שו"ת הרמ"א/נד

שו"ת הרמ"א ‏ נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשיב לאבי ברזית. על דבר שמן זית אשר העלה על כתבו לאסרו משום שמחליקים אותו החביות בשומן חזיר כדי להעמידו בחביות של עץ. הנה לדעתי אין לחוש לדבר זה וראיה מהא דכתב המרדכי פרק אין מעמידין על דבר היורה שמושחין אותו בשומן חזיר דשרי מטעם דנותן טעם לפגם הוא ובטל בששים א"כ ג"כ בנדון זו ליכא למיחש לזו משום דאף אם היה אמת ודאי לפגם הוא ובטל בששים הוא דהא אמרינן פרק השוכר את הפועל (ע"ז דף ס"ח:) ההוא עכברא דנפל לשיכרא אסריה רב לההוא שכרא וקאמר שם בגמרא משום דאפשר דאשבוחי משבח לה ואפ"ה כתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות ואם נפל ליין ושמן שרי שאלו צריכין להיות מבושמין יותר ובודאי פוגם, א"כ בשומן חזיר דהוא לפגם אפילו בשכר כ"ש שהוא לפגם בשמן. ועוד מדפשיט לראבי"ה שכתב המרדכי בשמו דביורה הוי לפגם ש"מ דפשוט שהוא נידון כדברים המאוסים וכנבילה מוסרחת דבלאו הכי מנ"ל לראבי"ה שהוא לפגם ואם כן אין לחלק. גם ראיה דנותן טעם לפגם מהא דאמרינן פרק אין מעמידין (דף ל"ח ע"ב) האי משחא שליקא דארמאי אסור א"ל רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי אי משום בישולי כותים נאכל כמות שהוא חי, ואי הוה לן למיחש לבשר חזיר מאי פריך רב ספרא למאי ניחוש אלא משמע מיניה דנותן טעם לפגם הוא וכדברי רב ספרא פסקו הפוסקים. גם נראה לי דבודאי יש בו ס' נגד החזיר דהא אמרו רבנן בקפילא ואמרו רבנן בששים כדאיתא פרק גיד הנשה (דף צ"ז ע"א) וכתבו שם ר"י והרא"ש בדאיכא קפילא לא בעינן ס' וא"כ בנדון זה שרוב הכותים טועמין אותו ולא מרגישין בו טעם חזיר שהרי אוכלין אותו בימי ענוייהן ולא מרגישין טעם גם מסיחין לפי תומן כן ומעולם לא נשמע בזה פוצה פה דודאי יש בו ששים או שאינו נותן טעם ושרי ואפילו לדעת הרמב"ן דסבירא ליה דקפילא לא מהני רק בדאיכא ששים ואפילו הכי בעינן קפילא וכן נראה דברי הר"ן מכל מקום ליכא למיחש לכאן דהרי כתב בספר ב"י (סי' צ"ח ביורה דעה) וז"ל ונראה מדברי הר"ן שאע"פ שנתערב גוף האיסור אם אין אנו יודעים שיעור האיסור סמכינן אקפילא לומר דלא אית ביה כל כך כל כמה דלא ידעינן. וא"כ גם כאן נסמוך אקפילא ומעולם לא נטעם שום טעם חזיר. ואע"ג דכתב האגור (סי' אלף רס"ג) דמימיו לא ראה ולא שמע שום מדינה שסמכי אקפילא מ"מ נראה בנדון דידן שאנו בעצמנו טעמנו אותו כמה פעמים ולא טעמנו בו כלום דליכא למיחש כלל. ואין לפקפק ולומר דילמא טעמייהו שוין דא"כ למה אמרו חולין (דף ק"ט ע"ב) אסר לנו חזיר והתיר לנו שיבוטא ולא אמרו שמן זית אלא ודאי דליכא למיחש להכי וא"כ על כרחנו אית ביה ששים או אינו נותן טעם בלא ס' וממילא שרי, וליכא למימר דהוי דבר המעמיד השמן ובאלף לא בטיל אע"ג דאינו נותן טעם, דזה אינו דמאחר דחזר ונמחה ביד כותי נתבטל חשיבותו ומותר וכמו שאמרינן לענין בריה וחתיכה הראויה להתכבד אם נימוח בטל חשיבותו וה"ה הכא וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות מאכלות אסורות לענין חמאה של כותים. ומעכשיו על דברי מעכ"ת יש לתמוה שהביא ראיה מדברי איסור והיתר הארוך שכתב ששמנונית טעמו לשבח בשמן לענין נדון דידן דשאני חזיר דדבר מאוס הוא ביותר מכל שרצים שבעולם עד שאמרו לא יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' ולא אמרו שאר שרצים ש"מ דזה גרע טפי ועוד שהוכחתי לעיל מדברי הגמרא דבשמן הכל הוי לפגם מדקאמר למאי ניחוש לה כו' א"כ לא יכריחנו הג"ה זו שמביא באיסור והיתר הארוך נגד דעת הגמ' מאחר שאינו נמצא במרדכי שלנו אולי שום תלמיד הגיהו במרדכי ונקרא על שמו ואין לחוש לה נגד דעת הגמרא, ואע"ג דבתוס' פרק אין מעמידין (דף ל"ו ע"א) ובתוספות פ"ק דחולין (דף ח' ע"ב) ובסמ"ג סוף סי' קמ"ח הוכיחו התוספות מסוגיית הגמרא דשמן בשמן הוי לשבח וכהג"ה זו שהביא מעכ"ת, מ"מ על כרחנו צריכין לומר שגם התוס' אינן חולקין על הגמרא דקאמרה למאי ניחוש לה אלא על כרחנו צריכים לחלק ולומר דכשהוא שלוק ונעשה כמשקה הוי לפגם ולזה קאמר דוקא למאי ניחוש גבי משחא שלוק אבל קודם שנשלק ונעשה כמשקה אפשר לומר דנטל"ש וכן מצינו לענין דבש שמחלק בתשובת מהרי"ל בין דבש שלוק ונעשה כמשקה ובין דבש עצמו כמו שכתוב תשובה זו באיסור והיתר שלנו הנקרא שערי דורא והוכיח שם שדבש הנאמר שם בגמרא דקאמר נמי אי משום איערובי מיסרא סרי כו' מיירי במשקה של דבש וה"ה בשמן מאותה הוכחה עצמה שהוכיח מהרי"ל גבי דבש ויעיין מעכ"ת שם וא"כ כשנמחה ונמוק ביד כותי דנעשה כמשקה פשיטא דהוי לפגם כמו שהוכחתי מן הגמרא אלא דאף בשמן עצמו קודם שנעשה משקה אין לחוש לעירוב שומן דהא מסקינן שם (ע"ז דף ל"ו) דר' יהודה הנשיא התיר השמן ועל כרחנו התיר אותו שנאסר בימי המשנה מכח חשש תערובות שומן כמו שמוכח מדברי התוס' ומדהתירו ש"מ דלא חיישינן לתערובתו ובהא נקטינן כר"י דהתיר השמן וכ"ש בשומן חזיר דודאי מאוס ופגום וכמו שחילק מהרי"ל בתשובה הנ"ל לענין עכברא בדובשא. עוד נראה לי דליכא למיחש כלל בשמן לשומן חזיר וזה שהרשב"א כתב בתשובה סי' ס"ד דהשתא בזמן הזה אין חוששין שיחליקו הנכרים גבינותיהן בשומן חזיר מאחר שעונשין עליו למי שאוכל אותו בימי עינויהן עכ"ל, וכ"ש בשמן זית דכל עיקר הבאתו למדינות אלו אינו אלא משום ימי עינוייהן ואילו הוו ידעי דהוו מערבי ביה שומן חזיר ודאי לא הוו אכלי ליה. ועוד לא ניחוש לשומן חזיר כל זמן דלא ידעינן ליה מטעם שכתב המרדכי פרק אין מעמידין בשם ר"ב וז"ל אפי' לדברי ר"ת דאוסר שמרי יין מכל מקום מותר לחם של כותי כי אינו יכול להיות שלא יהא כותי אחד שלא יתקן כך ואמרינן בכתובות שמחבואה אחת מצלת על כולן ואם כן ה"ה בנדון דידן ואע"ג דבגמרא פרק אין מעמידין (דף כ"ז) אוסרין לקנות כמה דברים מן הכותים מכח חשש עירוב יין, נראה דוקא בדבר דשכיח וידוע לרבים אמרינן אי אפשר שלא יעשה אחד מהן ולזה מציל על כולן ואם כן בנדון דידן שאינו דבר ברור שמשימים בו חזיר כמו שכתב מעכ"ת בעצמו פשיטא דאזלינן לקולא ולא מחזקינן איסורא לומר שנתערב בו. והנה אע"פ שיש לחלק ולדחות ראיה זו ולומר דלא אמרינן דמציל אלא באיסור סתם יינן דהוא דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא מכל מקום אין נ"ל כלל לחלק בהכי דהא מצינו בכמה דברים שהחמירו לענין סתם יינן יותר מבאיסור דאורייתא. ולכן נ"ל מכל הני טעמי דשמן זית מותר ופוק חזי מאי עמא דבר. ומ"ש מר שמשום מיאוס יש להרחיק ממנו, אני אומר כבר ארז"ל בקיבת עולה (שם כ"ט ע"ב) כהן שדעתו יפה שורפה חיה וכל שכן שמן זית זך וכתית למאור. ואי משום שמחמיר על עצמו כאשר כתב מעכ"ת כבר אמרו בירושלמי דנדרים די לך במה שאסרה תורה ואמרו ג"כ הפטור מן הדבר וכו' ובירושלמי גבי התרת שמן שמואל קבל עליו ואכל רב לא אכל א' ל שמואל לרב אכול או אנא אכתוב עליך זקן ממרא כו' עד אטרח עליה ואכל כמו שהביאו התוס' פרק אין מעמידין (דף ל"ו). ומה שהביא מעכ"ת ראיה מיחזקאל שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם אינו דומה לנדון דידן שמנהג פשוט בכל ישראל לאכלו ולית דחש ביה וליכא ביה ספיקא כלל דאין להחמיר בזה ולא דמיא למשה רבינו שלא רצה לינק מנכרית דהרי אף בדורותינו איכא קפידא בדבר כמו שכתב הר"ן סוף פרק חרש וכן כתוב בהג"ה אשר"י פ"ב דע"ז בשם א"ז שזה גרם לאחר שיצא לתרבות רעה. ואני אשאל מעכ"ת אם אינו אוכל דגים שקורין לקסי"ן ואני שמעתי הרבה בני אדם שהגידו שמושחין אותו לפעמים בשומן חזיר. ולכן לדעתי המחמיר בדבר זה אינו אלא מן המתמיהים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.