שו"ת חתם סופר/ב/רסד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ישאו הרים שלום לנופך ספיר ויהלום שבח מגדול עוז הרב המא"הג המופלא החרוץ ושנון כש"ת מהו' מאיר ני' אב"ד ור"מ דק"ק סאנגרוהט:
במאי דבדק לן בענין קדירת השם הקדוש כבר הלכו בו נמושות ספרן של צדיקים האחרונים היו פתוחים לפניו ונחזי מה דקמן וה' יאיר עינינו בתורתו הקדושה למען שמו שנכתב בקדושה שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה:
הנה הרא"ש בתשובה כלל ג' סי"ו בל' השואל על ס"ת שהפתוחו' וסתומות היו שלא כדין והי' צריך למחוק הרבה פרשיות כדי לתקן כ' השואל וז"ל גם תודיעני אם יכול לחתוך האזכרות שלימות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עותותו ולעשות נקבים ביריעות כו' ועל זה השיב הרא"ש שם סי' ז' וז"ל וח"ו לקדור אזכרות מן היריעה מוטב שיסלק ויכתוב אחרת במקומה עכ"ל והרב"י ס"סי רע"ו מבי' גם תשו' הר"י בן הרא"ש שכ' על שם מיותר וקדרוהו בענין שנשאר נקוב מקום שם מוטב הי' לסלקה מלקדור האזכרות וכ"כ א"א ז"ל עכ"ל מבואר מדבריהם איסור קדירת השם אפי' לצורך תיקון ואפי' בשם המיותר:
אמנם טעמא דמלתא לא ידענא אם מסברא חצונה לא נמצא מקום לאוסרה כמ"ש והאריך רלב"ח בתשובה סי' ב' אלא שמ"ש שם להתיר גם קליפת השם ממקומו בקליפה דקה הוא תמו' מאוד דממ"נפ אם דעתו לקלוף השם ולכתוב במקומו תיבות אחרות וכמ"ש הוא שם שאין בזה משום ס"ת שנכתב קצתו על הגויל וקצתו על הקלף ע"ש זה לא יתכן דהשם קידש כל עובי הגויל ואסור לכתוב תיבה אחרת במקומו כמ"ש תוס' בעירוכין וי"ו ע"א ד"ה יגוד וישתמש במותר דבמקומו מיהא קדוש השם ויש לזהר כשכותבים ס"ת או תפילין וגוררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל עיין מג"א סי' ל"ב ססק"ו ובחו"י סי' ט"ז הקשה מש"ס פ' כל כתבי דאמרי' אזל ליה כתב אזל ליה קדושתי' [ועיין שאיל"ת יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ וק"ל] ואם יניח כך חלק בלי כתב וכן כ' הוא ז"ל שם וז"ל כי אפי' בלא נקב אם הי' שיעור כזה חלק בלא כתב אינו פוסל לדעת כ"ע כיון שאין בו שיעור עכ"ל אולי כ"כ בשם אל או יה אבל בשם בן ד' אם יקלפנו ויניח מקומו חלק בלי כתב הרי היא פרשה סתומה לדעת הרא"ש וסיעתו כמבואר בהלכות קטנות והביאו הטור ר"סי ער"ה ע"ש ע"כ תיקון הקילוף ישתקע לפע"ד [עיין מ"ש תשב"ץ ח"ב סי' ק"ט] אבל הקדירה ע"מ לתקן לא ידענו שום איסור וכ"כ גדולי האארוני' הגאון מהר"יעבץ בתשובה סי' קנ"ג ואעתיק לשונו החביב בקצור וז"ל כי אעפ"י שחשבו קדירת האזכרות בין הפשעים הרעים שעשו מלכי ישראל הרשעים אין ראי' והוכחה כי הם קדרו האזכרות הקדושות מתוך ס"ת הכשר וכ' במקום האזכרה שם ע"א להכעיס ולהקניט שהוא ודאי מרד שאין למעלה ממנו משא"כ בקודר מפני הכרח כדי לתקן ס"ת כהלכתו ולהניח השם בקדושתו היה נראה שמצוה היא כך חובתינו וכך יפה לנו למען תהי' תורת ה' תמימה בפינו וכבוד שם שמים במקומו עומד לעולם עכ"ל לעניננו:
