שו"ת חתם סופר/ב/רמו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נשאול נשאלתי מאת ה"ה תלמידי הרב המופלא ומופלג כבוד מו"ה ישראל מ"צ דק"ק באניוויץ יע"א:
ע"ד מי שנולד לו בן וכיבד לאחד להיות מוהל וגם תקע לו כפו ע"ז שלא ישנה את תפקידו כי אמר שחושש פן יתן המצוה לחברת הסנדקאות ותקע לו כפו על זה מבלי לחזור בו והאיש המוהל הוא דר בריחוק מקום ונסע ממקומו ובא ביום המילה לב"הכנ לקיים מצותו ואמנס בעל הברית אינו נאמן בבריתו אשר כרת את המוהל וחזר בו ביני וביני וכיבדו מצות בנו לחברת הסנדקאות והאיש המוהל הבא ממרחק צווח כי כרוכי' על מצותו ועל טרחתו ובשתו וקפץ א' מהמורים ופסק שיתירו ג' את הת"כ לבעל הברית ושוב אין לחוש לכל טענותיו של בעל המוהל הנ"ל ומורה א' ביקש שיתפשרו המוהלים שיפילו גורל ולא אבו ונפשו בשאלתו אם טב הורה הנ"ל אם לא:
המרדכי ס"פ כל הגט פסק דאפי' בדיבורא בעלמא לא מצי למיהדר בי' משום דהוה כמו מכירי כהונה דטובת הנאה בעלמא לבעלים והוה מתנה מועטת ולא מצי למיהדר בי' ולכ"הפ היה מחוסר אמנה ואיננו משארית ישראל אשר לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומכ"ש אם נשבע על זה כופי' לקיים שבועתו אלא שהט"ז סי' רס"ד סק"ה כ' אם מצא בין כך מוהל הטוב ממנו דלא אסיק אדעתי' אז לית בי' משום שארית ישראל וכו' ולא ביאר סברתו וטעמו והוא פשוט ומובן דקיי"ל בתרי תרעי לית בי' משום מחוסר אמנה ולא קאי באבל וה"נ כתרי תרעי דמי ומשו"ה הוסיף דאפי' כשנשבע יש היתר לשבועתו דע"כ חרטה בעי והיינו פתחו וחרטתו שמצא טוב ממנו וא"כ לפ"ז בנידון שלפנינו דמעיקרא אסיק אדעתא חבר' סנדקאות שהרי משו"ה ביקש ממנו שיתן לו ת"כ א"כ לית כאן מצא אחר טוב ממנו ויש כאן מחוסר אמנה ואם נשבע אין היתר לשבועתו ותו הט"ז סק"ז כ' כופין אותו להתיר ע"י ג' שבועתו אם יש לו היתר על שבועתו ר"ל לאפוקי נשבע באופן שאין להתיר אותה השבוע' כגון נידון שלפנינו נשבע ע"ד חברו וקיבל ממנו טובה שיתן לו שכירות חמשה זהו' שאז אין היתר לדעת רמ"א ור"מ אלשקר דמייתי ש"כ סי' רכ"ח סוף סק"מ א"כ אין היתר לשבועה זה כ"א מרצון המוהל העלוב הזה ועוד ת"כ לדעת גדולי הראשונים הוא כריתות ברית וחמורה משבועה ואין להתירו כ"כ בנקל כמ"ש בתשו' מיי' לספר הפלאה ברמב"ם סי' ג' ד"ה והשיב יע"ש היטב ועוד תינח אם היה מודיע לזה המוהל יום או יומים קודם ולא גרם לו הוצאה ובילוי זמן ליסע ממקומו לבוא לכאן אבל הכא לאו כל כמיני' לחזור משום מוהל היותר טוב ולהיות גרמא בנזקין של זה והאי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזקין וא"כ אי חסידתו לחזור בו אם נמי הי' נולד דבר חדש מוהל הגון שלא ידע בו מקודם הי' צריך להודיע לזה ותו אפי' הי' דר פה בעיר ולא הגיד לו טרם יומו וזה היה מתבייש ברבים אחר שעלה איך ירד וגדולה בושה והוא כמעשה בית חוני' סוף מנחות חלילה מזה לא דבר הט"ז ולאו כל כמיני' של זה להרוויח בדמו והלבנת פניו של זה ע"כ אומר זה הנבהל להורות להקל הציץ מן החרכים בט"ז כמצפצף עגור וגס לבו בהוראה והרי זה מאתי יצאו הדברים כנים ואמתיים לאמתה של תורה וחתמתי שמי פה ק"ק פ"ב יום ה' י"ג תשרי תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |