שו"ת הרמ"א/כח

שו"ת הרמ"א ‏ כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה על חטה שנמצאת על חתיכת בשר מלוח בפסח והיה הרבה בשר מלוח בחבית אצל אותה החתיכה והורה המורה כדעת הרוקח לאסור אותה חתיכה ותו לא, ועמד חכם אחר ופליג עליו ואמר שראה מעשה שאוסרים ושורפין כל הבשר שהיה בחבית ורבים העידו ג"כ שראו מעשה כדברי המורה וכן נמצא בתוספות בשם ה"ר ישראל ברי"ן שכן יש לנהוג. ועתה שאלתך כיצד פוסקים לענין הלכה למעשה:

תשובה תחלה צריכין לברר דין מליחה בשאר ימות השנה ואח"כ נוכל ללמוד משם דין תב"פ. אמרינן בפ' גיד הנשה (דף צ"ז) ובפרק כל הבשר (קי"א) ובפסחים פרק כיצד צולין (דף ע"ו) מליח הרי הוא כרותח. וכתבו התוספות והרא"ש שם דלא לאסור הכל אלא כדי קליפה. וכן כתב הר"ן דף תשכ"א ע"א בשם הרא"ה וכן כתב המרדכי (פרק כל הבשר) בשם ראבי"ה. אמנם במרדכי סוף ג"ה פסק בשם מוהר"ם והרבה גאונים דמשערים בששים וכ"כ פרק כל הבשר בשם ר"י הלבן והרבה גאונים וא"ז מכללן לשער בששים וכ"כ בש"ד וכתב בהג"ה בשם מהרא"י ז"ל (שער ל"ד) דנהיגין לשער בששים ובדאיכא ששים לא בעי קליפה אע"ג דרבוותא טובא פליגי עליה ואזלינן בתרייהו ברוב דוכתין מ"מ כאן תפוס עיקר לשוויי המליחה כבישול משום דמלתא דפסיקא היא ולא צריכין לשעורי כמו שכתב ראבי"ה שצריך להעמיק יותר בחלב שמן מבחלב כחוש, ודבר זה תלוי בכל פעם באומד הדעת לפי כחישותו ולפי שמנוניתו וזמנין דאתי לידי מכשול. ולכך ראוי לסמוך אבעל השערים שראה מעשה הרבה פעמים ומעשה רב אפילו יחיד נגד רבים כדאיתא פרק במה מדליקין עכ"ל. וכן פסק האגור (סי' אלף ר"א) בשם מהר"י מולין וכן פסקו מהר"י ווייל בתשובה והאיסור והיתר הארוך (כלל י"ד) דמליחה בששים. אמנם בית יוסף (סימן ע' וסימן ק"ה) כתב בספרו דנקטינן דסגי ליה בקליפה בחלב כחוש אבל בחלב שמן צריכים ששים אלו הדינים מצאנו לענין איסור הנמלח בשאר ימות השנה עם היתר. והמנהג באלו המדינות לשער בששים כדברי מהרא"י ז"ל והאחרונים שהסכימו בששים. והנה מצינו ג"כ מחלוקת זה לענין חמץ בפסח כמו שכתב המרדכי ריש כל שעה על חטה שנמצאת על בשר מלוח אין אוסר אלא כדי קליפה. וכן כתב הר"ר שמואל מפלייז"א בשם ריב"א ושוב כתב בשם חכמי נרבונ"ה ומשום ר' יודא לאסור וכתב דכל הקדמונים הושוו כדברי ומצאתי כתוב בשם מוהר"ם דאינו אוסר אלא כדי קליפה עכ"ל. ונראה דהאוסרין לא אוסרין אלא אותה חתיכה כמו שכתבו הטור א"ח (סי' תס"ז) והרא"ש בשם ספר הרוקח תרנגולת שנמלחה בין תרנגולות אחרות ונמצא חטה על אחת מהן אותה תרנגולת אסורה כי נתרככה החטה וחמץ בפסח במשהו והשאר מותרות. והרא"ש חולק וסובר דסגי ליה בקליפה. וכן כתבו הגהות מיימוניות (פ"א) בשם סמ"ק. ומאחר שכתב דכל הקדמונים הושוו לאסור וידוע שבעל הרוקח היה מן הקדמונים ומאחר שהושוו בדבר שמעינן דאף למאן דמחמיר אינו אוסר אלא אותה חתיכה ולא יותר ולא מצינו שום פוסק שיחמיר ביותר מזה ואי לאו הכי לא הוה שתיק בעל הטור מיניה להביא דעתו שהרי כאן בטור א"ח רצה להביא כל הדעות מאחר שהביא דברי בעל הרוקח וידוע דלא ס"ל כוותיה דהא בטור י"ד (סימן ע' וצ"א וק"ה) פסק סתמא דמילתא סגי ליה בקליפה ש"מ שכן דעתו ולא הביא דברי בעל הרוקח אלא להביא כל הדעות וא"כ אם היו עוד המחמירים יותר היה מביא דעתייהו ומדלא הביאן ש"מ דלא מצינו שום חכם שיחמיר יותר בזה. ואין להקשות מאי טעמא דמאחר שבכל השנה פוסקים בכל מליחה בששים אם כן שמעינן שס"ל שנותן טעם במליחה והטעם מתפשט א"כ היה לנו להורות בפסח במשהו כמו בבישול. איברא שזהו דעת החולק, אמנם כי דייקינן נאמר שאין לחוש לזה מכח הרבה טעמים ומוכרחים לומר טעמים אלו דאל"כ תקשה לדעת בעל הרוקח וחכמים שסוברים כוותיה דמדאוסר כל החתיכה ע"כ ס"ל דטעמו מתפשט במליחה כמו בבישול ולא סגי ליה בקליפה וא"כ אמאי מתיר שאר החתיכות, אלא ע"כ צריכים לחלק כמו שאבאר אי"ה חדא דאסור משהו דרבנן. ואפשר דס"ל לבעל הרוקח וסייעתו דלא אמרינן באיסור דרבנן שהאיסור יוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה אף אם לא היה אלא ספק. ומ"מ יש להקל באיסור דרבנן מכח ספק כמו שמקילין בציר דגים טמאים דרבנן. (על כרחנו צ"ל שיש חילוק בין מליחה לבישול דהרי חתיכה שנפלה לתוך הציר אינו אסור רק מה שבתוך הציר מה שאין כן בבישול וא"כ על כרחנו צריכין לומר דלגבי כח מליח שאינו אלא מדרבנן לא דמי מליחה לבישול לענין איסור דרבנן וה"ה לענין איסור משהו דרבנן, וזאת הראיה נ"ל ראיה נצחת לא יחלוק עליה רק מתעקש). ואע"ג דבשאר ימות השנה אין נוהגין כן כמו שכתבתי לעיל בשם מהרא"י שדנין דין מליחה כדין בישול מ"מ נראה לדקדק מלשונו שלא משערין בששים בכל ימות השנה משום דס"ל הכי אלא שנהגו כן משום דמילתא דפסיקא היא ולא צריכין לשעורי כו' כמו שכתבתי לעיל לשונו. ומשמע הא לאו הכי הוה אזלינן בתר רבוותא דפסקו דסגי ליה בקליפה ולכן הואיל ולא הנהיגו כן אלא משום מילתא דפסיקא פסק ג"כ דאזלינן בתר ששים אף להקל. ואינו צריך קליפה אע"פ שלאותם רבותינו המצריכים קליפה צריך קליפה אע"ג דאיכא ששים. וא"כ רואין שמשום מילתא דפסיקא נהגו אף להקל וא"כ לענין משהו ג"כ לא החמירו והניחו הדבר לדון בששים מאחר דמילתא דפסיקא היא בששים לא רצו להחמיר פעם אחת במשהו ופעם אחת בששים מאחר דעיקר דין ששים אינו אלא משום מילתא דפסיקא ועוד דהרי"ף פרק כל שעה והרמב"ם פ"ה מהלכות חמץ ומצה כתבו דאין לאסור בחטה שנמצאה בתבשיל אלא דוקא בנתבקעה החטה ממש וא"כ כי לא נתבקעה שריא לגמרי לדעתיה ואף כי המרדכי כתב דיש אוסרים מ"מ סגי לן אי אוסרים אותה חתיכה כי לא נתבקעה החטה. ועוד אני אומר דודאי כל ימות השנה לא נוהגין בששים רק בדבר דאיכא למיחש לחלב או בדבר שיש בו חשש שומן דמפעפע דהא בהדיא אמרינן פרק ג"ה (דף צ"ז:) דמליחה אינה רק כצלייה ואינה אוסרת רק בקליפה כמו שמבואר שם גבי אטמתא דאימליחו בג"ה וא"כ איך אמרו לשער בששים נגד דעת הגמרא, אלא ע"כ לא הצריכו ששים רק לגבי חלב דמפעפע דאז גם בצלי הוא בששים כדאמרינן שם בגמרא וכן כל דברי הפוסקים שפסקו מליחה בששים לא איירי כולהו רק לענין איסור חלב או נבילה בהדי שחוטה דאיכא שומן. ולענין זה פסקו האחרונים לשער בששים אבל באיסור דלית בו חשש זה נראה דלא עלה על דעת לשער בששים נגד גמרא מפורשת בזה ולכן אין ללמוד מאיסור חמץ דלא שייך ביה פעפוע לשאר איסורים, וזהו דבר ברור לעינים. ועוד נראה דסמכו לדון בששים בפסח אדברי מרדכי שכתב (פרק כל שעה) כל מקום שיש בלא זה צד להתיר אע"פ שאנו מחמירין לדון בפסח במשהו מ"מ כשיש עוד צד להתיר סומכין אדברי השאלתות דרב אחאי שפוסק דחמץ בפסח בששים ואין לך צד היתר גדול מזה שרוב החכמים שאנו נגררים בתרייהו ס"ל דאין הטעם מתפשט במליחה. (וכן מצינו שנוהגין לענין חטה הנמצאת במצה שאוסרים אותה מצה ומתירין האחרות אף כי נוגעים בה אע"פ שיש אוסרין כל המצות ויש מתירין אף אותה מצה עושים כמין פשרה לאסור אותה מצה ותו לא וכן נראה לעשות בנדון דידן). ועוד נראה דסמכו אדברי המרדכי שכתב ריש כל שעה דיש להקל משום שמחת יו"ט ולפסוק בששים בפסח, וא"כ בנדון דידן ה"ה דהמורה כדין הורה כ"ש שמהרי"ב שהוא בתרא טפי והיה אחר מהרא"י וכתב שכן יש לנהוג ורבים העידו שראו כך מעשה ואמר דהמקיל לא הפסיד והמחמיר יחמיר בשלו ולא בשל אחרים כי דבר זה הוא הפסד ממון ישראל והתורה חסה על ממונן. ואף הרוצה להחמיר יפסוק כמו ששמעתי שהורו ג"כ מקצת החכמים הראשונים לשרוף אותה חתיכה ולהשהות האחרות עד אחר הפסח. וכן כתב המרדכי בשם ר"ת שהיה רגיל להורות כן בחטה הנמצאת בתרנגולת בפסח. ואף שאנו מחמירין באותה חתיכה כדעת הרוקח מ"מ הבו דלא להוסיף עלה להצריך לשרוף אף שאר החתיכות ויש לחוש מפני החסרון. ובאמת שאני תמה על המצריכין לשרוף כל הבשר הנמלח עמו שאף אם נודה להו בטעמייהו מ"מ היה להם לחוש מלשרוף הכל ולהתירו לכל הפחות בהנאה כמו שפסק המרדכי סוף כל הצלמים שחמץ בפסח שאסור בהנאה יש לו פדיון להוליך דמי הנאה לים המלח ומותר ליהנות מן השאר וכן כתב הר"ן פרק השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך ואע"ג דבמרדכי (פרק כל שעה ע"ג) כתב בשם ר"י להצריך כל התרנגולים שריפה וכתבו מהרא"י ומהרי"ב דכן נוהגים מ"מ ראויים הם המתירין להתיר שאר החתיכות בהנאה. ואיך נקפל כל תנאי דעלמא להדדי להחמיר באיסור דרבנן לאבד ממונן של ישראל. והמקיל וחס על ממונן של ישראל וחש ג"כ על כבוד קונו יתענג על רוב שלום:

ועכשיו אשים פני נגד החולק דאף אם נודה לו בטעותו אין שייך לחלוק בדבר כזה ולמהדר עובדא שכבר הורה המורה באיסור דרבנן וסמך על רוב המקילין ופסק כדברי הפוסקים המפורסמים ובודאי שדבר חומרא זו אי אפשר לבררו בשיקולא וטריא דגמרא רק חשש חומרא בעלמא ואיך יחלקו בזה ולא יחושו למה שאמרו בירושלמי והביאו בנימין זאב, חכם שהתיר אין חבירו רשאי לאסור. וכן משמע מהרא"ש (פ"ק דע"ז עיין ש"ע סימן רמ"ב בי"ד) ובודאי שעל ענין כזה נאמר. ועוד אמרו פ"ק דחולין (ו'.) דבדבר דרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן כמו שמביא שם מעשה דתערובת דמאי כו' ועוד אמרו בדרבנן הולכים אחר המיקל. איני רואה בחכם זה אלא שחפץ להשיג ולא להורות. ואי טען משום מנהגא אינו מנהג שמתפשט ברוב המקומות ואי חכם אחד הורה כך לשעתו לא מיקרי מנהגא כמו שהאריך בזה בתשובת מהרי"ק. ומי יודע הוראת החכם ההוא אם לא צורך שעה היה ולא שבקינן גמרא ופוסקים שלנו לילך אחר שיתה בטילה שלהם. (וכן הסכים בזה מהר"ם פד"ו ובנו מהר"י פד"ו דאין לחוש לדברי המחמירים ואין לאסור אלא אותה חתיכה. כן נ"ל). הכותב והחותם בי"א ימים למב"י שנת שי"ט. נאום משה בן לא"א ישראל שלי"ט הנקרא

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.