שו"ת חתם סופר/א/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט למר ולתורתו ה"ה ידיד נפש כל חי הרב המא"הג המופלג ומפורסם כערוגת הבשם כבוד מו"ה בצלאל ר"ב נ"י בעה"מ ס' הורה גבר:
השתא הכא ע"י בחור א' קבלתי נעימות בימינו בסוגי' דמנחות ס"ה ע"ב מתקו דבריו והמה מחוכמים והאמנ' בפשיטות הענין רש"י ותוס' לא פליגי כי הש"ס קאמר היקש כפול מה התם רגל וזה אתי למעוטי כשחל יומא קמא דפסחא ביום א' ועל זה פי' תוס' דבריהם ועוד היקש שני מה התם תחלת הרגל ומזה ממועט כשחל יומא קמא ביום ב' כפי' רש"י אלא על הש"ס קשה תרתי למה לי בכל חד מינייהו סגי אבל עכ"פ רש"י ותוס' לא פליגי אלא כל א' פירש דבר א' ואולי אכתי הו"מ הצדוקים למימר אם נראה שיארע יום א' בפסח בשבת נעבר שנה או חודש כדי לשמור האביב וקצירת העומר בזמנו אחר שבת שבתוך הרגל אך כיון דבעי' בתחלת רגל א"כ אם יארע שסמוך לניסן כבר עברו השנה לצורך ועי"ז יארע פסח ב' בשבת ועתה אם גם יעברו אדר שני ויעשוהו משלשים יום אכתי יהי' פסח ביום ב' וגם זה א"א דא"כ לא יהי' תחלת רגל ע"כ הוצרך ש"ס לומר תחלת הרגל ואה"נ בהיקשא דתחלת הרגל לחוד הוה סגי אלא דלאו אורחא למימר מה התם תחלת הרגל כיון דאמת הוא שהוא רגל ממש ע"כ נקיט מלתא כמו שהוא:
ועדיין יש לעיין קצת מנ"ל כלל שיהי' דוקא אותו השבת פסח דלמא שבת ע"פ נמי נקרא מחרתו מחרת השבת והרי הוא רגל ותחלת רגל והנה גם ילפותא דאידך מ"ד נאמר שבת למעלה וכו' קשה כנ"ל וגם לשון הש"ס אמרה תורה הבא עומר בפסח הוא כמערכה על הדרוש היכן אמרה תורה להביא עומר בפסח כלל דלמא באיזה זמן שיארע הקציר אז ממחרת השבת נקריב עומר וצ"ל דהא פשוט לפי סדור הפרשה דאחר הקרבת הפסח אמר וספרתם לכם ממחרת השבת משמע שעכ"פ יוקדם פסח לאותו שבת שממחרתו סופרים וא"כ אם יחול ע"פ בשבת א"א לספור אלא ממחרת יום ז' של פסח:
ועד"ז הקושי' מהגאון מהו' אברהם ברודא ז"ל שהביא גם במעי' חכמה דלר' ישמעאל נסתרה סברת צדוקים דא"כ בחריש ובקציר תשבות למה לי לקצירת עומר דוחה השבת הא עומר לעולם במוצאי שבת קשה אמנ' יפה תי' פר"מ דה"א דאתי למידחי י"ט אבל לא צריכ' לזה דודאי אי הוה פשטא דקרא ממחר' שבת בראשי' ולא הי' לנו שום סתיר' לזה לא הוינן מפקא קרא מפשט' משו' יתורא דבחריש ובקציר והי' ר' ישמעאל מודה לר"ע אם אינו ענין לשבת תנהו ענין לתוס' שביעית וכיוצא בזה שמעתי מקשים משמא דהאי גאון מהו' א"ב זצ"ל בתוס' חגיגה י"ז ע"ב ד"ה ואיצטריך וכו' שסיימו דאתי לסתור דרש' הצדוקי' והקש' ז"ל לפי מ"ש תוס' ד"ה אלא וכו' משו' ז' דאוריי' נקטי' וכו' עכ"ל א"כ תו לא איצטריך למסתר סברתם דמדאיצטריך ובקוצרכם להתיר ז' במלאכה ואי ס"ד עומר ממחרת שבת בראשית ושבועות אחר שבת בראשית א"כ ז' שלו בשבת ואסור במלאכה ולפע"ד דהא דאין לשבועות תשלומים אלא ז' ימים ולא ח' ימים אינו מפורש אלא משום תפסת מועט דלא בא הכתוב לסתום ומסתמא ילפינן מפסח שהוא המספר המיעוט ולעולם אי הוה לן שום הכרח ע"י יתורא דבקוצרכם הוה אמרי' שתשלומין ח' ימים כחג הסוכות ושמיני שלו ביום א' ולעולם ממחרת שבת בראשית כפשטא דקרא:
בחי' אגדה שלי אמרתי מה שמסרו הבייתוסים נפשם על עצרת אחר שבת דוקא דלכאורה החוש מכחיש שלא נחוג שום חג ביום מתן תורתינו וכי יציאת מצרים וענני כבוד עדיפא ממתן תורה אי אמרת בשלמא ממחרת י"ט א' של פסח נמצא נהי בתורה לא הוזכר ממ"ת אלא יום הבכורי' מ"מ ממילא עפ"י חשבון יארע זה בזמן יום מימי מתן תורה ותו לא צריכא י"ט אחר אבל לבייתוסים קשה וי"ל הואיל וקבלת תורה הי' באונס וכפיית הר לא שייך למיעבד י"ט והנה הראשונים כ' דהאונס הי' על קבלת תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב קבלו בשמחה בהקדמת נעשה לנשמע וא"כ הדרה קו' לדוכתא למה לא נעשה י"ט על תורה שבכתב עכ"פ אע"כ דלא כבייתוסים ואמנם המכחישים תורה שבע"פ ס"ל הכפיי' היה על תורה שבכתב א"כ עצרת אחר שבת בראשית ואפ"ה לא ק' כנ"ל:
שלא להוציא נייר חלק אכתוב ממה שנתחדש לי דרושיי שבוע זו פ' בהעלתך בעברי פ' זו ואתניא בפ' פסח שני ויהי אנשי' אשר היו טמאי' אחז"ל אותן אנשים מי היו ומהתימא מי סני להו לכ"ע למימר טמאי מת מצוה היו אלא מוכח מזה דהני תנאי ס"ל דמיום מתן תורה לא מתו עד אחר מתאוננים ואידך ס"ל מיד אחר העגל מתו ודבר זה במחלוקת שנוי בילקוט והיינו דעת רש"י ריש פ' כי תשא דמקשה עליו רמב"ן והלא כל מספרם הי' מיום ליום כשנות עירוכי' אע"כ השווי' ב' המספרים הי' ע"י שמתו אנשים ולרש"י ס"ל כמ"ד דלא מתו א"כ ע"כ צ"ל דלא היה מספר שנותם מיום אל יום והיינו דקדוק לשון איש איש כי יהי' טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ר"ל דמילי מילי קתני טמא לנפש לכם דוקא היינו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואלצפן אבל לדורותיכם לא שייך טמא לנפש דעדיין לא נגזר עליהם מיתה או דרך רחוקה לדורותיכם דוקא דבמדבר לא שייך דרך רחוקה וניחא לי' לקרא למינקט הכי ע"ד ברכה ולא למינקט טמא לנפש לדורותיכם על תנאי אם יחטאו וימותו:
ואעתיק לשוני על הגליון של ספר שאילת שלום על שאילתת דר"א אות קטן צ"ב בד"ה ואת זה לא אכחד וכו' כתבתי וז"ל עיינתי במדרש רבה נשא פרשה ז' ולחד דיעה רבותינו אמרו במתאוננים חזרו לצרעתם ע"ש וא"כ לק"מ דהא מ"ש במתני' רפ"ז דנגעים קודם מ"ת ר"ל קודם נתיקת פ' מצורע כמ"ש תוס' נזיר נ"ד ע"א ד"ה בקבר ונדה ע' ע"ב ד"ה אין נציב וכו' וזה הי' בשעת הקמת המשכן בר"ח ניסן בשנה שנייה והם לא חזרו לצרעתן עד מתאוננים שהי' אחר כ"ד אייר השתא לק"מ דנימא מעגל ואילך נהי דלא חזרו למומן הראשון שנתרפאו ממנו מ"מ לא נעש' להם נס חוץ מהיקש הטבע והי' בהם מי שנצטרע בטבע וע"כ ביום ר"ח ניסן כשנאמרה פ' מצורע הוצרך מיעוטא למי שכבר נצטרע מיום י"ז תמוז יום עשיית העגל עד ר"ח ניסן יום הקמת המשכן אינו מטמא ומי שיצטרע בטבע מכאן ואילך יהי' בכלל הפרשה ושוב אח"כ כשחזרו למומן כ"ד אייר נידונים כפנים חדשות ונשתלחו מן המחנה ומיושב הכל בלי שום פקפוק עכ"ל על הגליון שם והאמנם לפמ"ש למעלה להך מ"ד לא מתו אח"כ בעגל ונעשה עמהם להפליא ע"כ שלא נצטרעו אפי' בטבע וסותר מ"ש על הגליון:
ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הסמ"ג חידש לנו דמרע"ה גזר על הזאה ומשום שהי' ע"פ בשבת לפי חשבון עשר העטרות א"כ מפני כך לא יכלו להזות ביומא יע"ש שכ"כ בקיצור נמרץ והוספתי נופך על דבריו ויובן לשון למה נגרע פי' למה תעמיד דברי גזירתך במקום גועץ שלנו והקב"ה השיב לעשות פסח שני ויעמיד דבריו במקום כרת ומכ"ש למ"ד שני תשלומים דראשון ולרמב"ם דלא העמידו דבריהם אלא בשחל י"ג בשבת דהוה שבות רחוקה ולא ע"פ בשבת צ"ל הקב"ה לא רצה להכניס עצמו בענין גזירתו של מרע"ה ואמר להם אם ירצו לעשות פ"ש כמ"ש תוס' פסחים צ' ע"ב ד"ה שחל וכו':
והנה דברי סמ"ג צריכי' יישוב מדברי רבא אליבא דר"א בפסחים ס"ט ע"ב הזאה למאי וכו' וי"ל דרבא הכי קאמר אי לא הוה גזרינן שמא יעבירנו א"כ היה בידו להזות ולאכול בערב וראוי לבילה ואז אינו צריכין להזות כי ממילא אם יזה ויעבירנו מחלל שבת דהזאה למאי משו"ה גזרו על הזאה ומאחר שגזרו ואסרוהו נמצא טמא מת בז' שלו אינו ראוי לבילה וממילא לא יכלו לעשות פסח ביום ההוא ולשון דאמר רבא קסבר ש"וז על ט"י בז' שלו היינו בחול אבל בשבת א"א אחר גזירת חכמים והנה לכאורה ר"ע דאית ליה כאחרים דאין מעברין שנה לצורך כמ"ש תוס' ס"פ אלו קשרים קי"ד ע"א מש"ס ערוך דסוכה סוף פרק החליל א"כ לית ליה ברייתא דעשרה עטרות כמבואר בשבת פר"ע פ"ז ע"ב דלהך ברייתא ז' או ח' חסרים עביד ולאחרים לא מעברים ולא מחסרים לצורך וא"כ לר' עקיבא ליתא לדסמ"ג (וסמ"ג כ' דבריו להדי' לר"ע וצ"ע) וא"כ מצינו סעד לרמב"ם דסבר דאין ש"וז על ט"י דט"מ דאל"כ תקשי מאנשים אשר היו טמאים דדברי ראב"ד ותוס' דחוקים כמ"ש כ"מ ובשלמא למ"ד ש"וז על ט"מ לק"מ ס"ל לרמב"ם די"ל כסמ"ג ולא נצטרך לדחוקו של ראב"ד ותוס' הנ"ל אך לר"ע קשה דס"ל כאחרים וליתא לדסמ"ג וע"כ צ"ל ר"ע הא אין ש"וז ס"ל נמי דאפילו על ט"מ אין שוחטין ומוכח כרמב"ם. ולהיות אהבה דוחקת הבשר יצאתי חוץ לגדר והארכתי וה' שנותיו יאריך כנפשו הטהורה ונפש א"נ ד"ש יראי ה' תמיד ושש בשלותם כן ישיש ה' לרחם: פ"ב יום ג' כ"ד סיון תקפ"ל משה"ק סופר מפפ"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |