שו"ת חתם סופר/ב/ריד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וישע רב, יבא ויקרב לאור נערב, אדם גדול ורב, אבן הזוה', כעצם השמים לטוהר, י"נ וידיד נפש כל חי ה"ה הרב הגאון המופלג המפורס' העומד לתלפיות חרף פיפיו' כש"ת מו"ה בנימין וואלף האמבורג נ"י העומד לנס בקהלתו המפוארה ק"ק פיורדא יע"א ראש המדברים בכל מקום ברוך יאמר לעומתו.
לעשות רצון יראי ה' חפצתי להשיב דבר ולא חצי דבר ע"ד המקוואות הנעשים בכמה קהלות ישראל ע"י מי גשמי' ע"י סילונות הנמשכי' מהגגות סילונות של טסי נחשת דלא שליט בהו ריקבא ובסופן סילונות של נסרים מחוברים שיגיעו המים לעוקה ע"י טהרה וכשהיא מלאה לה כשיעור ויותר הרבה מחממי' מים ביורה גדולה שיש בו ברזא ופותחי' הברזא ונמשכי' המים חמי' למקוה גם כן ע"י סילון של נסרים כנ"ל וכל יום שואבים מהמקוה כשיעור שנשפכין חמין לתוכה אתמול או קרוב לזה לחזור ולשפוך לתוכה חמין היום ובקהלתינו עשוים מימי הגאוני' הקדמונים ב' עוקות זו בצד זו ושניהם מלאים ונקובים זה לזה נקב גדול משפ"ה וכשמנקי' א' שוב שופכים אל השני' בהמשכה ע"י סילונות כנ"ל מים מעלמא עד שתתמלא השני' הריקנית וכשתתמלא השני' מנקין גם אז את זו ע"י המשכה מראשונה כמתני' ח' פ"ו דמקוואות ממלא בכתף ונותן בעליון עד שיורד לתחתון וכו' באופן שאל יחסר המזג לעולם. ובהרבה קהלות קטנות במדינתינו קבועה גיגית נקובה כשפ"ה וכשיחסר המזג להם ואין להם כנ"ל נדחקים מאוד לטבול בנהרות או ליסע ממקום למקום עד ימי הסתיו ממלאים בכתף שלג וכפור כבמתני' דמקוואות רפ"ו ואמנם גם בפפ"דמ טובלות הנשים במקוה כנ"ל ממי גשמים שע"י סילונות שניתקנה ע"י הגאון פ"י אך לא ידעתי מעשיה בפרטות כי קטן הייתי בפרידתי מבית אמי וחדר הורתי:
והנה פר"מ יצא לפקפק על מקוואות הנ"ל ברוב חסידתו וצדקתו נקיט חומרא מתניתא ללקוט חומרות כל האפשרי וחשש חששות הרבה וארוך בדורו האריך עלינו הדרך בדרכי חכמתו העמיק והרחיב כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק וכבר כתבתי קונטרס א' לסלק פקפוקים של הגאון נ"בי מעל רוב המקוואות הנעשי' ע"י כלי מנוקב כשפ"ה ונסתם בברזא ועוד תשובה א' בענין מילוי מקוה ע"י שלג ועתה גם עתה יצאתי לישע בעזה"י אשר יראני נפלאות מתורתו וה' יעזרני ויהיה עמדי לברר הלכה זו ולהעמידה על בורי' ואימא מילת' דתתקבל על לב גדול כמוהו וסיעת מרחמוהי כולם אהובי' כולם ברורי' כולם גבורים:
וזאת החלי בעזה"י גרסינן פ"ק דתענית י"ג ע"א כל חייבי טבילות טובלי' כדרכן בין בט"ב בין בי"הכ במאי אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובים נינהו אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין אינש אחרינא לא אר"ח בר קטינא לא נצרכה אלא לחמי טברי' ופריך מדר"ח סגן הכהנים שאמר כדי הוא בית אלקינו לאבד וכו' ומה לשון לאבד הא יכול לטבול בצונן ומסיק באתרא דלא שכיחי צונן וכתבו התוס' אף על גב דמשכחת ליה בשאובה שהמשיכה אע"כ כולה שאוב פסול אפילו ע"י המשכה ולכאורה דבריהם תמוהים דאכתי משכחת ליה במ' סאה כשרים שמילא עליהם בכתף מים חמין דלכולי עלמא כשר ועוד משכחת במקוה מחוברת למעיין וכמ"ש במרדכי פ"ב דשבועות סי' תש"נ באמת דהכא מוכח דגם זה בכלל שאובים משום גזרת מרחצאות והתוס' ע"כ לא סבירא להו הכי דאם כן לא מוכיחי' מידי אם כן אכתי תיקשי וצריך עיון לכאורה וגם דברי תוספות בתמורה י"א ע"ב שכ' ולטעמיך וכו' צ"ע ע"ש:
ולדחוק ולומר בכוונת תוס' דאי אמרת בשלמא כלו שאוב אסור שפיר גזרו בחמין אפי' מילא על מקוה שלם שהטובל בו יסבור שכלו שאוב אבל אי ס"ד כלו שאוב מותר בהמשכה אם כן מ"ט לגזור במילא חמין הרי הטובל בו יתלה שהמשיכהו כלו ז"א דאם כן במים קרים שאובים לגזור נהי הטובל בו לא ירגיש מכל מקום הממלא בכתפו לא ידע לחלק בין כלו למקצתו אע"כ לא גזרינן בהכי אם כן דברי' תוס' צ"ע ובלא"הנ צריך עיון בהש"ס דמקשה ומדייק אלישנא דר"ח סג"ה שאמר לאבד טבילה ה"ל לומר בלישנא אחרינא ואמאי לא הקשה אגופי' דדינא דת"ק מ"ט להתיר בט"ב ויו"הכ טבילה כדרכו בחמין כיון דאפשר בצונן עכ"פ לפי הס"ד דלא ידע אתרא דלא שכיחי צונני' והנה בברכו' כ"ב ע"א א"ל ר"ה לרבנן רבותי מ"ט אתם מזלזלין בטבילה זו אי משום צינה אפשר במרחצאות אמר ליה ר"ח וכי יש טבילה בחמין אמר ליה רב אדא ב"מ קאי כוותך פירש"י דבעי טבילה זו כשאר טבילות עכ"ל פירש משום הכי זלזלו בטבילה זו ובטלוה לגמרי דהטבילה צריכה כשאר טבילות וכיון דאי אפשר מפני הצינה וחמין הוי כלא טבל על כן זלזלו בה לגמרי ולכאורה צע"ג אי סגי בהשלכת מים חמין לתוך מקוה כשרה מ' סאה ורק משום גזירת מרחצאות איך מפני זה בטלו טבילה לגמרי ולמדו תורה בעלי קריין:
ואי נימא דבנדה העמידו דבריהם אפי' במקום ביטול פ"ו ויש כח ביד חכמים אבל להקל בשביל זה וללמוד תורה בלא טבילה צריך עיון והייתי רוצה לדחוק ולומר גזירת מרחצאות קדמוניות היא ואפילו עבר וטבל לא עלתה לו טבילה מגזירת קדמוני' ובשעה שתיקן עזרא טבילה כך תיקן בצונן דוקא ובחמין הוי כאלו לא טבל שכבר נאסרה בימיו ואם כן החושש משו' צנה וטובל בחמין אכתי לא קיים תקנת עזרא משום הכי בטלוהו לגמרי וסמכו אריב"ב אבל זה א"א שמצאתי קו' בתשוב' רדב"ז ח"א סי' צ"ה אהר"ש שבמרדכי דאוסר טבילת חמין משום גזירת ממ"ש הר"ש עצמו תוספתא במס' מקוואות פ"ו מ"י וז"ל ר"ש האי מרחץ היינו אמבטי דמתני' שמימיו כשרים לטבילה וקמין הוא כעין קומקמין שיש בהן מים חמין ולוקחין בהם לחמם בו מימי האמבטי דאין נפסלין במים שאובין כיון שיש בו מ' סאה מים כשרים עכ"ל ותירץ רדב"ז דתוספתא זו קודם גזירת מרחצאות נישנית ע"ש ונראה לי דלא הוי מצי לשנויי דבחמי טברי' איירי דאם כן למה לא יטבילו בו ג"כ ומטבילי' בצונן ועוד כיון שנשאבו חמי טברי' בכלי שוב אין חילוק ביניהם לשארי שאובי' וע"כ הוצרך רדב"ז לתרץ כן דהתוספתא קודם גזירה ואם כן כשתיקן עזרא טבילה אפילו בחמין תיקן והדרה ק' לדוכתה וכי מפני שלא יכלו לקיים גזירת מרחצאות יבטלו טבילה לגמרי:
והנלע"ד דהאיסטניסי' הנמנעי' לטבול מחמת צנה לא סגי להם בהשלכת קומקמי חמין לתוך מ' סאה וכל שכן להמשיך כ"א סאה שמצטננים ע"י ההמשכה ורוב מים התחתונים קרים ודי להפג צינה אבל להמצונני' לא סגי בהכי ורבנן קצירי ומריעי לא סגי להו אלא בכולו מים חמין ומשום לא תתגודדו שלא יהיו אלו טובלי' ואלו סומכי' אריב"ב בטלוהו לגמרי כך צ"ל לכאורה אבל אי סגי בהשלכת מים חמין לתוך רוב צונן לא ידעתי לפרנס סוגי' דברכות והיינו דכ' תוס' בתמורה י"א ע"ב וכו' אע"כ מצטנני' בהמשכה והוא הדין בהמשיך כלו וק"ל:
ומעתה כיון שזכינו לדין א"ש סוגיא דמס' תענית דלפי דלא אסיק אדעתיה דאיכא אתרא דלא שכיחי נונן קאמר אילימא בחמין ומיירי בגופא דלא מקבל צונן שאי אפשר לו לטבול מפני הצינה והיינו טובלי' כדרכן ולא נימא להו טבולו בשיקעת' דנהרא כיון שאינו עושה מפני תענוג רק מחמת צערא דגופא וטבילת מצוה והיינו לשון טובלין כדרכן בחול ואפי' בחמין והנה יש מהם דלא סגי להו בהטלת מים לתוך צונן כדמוכח מש"ס ברכות אלא בכולו חמין וקשה מי איכא הא שאובים נינהו ותי' בחמי טברי' ועל זה פריך מר"ח סג"ה דלא ה"ל למימר לאבד טבילה אלא כדאי בית אלקינו להצטער פעם אחת בשנה לטבול בצונן ועל זה שפיר כתב תוס' דכלו שאוב פסול מ"הת אפילו בהמשכה אבל המשכה ורביי' אינו מועיל לאיסטניסי' וכנ"ל:
ועיין בהגהת מרדכי כתב להתיר בחמי טבריא מש"ס דתענית ועוד להתיר להטיל חמין לתוך צונן מהתוספתא דהיו רגליו מלאות אבק בצונן עלתה לו טבילה דאינו חוצץ אא"כ ששפשף רגלי' במקוה תחלה שחסרה ממ' סאה מכוונת דמיירי התם אבל בחמין לא עלתה לו טבילה שהחמי' מדבקי' האבק וחוצץ וההיפוך בקומקום מלאה פחמין ושחרורית בצונן לא עלתה לו טבילה שחוצץ משא"כ בחמין שניתך השחרורית זהו פירוש התוספתא ועכ"פ מייתי מינה להתיר הטלת חמין לתוך צונן ודחי לא אולי חמי טבריא וכו' אך ראיה מפירוש ר"ח גבי דודי חסרת שפירש להטיל לתוך צונן ע"כ הגהת מרדכי. וצ"ע דמייתי ש"ס דתענית להתיר חמי טבריא ומשם מוכח להדיא לאסור סתם חמין ומייתי מתוספתא דמותר ולא שת לבו לתרץ ש"ס דתענית ותו מ"ט דקדק לומר שמותר להטיל חמין לתוך צונן מנא לן דתוספתא מיירי בהכי דלמא אפילו כלו חמין מותר ותו בהג"ה שבגליון הגה' מרדכי כ' שלעיל בפנים [היינו במרדכי עצמו] אוסר בשם ר"ת ואמאי תלה בר"ת ולא ברבינו שמשון שהוא תחלת דברי מרדכי שם:
וז"ל סי' תש"נ וזאת אשר השיב ר"ש לר"י אחיו אמרו לי שהיית רוצה להתיר למלא מקוה מים חמין ולחברו לנהר כשפ"ה ודבר זה ראוי לאסור יותר משום גזירת מרחצאות וכו' ואני שמעתי ואיני יודע אם מר"ת אם ממורי הקדוש שהי' מקוה א' שהיו נשים מחממות מים ומשליכות למקוה לחממו בימו' החורף ואסר להם ר"ת והטעם לא נאמר ושמא מטעם זה אסר וכו' ואף על גב דתנן פ' א"ל הממונה אי הי' כה"ג איסטני' מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן להפיג צינתן י"ל כמה דברי' התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן כדאשכחן גבי עששית בגמ' לפי הספרים דגרסי אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות במקדש וכו' עכ"ל ורצה לומר דלא תיקשי אם כן הוה ליה להקשות כן ולתרץ אין שבות במקדש ר"ל אין אי' דרבנן במקדש לכן כ' כיון דבלא"ה פריך התם אהך עובדא מצירוף עששיות ומשני אין שבות במקדש תו לא הוי צריך להקשות מטבילת חמין וגזירת מרחצאו' ולשנויי הכי ואין לומר אדרבא הוה ליה למיפרך הא הוי ב' שבותי' צירוף העששית וטבילת חמין ותרי שבותי' לא התירו ב"הש וה"ה במקדש כבר תירץ באבן העוזר בעירובין ל"ד דדוקא בששני השבותי' ע"י מעשה א' בבת א' אבל ב' שבותי' נפרדים כגון זה מצרף העששית וכה"ג הוא הטובל בחמין והם ב' מעשים נפרדים כזה התירו אפילו כמה שבותים כל אחד בפני עצמו עיין שם בברור:
והנה גם כאן כ' בגליון מרדכי הג"ה מצויינ' על דברי הר"ת דבהגה' מרדכי לקמן פליג ומיקל מראי' ר"ח דודי חסרת גם כאן קשה למה לא כ"כ ארישא אדברי ר"ש שאוסר לחלוטין והגיה כן אר"ת שהר"ש גופי' לא ידע טעמו של ר"ת אם אסר מטעם וכו' גם יש לעיין קצת מה נסתפק ר"ש בטעם של ר"ת הלא פשיטא ליה דאיכא כאן גזירת מרחצאות ע"כ נ"ל ברור דהר"ש גופי' נמי מפרש סוגי' דברכות ודתענית כמו שפירשתי אני עפ"י תוס' דלא נאסר אלא כולו שאוב וחמין אבל מקצתו צונן ושפכו לתוכו חמין לא מיירי התם ומטעם שכתבתי ואין ללמוד איסור משם אדרבא היתירא דכלו חמי טברי' יש ללמוד משם אבל לאסור חמין לתוך צונן מזה לא מיירי התם כלל ואך מסברא אוסר הר"ש הממלא מקוה שכלו שאוב בחמין ומחברו למעיין כשפ"ה דס"ל דנקב כשפ"ה לית לי' היכירא כ"כ וסברא כ' בב"י כשהוא שאוב וחם ניכר לכ"ע ואיכא גזירת מרחצאות אבל חם לתוך צונן לא עלה על דעת הר"ש לאוסרו בפשיטות ובזה אתי' לי' שפיר הך דכה"ג ביה"כ וכן הך תוספתא דקומקום מלא פחמין וה"ה הך תוספתא דאביק שבמרחץ וקמין דמקשה הרדב"ז סי' צ"ה ונדחק לתרץ קודם תקנה נשני' וכנ"ל וצ"ע א"כ אמאי לא תי' כן אתוספתא דקומקמו' מלא פחמין דנשני' קודם גזירת מרחצאות אע"כ לאו שינויי היא אלא כנ"ל דר"ש מוקי לי' בחמין לתוך צונן שוב כ' דשמע ר"ת אוסר אפי' צונן לתוך חמין ולא ידע טעמו אולי החמיר לאסור אפי' בכה"ג וכפשטות ש"ס דתעני' וברכות ולדידי' צריך לדחוק בכה"ג ביה"כ דבמקדש לא גזרו ובתוספתא צ"ל דבחמי טברי' מיירי וע"ז כ' גליון דלקמן בהג"ה מרדכי פליג אר"ת מדר"ח דדודי חסרת דמותר להטיל חמין לתוך צונן אבל אדר"ש לא פליג בהגה' להתי' כולו חמין ע"י חיבור כשפ"ה מזה לא מצינו ראי' מדר"ח וכן לקמן בהג"ה מרדכי כ' הגליון ר"ת פליג אבל לח הר"ש כנלע"ד ומקום הניחו לי להתגדר בו באופן שלפ"ז לא מצינו מי שאוסר חמין לתוך צונן להדי' חוץ ספיקו של הר"ש בר"ת אבל הר"ש גופיה לא אוסר ומכ"ש ששארי כל הפוסקים מתירים וכמו שסיים רדב"ז שם בתשו' סימן צ"ה אלא שהוא סבר שהר"ש מהאוסרים וליתא:
ובסמ"ג כתב דברי ר"ח ופירושו דודי חסרת לעיקר כאשר רמז עלי' רמ"א בד"מ וגם הרא"ש מייתי לי' ולא פליג עלי' ובאגודה במס' יומא כ' שמכה"ג ראי' להתיר לנשים להטיל חמין לתוך צונן וכ"כ עוד סוף נדה יע"ש ובס' בנימין זאב סי' קנ"ח נשאל על מקוה דק"ק ויניצי' שבחורף משליכי' לתוך המקוה שיש בו מ' סאה מים חמין והאריך מאוד להתיר מדודי חסרת ומכה"ג ביה"כ כ' כמו שהתירו לכה"ג ביה"כ הה"נ לנשים שיראות לטבול מפני הצנה שרינן להו כדי שיטבלו מיד אחר חפיפתן דהרי אסור לאשה לעמוד בטומאתה כו' עוד כ' להלן הרי לך שלא חילקו בין מקוה שיש בו מ' סאה ממי גשמים למקוה ממעין כ"ש דדין א' להם דיכול לשאוב וליתן בתוכו מים שהם כשרים והשתא א"ש נידון דידן דיכולות הנשי' לשאוב וליתן המים לתוך המקוה ל"ש מים קרים ול"ש מים חמים וכ"ש שאינן מכווני' להרבות אלא להפיג צינתן וכו' עוד כ' משום גזירת מרחצאות נמי ליכא למגזר כיון דהאידנא מרחצאות שלנו אינן לטבילה כ"א לזיעה עברה החששא וכיון דעברה החששא עבר הטעם וכדי הם ר"ח וראבי' וריב"א לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק ואין דוחק גדול מזה שאם לא נתיר להם ימנעו מלטבול בימי החורף וימנעו מפ"ו והאריך עוד יע"ש: -
ונראה מ"ש דבטלה חששא דמרחצאות כוונתו דלא גזרו אלא משום מרחצאו' שבקרקע כמו שהי' בימיה' שהיו מרחצאות בקרקע והיסק תחתי' ויש לגזור מקוה אטו הני אבל עכשיו מרחצאו' שבקרקע המה חמי טברי' ובמקום שאין חמי טברי' ליכא מרחץ אלא לזיע והרוחץ בחמין רוחץ בכלי ממש בגיגית מים ובהא לא גזרו ודלא מיחלף במקוה ודבר גדול דיבר בזה וסברא גדולה היא לפע"ד: -
ובירושלמי פ' אמר להם הממונה דאמרי' משו"ה ס"ל לר' יהודה היו מחממי' ע"י עששית לא ע"י השלכת מים שלא יאמרו ראינו כה"ג טובל בשאובי' ביה"כ וכ' בתוספות של קרבן העדה שמזה ראי' לדר"ת דאסור להטיל חמין לתוך צונן דבריו צ"ע דא"כ ע"י עששיות נמי לא כדמוכח מתענית וברכות לר"ת דאלת"ה אכתי איכא טבילה בחמין ע"י עששי' אע"כ כל הטובל בחמין שייך בו גזירות מרחצאות לר"ת ועוד לשון הירושלמי נמי תקשי אי ס"ד בעלמא נמי אסור לטבול בחמין לימא בקיצור משום טבילה בחמין ליכא וס"ל לר' יהודה גזרו שבות זה במקדש אע"כ מילתא אחריתי קאמר הירושלמי לאו משום טבילות כה"ג עצמו דודאי שרי בחמין אלא מפני הרואים והוצאות לעז על טבילת כה"ג ביה"כ ומעלה בקודש כמו שעשו כמה מעלות ולא חשו מפני הרואים אלא בהטלת כמה קומקמי' של מים דאושא מילתא ולא בהטלת עששי' וכבר נתבאר יפה סוגי' זו בדברינו במקום אחר וכבר נדפס בשמי בסוף ס' הר"י מגאש על שבועות ואין כאן מקומו: -
וז"ל האגודה שלהי נדה עוד אור"ת שלא שייך חפיפה כ"א בראש וכו' והאי דדודי חסרת מיירי להחם חמין להטיל בתוך המקוה ולפיכך יש להתיר לתת מים חמין בתוך המקוה ולא כאותן שאוסרים מההיא דמכות חבית שנפל לים הגדול עוד יש מפרשים להחם חמין לרחוץ בהם אחר הטבילה מפני הקור ולפ"ז יש ראי' להתיר גם את זה ולא כדברי האוסרים מפ"ק דשבת שאומר לא אלו מטהרין אלא אפי' אלו ההיא לתרומה איתמר וטוב להחמיר כדי שלא יסמכו נשים על הרחיצה שאחר הטבילה ולא ירחצו יפה קודם עכ"ל: -
הנה העיד על ר"ת דמפרש דודי חסרת כר"ח וא"כ ע"כ מה שאסר ר"ת לנשים להטיל חמין לא הי' מטעם מרחצאות אלא טעמא אחרינא ה"ל באותו מעש' או שלא הי' ר"ת אלא רבינו הקדוש דהר"ש במרדכי מספקא ליה והרדב"ז נתקשה בזה ע"ש: -
מ"מ מ"ש לחוש שמא יסמכו על הרחיצה זו ולא יחפפו היטב בראשונה הוא גזרה חדשה שלא מצינו בש"ס ולכאורה צריך להבין מ"ט חששו לאוכלי תרומה ולא חששו גם לנדה שתאמינו הנשים לא אלו מטהרים וכו' ולכאורה משמע דבהאי הכירא דג' לוגים שאובים פוסלים תרומה סגי שוב לא יטעה שום אדם לומר שמטהרי' שהרי גורמי' פסול תרומה וסגי זה שגם נדה לא תטעה בזה וא"ש אך תינח בזמניהם שהיו עוסקים בטהרות והי' היכר בזה שהרי כל מי שנפל עליו ג' לוגי' שאובי' נפסל מן תרומה אך עתה דבעו"ה פרצו גדר טהרה מישראל ואין היכר הי' לנו לאסור לנדה משום חשש שיאמרו אלו מטהרי' וכיון שהאגודה חושש לחששא חדשה שלא תחפף יפה מכ"ש שיש לנו לחוש לגזירה קדמוני': -
והנה האגודה כ' שיש אוסרי' מסוגי' דמכות ד' ולא כ' מ"ט לא נאסר מאותה סוגי' אמנם המעיין שם יראה דהתוס' גרסי בה יין אבל מים ניתר בזריעה והשקה וא"א להכחיש מתני' וסוגי' דמס' ביצה ושוין שמשיקים וכו' ומבואר דגם לענין שאובי' מועיל זריעה להפכם להכש' וא"כ הגרסא יין אך רש"י גרס מים וס"ל באמת לענין טהרה מועיל אך עכ"פ גזירת ג' לוגי' שאובי' שבא על ראשו ורובו איכא ופוסל את התרומה וכן פי' ריטב"א שם שיטת רש"י והיינו כוונת האגודה דממכות אין ראי' דלהתוספות הגרסא יין ובמים אין לחוש ולרש"י דהגירסא מים מ"מ אין חשש אלא לפסול תרומה ואינו ענין לנדה זה הוא כוונתו בל"ס ואמנם לפי מ"ש אני עני דבדין הזה גם בנדה יש לחוש צ"ע הראי' ממכות לשיטת רש"י עכ"פ: -
ומצאתי דבר נאה ומקובל בפני יהושע פ"ק דשבת בסוגיא די"ח דבר עפ"י לשון פי' משנה לרמב"ם דגם למסקנא לא יטעו דטבילת מקוה היא על מגן שאין אדם טועה בזה אך יסברו גם אלו צריכא רבא כסברת אביי ממילא לא יתכוונו להטהר במי מקוה ותרומה צריכא כוונ' וממילא אין אלו אלא אלו ומשו"ה תיקנו לפסול תרומה וזה לא שייך בנדה דחולין היא ולא בעי כוונה ודפח"ח וא"ש גם לדידן אך לא משמע כן מלשון פירש"י פ"ק דשבת יע"ש: -
ואמנם דברי ש"ס דמכות נפלאו מאוד כמ"ש בתשו' חו"י סי' ק"ז איך מצאנו ידינו לשער לח בלח בס' וקיי"ל יש בילה ולא נחוש שמא נשאר מהאיסור במקום א' ויעיין בט"ז א"ח בסוף סי' תצ"ח ואמנ' הריטב"א במכות שם בשם הראב"ד כתב דוקא חבי' שנפל לים הגדול וכדומה ימים שמימיהם מלוחים וידוע שהמלוחים כבדים ואינם מתערבי' עם המתוקי' ובהני לא עלתה השקה משום דלא מתערבי וצ"ל לדבריו הא דסוף מס' מקוואות דקיי"ל כב"ה משיקין חמין בצונן ויפים ברעים היינו סרוחים ולא מלוחים והא דאמרי' התם במס' מכות דווקא ים הגדול דקוו וקיימו אבל נהרא בעלמא לא היינו נהרות מי מלוחים כיוצא בו דים הגדול ולק"מ קו' חו"י הנ"ל דבעלמא לא חיישי' להכי וצ"ל אע"ג דידוע בטבע דחמין וצונן נמי לעולם החמין צפין למעלה לקלותם ואפ"ה משיקי' חמין בצונן לבית הלל אינו דומה למלוחין של מי הים ולק"מ קו' החו"י להראב"ד וריטב"א עכ"פ אומר אני גם רש"י ותוס' לא יכחישו המוחש דמלוחים ומתוקים לא מתערבי היטיב אלא דלא ניחא להו למימר דמשו"ה לא תעלה להו השקה וזריעה ואפשר דהיא גופי' הוי קשיא להו אי ס"ד דמשו"ה לא תעלה להו השקה א"כ אפי' חמין וצונן נמי אעפ"י שאין לדמות אהדדי מ"מ מנ"ל להקל אע"כ אע"פ שאינו ראוי להתערב מ"מ מועיל השקה וזריעה וכן פירש"י בהדי' במתני' דמס' ביצה ושוין שמשיקי' מים יפים במלוחים: -
