שו"ת הרמ"א/ט

שו"ת הרמ"א ‏ ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומה שבדקני מר בשואלו ממני שאחוה לו דעתי בענין שומא של כתובה אם הדרא אי לא וז"ל דמר, ונא אדוני הראני כבודך אשה שגבתה בכתובתה קרקעות ובתים ומקומות בהכ"נ אם העשירו אח"כ הבנים אם יכולין אח"כ לסלקה במעות מזומנים ואני פסקתי דלא עכ"ל דמר. הנה גופא דעובדא לא ידעתי וגם השאלה סתומה מאד ולכן אצטרך למשש בה כל הצדדים שאוכל למצוא בדעתי טעמו דמר ולהשיב כפי מיעוט שכלי:

גרסינן פרק המפקיד (דף ל"ה ע"א) אמרי נהרדעי שומא הדרא כו' והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנאמר ועשית הישר והטוב פשיטא שמו ליה לב"ח כו' זבנה אורתה יהבה במתנה כו' שמו לה לאשה ואינסבא כו' אגביה איהו בחובו כו' ומזה שמעינן דשומא דב"ח הדרא לעולם, וכתב הטור (סימן ק"ב בחו"מ) דבין הוא ובין יורשיו יכולין לפדותו. ואם ב"ח דיפה כחו בכל מקום יותר מכתובה כדאמרינן פרק הכותב (דף מ"ו) בענין אי לית ליה אלא חד ארעא כו' ע"ש צריך להחזיר ושומתו הדרא כ"ש דשומת כתובה דהדרא, במקום שאם היתה ב"ח היתה אותה השומא הדרא. ואין להקשות הרי מצינו דעדיף אשה בכתובתה מב"ח שהרי היא מוכרת בלא ב"ד כדאיתא פרק אלמנה ניזונת (צ"ג) משא"כ בב"ח, זה לא קשיא כלל דהא מפרשים התם טעמא אמר עולא משום תינא ור' יותנן אומר משום שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, הרי ששני טעמים אלו אינם שייכים לגבי שומא דטעמא שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אינו שייך כלל לענין שומא וזהו פשיטא אלא אפילו טעמא דחינא נמי לא שייך התם כלל דהא לא הדרא שומא אפילו בב"ח אלא היכא דליכא למיחש לנעילת דלת כמו שכתב הרא"ש פרק המפקיד שמעינן דלא אמרו דהדרא (רק) היכא דליכא שום נעילת דלת ופסידא למלוה ולכך שייך ביה למימר ועשית הישר והטוב הואיל וליכא פסידא לב"ח א"כ ה"ה גבי כתובה הואיל וליכא פסידא לאשה לית ביה משום (נעילת) חינא. ותדע דהא פריך שם פרק אלמנה (צ"ז:) מאי בינייהו ומשני גרושה איכא בינייהו וכו' ולא קמשני דאיכא בינייהו לענין שומא ש"מ דלענין שומא תרווייהו ליתנהו. ומיהו יש לדחות דרצה לומר בינייהו השייך לדין דההיא סוגיא דהיינו לענין מכירה בלא ב"ד ולכך נקט גרושה, מ"מ מסתברא לא שייך טעמא דחינא לענין שומא כמו דלית ביה נעילת דלת לענין ב"ח. ואין להביא ראיה דלא הדרא מהא דאיתא (פרק המקבל דף קנ"ח.) לענין דינא דבר מצרא דהוי שם נמי טעמא משום ועשית הישר והטוב ואפ"ה אמרינן שם דאם לקחה אשה לית בה משום דינא דבר מצרא וכו', נראה דראיה זו אף כי לכאורה היא ראיה הגונה מ"מ אינה אמתית, דהא אמרינן בההיא שמעתא דשומא שמו לה לאשה ואינסיבא וכו' ש"מ דוקא אינסיבא הא לא אינסיבא לא, אלא ע"כ צריכין לחלק בין דינא דשומא לדינא דבר מצרא אע"ג דשניהם משום ועשית הישר והטוב, ותו מדאמר שם זבנה אורתה יהבה במתנה ודאי הני אדעתא דארעא נחית ולא נקט נמי אגבה בכתובתא שמעינן דשומא דכתובתא הדרא. וליכא לאקשויי מההיא דפרק הכותב (פ"ו) אמר אמימר משמיה דרב חמא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה וב"ח ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי לב"ח מסלקינן בזוזי לאשה בארעא האי כדיניה והא כדינה וכו' וא"כ לכאורה משמע דדעתה שלאשה בכתובתה אארעא והוה לה כזבנה ואורתה וכו', זה אינו דהמדקדק שם בפירש"י שכתב שם האי כדיניה וכו' זה לוה מעות וזו סמוכה על שיעבוד קרקע והיא לא נתנה כלום וכו' משמע דלא הוי טעמא משום דדעתה של אשה אקרקע ולא אמעות רק שדי לה שתגבה קרקע והבע"ח יטול המעות שהרי היא לא נתנה כלום רק היה שיעבודה על הקרקע ולכן דין שתקח קרקע בעיקר שיעבודה, ולכן פירש שם הרא"ש שאם הבע"ח חפץ יותר בקרקע מבמעות לדידיה יהבינן ליה קרקע דליפוי כח אמרו האי כדיניה וכו', שמעינן בהדיא דלא אמרינן דיפה כח הכתובה לענין קרקע מבע"ח רק גרע טפי. ולכן נ"ל כפי עניות דעתי דבכל מקום ששומא הדרא בב"ח הדרא ג"כ בכתובה, ותו לא מידי (ע"כ בתשובת מהרש"ל). ומההיא דפרק אלמנה ניזונת (דף ע"ב) לא קשה מידי דהתם לא מיירי אלא בהשביחה או נתייקרה במקום שגם בב"ח אינו חוזר, ועוד ראיה דאע"ג דעיקר שעבודה על הקרקע שומא הדרא מדאמר פ"ק דב"ק (דף יד:) שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות ומאי נינהו קרקע ש"מ דעיקר שעבוד של נזקין על הקרקע, וכן כתבו התוס' ומייתי לה הרא"ש והמרדכי ריש ב"ק ומ"מ שומא הדרא כו' כמו שמשמע פרק המפקיד (דף ל"ה:) בשמעתא דשומא הדרא גבי ההוא גברא דאפקיד כיפי כו' דפריך לימא קסבר רב נחמן שומא הדרא אע"ג דהתם לאו ב"ח היה אלא שומר שפשע שדינו כמזיק לענין שעבוד על הקרקע כדמוכח פ"ק דב"ק (דף ד':) גבי ארבעה ועשרים אבות נזיקין דתני ר' חייא כו' ואפילו ב"ח עצמו עיקר שעבודו על הקרקע כדמוכח בתוס' פרק שבועת הפקדון (דף ל"ד:) גבי נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.

משה איסרלש מקראקא:

(מה שהשיב מהרש"ל על זה עיין בתשובותיו סימן הנ"ל):

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.