שו"ת חתם סופר/ב/ז
שו"ת חתם סופר 
ב ז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים וארוכים ה"ה תלמידי הרב הותיק החרוץ המופלג כמו"ה וואלף נ"י אב"ד דק"ק לוגאש:
הגיעני נעימותיו שאלת חכם חצי תשובה אודת ש"ץ ושוחט מומחה זקן ורגיל וכל מדות שמנו חז"ל וקולו ערב בנעים זמירות אך לפרקים נכפה רחמנא לצלן בחולי הנופל ורוב פעמים בבה"כ הקדושה בתפלת שחרית כי שפטו הרופאים שבא לו מחולשת לבו דלא טעים מדי בצפרא ואז גורם רעשה ורעדה בכל הקהלה וגם למראה עיני מעלתו הי' זה ומרוב רך לב וצערא דגופו לא שב רוח דמעלתו אליו כל היום ע"כ ארי נעשה שואל וזאב הדור"ש אי כשר לשחיטה כמ"ש שמ"ח סי' א' סעי' כ"ט דכל השוטים הנזכרים בהל' עדות סי' ל"ה פסולי' גם לשחיט' ונכפי' בכלל דאפי' בעת חלמותו יש לחוש בכל רגע שמא הוא סמוך לשעה שיכפוהו החולי והוא זמן סוף שפויו והתחלת שטותו כמבואר ברמב"ם וטש"ע ח"מ סי' רל"ה ובסמ"ע ס"ק נ"ב שם - וזאת שנית אי ראוי לשליח ציבור ובפרט בימים הנוראים דאין לך מום גדול מזה דהרי נכפה פסול לעבודה ואיכא נמי משום הקריבהו נא לפחתיך לשלוח דורן לפני מלך ב"ו ע"י שליח כזה ואם יארע החולי בעמדו לפני המלך אין לך בזיון גדול מזה ואפשר אפי' בלא עמידה לפני התיבה יש לרחקו מבית הכנסת כלל מפני רכי הלב וקטנים שיסתכנו ח"ו בראותם נכפה כזה נופל על הארץ בחליו ויש מאנשי הקהלה ממאסי' בו מטעמי' הנ"ל ויש חפצים בו מפני קולו ערב והוא איש עני ואביון וטפלי תלי' בי' והוא חכם וישר וירא ה' ע"כ נפשו היפה בשאלתו להוציא לאור משפט צדק, וה' יהי' עמנו לחזק כל בדק ולברר הלכה למעשה הדק הדק:
(א) אודות השחיטה רום מעלת כבודו נ"י הפילו ברברבתא דתלי' בפלוגתת רש"י ורמב"ם דלרש"י בכל מקום משמע דנכפה כפאו שד כדמשמע פשטיות ש"ס ר"ה כ"ח ע"א וכדפירש"י ר"פ מי שאחזו ושד רגילות' לבא ולצאת פתאום בלי הרגשה לפניו או לאחריו וא"כ בשעת חלמותו ישחט אך רמב"ם מפרש ר"פ מי שאחזו ובמומי בכור ובדוכתי טובא שהוא מחמת ריבוי ומילוי דם בעורק"י או מרה שחורה ולבנה וכדומה וא"כ הוא חולי בטבע דדעתו חסר ואתי וחסר ואתי א' לא' ע"כ כ' גבי נכפים דיש לחוש לסוף שפויותם ותחלת שטותם אלו דברי מעלתו ודפח"ח ושפתים יושק:
איברא דין זה שהזכירו רמב"ם וטור שיש לעדים לדקדק הרבה בעתים חלים שמא הי' סוף שפויותיו ותחלת שטותו לא הזכירו נושאי כליו מנ"ל הא דלמא בפתע פתאום בא שברו ואין דרכו של רמב"ם להמציא דין מלבו אם לא שכ' יראה לי והנה בכתובות כ' ע"א האי בר שטי' דזבין נכסי וכו' יע"ש והוקשה להר"ן הא חזקה אין עדים חותמי' על השטר אלא אם כן נעשה בגדול בר דעת [פי' למה צריך ב' שאומרים כשהוא חלים זבין השטר גופא והעדים החתומים בו המה עדים שהי' חלים] ומש"ה כ' דמיירי בזבין בכסף וחזקה ולא בשטר ע"ש והוא דוחה ולרמב"ם ניחא דלא אמרו דזבין כשהיה שוטה ממש אלא שעדיין הי' חלים אך עדי שטר לא דקדקו יפה ומעידי' עדים אלו שכבר הי' סוף שפיותו ותחלת שטיותו ועל כזה ליכא חזקה שאין עדים חותמי' אא"כ נעשה בבר דעת דעבידי למטעי בהכי וא"ש. ומיושב נמי מה שהקשה עוד הר"ן א"כ המוכר שלו שמכר לבר שטי' הקרקע יחזור בו ויאמר זבנתיו לך כשהיית שוטה י"ל דהא כ' הרא"ש בשם הרמ"ה שם דשוטה כזה דסופו לחזור לחלימותיו דינו כקטן שסופו יגיע לכלל דעת וכשם שהקטן אם דעת אחרת מקנה אותו קונה במתנה ה"נ אי יהיב לי' במתנה קונה אפי' בשעת שטותו אך אי מכר לי' כיון שהמוכר אינו מקנה לו אלא אדעתא דזוזי ושוטה לאו בר יהיב זוזי הוא לא קנה ע"ש ולפ"ז מיושב ק' הר"ן הנ"ל דודאי המוכר הראשון לאו מצי למטען זבנתי לך כשהיית שוטה ממש דהרי חזקה על השטר שנעשה בגדול ובבר דעת רק שיטעון זבנתי סמוך לשטותך ואני והעדים טעו וסוברי' היינו שאתה שפוי אף אנו נאמר לו מה בכך הרי דעת אחרת מקנה לו מהני וסבור היית שהוא שפוי ובר מיהב זוזי וגם יהיב לך באותה שעה וגמרת והקנית לו לא יהא אלא מתנה נמי קונה כנ"ל ולק"מ:
אלא שיש לפקפק א"כ מאי קאמר לית לי' חזקת אבהתי' כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין ולהנ"ל הרי קנינו הי' בטוב ע"י דעת אחרת מקנה ומכירתו אינו טוב י"ל מזה מוכח דינו של רמב"ם רפ"ל ממכירה ופסק בש"ע סימן רל"ה סעיף כ"ג דהמוכר לאדם בלא דעתו המוכר אינו יכול לחזור בו אם ירצה הלוקח משא"כ הלוקח ומש"ה כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ע"ש ולפי זה א"ש דהמוכר שמכר לו אפי' יהי' סמוך לשטותו מ"מ קונה מטעם המוכר שהקנה לו כמו במתנה ומ"מ דעת הלוקח ליכא אז אם נימא שלא הי' שפוי נמצא המוכר א"י לחזור בו אבל מצד הלוקח נוכל לומר כשהוא שוטה זבין וכשהוא שוטה זבן וק"ל ומוכח דברי רמב"ם ודינו מש"ס ואפשר גם הר"ן לא פליג אגוף הדין של הרמב"ם ואפ"ה הקשה קושייתו דס"ל גם זה בכלל חזקה על עדים שאין חותמי' אא"כ יודעי' שלא הי' שעה סמוך לשטותו אבל מודה בעיקור הדין דצריך לדקדק שלא יהי' סוף שפיותו ולא תחילת שטותו:
ואומר אני אפי' אי נימא דנכפה הוא בכלל כל עתים חלים ועתים שוטה כאשר כללם הרמב"ם ז"ל ואמרו בפירוש בר"ה כ"ח שנכפה ע"י שד מ"מ לא הוה תברי' דאין הדבר כמ"ש מעלתו דהשד בא פתאום משא"כ החולי ומזה הוליד מחלוקת בין פירש"י לפירוש הרמב"ם ואני אומר אלו ואלו דא"ח - כי אין שדים ורוחים שולטי' על צורת אדם השלימה אא"כ חסירה בצורת אדם היינו בדעתו ושכלו ומש"ה רוב משוגעי' מזיקים ב"א מריעי' ולא מטיבי' דמתוך שנטרפה דעתם נעשו מרכבה לשד ורוח המזיק וזה שהוא עתים שוטה מחמת חולי דם בעורקי' או עצבות מרה שחורה וכדומה או לכשיגיע שעתו של חולי הבא לאט לאט א' לאחת אז כשנחלשה דעתו לגמרי ע"י החולי בא המזיק למקומו אשר הוכן לו בהליכת החולי ילך המזיק ובחזירתו יחזור למקומו וא"כ צדקו דברי רמב"ם שיש לחוש לבעלי הנכפים שאין להם עת קבוע שלא יהי' מעשיהם סוף שפיותם ותחלת שטותם. והנה בש"ע א"ע סי' קכ"א ובב"ש שם סק"ד נתקשה מעלתו דמשמע דוקא מי שיש לו וסת לחלימותו גיטו גט אבל אם אין לו זמן ידוע אפי' הי' חלים לא מהני וא"כ גט חמור מעדות ושארי דברים ובש"ע היקל בגט מבעדיו' דבגט א"צ לחזור לשפיותו לגמרי וסגי בסוף שטותו והתחלת שפיותו:
אהובי ידידי אין כאן לא חומר ולא קל אין ספק העושה שליח או מגרש בעצמו צריך שיהי' שפוי' ממש ק"ו מעדות וסגי נמי בחלים אפי' אין לו וסת וזמן ידוע לחלמותו אך הכא מיירי במי שכתב או צווה לכתוב בחלמותו ושלחו למקום אחר שצריך המוסרו לידע שבשעה שנותן הגט לידה הבעל הוא בחלמותו במקום שהוא שם והיינו במי שיש לו וסת לשטותו ולא הגיע וסתו וידע השליח שעתה הבעל הוא חלים ונותנו לאשה בשליחותו ולזה א"צ שיהי' הבעל באותה שעה חלים ממש אלא רק שכבר התחיל להבריא ולחזור לשכלו סגי למסור הגט כיון שכבר הי' בדעתו שלימה כשציווה לכתוב וליתן ועיין בזה היטב ר"פ מי שאחזו ומזה מיירי בש"ע סימן קכ"א בסעיפי' שלפני זה ועל זה קאי הב"ש ולק"מ. מעתה בהא סלקינן דלשחיטה צריך דקדוק היטב יותר מבעדות ובפרט בבדיקת הסכין. אך כבר כתב מעלתו שתיקן תיקון גדול ששני שוחטי' הולכי' לבית המטבחים בל"ה ובעופות נמי יפה כתב דלא שכיח כלל שיאכלו מעוף הנשחט בפחות משיעור חצי שעה שרי' ומליחה ובישול או לפחות מיל שיעור צלי על השפוד או צליית הכבד ואם בין כך לא יארע לו חולי הנופל נדע שלא הי' שעת השחיטה סמוכה לחולי שטיותו ולא נחשד שיעלים חליו להאכיל נבלות חלילה. ועוד מעלתו העמיד משגיח א' בביתו ע"ז ע"כ אין כאן בית מיחוש כלל והי' סגי אפי' אי לא הי' לו וסת כלל מכ"ש שהרופאים תולי' החולי בחולשת ליבא ריקנא א"כ הלא רובו השחיטה יהי' בתר דטעים מדי ע"כ אין לזוז מפסק מעלתו ויפה דן ויפה הורה ואין להרהר כלל:
(ב) ולבוא אל השנית להיות ש"צ קבועו להתפלל בימים נוראים מפני שהוא מום הפוסל בכהנים. אהובי וכי כל המומין הפוסלין בעבודה נפסל בש"צ א"כ איטור יפסול למ"ד משום חלישותא ולא שמענו מעולם, ובאמת בשבות יעקב ח"א סי' כ"ט רצה לפסול ש"צ שהתירו לו לישא אשה על אשתו השוטית ואמר הגאון שכהן הגדול לא יהי' לו ב' בתים ה"ה ש"צ ובמ"כ דבריו אינן נשמעי' לי וכי ש"צ כה"ג הוא, ומילי מעליותא דאיתא באותו התשובה אזכיר דמייתי בשם תשו' רשב"א כתיבת יד דא' מסנהדרי' שנעשה זקן מופלג או סריס מורידין אותו ולא נימא כיון דנתמנה בהכשר לא ירד ז"א כיון שיש סיבה וטעם דזקן וסריס אינם מרחמי' ע"כ אפי' באה הסיבה אח"כ מורידי' אותו אלו דברי רשב"א וכ' הגאון שבות יעקב ראי' מדפריך בפ' מצות חליצה למה לי לעיני הזקנים למעוטי סומא תיפוק לי' בעל מום פסול בסנהדרי' מדכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך ואם איתא דאם עלה לסנהדרין שלם ונעשה בעל מום או סריס לא ירד לא פריך דשמא לחליצה פסול אפי' בכה"ג אע"כ אם עלה ירד וע"ש וא"כ ממילא ש"צ שהומם מום הפוסלו ירד אבל מום הנכפה נהי דפוסל בכהנים אפי' בשעת חלימותו מטעם חלישותא דאית בי' בגופו הוה מוס אבל לשליח צבור בשעת חלימותו אפילו לפני מלכים יתיצב וידענו בחצרות המלכים וטירותיהם וריעי המלך הנחלים בחולי זה ובשעת חלימותם עומד ומשמשי' כגבורי חיל:
אך יפה כתב מעלתו אם אין לו זמן ועידן ואפשר שיפול בעת דברו לפני המלך ב"ו כ"ש לפני מ"מ הקב"ה לא נאה ולא יאה אך הרי הרופאים שפטו שחלישותו של זה ליבא ריקנא גרמה לו וא"כ בר"ה טרם הליכתו לבה"כ שהוא קודם אור היום יטעם ואפי' יאכל ויחזק לבו להתפלל ועוד אני אומר אם לא סגי לי' בכך עלי ועל צווארי שיקדש על היין אחר תפלת שחר קודם תקיעת שופר מיושב [דאחר כך קודם מוסף הוה הפסק בין תקיעות מיושב לתקיעות של סדר הברכות] אך מיד אחר תפלת שחר יקדש ויסעוד ויתפלל לפני ה' ואז ע"ז נאמר מ"ש מ"א סי' נ"ג קרוב ה' לשבורי לב ומשמש בכלים שבורים שהרי איננו כלי שבור כסומא או יד ורגל קטועי' המאוסי' לפי שעה שהרי כבר כתבתי דבשעת חלמותו לפני מלכים יתיצב ומ"מ לבו שבור בקרבו כי מי כמוהו ידוע חולי עני וביתו ריקם וטפלי' תלי' בי' הוא יקרא וה' יענוהו ובזכות זה ישמע ה' קול תפילתכם ג"כ כי תחוסו על עני ויגיעו וביתו ירחם ה' על בניכם ג"כ ועל היפוך ח"ו איכא למיחש שדמעת העשוקים אשה וילדיה יהפכו לרועץ ולקטיגור על הצבור חלילה ואנו צריכי' רחמי' ולא אכזריות חלילה ע"כ אקוה שתשמעו ותסכימו כולכם לכל האמור וישמע אליכם אלקים:
אך ביה"כ יום הצום והנורא לא אוכל להתיר ולהתפלל מוסף כדינו אך יחליפו תפלתו לתפלת כל נדרי ויעמוד אחר תחתיו למוסף וטוב לו שיעמוד ביה"כ בחדר הסמוך לבה"כ ויתפלל שם עם הצבור ולא יהי' ח"ו למכשול לרבת עם אם חלילה יארע לו כנ"ל ולעומת זה ה' יחזקהו ויאמציהו ולא יארע לו מכשול כלל ירפאיהו ויחלימהו אתם כולכם הדבקים תחתמו לחיים טובים ארוכים הכ"ד א"נ: - פ"ב יום ב' י"א אלול פק"ח לפ"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |