שו"ת הריב"ש/תכז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הריב"שTriangleArrow-Left.png תכז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בלשיט. לרבי יהודה אסקירה

שמעתי אמריך כי נעמו ולהשיב על שאלותיך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון אכין לבי אך באשר אין הפנאי מסכים להאריך אהיה מקצר ועולה:

אשר שאלת בענין הערוב אשר קניתם רשות חצי העיר שהיא מאדון אחד מן הממונה שלו אם צריך לחי או קורה למבוי או אם די בקנית הרשות וכן אם צריך ערוב מאחר שקניתם כבר הרשויות מאדון העיר:

דע שאין מבוי נתר ע"י שתוף וערוב כי אם אחר היות לו ההכשר הראוי במחיצותיו והכשר המחיצות לחוד והשתוף והערוב לחוד ותחלה צריך להכשירו במחיצות ובהכשר המחיצות יש חלוקים הרבה לפי תכונת המבוי וענינו כי יש מבוי שדי לו בלחי או קורה מצד אחד וזהו המבוי הסתום מג' רוחותיו שנותן הלחי או הקורה ברוח הד' ויש מבוי שאין די לו בזה והוא המפולש לר"ה משני ראשיו ובזה יש מחלוקת בין הפוסקים כי הרב אלפסי ז"ל והר"ם ז"ל פסקו כרב שפסק בפ"ק דערובין (ו':) כת"ק דחנניה דבעי צורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן והרשב"א ז"ל פסק כשמואל שפסק כחנניה אליבא דב"ה דלא סגי בצורת פתח מצד אחד ולחי או קורה מצד אחד אלא בעי דלת מכאן ולחי או קורה מכאן. ויש מבואות שצריך לחלק בהן אם דינן כסתום ואם דינן כמפולש כפי ענין תכונתם ואיכותם כמו מבוי עקום עשוי כמין ג"ם ומפולש משני ראשיו לרשות הרבים וכמו מבוי העשוי כמין ח' ומפולש משני ראשיו לר"ה וכמו מבוי עשוי כנדל והוא שרץ מרבה רגלים וכל אחד מאלה המבואות הנזכרים חלוקים להכשרם ולא אוכל עתה לבאר דין כל אחד ואחד כי יהיה אריכות גדול אבל אין שום מבוי ואפילו הסתום משלש רוחותיו שלא יהיה צריך לכל הפחות לחי או קורה ברוח הרביעי המפולש לר"ה ואין השתוף והערוב ולא קניית רשות מתירו כמו שאמרו בפ"ק דערובין (י"ב:) וכי ככר עושה אותו רה"י ככר עושה אותו ר"ה אלא שאף אחרי היות המבוי נכשר בלחי או קורה למבוי שדי לו בזה או בצורת פתח או בדלת למבוי שצריך זה עדיין צריך שתוף שהרי אפי' החצר שיש לה ד' מחיצות גמורות צריך שיערבו בני הבתים אשר בחצר וזה מתקנת שלמה ובית דינו כמו שאמרו בפ' עושין פסין (כ"א:) שלמה תקן ערובין וידים ולכן עכ"פ צריך להכשיר תחלה המבוי שלכם בלחי או קורה ודי בזה אם אינו מפולש לר"ה כי אם מרוח אחת ואח"כ יש לכם להשתתף ולעשות ערוב במבוי ומה שקניתם הרשות מן האדון אינו מועיל אם אין לכם ערוב שהרי אפי' יהיה רשות הכותים שלכם הרי הישראלים אוסרים כל א' על חברו כיון שלא ערבו. ואין לומר שכל שיקנה א' מהם רשות כל הישראלים מן האדון שלא יהא צריך ערוב לפי שהאחרים יהיו אורחים לגביה שהרי רבים אינם נעשים אורחים אצל יחיד כמו שמפורש בפ' הדר (ס"ט:) חד לגבי חמשא הוי אורח חמשא לגבי חד לא הוו אורחים ולכן עכ"פ יש לכם להכשיר המבוי בהכשר המחיצות ואחר כן להכשיר הדיורין לשתפם בערוב. ואף לגבי רשות הכותים יש לעיין אם אותה קניה שעשיתם מועלת שהרי אע"פ שיש לאדון איזה מס על אנשיו אינו יכול להשכיר רשותם שהרי מן הדין אינו יכול לסלקם ואפי' היו הבתים שנו והשכירם לאחרים כל שאינו יכול לסלקם אינו מועיל שכירות שיעשה הוא מן הרשות כדאמרינן בפ' הדר (ס"ה:) רבי שמעון [בן לקיש] ותלמידיו דר' חנינא איקלעו לההוא פונדק דלא הוה שוכר והוה משכיר אמרי מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק ליה לא תבעי לך דהא לא מצי מסלק ליה כי תבעי לך דמצי מסלק ליה כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מיניה או דלמא השתא מיהא הא לא סלקיה אמר להו רבי שמעון נשכור ולכשנלך אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו ושאלו לרבי אפס אמר להם יפה עשיתם ששכרתם. הנה בכאן שכל דלא מצי משכיר לסלק השוכר אינו יכול להשכיר הרשות בנדון זה ודאי אין יכול לסלק מן הדין הכותים ההם מבתיהם אלא שיש ללמד זכות על זה ממ"ש הרשב"א ז"ל שאפילו לא היה משכיר יכול לסלקו אם היה במה שהשכיר שום תפיסת יד שהיו לו קצת כלים או אפי' אין לו אלא שיש לו רשות להניח שם שום כלים שוכרין אפי' מן המשכיר שאינו גרוע משכירו ולקיטו עכ"ל[1]. וא"כ בנדון זה י"ל שכיון שדבר ידוע שהאדון יכול להניח כלים בבתי אנשיו ואין מוחה בידו ואין זה שלא כדין שכן נהגו א"כ לא גרע משכירו ולקיטו ויכול להשכיר הרשות כדאמרי' (שם ס"ג:) בעובדא דהמן בר רסתק שלא היה רוצה להשכיר ואמרו ליזיל חד מינייהו ונשאיל מיניה דוכתא וניתיב ביה מידי והוה ליה כשכירו ולקיטו. ואחרי כי מה שאוסר הכותי אינו מן הדין שהרי דירת הכותי אינה חשובה דירה אלא משום גזרה כדי שלא ישכינו כותי עמהן שלא ילמדו ממעשיו וגם ענין הערוב עצמו דרבנן ואמרו (שם מ"ו.) הלכה כדברי המיקל בערוב בזה יש לדון להקל בענין זה לענין שיוכל האדון להשכיר רשות הכותים והממונה שלו כמהו שהרי גם הממונה יוכל מטעמו להניח כלי האדון בביתם וא"כ חזר הוא להיות בעד האדון ומטעמו כמו שכירו ולקיטו של כל או"א[2] ועוד יש טעם אחר להתיר קניית הרשות מן האדון כי ידוע כי דרך הרבים היא לעולם לאדון לשנותה כמו שירצה ולתת לבעלי הבתים דרך מצד אחר א"כ הרי יכול לסלק הכותים מן המבוי ר"ל מן הדרך ההוא וכיון שיכול לסלקם הרי יכול להקנות הרשות כמו שאמר רבי אפס יפה עשיתם ששכרתם. אלא שטעם זה לא יספיק להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי הכותים כיון שאין אנו מתירין אלא מפני רשות האדון במבוי ולא בבתים הפתוחים לו דהו"ל כבטול רשות חצרו ורשות ביתו לא בטל אבל מבתי היהודים למבוי מותרין הם כיון שקנו רשות ממי שהדרכים שלו ויכול לסלק בני המבוי מן הדרך ההוא ולתת להם דרך מצד אחר אבל הטעם הראשון מספיק אפילו להכניס ולהוציא מן המבוי לבתי הכותים ומ"מ טוב לכם להשמר שלא להכניס ולהוציא לבתי הכותים רק מבתי היהודים זה לזה דרך המבוי ולזה יספיקו שני הטעמים שכתבתי[3] ובכל זה היה ראוי להאריך ולדקדק ולבאר מה שבו מן הקושיות ובמה יתורצו ויתישבו ולהביא ראיות על הכל אלא שלהאריך אין פנאי עתה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


  1. ב"י או"ח סי' שפ"ב בד"ה ומ"ש אם נשאר. ובסי' צ"א בד"ה ומ"ש. ועי' בשו"ת ח"צ סי' ו' מ"ש בזה
  2. ב"י שם סי' שצ"א. שו"ע שם סת"א
  3. ב"י שם בד"ה וכתב עוד. רמ"א שם ס"א