שו"ת חתם סופר/א/קכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלג מפואר ומהולל ברוב תושבחות כש"ת מו"ה יצחק נתן נ"י אבדק"ק מאדא יע"א:
אשר נדרתי אשלמה תחלת עסקי בבואי הנה לעיי' בדברי פר"מ נ"י אך תשובתי בקצירות אומר כמדבר על לב פתוח ואזן שומעת ואבוא מהמאוחר אל המוקדם בדברי תו' תמורה למ"ד ע"א שהמה דברי רמ"ה נשתבשו רבים וכן גדולי' וטובים וחשבו שאם נודע האיסור אחר שנתערב שייך ברירה ושבוש הוא זה אך כוונת הרמ"ה כל שמעולם לא נודע הדבר כגון ב' קנו או ירשו חביו' של יין והמיר א' מהם וניסך חלקו אז אמרינן יחלוקו והוברר הדבר למפרע דקמי שמי' גלי' שזה הי' חלקו של זה מימות עולם ולא מצי אסר חלק חבירו וכן במחיר כלב התם אבל אם הי' לזה יין ולזה יין ושפכו לחביות אחד ושוב ניסך זה חלקו בכל מקום שהוא לא נאמר יחלוקו ונאמר הוברר למפרע שזה חלקו כי מי הנביא שהגיד זה שנזדמן לו חלקו ובאמת אין המשל דומה קצת לנמשל דכששפכו שותפים יינם לחביות א' י"ל כבר בטלו חלקם זה לזה ושוב כשיחלוקו ה"ל פנים חדשות ושייך ברירה דאע"ג שיגיע לזה טפת יינו של זה כבר נתבטלה כיון שנשתתפו וכן מוכח מההוא דקינים וכוסו' סוטה עיי' בתוס' סוטה י"ח וכבר עמד קצת בזה הגאון בעל טהרת הקדש בפ' התערוב' אבל הגאון בעל חו"י בתשו' דבריו צ"ע בזה ואין להאריך כי הנוטה מדרך זה משתבש:
מ"ש פר"מ אי חטים מחומצים שנתערבו אי מקרי אתחזק היתרא או לא זה תלי' אי נתחמץ בקמה א"כ מעולם לא הי' להחטים חזקת היתר ואי נתחמצו בלחלוחי' הבור א"כ אין להוציא הכרי מחזקת היתירא ונפקא מיני' להתלמד במקום אחר אבל נידון ספיקא דפר"מ ס' דאוריי' דמין בשאינו מינו בטעמא הוא דטע"כ חמץ במצה דאוריי' הוא ולא דמי לככרות חמץ עם רוב ככרות מצה דאי לאו דבר חשוב הוא בטיל חד בתרי יבש ביבש היינו לאכול בעין כל חד ובתר שמא אזלי' אבל לטחון ולאפות ולערב' ויטעום טעם חמץ פשיטא דהוה טע"כ דאוריי' ואין מקום לדברי פר"מ בזה כלל מ"ש פר"מ אהרמ"א שכחב חטי' שצמחו אם פחות מס' מותר לטוחנם היינו דסמיך אמ"ש הטור ועוד דא' מאלף וכו' וס"ל להטור כיון דאינו עושה כדי לבטל וגם קודם זמן אי' לא מקרי מבטל אי' לכתחילה וכמ"ש מג"א ס"סי תמ"ז בחטי' שנתבקעו כ"ש בצמחו שאין חימוצם ברור כ"כ כמ"ש פר"ח דאפשר דהוה רק עיפוש בעלמא ועיי' י"ד סי' פ"ד ש"ך סק"מ ושם סקל"ח ויעיי' מג"א סי' תס"ז סק"ד ד"ה כ' הב"ח וכו':
ומ"ש פר"מ עוד אי מותר לבטל השומים בס' דליבטל חריפותא ולא הוה מבטל איסור לכתחילה הא לא תיבעי לי' דלא אמרו אלא דאין מבטלי' איסור אבל מבטלי' היתר שלא יאסר כגון לשחוט בהמה מסוכנ' שלא תעשה נבלה והאי נמי להא דומה וטעמא שלא לבטל איסור דא"כ לא שבקת איסור בעולם וכעין שכ' תוס' פסחים למ"ד ע"א ד"ה לשתהי עד אחר הפסח וביבש ביבש שהאיסור בעין ונרגש ונאכל לכ"ע אסור מן התורה לבטלו ולעשות טצדקי לאכול איסור כדמוכח מההיא דאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה אע"ג דבטל ברוב מ"מ ביבש ביבש אסור מן התור' לבטלו ובלח בלח בביטול ס' ס"ל להתוס' מן התורה מותר לבטלו לכתחילה דאינו עושה טצדקי לאכול נבלה שהרי העבירו מן העולם ובטל טעמו בס' ורק מדרבנן אסור מכ"ש לבטל דבר שלא יבוא לידי איסור פשיטא שאפי' להראב"ד מותר:
האמנם בתשו' צמח צדק אוסר לאפות פת בחלב או לתקן יין בחלב אפי' פחות מס' אע"ג דהשתא לא אתי לידי איסורא לעולם אך התם טעמו ונימוקו עמו דאע"ג דמעיקרא לא נאסר אלא מטעם דלמא אתי' למיכל בהדי בשרא מ"מ השתא שאסרוהו רבנן ה"ל חלב בבצק איסור דרבנן בעצמותו דהרי אפי' למיכל במלחא אסור והדר ה"ל מבטל איסור דרבנן לכתחלה אבל בנידון שלפנינו לית דין ולית דיין ועיי' ב"מ צ"א ע"א פשטי לאיסורא כהלכתא לכאור' יש להסביר דהשאלה הי' באופן דצמח צדק הנ"ל דאלת"ה מאי למימרא:
איברא פר"מ הפריז על המד' והצריך ששים לבטל חורפיי' ולפע"ד לא בעי לא ס' ולא ששה ולא שום שיעורא אלא כל דמבטל חורפיי' אפי' טעמו ניכר שוב בטל חימוצו והרי ציר שיעור ביטולו קרוב למאתים ומעט מים מבטלים כח הציר שלא להרתיח בכדי שיעמוד על האור והרי יי"נ בעי ס' לבטולו ובמים בטיל בששה שלא יהי' עליו טעם וענין יין אעפ"י שטעמו נרגש ומים שלא לנו בטלים ברוב במים שלנו כי בטיל חמימותיהו וכל כיוצא בזה וה"נ אי הי' השום מתערב בהרבה קמח הי' בטיל חורפי' אך קיי"ל יבש בלח אין בילה אלא לח בלח וה"ה קמח בקמח למאן דחשיב לי' כלח בלח אבל לח ביבש לא וידוע שלחות השומי' בקמח אינו מתערב ולא נבלל יפה אלא מתגבל בסביבותי' ונעשה עיגול ואיכא למיחש שיחמיץ כל העיס' וכעי' שכתב רשב"א הביאו מג"א סימן תס"ז סקט"ו אלא התם לחם והכא מגובל במי פירות מחומצין וכבר כתבתי דלדעת ש"ג דמייתי מג"א רס"י תס"ב כל דבר חמוץ מחמיץ דוקא מים מחמיצי' עיסה אפי' שהם פשוטים ואין בהם חמוץ מ"מ מחמיצים עיסה משא"כ מי פירות פשוטים שאין בהם חימוץ אינם מחמיצי' אבל מי פירות חמוצים מחמיצים וה"ה מי פירות פשוטים אם שוהה זמן רב אזי מתחמצין בעצמותן אפילו העומדים זמן רב נעשים חומץ וכל דבר חמוץ ע"כ מים מיד ומי פירות חמוצי' מיד ומי פירות פשוטים ששהו זמן שוים הם לענין חימוץ עיסה לשיטה זו ורגיל אני לומר מ"ש רש"י דאין כבוש אלא בחומץ וק' עליו מפסחים אי תרי לי' כולי' יומא בחלבא משמע כבוש מיקרי אי תרי כולו יומא לק"מ ארש"י דס"ל התם נמי מטעם חומץ דדרכו של חלב אי שהה דבר בתוכו זמן מה מתחמץ ונקפה והדר ה"ל כבוש בחומץ מה לי חומץ חלב מה לי חומץ יין ושכר אלא כל אחד לפי זמנו:
ומ"ש פר"מ אהמטה משה שאוסר לשאוב מים בכלי מי פירות והקשה עליו הא אין מפליט בצונן בפחות מע"לע טעמי' לאו משום פליטה אלא חרסי הכלי עצמם שבלעו מי פירות ושהו בתוכן הבלוע החרסים עצמם מתחמצי' וכל החיך הטועם יטעום ומים שנשאבו בתוכן מתחמצים מדופני הכלי לא מפליטתו וזהו אמת נכון יכון ה' כסאו וירום קרנו כנפשו ונפש א"נ דש"ת מרחץ ביסטשאן יום ה' כ"א סיון צ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |