שו"ת חתם סופר/ב/פו
שו"ת חתם סופר 
ב פו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואלו נאמרים בכל לשון של יפוי כח וחילא לאוריי' ובאהבה וחבה יתירה הנודעת לתלמידי הותיק חדתי מלא עתיק הרבני החרוץ בעל פיפיות המופלא ועושה פלא כבוד מו"ה מאיר א"ש נ"י.
שמחתי באמרת צדקו גם כי העברתי עליהם בעינא ופקידא בעלמא מ"מ מצאתי בהם טעם זקנים ואם חכם לבך ישמח לבי גם אני ומ"מ לא מצאתי עצמי כעת באפשרי להשיבו על עומק דבריו כי סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים עד ירחם ה' ואז אראה בלי נדר למלאת מבוקשו כאשר אותה נפשו היפה:
אמנם מה שנוגע לדינא וראיתי שחדש סברא דמרפסא אגרא והיא בעצמותה מתוקה מדבש והוא כי רצונו לומר למאן דס"ל טע"כע לאו דאורייתא והיינו משום דס"ל נבלה וטרפה וחֵלב וחמץ וכל האיסורים היינו ממשותם ולא טעמם אם כן אפי' ב"בח נמי גדי וחלב אסרה תורה ולא טעמם ונהי דמ"מ ב"בח טעם כעיקר דאוריית' לכ"ע מדאפקי' רחמנא בלשון בישול דוקא מ"מ י"ל היינו כשקבלה החלב טעם ממשות הגדי והגדי מהחלב אבל טעם גדי הנבלע בקדירה אינו כעיקר מן התורה לאסור החלב ולפי דבריו נ"ל אפי' למ"ד טע"כע דאורייתא נמי ב"בח לא הוה אלא בקבל טעם מן הגדי ממש שהרי לא מפקי להו אלא מג"נ משו"ה ס"ל להר"י דאורליינ"ש דלית ביה אלא עשה דתעבירו באש ולא לאו דנבלה וטרפה ולר"ת נמי דאית ביה לאו מכל מקום לא אמר דנבלה וטרפה היינו טעמו של נבלה וטרפה אלא אהדרי' לאיסורא קמא אבל לכ"ע אין במשמעות נבלה וטרפה אלא ממשו ולא טעמו וא"כ הה"נ גדי בחלב אמו היינו ממשו ולא טעמו ונהי אחר שנתערב ב"בח ונעשה איסור אז גם טעמו אוסר כמו שארי איסורים אבל להעשות ב"בח בתחלה בודאי אינו נעשה אלא ע"י ממשו של גדי עם ממשו של חלב כל זה צריכים לומר לפי דבריו ולפ"ז בכה"ג אינו אסור בהנאה ואי נכבש בשרה בקדרה חולבות למאן דלא גזר גזירה לגזירה ב"בח שרי' לגמרי ועוף שנתבשל בקדרה חולבת שרינן לגמרי דבשר עוף בחלב שרי' מן התורה והו"ל גזירה לגזירה והנה אם להראות לו מקום באחרונים דכתבו כמה דינים בהיפוך מזה ומעשים בכל יום אצל גדולי המורים בהיפוך מזה עדיין יאמר היא גופי' קשי' ומנ"ל אמנם נלפע"ד שהוא פשוט ומבואר בש"ס דאין לחלק בין טעם ראשון הבא מן העיקר לטעם שני הבא מן העיקר ר"ל שהקדרה בלעה מן הגדי והחלב מן הקדרה דהרי אם נחית לחלוק זה א"כ גם למ"ד טע"כע דאורייתא ויליף ליה ממשרת נאמר כן דוקא טעם הבא מהענבים אלהלחם ולא טעם טעמן וכן מכל הנוגע בו יקדש נמי נימא הנוגע בו ממש ולא טעם טעמו נמצא אי טע"כע דאוריי' ממשרת או מיקדש או מב"בח לכולהו לא נאסר אלא טעם מממש ולא טעם טעמו אמנם אי ילפי' מגיעולי נכריס נאסר להדיא אפי' טעם טעמו ונמצא יש נפקותא בין הילפותות אי נפקא ממשרת יקדש וב"בח או אי נפקא מג"נ וזה מבואר הבטול לכל מעיין קצת בסוגיא דפ' אלו עוברי' ואין צורך לבאר זה כי דעתו רחבה ויבין מאליו:
ומ"ש רשב"א בחידושיו לחולין בתוחב כף חולבת ליורה של בשר ונשפך דלמ"ד טע"כע לאו דאוריי' אזלי' לקולא וצווח בי' הפלתי כי כרוכי' בסי' צ"ח סק"ב הא בב"בח לכ"ע טע"כע דאוריי' ונכנס שם בדוחקים שאינם לפי כבודו כמבואר בחידושי באריכות וכבוד תלמידי שי' כ' שלפי סברתו הנ"ל א"ש. דע דלפענ"ד ק' זו אינה צריכה לפנים כי הרשב"א לא מיירי מיורה רותחת המבשלת שאוסרת ב"בח מן התורה אלא ביורה חמה בעלמא ולטעמיה אזיל דס"ל דאפי' חום ביה"ש מבליע ומפליט מיהו ויעיי' בסי' ס"ח ונמצא שהבלוע שבכף אינו מתבשל ביורה רק מתערב ונאסר מדרבנן וכשנשפך אתאינן לפלוגתת רש"י ור"ת דהרי כ' שם להלן דלא מקלינן בנשפך דרבנן לר"ת אלא בכעין גבינות של נכרים ומכ"ש דנחמיר בבליעה ופליטה דב"בח כיון דבכל מקום מחמרי' בנשפך בכלי שני דהוא דאוריי' משא"כ לרש"י והרי יפה כ' דתלי' בדרש"י ור"ת:
ומ"ש ט"ז ס"סי צ' סק"יב דבשר שנכבש בחלב שחוטה מותר משום דה"ל גזירה לגזירה ומשיג על א"וה שכ' שאינו שום חלוק. והקשה בדגול מרבבה מההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דאי הוה מליח ממש שאינו נאכל הי' אוסר בשר עוף בחלב במליח' אע"ג דהוה גזירה לגזירה ואמרו משמו של הגאון מהו' משולם זצ"ל דהתם נמי לא נאסר אלא לבשלו אח"כ דה"ל חדא גזירה וע"ז כ' מעלת תלמידי שע"פי סברתו אכתי ה"ל דרבנן אם הסברא אמת הדין עמך בזה אבל כבר דחיתי אמנם דברי הגאון מה"ו משולם זצ"ל דחוקי' בלשון הש"ס ואי מתובל בתבלים כולי' אסור ויהי' הכוונה לבשלו אח"כ ובשול מאן דכר שמי' ועוד דומי' דפילא דאז אסור לאכלו בעין משום חלב שבפילי דמי יתיר לאכול עוף עם חלב בעין כמבואר ר"פ כל הבשר גבי עולה ונאכל יע"ש ובמ"ש נקודת הכסף שם ס"סי צ'. אבל הנ"ל דנעלם מהגאונים דברי טו"ז בעצמו מ"ש סי' צ"ח ססק"ה דבשר עוף בחלב גזרינן גזירה לגזירה ע"ש ועוד נ"ל לישב קצת דברי הט"ז הנ"ל דהנה גבי בר גוזלא גזרי' לאכלו אפי' צונן משום דא"כ יתיר גם בשר בהמה בכה"ג ואז נבוא לבשלו כך ויהי' ב"בח דאוריי' והכל חדא גזירה ר"ל אם נאמר בר גוזלא שרי' נאמר גם בשר בהמה כה"ג שרי' וכיון דנתיר הבשר לא יבחינו ויבשלוהו עם חלבו הבלוע בתוכו ואין זה רק חדא גזירה ואה"נ דה"נ יש לגזור בבשר הכבוש בחלב שחוטה מטעם הנ"ל בעצמו:
אך נחזי אנן אי אירע דההוא בר גוזלא נתבשל והוסיפו עליו עד שהי' ס' נגד החלב אין שוס סברא לאסרו משום גזירה דבשר בהמה בכמכא אם יארע שיתבשל ע"י הוספה נמי נתיר וההוא כבר נעשה נבלה משעת כבישה בכמכא וקיי"ל אפשר לסוחטו אסור וזה ליתא הא לא נעשה רק נבלה מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה וא"כ נהי דבר גוזלא נאסר אי לא הי' נאכל מחמת מלחו או אי הי' מתובל משום דכוליה חדא גזירה היא כנ"ל מ"מ בלי ספק שאם הי' אירע שבשלוהו ע"י הוספת בשר עד ס' נגד החלב הי' מתירו והשתא יפה השיג הט"ז על האו"ה שכ' להדיא שאין שום חילוק בין בשר בחלב ממש לבשר כבוש בחלב שחוטה והא ליתא שההפרש רב ביניהם ואם כי הוא דחוק קצת בכוונת הט"ז מ"מ הדין אמת בעצמותו לפע"ד ואין להאריך יותר. כתבתי פה ק"ק מ"ד כאור בקר עש"ק תשא את ראש ב"י תקס"ג לפ"ק. - הכ"ד משה"ק סופר מפפ"דמ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |