שו"ת הרמ"א/מז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרמ"אTriangleArrow-Left.png מז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ילמדנו רבינו ראובן חלה ונטה למות וקודם פטירתו צוה לתת סך מה לעניי ארץ ישראל וסך מה לאחיו ומת אז וחיים לכל ישראל שבק. ובאו אלו המעות ביד איש נאמן מופקדים ביד העניים ואחיו, ועתה היורשים מערערים באומרם כי הצואה אינה עשויה כהוגן לפי שכתב בצואה שנתנם במתנת בריא ולא במתנת שכיב מרע ולא נזכר שום קנין בצואה. ועתה יורנו רבינו אם זכו העניים אם לאו:

תשובה אין בטענת היורשים ממש שמאחר שזה היה שכ"מ כשצוה אין ספק שמה שצוה לתת לעניים שבארץ ישראל במתנת שכיב מרע היה, ומה שכתב שנתנם במתנת בריא אפשר שהוא טעות המצווה שחשב ליפות כחם באמרו שהיא מתנת בריא או הסופר טעה וכתב כן מדעתו.

ואין לומר כיון דקיי"ל דיד בעל השטר על התחתונה אין לנו כח לתקן דברי השטר, דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון הכתוב בשטר שיש לו שתי משמעיות אחת לזכות ואחת לגרוע מהזכות, אבל במקום שמתבטל השטר מהדרינן לקיומיה והבא לבטל עליו הראיה כדאשכחן בשטר הכתוב בשבת או בעשרה בתשרי דתניא בפרק גט פשוט (דף קע"א.) דאמרינן שטר מאוחר הוא וכשר וכ"כ שם נמוקי יוסף וכן כתב מגיד משנה בפרק כ"ג מהלכות מלוה בשם ר"ח ור"ש והרמב"ן והרשב"א. וכתב שעוד יש לזה ראיות אחרות. וכן כתב בעל העיטור (מאמר א') ובעל התרומות (שער כ"ו) וכן כתב הרא"ש בתשובה . ובנדון דידן כיון שאילו היינו אומרים שמתנת בריא היתה ואין בה קנין היתה מתנה בטלה יש לנו לפרשה בענין שתהיה קיימת.

וכל זה הוא כי יהבו להו ליורשים כל טעותייהו שסוברים דמתנה זו כשאר מתנות בריא שאם אין בה קנין בטלה היא, אבל לפי האמת נ"ל אפילו תהיה מתנת בריא ממש אע"ג דלית בה קנין הרי היא קיימת משום דצדקה היא וצדקה כתב המרדכי בפ"ק דב"ב דכיון שגמר בלבו לתת הצדקה חייב כאילו הוציא מפיו. וכתב מהר"י קולון שכ"כ ר"פ ולזה הסכים הוא ז"ל ורבים חולקים ואומרים שצריך להוציא בשפתיו ובנדון דידן שהוציא בשפתיו אפילו אם היה בריא דבריו קיימים אע"פ שלא קנו מידו ואין ליורשיו שום טענה בדבר לדברי הכל.

וא"ת הא אמרינן בפרק שור שנגח ד' וה' (דף ל"ו:) גבי ההוא גברא דתקע לחבריה אמר הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ניתביה לעניים הדר אמר ניתביה ניהלי איזיל איברי ביה נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו בהו עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן, ופירש"י יד עניים אנן רב יוסף גבאי הוה, משמע טעמא שהיה שם רב יוסף שהיה גבאי הא אם לא היה שם לא זכו בו עניים, י"ל שכבר כתבו התוספות (שם) והרא"ש שר"ת פירש שזה לא היה רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללוותו לפי שעה ולהחזיר אחר לעניים תחתיו וא"ל רב יוסף יד עניים אנן וזכינו בו במעמד שלשתן ואמרינן בפ"ק דערכין האומר סלע זו לצדקה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה עכ"ל. ולפי פירוש זה אין צורך ליד עניים אנן לענין לחזור בו שאע"פ שלא היה הגבאי שם לא היה יכול לחזור בו. ועוד שהרי כתב שם הרי"ף דליכא למימר שאם לא היה שם גבאי לא זכו בו העניים דהא אמרינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה אלמא בדיבורא מחייב והא דאיצטריך רב יוסף לומר יד עניים אנן משום דההוא פלגא דזוזא לא הוה ברשותיה אבל מידי דאיתא ברשותיה ואמר הרי הוא לעניים זכו ביה עניים ולא מצי למיהדר ביה. וכך תירצו התוספות והרא"ש וכן דעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מהלכות מתנות עניים הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך האומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד, הרי מבואר דלדברי הכל דכיון שאמר סלע זו לצדקה אע"פ שלא היה שם הגבאי זכו בה העניים מאחר שאותה הסלע היתה ברשותו, ה"נ בנדון דידן כיון שצוה לתת מנכסיו שהיה ברשותו סך מה לעניים זכו בהם העניים אף על פי שלא היה שם הגבאי.

ועוד שהרי כתב רבינו ירוחם (נתיב י"ט ח"א) דאדם חשוב או טובי העיר הוו יד עניים ונראה מדבריו אע"פ שאינם גבאים וכן מוכח בגמרא (שור שנגח דף הנ"ל) מדמייתי עלה הא דאמר רב יהודה אמר שמואל ר"ג ובית דינו אביהם של יתומים הם, וכשעושים צואה דרך להמציא שם אנשים חשובים וה"ל יד עניים וא"כ אפילו היו נכסים אלו שצוה לתת לעניי א"י ביד אחרים זכו בהם העניים.

ועוד שאפילו לא היה שם שום גבאי ולא אדם חשוב ואפילו לא היו הנכסים ברשותו אלא מופקדים ביד אחרים זכו בהם העניים שהרי כתב הרי"ף בפ"ק דמציעא ומטלטלי דאמרינן שאע"פ שיכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש ה"מ היכא דכפריה דצריך להוציאו בדיינים אבל היכא דאית ליה פקדון גבי חבריה וכי תבע ליה יהיב ליה ניהליה כמקרקעי דמי דקי"ל דפקדון ברשותיה דמריה הוא והכי איתמר משמיה דגאון כדאמרינן עכ"ל. וכ"כ הרא"ש והר"ן וכתבו עוד דהכי מוכח בפרק הספינה (דף פ"ח.) גבי ההוא גברא דאייתי קרי לפום נהרא וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהלכות ערכין.

נמצא דבנדון דידן זכו עניי ארץ ישראל במה שצוה לתת לעניי ארץ ישראל במתנת בריא אפילו אם היו הנכסים בשעת מתנה מופקדים ביד אחרים ואפילו אם לא היה שם בשעת הצואה לא גבאי ולא שום אחד מחשובי הקהל לא היה יכול לחזור בו ואם היה חוזר בו לא היה ממש בחזרתו כ"ש זה שלא חזר בו שזכו בהם עניי א"י וכל מי שהנכסים הנזכרים בידו חייב לשלחם לעניי א"י.

ועם היות הדברים פשוטים נדרשתי לאשר שאלוני. נאום הצעיר

יוסף קארו:

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.