ומה שהקשה מהר"ם שיף ובס' לחם שמים א"כ לב"ש לא תעלה להו השקה מים יפים ברעים וב"ש מיירי במתני' דביצה ועלה קאי ושוין והנה ב"ש הא ס"ל במתני' פ' בתרא דמקוואות הנ"ל דאין משיקים יפים ברעים ולפע"ד דהש"ס שם בביצה לא קאמר אלא אי אית ליה מים הני למה להו השקה אלא דלית לי' אלא אלו שבכלי זה ולא שכיח ולא גזרו בי' רבנן אבל אינו מבואר בש"ס המים שבמקוה אי אלו הם יפים או רעים אפשר שהם יפים אלא שהעוקה בחצר כרמלית ואינו מעורב עירובי חצרות וכדומה והוא עומד בכלי' מים יפים בר"הי ואי נשפכים לא יכול לשאוב מהכרמלית אך אי אגדו בידו יכול להשיקם ולהחזירם אצלו דבכרמלית שרי כה"ג ואך רש"י במתני' לא פי' כן משום דבי"ט נמי מיירי ולב"ה שרי הוצאה בי"ט ולא משכחת אלא במקוה מים מלוחים ואך לב"ש לא תקשי דאיך משיקים יפים ברעים דלדידי' דאין מוציאין קטן ולולב וס"ת בי"ט דל"ל מתוך משכח' שפיר כנ"ל ורש"י במתני' פי' כהלכתה וא"ש: -
נחזור להנ"ל דגם לרש"י ותוס' אין לדמות תערובות מיא דעלמא עם מי הים וע"כ חיישי' שמא נשארו במקומות ג' לוגי' ומ"מ השקה הוי עלתה להו ע"כ פירש"י לענין גזירה דנפלו עלי' ג' לוגי' מים שאובי' ותוס' גרסו יין אבל לכ"ע לא מתערבי שפיר משא"כ באיסור והיתר ולח בלח בעלמא שפיר סמכי' אתערובו' ס' ואפי' חם בצונן דעכ"פ לא דמי למי ים ואפשר דם חי' ועוף ובהמה להא דמי ועיין ט"ז א"ח ס"ס תצ"ח הנ"ל וא"כ א"ש דאפי' בחם לתוך צונן כנידון שלפנינו לא גזרינן משום ג' לוגי' במקום א' דא"כ בטלת הוראת איסור וסיתר ביטול ס': -
והנה ביבמות פ"ב ע"ב מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וכו' פירש"י אמי פירות קאי ונ"ל אעפ"י שאין זה ממש לשון מתני' דמקוואות מ"מ דרכם הי' לקצר או להוסיף על המשניו' כמ"ש תוס' במס' בכורות כ"ז ע"ב ועכ"פ משמע מפירש"י דאי הוי מים שאובי' מתכשרי' בהשקה ותו לא מיפסלי אפי' מדרבנן וכנ"ל אך סוף דבריו צע"ג בד"ה מאי לאו דנשתייר רובא וכו' אע"ג דפסול שאיבה מדרבנן בעי' רובא בכשרות עכ"ל שכ' ליישב קו' התוס' דהא פסול מי פירות דאוריי' הוא על כן פירש פסול שאיבה דרבנן אבל צ"ע הא במי פירות עסקי' ודוחק דנתכוון מתמד שיש בו מים וכמ"ש תוס' ד"ה נתן וכו' בסופו אלא גם דברי התוס' אינם מובנים ועיי' בכורות כ"ב ע"א הלוקח ציר מע"ה וכו' ובתוס' ד"ה התם וכו' והי' נלע"ד דס"ל לרש"י ז"ל הא בכל התורה כולה מיעוט בטל ברוב ומתהפך להיות כמוה היכי דלא אזלי' בתר טעמא וחזותא והכא מה ענין לשיעורא דמ' סאה כל שרבו מים על מי פירות נתהפכו מי פירות ונעשו מים אי ליכא חזותא אלא דעכ"פ מים שאובי' נינהו דהרי באו ע"י אדם וכלים למקוה ואמנם אי ליכא מ' סאה ונפלו מי פירות אע"ג דנתהפכו ונעשו מים לא נימא דה"ל ג' לוגי' מים שאובי' שנפלו למקוה חסר דג' לוגי' דרבנן ולא גזרו בכה"ג ולא מעלין ולא פוסלי' אבל כי איכא מ' סאה נהי דמי פירות לא הוו דהרי נתהפכו ונעשו מים מ"מ שאובי' נינהו וגריעי משום שאובי' ממש דלמים ממש מועיל זריעה והשקה משא"כ להנך מי פירות לא נימא תרי מילי בהדדי שיעשו מים ויזרעו זה לא אמרי' ופסול מדרבנן מ"מ בעי רביי' ושפיר פריך ש"ס כנלע"ד בכוונת רש"י ז"ל מיהו תוס' וכל הראשונים לא פירשו כן אלא קמא קמא בטיל מ"הת ורק מדרבנן אסור הכא וכמבואר בדבריהם: -
אך לבסוף הק' תוס' איך ס"ד דבדרבנן לא בעי רוב כלל ובטיל חד בחד בלח וקשה ממשנה מים שאובי' ומי גשמים שנתערבו בחצר וכו' מבואר בשאובי' בעי' רוב וה"ה הו"מ להקשות מכמה דוכתי בש"ס בעי' רוב אפי' שמנו של גיד ותרומת תאנים וכן האריך להקשות בחי' ריטב"א ובתוס' לא נמצא תי' לפנינו אבל ריטב"א כ' וז"ל דה"פ דאי ס"ד גבי הא דמקוה איכא למיתלי לקולא ולומר שאני אומר סאה שנתן הוא סאה שנטל כיון משום דסאה שנתן הוא של משקין ומי פירות דקאפו [פי' צפים למעלה] לא נתערב במי מקוה וכשנטל היא היא שנפל ואפ"ה בעי רבי' ומסקינן שאני הכא בסאה תרומה דאיכא למימר שאני אומר לגמרי טפי ע"ש: -
אמנם הראב"ד בס' בעל הנפש בשער המים ס"ל דלאו היינו מתני' דמקוואות דמיירי במי פירות אלא בשאובי' ממש [ולבאר דבריו ודעתו אכתוב תוך דברי] דק' לי' מתניתין בפ"ג אהדדי תנן בור שבחצר ונפלו לתוכו ג' לוגין שאובי' לעולם הוא בפסולו עד שיצא מלואו ועוד ומשמע עכ"פ כשיצא כשיעור שהי' בתוכו ועוד מעט מתכשרי דתלינן שכל הפסולים התחתונים יצאו שהעליונים הכשרים שנכנסו דחקו התחתוני' והוציאם ואלו במשנה בור שהוא מלא מים שאובי' והאמה נכנסת ויוצאת ממנה לעולם היא בפסולה עד שיתחשב שלא נשארו מן הראשונים ג' לוגין פי' וחושבי' לעולם שיוציאו' עפ"י ערך המים מן הכשרים ומן הפסולים ולא תלינן שאני אומר הפסולים התחתוני' יצאו כולם ותי' דבספקא דלעיל כולם כשרים ובג' לוגי' שאובי' הוא דאיפסלו להו מקלינן אבל הכא כולהו פסולי' ומשו"ה אזלי' בהו לפי החשבון שהמים הצפים ויוצאים משם לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים אלא לפי חשבון מים שהיו בבור והמים היורדים בתוכו הם יוצאים א"נ מחצה על מחצה מפני שהמים היורדי' באחרונה קרובי' לצאת יותר מן הראשוני' שהיו בבור וכן שנינו בפ"ו הי' בעליון ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ' סאה והא ודאי לאכשורי תרוייהו עליון ותחתון קבעי ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי או האי פסול או האי פסול שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי ואמרי' עד רובו אלמא ש"מ כי הדדי נפקי ש"מ דלא קפדי' כה"ג אלא דלא נשקול רובא דמקוה כתירוצא דתריץ בפ' הערל ומשו"ה תרוויי' מתכשרי עכ"ל ומביאו ב"י סי' ר"א פי' דבריו דס"ל הך דנטל סאה ונתן סאה בשאובי' והך מ' סאה מכוונו' ברייתא היא ולא מתני' דמי פירות ועלה אמר ר"י עד רובו ופי' עפ"י חשבון כשנטל סאה מחשבון מ' חלקים מהכשרים וחלק א' מהפסולים וכן לעולם עד שיהי' עפ"י חשבון מחצה על מחצה ואז מיפסל וה"ל כתי' קמא דש"ס דלא נישקול רובא אבל מחצה על מחצה כשר ובזה מתרץ לי' למתני' פ"ו דמקוואות הי' בעליון ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירד לתחתון מ' סאה דהתם בעליון מ' סאה מכוונו' לא פחות ולא יותר דכשנותן בעליון ויורד לתחת משערי' שיוצא מחצה על מחצה ותרוויי' מתכשרי עיין זבחי' ד' ע"א ותי"ט פ"ג דמקוואות: -
אלא דלכאורה יפלא שהראב"ד פוסק הל' כלישנא קמא דבדרבנן במע"מ סגי וקשה קושי' תוס' מעוקה שבחצר וקושי' הראשונים מכל איסורי דרבנן דבעי' רוב וע"כ צ"ל כתי' הריטב"א דשאני הכא דאיכא למימר שאני אומר שיצא שוה בשוה וק"ו השתא בפיסקא קמא שהתחתוני' פסולי' אמרי' שאני אומר רק הפסולי' התחתוני' נדחקו ויצאו והיינו משו' דלא נפסלו רק בג' לוגין מקלינן מכ"ש בהך פיסקא נהי דחמירי טפי שהבור מלאה שאובי' מ"מ אני אומר יצאו שוה בשוה מכ"ש בנתן סאה ונטל סאה אדרבה היה לנו לומר עליונים צפו למעלה והם הם שיצאו ולא תחתונים כלל ומסתיין דמחמרינן ובעי' פלגא ופלגא עפ"י חשבון ויצא מזה קולא בשני מקוואות שממלא בכתף ונותן בעליונה ומתכשרי תרוויי' ולא אמרי' שאני אומר שוה בשוה יצא ומתכשרי תרוויי' ועיין בהשגות רז"ה בספר בעלי נפש בשער המים אות ב' כ"כ להדי' דהטעם משום שאני אומר הוא סאה שנתן הוא סאה שנטל ומ"מ מחמרי' עד חצי' והוא כתי' ריטב"א הנ"ל אלא שריטב"א כ"כ אמי פירות שאינן מתערבי' כ"כ והם ס"ל אפי' במים חמין ולפ"ז אפשר במיא דלא מתערבי שפיר כגון חמין בצונן יש להקל טפי ולומר שאני אומר הצפים העליונים יצאו ולא התחתוני' והשתא בג' לוגי' מים במי' תלינן להקל שהתחתוני' נדחקו ויצאו מכ"ש בחמין למעלה וממש כל הפוסקים לא ס"ל הך דנטל סאה אלא במי פירות דמים מתכשרי בהשקה רק לחוש לחומר' הראב"ד נוכל לומר עד כאן לא מחמרינן אלא בצונן בצונן אבל חמין בחמין לא: -
אמנם הרמב"ם גם הוא מפרש סוגיא דש"ס יבמות בשאובים אבל לא מטעם הראב"ד ז"ל דא"כ צ"ל הך דממלא בכתף ונותן לעליון בנותן מ' סאה מכוונות דאל"ה לא הוי מחצה על מחצה ותרוויי' מיפסלי ואלו רמב"ם כתב פ"ד הל' וי"ו אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובים ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כלו כשר ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרים והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שרבו המים וירדו לתחתון מ' סאה הרי התחתון כשר עכ"ל מלשונו וסדורו משמע שממלא אפי' כל היום לעליון אפ"ה כשר שנזרעו המים ולא נפסלו לעולם אפי' מדרבנן וא"כ קשה הך דנתן סאה ונטל סאה דמייתי בסמוך לו עד הוצרך כ"מ לתרץ כמ"ש רמב"ן בחי' ב"ב כיון שניטל ביד איכא משום מראית העין משא"כ במקוה עליון אעפ"י שנותן ביד אינו נוטל ביד אבל הכא יאמרו הבריות הכשרים ניטלו ודוחק ומלשון רמב"ן בחי' ב"ב משמע קצת דוקא בנטל ונותן אבל אם נפלו מאליהם אעפ"י שניטל בידים או בהיפוך כל שלא שלטו בו ידי אדם פעמיים לא גזרו:
