שו"ת חתם סופר/א/קכג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלג ומרומם מאד ונעלה כמו"ה שמואל צבי נ"י דיין דק"ק אונגוואהר יע"א:
גי"ה הגיעני בח"המ העבר והיות א"א להשיב למעשה כי העבר אין ע"כ לא השבתי בימי המועד והנה נפשו בשאלתו על דברי ריב על מצה של האי מרבנן ועובדא הכי הוה שנכנס לבית ארמי ושכר ממנו רחיים של יד שלו המוכנת לטחון עליו מיני קטניו' כל השנה ולא תבואה ולא מלח לפי דברי הארמי המשכיר והאי מרבנן ניקר הרחיים היטב הדק ושוב ליתר נקיון טחן איזה מדות מיני קטניות ואח"כ טחן עליו חטים משומרים לשם פסח וגם הסיר איזה מדות הנטחנים בתחלה ולא עשו מהם מצות ואח"כ טוחן לשם מצת מצוה וכמו ח' ימים אח"ז נכנס לשם ישראל אחר ומצא בין אבני ריחיים גרגר מלח ואמר הארמי בעל הרחיים כי אחר שטחן הראשון חטים של פסח שוב אירע לו מקרה דלא שכיח שנטחן מלח על אותו הרחיים והיות כי דברי הארמי אינם מעלים ולא מורידים ויש לחוש שהי' שם מלח בשעת טחינת החטים הראשונים וה"ל מצות מלוחים שנוהגי' לאסור אפי' בדיעבד כהמרדכי דפסק רמ"א סי' תנ"ה סעי' ה' ומג"א שם סקי"ו ובקש מעלתו ממני לחוות דעתי הקלושה אשר לע"ד מצת שמורה היא כדת וכהלכה בלי שום פקפוק ויאכלו ענוים וישבעו כאשר יתבאר אי"ה:
אמנם לא ידעתי אם יש רב יושב על כסא הוראה דקהלתכם כי אז אליו תשמעון ודברי כלא הי' אך במקו' שאין איש כ"א פר"מ רוצה לשמוע מה דעתי בענין זה ואומר בתשובת זאת השאלה הנה באיסור מצה מלוחה יש ב' טעמים לאסור א' דהמלח הנטחון ברחיי' היינו אותו שחופרין מהארץ יש לו דין מי פירות ומי פירות עם מים ממהרים להחמיץ ודבר זה כ' מג"א סס"י תס"ב והשנית בכל מלח שבעול' כיון דה"ל כרותח ה"ל כלש בפושרי' ומ"ש הפר"ח דוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו אבל מעט מלח בעין שנותנים לעיסה ליתן בו טעם לא הוה כרותח ודבריו אלו מרומזי' במ"ג במ"ש לעיל בי"ד סי' צ"א וכבר הוזכר מזה בב"י ולפע"ד דבריה' תמוהים דודאי שיהי' הדבר הנמלח כרותח מהמלח שניתן בתוכו צריך שיהי' אינו נאכל מחמת מלחו וה"ה נמי הכא אלו נתן מלח במים ונמס בתוכו ושוב לש עיסה באותן המים שפיר י"ל שאין המים מרותחים ע"י המלח כיון שהיו נאכלי' מחמת מלחם לא מיקרי רותח וכל זה כשנתן מלח במים ונמס בתוכם:
אך מלח בקמח או בעיסה הלא לא יכחיש אדם שהגרגר מלח בעצמו רותח כי הוא אינו נאכל מחמת מלחו ובמקום שהוא בעין העיסה הרי מחמם מקומו ומחמיצו באותו מקום ואפשר נמי כיון שהחמיץ כל שהוא מן העיסה הרי מעט חמץ הזה נעשה כעין שאור ומחמיץ כל העיסה כלו נמצא אפי' נניח דמעט מלח במים אינו אוסר מ"מ בקמח ועיסה אוסר וממילא נסתלקה ראיו' הרא"ש והרשב"א ור"ן להתיר מותיקא בש"ס ל"ט ע"ב ולקמן בש"ע תס"ג ס"ב ועיי' בפנים ברא"ש ותשוב' רשב"א סי' רכ"ד ומ"ש פר"ח בזה ולהנ"ל ליתא די"ל האי דותיקא מיירי שנותן המלח לתוך המים ומשו"ה אי לאו דמבשל לי' הי' מותר לאפות אבל ליתן מלח בתוך העיסה או קמח אה"נ דאסור אפי' בדיעבד וכן לק"מ מחלת תודה דמייתי רא"ש ואין דברי פר"ח כדאין בזה נגד המרדכי והתפשטות מנהגינו לאסור אפי' בדיעבד אך היינו דוקא שיהי' עכ"פ מלח הרבה קצת אבל לא גרגר א' וכדומה וכמ"ש הר"ן לדעת האוסרי' וכמ"ש מג"א:
והנה בנידון שלפנינו אי נימא ונחזיק איסורא הואיל ונמצא גרגר א' מלח בין אבני הרחיי' אחר ח' ימים מסתמא הי' שם גם בשעת הטחינה של חטים שמורי' ויש לחוש שמא הי' הרבה מלח עד שראוי לאסור המצות אפי' בדיעבד א"כ הוא יש לעיין קצת ובודאי לטעם מי פירות ה"ל ספיקא דרבנן דמי פירות עם מים הוה נוקשה וקיי"ל נוקשה דרבנן אבל לחששא שהרתיח והחמיץ אפשר דהוה ספיקא דחמץ דאוריי' וס"ס לא הוה שמא לא הי' מלח ואת"ל הי' שמא לא נתחמץ או שמא הלכה כהפוסקי' דמלח אינו מחמיץ דשם אונס חד הוא שמא החמיץ או לא החמיץ ויש להחמיר לכאורה:
ולא עוד אפשר דספיקא לא הוה דקיי"ל מזמן לזמן מחזקינן איסורא וכיון שהי' הרחיים עומד במקום א' היינו בבית הארמאי בעליו ושם נמצא אמרינן מדהשתא אתרע לפנינו חזקה שהי' שם מקודם נמי דאמרי' כאן נמצא וכאן הי' כבר מזמן רב ולא השתא הוא דאיתרע הן אמת דיש מקום להקל ולומר כיון דבשעה שטחן הישראל הי מושכרת או מושאלת לו ושוב כשגמר מלאכתו החזירה לבעליו הארמאי ה"ל מרשות לרשות ולא מחזקינן איסור מרשות לרשות ואמרי' כאן ברשות הארמאי נמצא וכאן הי' ולא ברשות ישראל הראשון אלא אי שכירות ושאלה מיקרי שינוי רשות תלי בשני תירוצי תוס' חולין נ"א ע"א ד"ה המוציא וכו' דלמסקנת תוס' לא מיקרי שאלה שינוי רשות ויש ליישב דלא תיקשי ממ"ש תוס' ב"מ ק"ג ע"א ד"ה פרדיסי וכו' וק"ל ועיין במשנה ס"פ ט' דמסכת טהרות בתוס' חדשי' שם בגליון:
אלא עדיין יש להקל ולומר נהי דנאמר שהגרגר הזה הנמצא לפנינו זה הי' גם בשעת טחינה מ"מ אין לנו לומר שהי' שם עוד גרגרי מלח הרבה ונתערבו בתוך הקמח זה לא שמענו ולא ראינו מעולם עמג"א סי' תפ"ה סק"ה ע"כ פשוט שאין לחוש כלל:
וכל זה אנו צריכי' להתלמד במקום אחר אלו לא הי' בודק ומנקר האבן טרם טחינה אך הכא שניקר האבן וכיון לבודקו ועשה כל תקוני הראוי' לזה ויותר מהמה א"כ לא צריכי' לכל הנ"ל ומשנה שלימה שנינו נדה נ"ו ע"א השרץ וכו' וכן כתם וכו' ומבואר שם אפי' נמצא אחר כך בגומא חזקתו בדוק ואמרינן השתא הוא דנפל השרץ או הכתם ומבואר אפי' לא כיון לבדוק המבוי בשביל דבר זה אלא בשביל דבר אחר מ"מ לא מחזקינן ריעותא משעת בדיקה ולמעלה וזה ביארו שם תו' ד"ה שמע מינה ועוד מבואר שם שאפי' הי' חזקת שרץ וכתם שם קודם בדיקה וכיבוס ושוב בדק וכיבס ואח"כ נמצא שרץ וכתם מ"מ אמרינן האי אחר הוא וכמ"ש שם תו' ד"ה בודקות והלכות קבועו' הן וכ"ש הכא שלא הי' כאן חזקת מלח קודם טחינה וגם הבודק אסיק אדעתי' לבדוק יפה יפה אפי' מקורט מלח ומכ"ש הזריזי' העומדי' בהיכל מלכו של עולם לעשות צרכי פסח מדקדקי' יפה ביותר כמ"ש מג"א כעין זה סי' תס"ז ס"ק י"ח כשמדיחי' לצורך פסח ע"ש והתם מעשה ומלאכת נשים הוא וסמך עליהן מג"א כ"ש הכא בני חבורה זריזי' כל המערער אינו אלא מן המתמיהין הנלע"ד כתבתי וה' יורנו נפלאות מתורתו הכ"ד פ"ב מש"ק של פסח תקפ"ו לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |