שו"ת הריב"ש/תמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה ששאלת למה התירו נותן טעם לפגם. מפורש במסכת ע"ג פרק אחרון (ס"ז:) דמנבילה גמרינן לה דמדקאמר רחמנא גבי נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ילפינן דלא אסרה תורה אלא נבלה הראויה לגר אבל אם נפסלה למאכל אדם מותרת ומפני זה התירו תבשיל שנתבשל בכלי אסור כל שאינו בן יומו דקים להו לרבנן כשהאסור אינו בעין אלא שהוא בלוע בקדרה כשהוא נפלט בתבשיל נותן טעם לפגם הוא כיון שאינו בן יומו אבל בבן יומו נותן טעם לשבח ואסור ואפי' בשאין הקדרה בת יומא לא התירו אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל בה כדאמרינן התם (ע"ו.) גזרה אטו בת יומא והשקצים המאוסים כגון זבובים ויתושים אע"פ שנפשו של אדם קצה בהם ומאוסים הם התורה אסרם כל שהם בעינם אבל אם נתנו טעם בתבשיל בדיעבד התבשיל מותר דנותן טעם לפגם מותר[1]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י יו"ד סס"י ק"ד ועי' בשו"ע שם ס"ג ובט"ז סק"ו