שו"ת הרמ"א/לה

שו"ת הרמ"א ‏ לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשר שאלת ידידי על מה שכתבתי בשולחן ערוך סימן תפ"ח בענין הלל שמברכין לקרות את ההלל ובמנהגים כתב שנהגו העם לברך לגמור הלל וכן משמע באשיר"י פרק היה קורא (ובמגדל עוז סוף ה' ברכות להרמב"ם). עוד כתבתי סימן ת"צ שנוהגים לקרות שיר השירים בפסח ורות בשבועות וקהלת בסוכות והעם נהגו שלא לברך לא על מקרא מגילה ולא על מקרא כתובים ובמהרי"ל כתב לברך על מקרא מגילה. אומר אני אשיב על האחרון ראשון באשר כי הוא העיקר בעיני בענין שאלתך. אמת כי כדברי מהרי"ל כתב בעל אבודרה"ם והם הקדמונים שיסדו המנהגים וכן מצאתי בהגהות מיימוניות הלכות ט"ב פ"ה וז"ל ויש במסכת סופרים דאמגילת רות ומגילת קינות ומגילת שיר השירים מברך על מקרא מגילה וכן נהג הר"ם אך שיש לאומרו בנחת ובלחש עכ"ל. וכן כתבתי בעצמי בחיבורי דרכי משה אשר ממנו סדרתי השולחן ערוך וכן דקדקתי במה שכתבתי והעם נהגו שלא לברך כו' ולא כתבתי סתם וכן נוהגין כמו שהוא מדרכי בשאר מקומות ופוק חזי מה עמא דבר. וכן נ"ל מכמה טעמים, א' שבמנהגים של מוהר"ר אייזק טירנא שאנו נוהגין בתרייהו לא כתב כלל לברך על שיר השירים ורות וקהלת, ובידוע כי אילו היה דעתו לנהוג לברך היה כותבו כמו שכתב לגבי איכה לברך ויש לחלק בין אלו לקריאת איכה כי שם החזן קורא להשמיע הציבור והוי כמו קריאת מגילה לכן מברך עליו כמו במגילה ועוד כי אותה קריאה מוזכרת בגמרא סוף תענית דקאמר קורין בקינות והביאו הפוסקים (כדאיתא בהגהות מיימוניות) אבל קריאה של מגילות אלו אינן אלא מנהג בעלמא כמו שיתבאר. ולכן נראה מדברי מהר"א טירנא שדינן חלוק מאיכה ומגילה ואין לברך עליהן. וכן נראה מדברי הגהות מיימוניות דקאמר וכן נהג מהר"ם מכלל דשאר אינשי לא נהיגי הכי. הטעם השני נ"ל שלא לברך וזה כי במסכת סופרים כתובה הגי' הכי על שיר השירים ואיכה ורות מברכים על מקרא מגילה אע"פ שכתובה בין הכתובים ובמרדכי פ"ק דמגילה בהג"ה מייתי הגירסא בסגנון אחר וכתב דאם כתובים בין הכתובים מברך עליהם על מקרא כתובים ומאחר דאיכא חילוף בגירסות נראה דאם כתובים בין הכתובים כמו בזמן הזה דאין מגילות אלו כתובים במגילות כמו בימיהם להוציא נפשם מפלוגתא נראה דאין לברך עלייהו כלל דהרי אם מברך שלא כדינו אינו מועיל ומברך ברכה לבטלה. הטעם השלישי כי יש לתמוה על ברכה זו למה, וכי קריאות אלו חיובא לברך עלייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו, והיכן מצינו שצוו חכמים על כך שהרי לא נזכרו קריאות אלו בתלמוד ולא בשום פוסק (מפורסם) כי אם בדברי האחרונים ובקצת מדרשות וכמה נתחבטו הראשונים ז"ל אם יש לברך על קריאת הלל בר"ח כמו שהאריכו התוס' פ"ב דתענית ופרק היה קורא וכן האריך שם האשיר"י והמרדכי והר"ן פרק במה מדליקין שרוב הגאונים הסכימו שלא לברך עליו הואיל ואינו אלא מנהג דומיא דחבוט ערבה דחביט חביט ולא ברך וכל שכן במנהג כזה. ואף כי ר"ת ז"ל כתב לברך על הלל דר"ח ושמברכין על מנהג כמו שהאריכו הפוסקים הנ"ל כדבריו וכן כתב הר"ן וכן פשט המנהג לברך על הלל דר"ח, מ"מ נ"ל דלא דמי להתם דשאני הלל שהוא מנהג קבוע בכל ישראל כמוזכר בתלמוד מה שאין כן במנהג זה צא וראה במקומות אשר נהגו לומר איוב בתשעה באב או במקומות שאומרים תהלים בכל בקר וכי יש לברך עלייהו ואף כי דבר זה נמצא כתוב בשם מהר"ם וסמך על מסכת סופרים אינו מובן לי. ואי לא מסתפינא לחלוק על סברת מהר"ם ז"ל אמינא כי דברי מסכת סופרים לא כוונו כלל על קריאות אלו כלל. ואעתיק לך לשונם הנה וז"ל ריש פרק י"ד הקורא ברות ושיר השירים באיכה ובמגילת אסתר צריך לומר על מקרא מגילה ואע"פ שכתובה בין הכתובים. הקורא בכתובים צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרא בכתבי הקדש עכ"ל. ובידוע שאין שום מנהג בעולם לקרוא בכתבי הקדש בבהכ"נ ולכן נראה שכוונת מסכת סופרים באחד משנים פנים, או שנאמר שמה שכתב לברך על כתבי הקודש היינו בימיהם שהיו נוהגין להפטיר בכתבי (הקדש) במנחה בשבת כמוזכר פרק במה מדליקין ובהכי מיירי שם סוף פרק י"ג, ואפשר שכמו שמנהג זה נשתנה כך נשתנה מנהג של קריאת מגילות אלו ואפשר שבימיהם היו רגילים שאחד היה קורא מגילות אלו לפני העם להשמיע קריאתם את שאינו בקי ולכן כתב לברך עליהם כמו בשאר דברים שקורין או מפטירין בהם בציבור ולכן בזמן הזה שאין נוהגים כן רק באיכה ובמגילה אין לברך על האחרים כי מה שכל יחיד קורא מגילות אלו אינו אלא קריאה בדברי מגילות אלו כקורא בתורה בעלמא ואין כאן כבוד ציבור לברך מאחר שכל יחיד קורא בעצמו. ותדע שהרי מה שמברכים העולים לקרות בתורה אינו אלא משום כבוד ציבור כמוזכר בדברי התוספות והרא"ש פ"ק דברכות כ"ש בקריאות אלו שאין כאן כבוד ציבור מאחר שכל יחיד קורא לעצמו וכי נסלק אדעתין שכל יחיד שקורא הפרשה כשאין ס"ת בבית הכנסת לברך עליה ולכן לא נזכר בשום פוסק לברך על מגילות אלו זולת בדברי הג"ה הנזכרת. ועוד אפשר לומר דמסכת סופרים לא מיירי אלא כשמשכים ללמוד במגילות אלו דאז יש לברך על קריאתה על מקרא מגילה וס"ל כמ"ד פ"ק דברכות דעל מקרא ומדרש מברכין אבל לא בתלמוד ולכן כתב דנשתנה ג"כ ברכה זו במגילות ובכתבי הקדש שלא לברך עלייהו לעסוק בדברי תורה רק לקרוא מגילה או לקרוא בכתבי הקדש אבל לברך על קריאתן שאנו נוהגין וכבר ברך ברכת התורה בהשכמה לא מיירי ביה במסכת סופרים לדעתי. הטעם הרביעי ועיקר הוא בעיני דאף אם נאמר דיש לברך עלייהו ושלזה נתכוונו מסכת סופרים היינו דוקא כשהם כתובים כתקנם בקלפים ובמגילות כמו שהיה דרך הספרים הראשונים כתובים בגלילה כס"ת ואע"פ שכתוב בגי' מסכת סופרים אע"פ שכתובים בין הכתובים מ"מ מיירי שכולם כתובים בכרך אחד בקלפים כדרך ס"ת וכמו שהיה המנהג בימיהם אבל בחומשים שלנו אין לברך עלייהו דלא עדיפי ממגילת אסתר שכתבו הרבה מן הראשונים שאם קוראה בחומש שקורא אותו בלא ברכה (וכן פסק הקארו) וכל שכן במגילות אלו ואפילו למאן דחולק שם וס"ל דיש לברך על המגילה בחומש בשעת הדחק ומדמי ליה ללולב שמברכין עליו בשעת הדחק וכמו שכתב הרוקח והטור סוף סימן תרצ"א מ"מ יש להוכיח שאין לברך על מגילות אלו דאם היה ראוי לברך עלייהו היה להדר אחר מגילות הכתובות כתקנם כמו במגילת אסתר דלכ"ע מחוייבים להדר אחר מגילה כשירה ואין לברך על החומש אלא מכח דחק וכדינו בלולב ומדלא מהדרינן עלייהו כלל ש"מ דאין המנהג לברך עלייהו. מכל אלה נראה דיותר יש לחוש לברכה שאינה צריכה ממה שיש לחוש שלא לברך דברכות אינן מעכבות:

ועל אשר שאלת בענין ברכת הלל נראה כאשר כתבתי כדי להוציא נפשין מפלוגתא שהרי מוהר"ם כתב שאין לברך לגמור ואם שהרא"ש כתב שאין להקפיד כי פירוש לגמור הוי כמו לקרוא מ"מ לקרוא עדיף טפי ואין לומר הא דאמרו פרק כ"מ דפליגי התם אי מברכין המוציא או מוציא לחם מן הארץ וקאמר התם לכ"ע מוציא לעבר משמע ובהמוציא פליגי ואפ"ה פסק התם המוציא דהא פירשו התם התוס' וז"ל אע"ג דבמוציא כ"ע לא פליגי מ"מ מפרש טעמא בירושלמי דהמוציא עדיף שכדי שלא לערב האותיות העולם מוציא כו' גם מהא דפסקו פ"ק דפסחים דהלכתא על ביעור חמץ אע"ג דבלבער כ"ע לא פליגי וכתב שם הרא"ש הטעם משום דאמרינן מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא והמברך על ביעור יודע דעל ביעור נמי להבא משמע אלמא שצריך להשמיענו חדוש בברכותיו. מ"מ הרי פירש שם הרא"ש (הטעם) דצריך לברך על ביעור כדי לאשמועינן דגם על ביעור להבא משמע ושלא יטעה לומר דעל ביעור לשעבר ואם ברך כך לא יצא עכ"ל. ובכאן לא שייך האי טעמא דליכא למטעי לומר דצריך לאשמועינן דאם ברך לגמור דיצא ולגמור לקרוא משמע דאף אם לגמור משמע לגמור ממש מ"מ יצא דהא לדברי מוהר"ם אין פירושו של לגמור הוא לקרוא ואפ"ה יוצא בו. ועוד דהא דנהגו לומר לגמור לאו מהאי טעמא נהגו דא"כ אפילו בר"ח דאין גומרין הלל הוה לן לברך לגמור כדי להודיע שפירושו לקרוא וכמו שכתב הרא"ש פרק היה קורא אלא ש"מ דאין נפקותא בהכי ולא נהגו לומר לגמור רק כדי להודיע שגומרין הלל וכמו שכתב הרא"ש פרק היה קורא טעם המנהג. ואין להקשות דמ"מ הרי הרא"ש כתב דנהגו לומר לגמור וא"כ למה לא נעשה כמנהג. ונראה דהרא"ש לא קאמר אלא להחזיק המנהג שפי' גומרין הוא קורין ובודאי במקום שנתפשט המנהג אין אנו צריכין לשנות המנהג מטעם שכתב הרא"ש אבל במקום שאין מנהג ראוי לחוש לדברי מוהר"ם ולברך לקרוא דאז יוצא לכ"ע. כן נ"ל:

עוד שאלת הא דאיתא סוף כל שעה אשה לא תלוש במים שלא לנו. ופירש"י כל שכן בחמי האור (וקאמר שם דאפילו עברה ולשה בהן אסור) וכן כתבו כל הפוסקים, אם מהני צונן לחמי האור או לא. נ"ל בפשיטות דלא מהני דלא מיבעיא לפירוש ר' אליעזר ממיץ דפירש דמים שלא לנו אין להם תקנה כל שכן בחמי האור. אלא נראה דאפילו לפירוש רש"י דס"ל דבמים שלא לנו אית להו תקנה מ"מ בחמי האור גרע טפי דהא במים שלא לנו לפירוש רש"י אם עברה ולשה בהם מותר ובחמי האור אסור ולכן לא מצינו לשום פוסק דלישתמט לומר דאית תקנה לחמי האור. ואל תטעה במה שאסרו מים הגרופים מן המולייר ופירש רש"י שהחום (המולייר המחזיק חומו) מחממן ותידוק מזה דדוקא הגרופים מן המולייר אבל בלאו הכי שרי. דזה אינו דבגרופים מן המולייר לא מיירי שנתחממו על האש ואח"כ עמדו במולייר אלא מיירי שלא היה שם אש מעולם ולכן קאמר דאם גרופים מן המולייר דהיינו שהיו במולייר אף בלא אש אסורים מפני שהמולייר שומר חומו אע"פ שאין אש תחתיו ומחמם מים שנתנו בתוכו אף בלא אש. וכן כתב שיבולי לקט והביאו האגור בהדיא וכן משמעות דברי הפוסקים דבמולייר הגרוף מיירי וכדאיתא במשנה פרק כירה לענין נתינת מים לתוכו בשבת. ולא אוכל להאריך בזה ושלום וחיים. נאום

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.