ואי בעית אימא גמרא ברייתא דמס' סופרים פרק ה' הכותב שם של ב' שמות של קדש מקיים את הראשון ומעכב [וי"ג ומחטב] את השני ור"ל קודר את השני הרי קמן דמתיר לקדור וכן כ' בתשו' הרמב"ם שהבי' הרב"י ס"סי רע"ו ע"ש וכן יש להוכיח מתוס' דעירוכין וי"ו ע"א ד"ה יגוד וישתמש הנ"ל דמדכ' שלא לגרור השם ולכתוב על הגרר משום שהשם קידש כל עובי הקלף א"כ מבואר דהקדירה עצמה אין בה שום איסור וקיי"ל בכל מקום הלכה כהרי"ף אם לא במקום שהתוס' חולקים והכא התוס' והרמב"ם מסכימים לדעת א':
ואמרתי לעיין בש"ס דילן מה נמצא מזה והנה איסור מחיקת השם יצא מלא תעשון כן לה' אלקיכם כמבואר במס' שבת ק"כ ע"ב ובמס' מכות כ"ב ע"א ובספרי ילפי' מזה הפסוק נמי אזהרה לנותץ אבן ממזבח ומקדש ועזרה ועמ"ש רמב"ן על התורה בפ' ראה ועיין שם ברא"ם דהלכה כת"ק ולדידי' מותר במוחק ע"מ לתקן וק"ל ונראה לי דזה הי' כוונת הר"י אסכנדרי שהביא הרב"י ס"סי רע"ו הנ"ל דמייתי מאבני מזבח ששקצום אנשי יון והחשמונאי' נתצו המזבח וגנזום דה"ה דמותר למחוק השם ע"מ לתקן וחזר ודחה ראייתו דהתם א"א בע"א משום שמקום המזבח מכוון משא"כ הכא אפשר לסלק היריעה ע"ש נ"ל דמיונו מהנ"ל כיון ששניהם בלאו א' נאמרו ר"ל מחיקת השם ונתיצת אבן ממזבח א"כ דין א' להם אבל דבריו תמוהים ונעלם ממנו ש"ס ערוך דע"ז נ"ב ע"ב דמזבח ששקצו אנשי יון היה חולין גמורי' ומצאו לו מקרא מלא ובאו בה פריצים וחללוהו מכיון שבאו בה פריצים נתחללה ופירש"י מכיון שנכנסו נכרי' להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפקו לחולין קנינהו בהפקירא עכ"ל וא"כ לא היה בו משום איסור נתיצה וכן צריכים לומר במ"ש רש"י במגלה כ"ט ע"א ד"ה דשף ויתיב ובנאוהו יכני' וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהם בגלותן לקיים מ"ש כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו עד כאן לשונו וקשה מי התיר להוריד מקדוש' ב"המק לב"הכנ אע"כ כיון שבאו בה פריצים נתחללו [וצ"ע קצת דהא גלות יכני' הי' ראשונה קודם חורבן ב"המק כמבואר פרק קמא דמגלה:]
והנה מבואר דלאו דוקא אבני מזבח אלא כל דבר המקודש כמבואר במכות כ"ב הנ"ל בשורף עצי הקדש לוקה משום לא תעשון כן והנה חומת ירושלים ומגדלותי' נבנו משירי הלשכה כמבואר משנה ב' פ"ד דשקלים וא"כ מובן שיש בהם קדושה וכ"מ להדי' בפי' הרא"ש דנדרים יו"ד ע"ב וז"ל כהיכל כירושלים קסבר חומת העיר ומגדלותי' משירי הלשכה אתו עכ"ל וכ"כ שם הרע"ב משנה ג' פ"א דנדרים:
ואני הפורץ מהם דבר עובר על לאו הזה והנה מצינו בנחמי' ב' שהי' שובר בשערי ירושלים הנשארים מבית ראשון ע"מ לבנות חדשים והרי מבואר לכאורה היתר נתיצה ע"מ לתקן ומזה היה לו ללמוד הר"י אסכנדרי ולא שייך דחייתו הנ"ל משום שא"א בענין אחר דהרי חומת ירושלים לא היה מכוונת ביותר והיו יכולים להוסיף על העיר והעזרות כמבואר רפ"ב דשבועות ואפ"ה היה שובר ע"מ לבנות וזה היה ראי' נכונה יותר ממזבח ששקצו אנשי יון אלא שגם ז"א מטעם הנ"ל דכיון שבאו פריצים בבית ראשון נתחלל והותר לנתצו וכן נ"ל בחומת שילה שלא מצינו שנכנסו פלשתי' כלל ונתצוהו אלא שנשבה הארון ומי נתץ חומותיו ומי התיר לנתצו עד היסוד עד שלא נראה שם שרש דבר אע"כ מכיון שבאו בה פלשתים נתחלל והותר לכל לנתצו ולעשות מה שירצו [ועיין לעיל סי' רל"ג סוף ד"ה אמנם מ"ש ליישב בזה הא דלא קבעו התענית בעשירי] ודי בזה לסתור דברי הר"י אסכנדרי הנ"ל:
ונחזו אנן הנה במס' שבת ע"ה ע"א שכן יריעה שנפל בה דרנא קורעין בה ותופרין אותה ומבואר שם בתוס' שקורעין אותה לגמרי מראשה לסופה וע"כ מיירי אחר שכבר נשתמשו בה במשכן דבתחלת עשייתן לא היו עושין כן דלפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני ממ"ה עאכ"ו דכה"ג פריך לעיל מיני' בפסקא דקושר ומתיר יע"ש אע"כ מיירי הכא בשכבר נשתמשו בה למשכן דאז לא בנקל גונזין אותה אלא מתקנין בה ככל האפשרי שלא להביאה לידי גניזה אעפ"י שהיו קורעין בה והוא אסור מלא תעשון כן אע"כ כיון שעשה ע"מ לתקן לית לן בה:
וכן יש להוכיח קצת מש"ס דעירוכין יו"ד ע"ב דמכתשת של משה נתפגמה והביאו אומני' ותיקנו ולא הית' מפטמת כמו שהית' נטלו תיקונה והית' מפטמת כמו שהיתה וקשה מי התיר ליטול תיקונה הלא מכתשת כלי שרת הוא למסקנת הש"ס שבועות י"א ע"א הן אמת למ"ש הש"ך בי"ד ר"סי רע"ה לחלק בין לקדור השם מהקלף דזה אסור אבל להסיר המטלית מותר יש לחלק נמי הכא דהסרת התיקון לא מקרי שבירה אבל באמת דברי הש"ך בכאן תמוהי' וכבר תמה עליהם מהר"יעבץ בתשו' הנ"ל דהמטלת הנדבק הרי הוא כגוף הקלף וכן כל תיקון המחובר וההסרה היא שבירתו ואפ"ה הותר לצורך תיקון:
ונ"ל ראי' מדאיצטריך קרא גבי מעיל לא יקרע וקשה תיפוק ליה דכל כלי הקדש הם בלאו הזה מטעם לא תעשון כן אע"כ לצורך תיקון שרי משא"כ במעיל אפילו לצורך תיקון נמי אסור וממקומו נמי מוכרע דהא נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלקיכם א"כ הכתוב תלאן זה בזה מה שמצווה בע"ז לוקין עליו בגבוה והנה בלי ספק שאין שום מצוה לנתוץ ע"ז ע"מ לבנות אחרת במקומה והנותץ הזה אעפ"י שהוא אינו בונה אלא נותץ לצורך תיקון הוא רשע גמור א"כ ואבדתם הוא בנתיצה דהשחתה וע"ז הוזהרנו לא תעשון כן וזה ברור ופשוט וכן הוא לשון רמב"ם הנותץ עד השחתה כו' [ויש לי עיון רב בדברי ט"ז א"ח סי' קנ"א סק"ג הארכתי במקום אחר אין כאן מקומו:]
והנה כיון ששניהם בלאו א' נאמרו נתיצת מקדש ומחיקת השם א"כ ממילא דין א' להם ואין להתעקש שאני נתיצת מקדש שהותר מכללו במשכן שהורידוהו בנסוע המחנות ועיין מס' שבת ל"א ע"ב גבי סותר ע"מ לבנות במקומו יע"ש י"ל הא מחיקת השם נמי הותר מכללו בסוטה וא"כ כיון דמצינו היתר לקרוע היריעה ולהסיר טלאי המכתשת ע"מ לתקן הה"נ דמותר עכ"פ לקדור השם שאינו בהכשר ע"מ לתקן ע"י מטלית ולכתוב אחר במקומו ולכאורה צ"ע על הרא"ש והר"י בנו שאסרוהו בפשיטות ודוחק לחלק דהכא גרע משום דאתי ע"י פשיעה עיין תוספות עירובין ק' ע"א וק"ל:
וי"ל דס"ל להרא"ש דשאני התם שהיה הפסול בהטלאי שהטילו אומני אלכסנדרי בהמכתשת והיא היה גורמת שתפסל המכתשת או שתגרע כחה עכ"פ א"כ זה כבודו של אותו הטלאי להסירו מהמכתשת כדי לחזור ולשמש לפני מלך הכבוד ית"ש ומ"ט לא יוסר משם מפני כבודו הלא זה הוא כבודו שלא יהי' הטלאי הזה הגורם פסולו וכן בקריעת היריעה כיון שנפל דרנא בזה החוט היה הוא הגורם לפסול היריעה א"כ זה כבודו שיקרע ויתפור ויחזור לכשרותו ואה"נ דשם שנכתב בפסול או אפי' נכתב בכשרות ונפסל אח"כ כמו בנדון דידן מ"מ כיון שע"י זה השם היה גורם לכמה שמות קדושות שבהיריעה להביאם לגניזה וכדי בזיון שיהיה הוא הגורם לזה ע"כ זה כבודו לקדרו משם לכבודו ולהטיל אח"כ מטלית בנקב ולכתוב שם שם אחר אבל בנידון דהרא"ש שהיו השמות נכתבי' כדינן ומשו' פיסול אחר שהי' הפרשיות נכתבי' שלא כדין א"כ אין השם גורם הפסול אז בודאי אסור לקדור השם וכ"כ להדי' מהריעב"ץ מסברא דנפשי' בלי שום ראי' אלא כמכריע בין הפוסקים:
ונ"ל דהר"י בן הרא"ש הוסיף על דברי אביו דהה"נ בנידון דילי' בנכתב שם יותר וצריך לקדור א' ונשאר מקומו נקוב דא"א לטלות שם מטלית וישאר חלוק כשיעור ג' אותיות שהוא שיעור פ' סתומה להרא"ש כמ"ש לעיל וע"כ ישאר מקומו נקוב ויהיה ניכר לעולם בזיון השם הקדוש שנקדר מכאן וכיוצא בזה לא מצינו במקדש ס"ל להר"י בן הרא"ש דגם זה אסור כן נ"ל ליישב דבריו אף שמ"מ דבריו הם נגד מס' סופרים אבל מ"מ בנדון דידן שנמחק השם של ויקרא שם בשם ה' ויהיה גרמא לגנוז כל היריעה לפע"ד לית דין צריך בשש לקדר השם ולטלות מטלית ולכתוב שם על המטלית דהא בלא"ה לרמב"ם ותוס' מותר להדי' והרא"ש ובנו אפשר דלא פליגי כה"ג כמ"ש נ"ל לסמוך בלי שום פקפוק:
מ"מ נ"ל טוב שיקדרו עוד איזה תיבות עם השם כדי שלא יבא לידי גניזה לבדו שזה הוא בזיון והורדה בקדושה טפי כמבואר למעיין בלשון רש"י דעירוכין וי"ו ע"א ד"ה שם שלא במקומו אינו קדוש וכו' וז"ל ל"א שם שלא במקומו כגון ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא הוה מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוה שלא במקומו ולא קדיש יע"ש א"כ טוב לקדור ויקרא שם בשם ה' ולגונזו ולטלות מטלית ולכתוב אחר במקומו ואם אפשר לקדור ע"י הגרמא בלי מעשה בפועל עדיף דהגרמא אפי' במחיקה ממש שרי כמבואר בשבת ק"כ ע"ב אבל לקלפו כלל לא כמ"ש לעיל ובזה אסיים בכל חותמי ברכות ושלום לו ולתורתו: מש"ק כ"א מרחשון תקס"ד פה ק"ק מ"ד:
משה"ק סופר מפפד"מ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |