתן כהגדה אלו תוכן דבריו על פי פשוטו ועמ"ש מלחמות ד' שם ובס' הזכות והשתא ס"ל לרמב"ם דבזמן התורה שלא הי' חוששים לזיופא והוי חתימת העדים כמי שנחקרה עדותן בב"ד דלא יכול לחזור בו מחתימתו וכיון שבשעת החתימה כבר נחקר העדות בב"ד מה לי אם מת אח"כ שכיון שכבר נחקר בחיותו אמנם משנתקלקלו הדורות ונחשדו אזיוף ואפשר שהי' זה כבר מימי ישעי' הנביא דכתיב הוי החוקקים חקקי און ומכתבי עמל יכתבו ע"ש קפיטל י' מן אז לא הוכשר שטר בלתי קיום והנפק וכן פירש"י בירמי' ספר המקנה ואת החתום ואת הגלוי דהיינו הנפק וכן משמע שכבר נהגו בו אז ואפשר בשעת החורבן דפרצי בכתבי עמל ובעי הנפק והדר אכשר דרא ואוקמי אדאורי' דלא בעי הנפק אח"כ חזרו לקלקולן ונתחדש התקנה קמייתא יהי' איך שיהי' מן אז והלאה אע"ג שחתמו העדים ומסרו לה ליד בעלי השטר מה מועיל כל זמן שלא כתבום יכולים העדים לחזור ולהגיד כל מה שירצו במגו שיאמרו אין זה כתב ידינו ולא הוי חקירה עד שנתקיים וכן אם נתקיים השטר או הגט והעדים עדיין קיימים נמצא הו"ל כנחקרה עדותן בחייהם הוי שפיר דאורייתא אפי' אחר שמתו אמנם לפעמים שמביאים השטר שאינו מקוים והעדים כבר מתו נמצא לפי מה דתיקנו עתה שכל שטר צריך קיום ונמצא מתו אלו ולא נחקרה ומה יועיל עתה קיום ומ"מ משום תיקון העולם תקנו שמועיל גם זה כנ"ל נכון בעזה"י ומשום כן טוב וישר לקיים כל שטר מיד אחר חתימתו באופן שתהי' עדות מן התורה:
והנה במה שסיים שם הרמב"ם דמ"מ אין חותכים דיני קנסות ועונשין בעדות שבשטר ומשמע דבממונות חותכים אפי' אינם קיימים ובדיני קנסות ועונשים אין חותכים אפי' העדים קיימים צ"ל דס"ל נמי החלוק שכ' תוס' דוקא שטר הנכתב מרצון המתחייב הא דהו"ל דין נחקרו בב"ד אפי' מן התורה ובשאינם קיימים נמי מדרבנן מיהת משא"כ דיני קנסות ועונשין שזה נכתב שלא ברשות המתחייב אין לו דין שטר וה"ל מפי כתבם אלא שצל"ע הא שטר מגט ילפי' לה והתם בע"כ דאשה הוא וצ"ל דכל אשה המשעבדת נפשה תחת בעלה בשעת קידושין גם זה הוא בכלל השיעבוד שלה שאם ירצה לכתוב לה שטר גירושין יגרשנה אפי' אם לא תתרצה אז וה"ל ספר כריתות נמי כנעשה ברצון המתחייב ולפ"ז העובר עכשיו על חרגמ"ה ומגרש בע"כ של אשה אפי' נתנו נמי בפני עדי מסירה מ"מ לר"א אפשר דהוי לי' מזויף מתוכו דעדים חתמו שלא ברצון המתחייב שהרי בשעת חופה לא נשתעבדה לי' שיגרשנה שלא לרצונו והו"ל העדים מפי כתבם וזמנין אתי למיסמך עלי' ופסול וצריך תלמוד בזה ועיין בתשובת נודע ביהודא דאתי עלי' למפסל מטעם אחר:
ובזה זכיתי להבין מה שצל"ע מה מועיל כל פסק ב"ד או קיום הנפק והלא אין לדיין אלא מה שיכול לומר פלוני אתה חייב וזכאי וכה"ג וזולת זה אינם אלא עדים שהם מעידים בפיהם או בכתבם שככה יוצא פלוני זכאי או חייב בדינם או כך וכך חקרנו עדים פלוני ופלוני ודבר זה מבואר ובקידושין דף ע"ד ע"א גבי נאמן דיין לומר ע"ש ועיין בסמ"ע סי' כ"ג ובמפרשים שם יתבאר היטב דאין הדיינים אלא עדים בעלמא שמעידים כך דנו או חקרנו העדים וא"כ קשה מה מועיל כתיבתן הא הוי מפי כתבם והפס"ד לא נכתב ברצון שניהם ולפי הנ"ל א"ש דכל בעל שטר מעקרא משעת כתיבת השטר שיעבד נפשי' אדעתי' דהכי שיוכתב עליו הנפק ואע"ג דאח"כ צוח כי כרוכיא לא תכתבו הנפק מ"מ מכיון שקבלו בב"ד עדי הקיום ונתברר שהשטר אינו מזויף ונתברר לנו שהלוה ציוה לכתבו ובכלל זה נמי שהרשה אז לכתוב עליו הנפק ממילא הו"ל כנעשה ברצון המתחייב ואע"ג דעכשיו צווח מידי דהוי אגט אשה כנ"ל וכן י"ל נמי כיון בכל פס"ד כיון שבאו לפנינו לדון או אפילו דיין הדן בכפי' ברשות התורה הו"ל כרצון שניהם ואע"ג דבכתיבת הפס"ד אינינו מתרצה מ"מ יש לו דין שטר ועוד נ"ל דהשתא עדיפי מעדים כיון דדין פסק הוא כנעשה מרצון שניהם וכיון דעדים החתומים מרצון המתחייב הו"ל כאלו עומדים עתה בפנינו ומעידי' כך וכך ה"נ דייני' החתומים באופן הנ"ל הו"ל כאלו עומדים עתה לפנינו למורים הלכה לשעתה וכן נ"ל ממ"ש תוס' לקמן כ"א ע"ב ד"ה וש"מ דיינין וכו' ע"ש וק"ל ועמ"ש מורי בהפלא"ה דקידושין בח' ש"ע סי' מ"ב ס"ד בהגה' ע"ש ומה שנלפע"ד כתבתי והזהר בהן שהלכות גדולות הן ונצטרך עוד בזה לקמן אי"ה בשמעתין שלפנינו ע"כ ההעתק מחידושי:
אך ענין זה השטר היינו כשנכתב ברצון וידיעת שני הצדדי' והם ציוו להעדים לחתום דהיינו רצון המתחייב וע"כ מועיל חתימת העדים ללוה אפי' בלי ידיעת המלוה כי הלוה הוא המתחייב אבל לא בהפוך לכתוב למלוה בלי ידיעת הלוה אפי' ראו ההלואה וידעו האמת מ"מ אם כתבו וחתמו לו אין לו דין שטר אלא עדות בכתב ועי' זה היטב בלשון תוספ' ב"ב ל"ט ע"ב ד"ה מחאה וכו' ובפ"ב דיבמות ופ"ב דכתוב' והנה אין הטעם בזה משום הפסדו של המתחייב דאפי' לא יהי' שום הפסד וחילוק להמתחייב בחתימת העדים כיון שהמעשה אמת עכ"פ כגון עדות ראי' על פלוני שקידש פלונית כיון שהמעשה אמת ומה איכפת לה אם יוכתב לראי' ביד המקדש או לא אדרבא אם תמחה היא בכתיבת עדות הקדושי' לראי' ביד המקדש נראה כמערמת להכחיש הקידושי' מ"מ לא יועיל כתיבתם כשטר כיון שהמתחייב לא נתרצה ומה שמועיל חתימת עדי' בגט שלא ברצון האשה מבואר כבר בדברי שבחידושי שהעתקתי שהזכרתי לעיל:
