שו"ת הרמ"א/מג

שו"ת הרמ"א ‏ מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למרבה המשרה ושלום אין קץ, לו שם בחכמים כיושבי יעבץ, בין המשפתים רובץ, יקר הוא מלובש תשבץ, הוא אהוב ער בחכמים, מקריב שלמים, לא אניס ליה כל נעלמים, לב חכם אין חקר בארץ לעומק ושמים במרומים, הוא האלוף התורני אשר שמו נודע, כהימן ודרדע, כמהר"ר יעקב ש"ן ולכל דיליה שלום רב. בהיות כי ראיתי במכ"ת שהשיב לי על כתבי על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות ונתן טוב טעם ודעת במה שלא רצה להוציא המעות מידו ע"י ההרשאה הפסולה לדעת מכ"ת והראה פנים מזהירים כזוהר הרקיע לדעתו אמרתי להשיב למעלתו על דבריו אך אבוא בקצרה כי אין הפנאי מסכים גם כי לא באתי לסתור ולבנות בדברי מעלתו כי כולם מיוסדים על אדני החכמה ממולאים בתרשיש הסברות הנכונות, אך אבוא כמתנצל על מה שחשדני מכ"ת והבין מדברי שדעתי שיש להקדים ההרשאה לכתחלה ובאמת שזה לא עלה על לבי כי למה לנו לכתוב בשטר דברים שאינן לכתחלה ללא תועלת ולכל הפחות היה לנו לחוש למיחזי כשיקרא. ואע"ג דמסקינן פרק הכותב (דף פ"ה.) ופרק כל הגט (דף כ"ו:) דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן שאין לפסול שטר משום זה אבל לכתחלה ודאי אין לעשות כי ההיא דאמר פרק ג"פ (דף קע"ב.) אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה וכו' וקאמר טעמא משום דמיחזי כשיקרא. ובאמת שלשון הכתב שכתבתי בזו נשכח ממני כי לא שמתי דעתי אז עליו אך ממה שהביא מעלתו לשוני בכתב מעלתו מבואר נגלה שלא כוונתי רק שלא לפסול ההרשאה וז"ל שהביא מכ"ת בכתבו אפשר לזכות הסופר במשפטו ולומר שההרשאה לא היתה נפסלת כלל מחמת שהיתה מוקדמת בזמן בלא טענת מעכ"ת שכתב שאפשר לתלות הדבר בטעות סופר כמו שתלינן אחריות בטעות סופר כי אף לכתחלה יש לכתוב הרשאה בלא זמן או להקדימה או לאחרה כמו שכתב המרדכי במרובה ובהג"ה בשבועות. ומבואר מלשון לא היתה נפסלת שכתבתי שאין הכוונה רק בדיעבד גם מלשון בלא טענת מעלתו שכתב כו', מבואר כן שהרי לטעם שתלינן בטעות סופר שלא אמרינן ליה שטעה לכתחלה וה"ה בענין הקדימה שהרי כתבתי שטעם זה מספיק בלא טעם זה ואילו היה טעם אחד לכתחלה וטעם השני בדיעבד לא היה נופל עליו זה הלשון אלא ממי שאינו יודע דרכי הלשון ואף כי כתבתי לבסוף שלכתחלה יש לכתוב הרשאה בלא זמן או להקדימה או לאחרה א"כ משמע קצת שלכתבה בלא זמן או להקדימה או לאחרה דין אחד להן, באמת לא כוונתי על זו כי לצדדין כתבתי הא כדאיתא והא כדאיתא, ועוד דבכל דאפשר למהדר עובדא בנדון דידן לכתחלה מיקרי אף כי ההרשאה היא נכתבת כבר והיא במרחק כמו שכתבו האחרונים ז"ל לענין הלכות גיטין ודו"ק. ואף אם רצון מעכ"ת לפרש דברי כרצונו מ"מ לא חשבתי מעולם להקדימו בלא תועלת וללא צורך אם לא להראות הלכה למעשה שהרשאה מוקדמת כשירה כמו שמצינו כזה הרבה פעמים שכוונו הראשונים וא"כ א"צ לי להשיב על מה שהוכיח מעלת כ"ת מדברי ר' שמחה ודחק עצמו ליישב דברי ר' שמחה לדעתי:

ובאמת שאני תמה על מעכ"ת שעד שדחק עצמו בדברי ר' שמחה היה לו לדחוק עצמו קצת ליישב לשוני ולכוונו להלכה כדי שלא להשויני טועה בדבר פשוט כדעת מעכ"ת, ואפשר שלרוב חסרוני לא רצה מעלתו להתבונן כ"כ בדברי להשיג הכוונה מתוכו ולכן שם כל כוונתו בדברי ר' שמחה והעלה בהן מה שהעלה. ואם אדון מעכ"ת לכף זכות כמו שהוא מן הראוי אומר כי כן דרך בזה דרך הרב המורה שכתבו עליו מפרשי דבריו שלפעמים פירש פסוק בפירוש שאינו מוכרח כדי להוליד כוונתו וכן עשה מעכ"ת בזו כי כדי להראות פלפולו ונימוקו עמו פירש דברי בפי' זר כדי להוליד תולדותיו וראיותיו ומופתיו שבנה על זו. הראשון שכתב מכ"ת שאין להקדים הרשאה מפני שיוכל לבוא היזק מזה למורשה על דעת הרי"ף והרמב"ם דיכול לבטל ההרשאה, על זאת אשיב דא"כ למה כתב ר' שמחה דאין נפקותא אם ההרשאה מוקדמת או מאוחרת ובלא דברי ר' שמחה הלא גם מעכ"ת כתב שאין לפסול הרשאה מוקדמת ואם היה לחוש לחששות מעכ"ת א"כ למה לא תהיה פסולה כמו שאר שטרות המוקדמים הפסולים מטעם חששות טריפות לקוחות שלא כדין וא"כ גם בזו היה לנו לחוש להפסד המורשה, ועוד דא"כ גם ההרשאות ושליחות גיטין היה לנו לתקן זמן כדי לידע אם בטלו אח"כ אם נעשה קודם ההרשאה או אח"כ וידוע כי הרבה חששות חששו בגיטין שהן יותר רחוקים מזו אלא על כרחנו אין לנו לחוש לשמא יחזור ויבטל משום דהוי דבר שלא שכיח מטעם דשארית ישראל לא יעשו עולה כו'. ומטעם זה כתבו הפוסקים שאין הנתבע יכול לדחות המורשה שמא בטלו. ועל מה שחולק מכ"ת למצוא תקנה להרשאה שאין בה זמן שיכתבו בשניה שבטלו הרשאות שמסר פלוני ועל כן אין לחוש שיאמרו שהראשונה היא השניה אבל אם היה מותר להקדימה אי אפשר ליזהר כי אפשר שהרשה את ראובן באחד בשבט ואח"כ הרשה את שמעון באחד באדר ואח"כ חזר והרשה את ראובן באחד בניסן כו', והנה חששו זו איני מכיר כי גם לפי זו היה לנו לכתוב בהרשאה שניה איך שביטל הרשאות ראובן שזמנה באחד בשבט דתו ליכא למיחש למידי אלא על כרחנו צריכים להודות שלא חששו חכמים לשמא יבטל ההרשאה מטעם דפרישית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.