והנה הרשב"ץ שהביא ב"י ורמז עלי' ש"כ סי' ר"א סקס"ג הוא בתשובה ח"א סי' י"ז בסופו כ' להשיב על מקוה כשר שמוסיפים עלי' שאובים מפני שרגילים מימי' לבלוע בקירת המקוה כ' וז"ל וגם ראוי לכם לתקן הכתלים לטוחן בסיד כדי שיכיל המים ולא תסמכו על בורות נשברים וכו' אבל יש לחוש לדברי הראב"ד שכ' דהיכא דאיכא במקוה שיעור מ' סאה וכו' מ"מ אי חסרי להו מיא וקמו להו אשיעור מקוה מהני להו פסולין משום דה"ל כנתן סאה ונטל סאה וכו' ואעפ"י שהאחר וכו' הסכימו אפי' בכה"ג כשר שהרי המים השאובים הם נזרעים וכו' מ"מ מקום שאפשר לתקן ולצאת ידי כל הספקות אין ראוי להכניס ראשינו במחלוקות עכ"ל הנה החמיר עליהם מטעם הראב"ד ולא מטעם הרמב"ם אשר מחבב דבריו בכל יום והיינו דלטעם הרמב"ם כשר שהרי אינו נוטל ביד אלא מימיו נבלעו רק להראב"ד יש לחוש בזה ועוד חששא רבה טפי שהמים התחתונים נבלעו בכותל המקוה משא"כ בנוטל סאה י"ל העליונים יצאו ולא התחתונים ומכל שכן במים חמים כנ"ל:
ומאי דקמן במקוואות שלנו המלאים מים כשרים אפי' יותר משיעור הרבה ואין אדם שופך בידים לתוכן מים שאובי' כלל אך מחממים מים ביורה הקבוע ונעשה מתחלה לקרקע ונקוב יותר משפ"ה אלא שקבוע בו ברזא וכבר בארתי בקונטריס שאני שולח פה לידו הרמה כי בשעה שהברזא פתוח בטל מתורת כלי ופותחים הברזא והמים נמשכים משם ע"י סילון מחובר מנסרים יותר ארוך מג' טפחים ונפלו לתוך המקוה ומה שאדם מסיר הברזא אינו מקרי הוי' ע"י אדם דאינו רק מסיר המונע והמים נמשכים מאליהם ואע"ג דבכל יום נוטלים מהמים שבמקוה ומעמידה על מ' סאה ולכ"הפ לא יפחתנו ממחצה וזה ממש א"א כלל א"כ למאי ניחוש לרוב הפוסקים אפי' נטל סאה ונתן סאה כשר עד לעולם ולהראב"ד נמי היינו אי יחסרו עד חציים עפ"י חשבון ולדעתי לא יהיה כן לעולם כי טרם שיעלה החשבון כך כבר נמלאו העוקי' במים כשרים ע"י גשמים ושלגים ועוד במים חמין אפשר הראב"ד מודה שאני אומר העליונים צפו למעלה ולרמב"ם נמי כיון שאין ידי אדם שולט בנתינתם אפשר לא גזרו אעפ"י שנוטל ביד כיון שאינו נותן ביד וכל זה אי העליונים פסולים בהחלט אך הרי גם החמין הללו לא באו מכלי ואפי' באו מכלי הרי נמשכו ג' טפחים ע"י סילון הכשרה להמשכה מה תאמר ומשום מראית העין אומר אני גם דברי רא"מ אינם מבוארים היטיב ע"כ אבארם בעזה"י:
הנה במרדכי פ"ב דשבועות סוף סי' תשמ"ה ז"ל והיכי דלי' בי' מ' סאה ואייתי מיא ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי דאמר ר' שימי שאיבה שהמשיכוהו כלה טהורה וכ' הרא"ם בס"י וז"ל שמעתי דמפרש דהל"מ ל"ש המשיכה ע"ג קרקע או רצפת אבנים ולא נ"ל דלא אמר ר' יוחנן אלא שהמשיכה ע"ג מים שראוי לבלוע ואז נתבטלו אגב קרקע וכשזוחלת לגומא נעשית כאלו באו מתמצית הקרקע כי נתבטל מהם שם שאובים אבל המשיכם ע"ג רצפת אבנים או נסרים שאינן ראוי להבליע לא נתבטל שם שאובים מינייהו שהרי אינם יכולים לדונם כאלו באו מתמצית הקרקע שהרי אינם יכולים לבלוע מהתמצית והן מצאתי בתשו' הר"ר אליעזר מוורדין ברוקח בס' המצות כ' בשם מיי' דאסיקנא וכן הלכה דשאיבה שהמשיכה כלה טהורה ונראה דלית הלכתא כרב דימי אר"י אע"ג דרבנן דפליגי אראב"י קיימי' כוותי' מ"מ הלכה כראב"י קב ונקי וכו' נראה דדעת רב אלפס כך דבעי' המשכה ורבי' שם וכן פ' השאלתות דבעי' תרתי רבי' והמשכה וכו' ומה שפסק הרא"מ דאם המשיכה ע"ג רצפת אבנים או נסרים דלא הוי המשכה פליגי עלי' בשאלתות ופסקו דאם המשיכו בצינור שקבעו ולבסוף חקקו דכשרים עכ"ל המרדכי שם ויש לתמוה על הרב ב"י שהבי' זה בספרו ב"י ולא עשה שום זכר ממנו בחבורו בש"ע וגם רמ"א לא חשש אלא חומרא בעלמא וחזי מאן גברי רבא רא"ם ותשו' ר"א מוורדין ורוקח והנה חפשתי מוצא הדין במקורו ובס' יראים שלפנינו לא מצאתי' אך ברוקח מצאתי בסי' שע"ז תשו' הר"א מורדנא והמעיין שם יראה ויבחן דס"ל רבנן וראב"י לא פליגי וס"ל המשיכה כלה כשר והוא שהמשיכה כלה על קרקע שראוי לבלוע ואמנם המשכה ורביי' היינו בצינור שאינו ראוי לבלוע והדבר מובן שאובים הפסולים מ"הת לא יתבטלו מהיות שאובים אלא ע"י קרקע שראוי לבלוע אך רוב כשרים שמן התורה השאובים בטלים ברוב ומדרבנן בעי המשכה סגי ברצפה או צינור וכן מסדר המרדכי שסידר הרא"מ הצריך קרקע ראוי לבלוע והתיר אפי' כלי שאוב ורי"ף פליג ולא התיר אלא המשכה ורבי' וכן השאלתות ולא הצריך קרקע ראוי לבלוע וכן משמע עוד מדכ' רא"מ דשמע הל"מ דסגי אפי' המשכה ברצפת אבנים והוא פליג ולא קיבל קבלתו הל"מ של זה ואי ס"ד ברביי' והמשכה מה שייך הל"מ בדבר שהוא דרבנן אע"כ אכלו שאוב ע"י המשכ' קאי דהוי פסול דאוריי' ולתכש' ע"י המשכ' ולזה צריך הל"מ והרא"מ לא קיבל זה אלא בעי' שנתבטל שם שאובים מיני' ע"י זריעה בקרקע הראוי לבלוע והיות כן ואנן הא לא נהגינן לסמוך אמקוה כלו שאוב ע"י המשכה וברובו כשר ליכא מאן דבעי על גבי קרקע הראוי לבלוע ע"כ לא חשו להו רבנן זה נראה לי ברור בעזה"י ועכ"פ בנידון שלפנינו שקרוב לודאי שאפילו המים חמי' בעצמם כשרים שלא באו מכלי כנ"ל פשיטא דסגי בהמשכה על ידי סילון מחובר מנסרים כחומרתו של מהרי"ק שורש נ"ו ענף ד' ומה שתמה ב"י על המחמיר בזה המעיי' בהגה' מרדכי דקידושין סימן תק"ס יבין דבר לאשורו בתחלה אקדים מה שהגיהו המדפיסים בין שני חצאי לבנה הוא שיבוש וס"ל להגה' מרדכי פי' מתני' ג' פ"ד דמקוואות היו צרורות מתחלחלי' בתוכה פוסלים את המקוה פי' שהצרורות והמים הרקיבו העץ ונעשה ראוי לקבלה על ידיה' שוב פוסל המקוה וס"ל כיון שכל צינור עלול לכך ס"ל כאלו נעשה בכוונה ואף עפ"י ששארי גדולים לא פי' כך מ"מ חשש מהרי"ק לפי' המשנה של המחמיר ומהיות טוב אל תיקרי רע:
אמנם ראיתי בבעלי הנפש דמפרש חוטט לקבל צרורות היינו שהגגות טוחות בטיט ועל ידי הגשמים מתטשטש הטיט ויורד מהגג ונחרב ע"כ חוטטים בצינור לקבל אותן צרורות ועפר שיחזור ויטלם משם להטיח גגו וס"ל דלקבל צרורות ועפר שלא ירדו עם המים לא מיקרי לקבלה רק כשעשוי ע"ד הנ"ל ואם כן לפ"ז ליתא לחששא דהגה' מרדכי ממ"נפ אי בסילון שתחת הקרק' הא אינו עשוי לקבל טיט להטיח גגו ואי בסלונות של גגות הא לא שכיח רקבון נהי אם נעשה כן מיפסיל אבל לא שכיח וממילא א"ל דהוה כמתכוון לכך דהרי ל"ש שיהיה כן וחומרא בעלמא הוא ומ"מ בסילונות של נחשת ליכא למיחש למידי ובפרט שיעשו בסופו צנור וסילון של נסרים מחוברים ולא יקבעם בחבושי' של ברזל דאפשר דמקבל טומאה דהכל הולך אחר המעמיד והארכתי בזה בתשוב' אחרת וכל הנסרים של עץ שבסוף סילוני מתכות השופכים אל תוך העוקה למי המקוה יעשו עקומות בסופן באופן שכשנמשכים המים דרך סילון של מתכת לעילא לא יראו אויר מי המקוה דאויר כלי ככלי דמי וה"ל כאלו באו מהמתכת המקבל טומאה למי המקוה להדיא ע"כ יהיה עקומות כמין ארכובה בסופן והוא פשוט ואין מזהירין אלא למוזהרין ונזהרין ומזהירים כזוהר הרקיע וכככבים לעולם ועד:
והנה פה במדינתינו כל הגגות מכוסים בטבלאות של עץ משופים שקורין (שינדל) ואין בהם עכבת מים כלל ובפפד"מ כל הגגות משופים באבנים חלקים שחורים נקראים (ציפרשטיין) אך המכוסים ברעפים יפה כ' פר"מ שלפעמים יש בהם עכבת מים והרוצה לחוש להגה' מרדכי הנ"ל ולא יחשב גם כן המשכה מה שנמשך אח"כ ע"י סילון כי דילמא באו השאובים טרם רוב מקוה כשר ישתדל לעשות גג כנ"ל אבל ראיתי בס' בעלי הנפש סוף פ"ה שכ' וז"ל ומכל אלה למדנו שהקרדומי' שלנו פי' ערוך רעפי' בלשון יווני שמכסים בהם הגגות אין עושים לשאיבה כלל וכלל וכדאי לסמוך על זה:
הארכתי בכל זאת ללמד זכות על המקומות הגדולות המהוללו' הללו שטובלים במקוואות כאלו בלי שום דוחק כי יש באותן מקומות מעינות ומקוואות כאלו סמוכים לנהרות ובעירנו יש במחוז (צוקערמאנדיל) מקוה כזה סמוכה מאוד לנהר (דאנאי) ובקלות היו יכולים להמשיך לה מים מן המעין ולא חשו גאונים קדמונים לזה ע"כ יצאתי ללמוד זכות ומ"מ פשוט שהמחמיר יתברך ממקור הברכות וממעיני הישועה ישאב מים בששון אך בדור הזה אשר בעו"ה לא לבד ביטול פ"ו גורם וכמ"ש מהרי"ק שרש נ"ו אלא ישמעו לרופאים פרוצים כידוע ויצא בזה מכשולים גדולים ח"ו אלו הייתי נמנה עם אותה חבורה הייתי מסכי' להתיר באגודה א' וחבורה א' כנכנס לש"ש ועי"ז ישמעו הנגידים לפזר ממון הרב' לתקן הכל ע"צ היו"ט כגון תקוני' ברעפי הגג ובסילונות וכל כיוצא בזה והמחמיר יחמיר לעצמו ואחז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך יש שבהפרת התורה תתקיים התורה וחלילה להפר התורה אלא כעין נידון שלפנינו ודי לצדיק וחכם ומשכיל כמותו ירבה בישראל וכל דילדא אימא כוותיה תלד כל יושבי חלד ואחתום בכל חותמי ברכות כמעין הנובע וכנהר שאינו פוסק א"נ לנצח:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |