שו"ת חתם סופר/א/א

שו"ת חתם סופר ‏ א א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שלום וישע רב, יבא ויקרב, לתלמידי הותיק וצורב, התו' המופלא המופלג בנן של קדושים מו"ה יוסף זלמן נ"י:

מ"ש מדברי הרמב"ן שבר"ן מגילה (ו: מדפי הרי"ף ד"ה רבי יהודה) שכתב בן מברך לאביו היינו בן גדול וכתב תלמידי שיחיה שהוא נגד ש"ס ברכות כ' ע"ב דאמרינן ולטעמיך קטן וכו' יפה כיון לפי נוסחא שלפנינו אבל לא היה להראשונים אותה גירסא בש"ס שם אלא סתם הכא במאי עסקינן בשאכל שיעורא דרבנן וכן יראה מתוך דברי הר"ן בסוכה (יט. מדפי הרי"ף ד"ה בן) בגמ' (סוכה לח.) דבן מברך לאביו יע"ש:

מ"ש במג"א סי' י"א סקי"ג יפה כוונת וגם בעיני יפלא וביותר על הגאון מחצית השקל זצ"ל שבא לפרש וסתם דבריו אבל האמת יורה דרכו כי הנה הר"ן בשם הרא"ם בא לחדש ב' דברים א' דאין קשר של קיימא בלא ב' קשרים זעג"ז והשני שהתופר שצריך שיקשור איננו באותו קשר עצמו שמחייב בו בלא תופר דאי לא תימא הכי תיפוק ליה משום קושר והנה הדין הראשון הוא מוסכם מהראשונים בלי ראיות של הר"מ מסברא דבלי ב' קשרים זעג"ז לא יתכן לקרותו קשר של קיימא כי אינו מתקיים אלא שכתב שאם המצא תמצא קשר יחיד המתקיים חייבים עליו כגון הקושר בראשו של חבל וכדומה. ועיקר מה שצריך ראיה הוא הדין השני שהתופר מחייב בקשר שאינו מתחייב עליו בלאו הכי והתוס' יום טוב לא בא אלא לדחות זה הדין האחרון וכן מבואר בלשונו אבל הדין הראשון מתקיים מסברא ואם כן יפה כתב מגן אברהם וק"ל ועיין רמב"ם פ"י משבת הלכה ט' דהתופר יותר משתי תפירות א"צ לקשור ולא מצאו ראיה לדין זה ולפי עניות דעתי דקשיא ליה קושיית תוס' הנ"ל וניחא ליה דבחלתא הוה טפי משתי תפירות ולא היה צריך לקשור ושפיר מחייב על הקשירה בפני עצמה ומיושב קושיית תוס' יום טוב וקרוב לזה מצאתי עתה במשנת חכמים:

והנה בעיקר קושיית מגן אברהם על העיטור שהעלה שהנוהגים כוותיה סתרי אהדדי כתבתי בגליון שולחן ערוך ליישב מנהגי הותיקין על פי מה שכתב הרמב"ם והאריך בית יוסף ביורה דעה סימן שי"ן דאין מחייב משום כלאים בטוויה לחוד בלא אריג ונדחק הבית יוסף ממה נפשך אי בעי שלשתן שוע וגם נוז אמאי מחייב על לבדן ועוד הרמב"ם מייתי בעצמו ראיה דלא בעי' שלשתן מכלאים בציצית ואי סגי בחדא מינייהו אם כן אמאי לא מחייב אטוויה לחוד ולפי עניות דעתי ממקומו הוא מוכרע ממקום שהביא ראיה מציצית דלא בעי' שלשתן ביחד משם מוכח דלא מחייב אטוויה לחוד שהרמב"ם פסק שעושה ז' לבן וא' תכלת ועיין בית יוסף אורח חיים סימן י"א ושם העתיק גם תשובתו לחכמי לוניל מספרי ומקרא דעושה חוט א' חציו לבן וחציו תכלת ע"ש והנה בסדין שהלבן הוא פשתן מין בגד הרי הוא טווה חוט א' חציו פשתן לבן וחציו צמר תכלת וקשה מנ"ל דקשר עליון דאורייתא דלמא לאו דאורייתא וכלאים בציצית לאו משום תליה בבגד הוא אלא משום טווית החוט הוא אלא על כרחך מוכח מזה דפשיטא ליה לרבא דבטוויה לחוד ליכא משום כלאים עד שיארג או עד שיקשור גם כן ומוכח דינו של הרמב"ם ואולי יש לפקפק קצת ולומר דלמא בעלמא יש בטוויה משום כלאים והכא היינו טעמא משום שהחוטים הללו אינם מעיקר הלבישה ואי לאו שהקשירה בגוף הטלית היא שעטנז לא היה למיחש משום כלאים ולדעתי היא סברת עיקש:

מכל מקום הרווחנו דעל כל פנים אמת הוא דלרמב"ם טווה חוט א' חציו צמר וחציו פשתן ואין בזה משום כלאים יהיה מאיזה טעם שיהיה וליכא רק משום תליה בבגד הסדין ומעתה כשמכניסים לתוך נקבי הבגד אפילו יהיו ב' נקבים כדעת העיטור מכל מקום ליכא ב' תכיפות שעטנז שהרי התכלת אינו נכנס אלא לתוך חור א' וחציו הלבן לתוך חור השני ואין כאן אלא תכיפה אחת ושפיר הוכיח רבא דצריך לקשור והנה לא ראיתי בפנים בעיטור אי ס"ל בהא כהרמב"ם אי לא מכל מקום הרווחנו דאנשי מעשה החוששים להעיטור נמלטו ממה שהשיג עליהם מגן אברהם דהוה תרתי דסתרי דליתא דאפשר דהם חוששים לדעת רמב"ם הנ"ל:

אודות פתיחות החנות בחול המועד נתקלקלה השורה בכל המקומות בעוונותינו הרבים ונתפשטה המספחת מימים ימימה ולא ישמעו על כן מוטב שיהיו שוגגים וכו' אבל אם יש ביד מעלתך לעמוד בפרצה בבית חמיך הקצין שיחיה אשריך ואשריו אם ישמע יברכהו ה' ויעל על במתי הצלחה. ועתה אתה ברוך ה' צלח ורכב על דבר אמת וענות צדק תזכה לחזוק כל בדק ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם.

הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות פה פרעסבורג יום ד"י ח"י תמוז תקע"א לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:

מעבר לתחילת הדף · הבא >