שו"ת הריב"ש/תמד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הריב"שTriangleArrow-Left.png תמד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מי שנשבע או נדר על מנת שלא יהא לו התר יכול לישאל על שבועתו ומתירין אותה לו יחיד מומחה או ג' הדיוטות שהרי הוא מתחרט על השבועה ועל אותו תנאי[1] אכן הזהרו בהתר השבועות והנדרים מאד שאין ראוי להתירן בזמן הזה כ"א לדבר מצוה כי כן כתבו הגאונים ז"ל כגון מלתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא והרמב"ם ז"ל כתב וזה לשונו אע"פ שמותר להשאל על השבועה כמו שבארנו ואין בזה דופי ומי שלבו נוקפו בדבר זה אינו אלא שמץ מינות אעפ"כ ראוי להזהר בו ואין נזקקין להתר אלא לנדר מצוה או שהוא צורך גדול עד כאן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


  1. עי' לקמן (סי' תקי"א) וביו"ד סס"י רכ"ט ושו"ע שם סעי' ז'