אבל לעולם אין לו דין עדות בשטר אא"כ נכתב ברצון המתחייב אפי' אין לו שום הפסד בכתיבה זו ואין זה ענין למ"ש תוס' כתובות נ"ה ע"א ד"ה כתובו וכו' דהתם כבר נתן זה המתחייב רשות לכתוב שטר רק שחוזר בו עתה ע"כ יש חילוק אם יש הפסד בכתיבת שטר להמתחיי' יכול לחזור משא"כ בשטר מתנה אינו יכול לחזור בו כיון שאין לו שום הפסד במה שכותבי' השטר ויש לו דין שטר כיון שכבר נצטוו מפי המתחיי' ג"כ אלא שעתה חוזר בו ואיננו יכול לחזור בו אבל אי לא צווה מעולם אין לו דין שטר ובתשובת רשב"א סי' אלף רי"א כ' קצת חילוק אחר ומ"מ לדינא אין נפקותא והכל הולך אל מקום א' ושמור זה כי כבר נתקשה בזה גדול בדורו הגאון בית מאיר זצ"ל בש"ע אה"ע סוף סי' מ"ב ומ"ש הוא האמת:
ומה שהקשה הגאון הנ"ל אי ס"ד בעי' דעת שניהם א"כ במס' קידושין ט' ע"ב דמייתי אין כותבי' שטר אירוסין אלא מדעת שניהם ובעי למפשט מיני' דשטר אירוסי' בעי מדעתה ונדחק בשטר' פסיקתא וצריך לומר דניתן ליכתב ואמאי לא מוקי לי' בשטרי ראי' על קידושין ונישואין דבעי דעת שניהם דאי לאו הכי ה"ל עדות מפי כתבם אלו דברי הגאון ז"ל והניחו בק' על שיטה הנ"ל ולק"מ דבמ"כ נעלמו ממנו דברי תוספת כתובות ק"ב ע"ב ד"ה ניתנו ליכתב וכ' דההיא מתני' מדעת שניהם לא מיירי מכתיבת השטר שיהי' מרצון שניהם אלא שהמעשה יהי' מדעת שניהם כגון הפסיקתא שיהי' מרצון שניהם או גוף ענין הקידושי' יהיה מדעת שניהם שוב לא איכפת לן בכתיבה השטר אי יהי' מרצון שניהם מההכרח שכ' תוס' שם וא"כ ע"כ לא מיירי מכתב ראי' על קידושין דבעי גם הכתיבה בציווי שניהם אע"ג דכבר נעשה המעשה ע"י שניהם ואמנם נהי דדין עדות שבשטר לית לי' מ"מ העלה ב"ש סי' מ"ב סקט"ו דעכ"פ נתברר לנו דאיכא עדים בעלמא שידעו מזה המעשה וצריכי' שיבואו ויעידו בפנינו ועדי' בצד אסתן דקיי"ל דחיישי' להם ואמנם מ"מ נפקא מיני' טובא דאי אתו עדים בפנינו והעידו היפך השטר לא הוה חוזרי' ומגידי' דעדות שבשטר הלזה לא הוה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ונ"ל בזה גם לרבינו תם וסייעתו דס"ל עדות בכתב מהני מ"מ מודה כל שלא נכתב כעין שטר אינו כמי שנחקרה עדותו בב"ד עד שיום שיתראה בב"ד דא"כ אם הגידו העדים הפוך השטר טרם שנראו בב"ד לא הוה ההגדה בע"פ חוזר ומגיד אעפ"י שזמנו של שטר קודם לעדותן בע"פ מ"מ לא מיקרי עדות עד שיראו בפני ב"ד ומכ"ש לדעת הגהמ"יי סוף קידושין דלענין ראי' על הקידושי' לא מהני אפי' נכתב ברצון שניהם עיי' בחלקת מחוקק סי' מ"ב סק"י נמצא לדעת כולם ההגדה שבשטר זה לא מיחשב הגדה מזמן הכתוב בשטר:
ועוד איכא תיוהא בהאי כתבא דלא נכתב בו זמן הקידושין אימת היו דאע"ג דנכתב זמן כתיבת השטר לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו שהי' הקידושי' באותו היום שנכתב בשטר דז"א שהרי כתוב וזה לשונו אנחנו ח"מ היינו בבית מלונו של הקצין הנ"ל ללין לילה א' ולמחרתו בהשכמה כאשר פנינו לדרכנו והנה הבח' איצק דוב וויג וכו' מדאמר ולמחרת"ו לשון זה מורה שלא הי' זה באותו היום הכתוב בשטר אלא למחרת יום הלינה ואלו הי' זה באותו היום בעצמו לא הי' כותבי' כמסתיר פניהם והי' כותבים והיום בהשכמה אע"כ למחרת שום יום ואנחנו לא נדע מתוך השטר אימת הי' וה"ל עדות בלי זמן והנה מן התורה בעי' בעדי גטין וקידושין עדות שא"י להזימן רק שבטלוהו מדרבנן כמבואר בנימוק"י שלהי יבמות וק' שלו הקשה גם השואל לרשב"א ח"ג סי' קי"א דמייתי לי' ב"י בא"ע סי' י"א ובפאד"מ בסנהדרי' הקשה נימוק"י איך לא תיקנו זמן בקידושי' ובגטין שתיקנו משום שמא יחפה ופירות תיקנו וסגי נמי בשבוע וחודש וקשה הא עדות שאי א"י להזימו ותי' דרבנן ביטלו ועיי' באורך בריב"ש סי' קצ"ד וסי' רס"ו ובתשו' רשב"א הנ"ל מכל הלין מבואר דמן התורה בעי' דו"ח ועדות שא"י להזימו בגיטין וקידושין וא"כ אין בו זמן פסול מן התורה ורק מדרבנן הכשירוהו כמו שכת' רמב"ם בדיני ממונות ספכ"ג מה' עדות ונמצא הכא שיש הכחשה בין המתקדשת להעדים שהרי היא אומרת שבעל כרחה נטל ידה ותחב לה הטבעת ושמיד השליכה היא מידה וכיון שיש הכחשה ביניהם ה"ל דין מרומה ובעי דרישה וחקירה מעיקור הדין וא"כ אם אין בו זמן הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימן ובטלו דברי השטר לכאורה ועיי' ב"ש סי' מ"ב סקי"ד וכבר ראיתי בנב"י קמא חא"ע סי' צ"ח שיצא מדרך הראשונים הנ"ל וברר לו דרך לעצמו דעידי קידושי' לא בעי' יכול להזימן מכח תי' תו' רפ"ק דמכות ולו יהי' כן לפי אותו תי' שבתו' מ"מ כיון שכל רבותינו הראשוני' לא ס"ל הכי א"כ ע"כ תי' קמא של תוס' נ"ל עיקר וגם תוס' לא אמרו אלא התם גבי גלות ובן גרושה אבל עדות נשים דגזירת הכתוב הוא דבר דבר מממון ובעי' שיהי' אותו עדות ראוי לעדות ממון ומש"ה אפי' שניהם מודים אם נתקדשה או נתגרשה בלי עדים אינו מועיל דאפילו היכי דלא מחייב לאחריני כלל כגון בגירושי' שמתירה לעלמ' וגם כבר פסולה לכהונה בלא"ה נמצא לא מחייב לאחריני וגם שניהם מודי' מ"מ אינו כלום בלא עדים ועיי' חידושי רשב"א בקידושין ס"ה ע"ב יתבאר כן אע"ג דלא משמע קצת כן מלשון תוס' גיטי' ד' ע"א סוף ד"ה דקיי"ל וכו' ויש ליישב גם לשון התוס' כהרשב"א דאמרי' כיון דאשכחן עכ"פ בגיטין וקידושין צד חובה לאחריני אמרי' לממון שיש בו חובה איתקש וגז"ה הוא שאפי' אין כאן חובה בעי' עדים כמו בממון שיש בו חובה וה"נ בעי' ככל עידי ממון שיהי' יכול להזימו ואל"ה בטלו עדותן אי הוה זה בממון וממילא לא הוה עדות המועיל לענין גטין וקידושין אלא רבנן בטלו דו"ח בדיני ממונו' וממילא הה"נ בגטין וקידושין אך בדין מרומה דלא בטלו בדיני גם בקידושי' בעי' עדות שאיל"ה ושטר שאין בו זמן פסול נמצא דלכ"ע שטר זה אין לדון עפ"י עדות מיום שנכתב ונמסר ליד הבע"ד כי היכי דתהוי עדותן שעל פיהם כחוזר ומגיד זה ליתא:
איברא נ"ל נהי דמיום מסירת השטר ליד המקדש לא הוה כמי שנחקרה עדותו בב"ד מכל מקו' בשעה שהי' העדים והמקדש והמתקדשת עומדים לפני ב"ד והניחו השטר בב"ד באותה שעה הוה הגדה מעליותא לכולי עלמא אפי' לרוב הפוסקים החולקי' על ר"ת ומנא אמינא לי' מדברי ריטב"א בחי' ספ"ק דמכות ד"ה שלא תהא סנהדרי' שומעת מפי מתורגמן שכ' וז"ל שאפי' בעדי' שכ' רש"י מפיהם ולא מפי כתבם שלא ישלחו עדותם לב"ד באגרת כמ"ש בפי' התורה הא כל שנותן עדותו כתבה לב"ד ואמר מ"ש כאן אני מעיד מפיהם קרינן בי' וכן נהגו עכ"ל ואין להקשות על שיטה זו א"כ גם לרש"י תיקשי סוגי' דגטין ע"א ע"א שאני עדות דכתי' מפיהם ולהנ"ל אכתי יכתוב ויניח כתבו בב"ד וי"ל דוקא כשאמר מ"ש כאן אני מעיד ה"ל מעיד בפיו והסברא נותנת כן דלא גרע מעד שאמר אף אני כמוהו דסגי מן התורה כמ"ש סמ"ע סי' כ"ח סקמ"א וכמבואר להדי' בש"ס סנהדרי' ס' סוף ע"א דאפי' בד"נ כשר וה"ה הכא והיינו כשאומר עכ"פ בפיו אף אני כמוהו וה"ה כשמניח כתבו בב"ד ואומר מ"ש אני מעיד או דבר שמשמעו' דבריו כן הוא אבל אי לא אמר מידי אפי' אינו אלם פסול לרש"י ומש"ה לא קשי' לרש"י מהך סוגי' רק לר"ת והוכרחו לומר לר"ת כל שראוי לבילה אפי' שלח ידו לב"ד סגי וכל שאינו ראוי לבילה אפי' עע"ג מכתבו לא מהני ולפע"ד שום אדם לא יחלוק על הריטב"א בזה וא"כ הכא שעמדו העדים ובעלי דברים לפני ב"ד ומתוך הדברים הוציאו השטר והראוהו והי' ביניהם הרבה דברים ועניני' שמשמעותם שמה שכ' כאן המה מעידי' וא"כ ה"ל עדות מעלי' אפי' לרש"י ומכ"ש לר"ת והוה נמי עדות בפני הבעלי דברים שהי' באותו מעמד וממילא אין כאן הפסד במה שלא כ' זמן בשטר כיון שעדיין עסקו באותו ענין לפני ב"ד ושם אמרו בעל פה שהי' מעשה הקידושין ביום עש"ק פ' בא ה' שבט וסיימו דבריהם בכתב ואלו אמרו חצי עדות בע"פ וחציו בכתב שכתבו ואמרו מ"ש כאן אנו מעידי' מי לא הי' מועיל וגם יכולי' להזימן עי"כ והוא דבר ברור בלי ספק נמצא שעדות השטר האחרון הוא עדות מועיל:
אלא שזה נעשה אחר עדותן בע"פ ואם נמצא סתירה בכתב למה שאמרו בע"פ הו"ל חוזר ומגיד ואין משגיחי' בהגדה האחרונה לכאורה אמנם לפמ"ש מעלתו ושטר זה נתגלה לנו אחר גביות עדות על ידי שאלות ותשובות עכ"ל משמע עדיין הי' עוסקי' בחקירות ודרישות ושו"ת להעדים ולבעלי דברים והכל מיחשיב כדיבור א' וכתוך כדי דיבור כמ"ש סמ"ע סי' כ"ט סק"ב מכ"ש במ"ש שניהם שלא ידעת אם הטבעת זהב או כסף ובשטר מבואר שהוא זהב וי"ל ששכחו וע"י השטר נתנו על לבם לזכור עיי' סמ"ע סי' כ"ט ס"ק ה' ועיי' כתוב' כ' ע"א פירש"י ד"ה אעפ"י שאין זוכרה וכו' וע"ש עמוד ב' א"ל לא ידענא לסוף אידכר ועיי' כל זה בש"ע סי' כ"ח סעי' י"ג י"ד ובלאה"נ מה שהעדי' בעצמם סתרו זא"ז ושוב כששאלו להשני חזר ואמר איני יודע מזה אפשר שהי' בתוך אותו ענין ולא הפסיק כ"ד בין ענין לענין ויכול לחזור ולומר רמינא נפשי ע"י חבירי העד ואיניני זוכר ממש דבר זה ואין בחקירות אלו נפקותא כל כך שיופסל באיני יודע אלא שאינני רוצה להכניס בזה ובסתירותיהם כי לע"ד על עדות בכתב לחוד די שלא להתיר א"א לעלמא:
ומ"ש מעלתו ששילם להעדי', הנה בעדותם משמע שנתן להם אחר שראו הקידושי' ומשמע ששילם להם על שהוזמנו מאתו להיות עידי ראי' בדבר ולא על ההגדה וההגדה היא המצוה שאסור ליקח ממנו שכר אבל לראות העדות אפי' בלא דברי הראשונים ספ"ב דקידושי' הכא שרי דאפי' נימא לראות קידושי' או גירושין מצוה קעביד להיות עד ואסור ליטול שכר אבל הכא פעל עולה וכן לא יעשה בינינו ומה שעבר עבר אבל לומר שעשו מצוה להיות עדי ראי' בקידושין כאלו בודאי לאו מלתא היא מהיכי תיתי יהי' אסור לקבל שכר ומה שקיבל שכר שעשו לו שטר זה בודאי אינו מחוייב ליתן לו סהדותא בכתב דאפי' לר"ת דעדות בכתב מועיל מ"מ אינו מחוייב לכתוב שלא חייבו תורה אלא להגיד בעל פה ואם יכתוב מהני נמי אבל אינינו מחוייב אם מוכן הוא לומר בפיו בכל ב"ד שישאלוהו ובגטין ע"א ע"א הוה ס"ד אמינא דאלם כשר אף עפ"י שאינו ראוי לבילה א"כ הוא בודאי מחוייב לבוא לב"ד ולעשות כל מה שיכול לברר עדותו בהרכנה או בכתב ואם לא יגיד יתחייב קרבן ומשני שאני אלם דכתי' מפיהם והוא אינו ראוי להגיד כן צ"ל לשיטת ר"ת אבל מי שיכול להעיד בע"פ ורוצה להעיד בע"פ וזה מבקש ממנו כתב ראי' פשיטא שאינינו חייב קרבן שבועה אם אינו רוצה שלא חייבתו תורה בכך וא"כ פשיטא שהי' מותר ליקח ממנו שכר כתיבת השטר ואחר כך עיקור העדות כשהניח השטר בב"ד והודו העדים שזה כ"י והודו שהמה מעידי' מ"ש כאן הכל הי' בלי בצע כסף וא"כ אפי' קנסא דרבנן לית כאן ע"כ נלע"ד דהבתולה דאבריש בת ר' איצק כ"ץ מקאראן אסורה לעלמא עד שתתגרש בגט פטורי' מהארוס איצק דוב וויג. האמת יש לעורר שבגביי' עדות לא הזכירו העדים שם המקדש כלל רק דער הויז לעריר אך בשטר שלהם נזכר איצק דוב וויג וגם במכתב מעלתו כותב לאמור הוזכר הב' איצק בער דער לעריר וכו' אך הרי הי' העדים פנים בפנים עם הלעריר בפני הב"ד והעידו על גוף זה והוא ניכר לב"ד ע"כ יגרש הוא ויתירה לעלמא ולא אטפל במה שטועני' שהי' שאול בידה מה שאין בזה כל כך נפקתא וגם העדים שבשטר מעידי' שקידשה משלו כדמו"י והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב יום ג' י"ב למב"י תקפג"ל.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |