שו"ת הריב"ש/תג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
השאלה הרביעית שחט השוחט בהמה ולא בדק בסימנין והניחן כסבור שהן שחוטין ואחר כך בא בעל הבשר ומכר הבני מעים בו' פשיטין ע"מ שיפרעם הלוקח אם כשרה ואם טרפה ולבסוף נתברר הדבר שלא נשחטה כראוי ושאלת אם על המוכר להחזיר המעות ללוקח כיון שזו נפסלה בשחיטתה נבלה היא ולא טרפה דקיי"ל כרבי ישבב בפרק (אלו טרפות) [השוחט ל"ב.] או מי אמרי' ללוקח לקחת אותן בני מעי' כאשר הם דאע"ג דהלכתא ברבי ישבב הואיל ונשחטה לדעת השוחט ואחר קנה מה שקנה ולבסוף גם כי נמצאה הבהמה נבלה נסתחפה שדהו ומזלו גרם ואם נאמר שהדין עם המוכר שאלת אי מצריכין ליה שבועה שלא ידע והרגיש בדבר והונה את חברו להרויח מעותיו או לא מצרכינן ליה:
תשובה נראה שהדין עם המוכר ועל הלוקח לקחת הבני מעים כאשר הם כיון שהתנה עמו שיקחם בין טרפה בין כשרה ואע"ג שלפי האמת אין זו טרפה אלא נבלה במקח וממכר אזלינן בתר לישנא דאינשי שאין מדקדקין בין נפסלה בשחיטה או אם נשחטה כראוי ודבר אחר גורם לה ליפסל ובין לזו ובין לזו טרפה קרו לה ודמיא למאי דאמרי' בפ"ק דב"ב (ז'.) בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו [אלא] לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור כרם אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי כרם פרדס אני מוכר לך אע"פ שאין בו רמונים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי פרדס הנה שאעפ"י שלפי האמת אינו כמו שאמר לו שהוא אמר בית כור ואין בו כי אם לתך מ"מ כיון שנקרא בית כור המכר מתקיים בך שהולכין אחר לשון בני אדם בנדון זה ג"כ כיון שהתנה עמו בין כשרה בין טרפה ולזו קורין טרפה הרי הוא כאלו התנה גם בזו. ועוד שהרי גם התנא שנאה לזו במשנת אלו טרפות אעפ"י שהיא נבלה וכללה עם שאר הטרפות במלת אלו טרפות כדאמרינן התם בפ' השוחט דרמי' אמתני' דשחט את הושט ופסק את הגרגרת נבלה ממתני' דתנן אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ומתרצינן בחדא אוקימתא אלא אמר רבא אלו אסורות קתני יש מהן נבלות יש מהן טרפות ובודאי מאי דקאמר רבא אלו אסורות קתני לא בעי' למימר דמשבשי' למתני' ולמתני בה אלו אסורות דהא אלו טריפות קתני ורבא גופיה אקשי הכי לאביי בפ"ק דסנהדרין (י':) גבי הא דתנן עבור החדש בג' ואמר אביי לתרוצי מאי דקשיא לן עלה תני קדוש אמר ליה רבא והא עבור קתני ופרש"י ז"ל דרך תנא טועה בגרסא לחסר תיבה ע"י שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גרסת קדוש לגרסת עבור עכ"ל. ועוד שהרי לא אמר כאן תני אלו אסורות שירצה לומר שיתרץ הלשון אלא אמר אלו אסורות קתני רוצה לומר כשאמר אלו טרפות רצה בו אלו אסורות ויש מהן נבלות ויש מהן טרפות וכלל את כלן במלת טרפות ובנדון זה ג"כ כיון שכלל בתנאו כל מיני טרפיות גם נפסלה בשחיטה בכלל. ומיהו איכא למימר שאם נשחטה כראוי בשני סימנים ואח"כ נמצאת הגרגרת פסוקה ברובה שלא במקום שחיטה שנאמר דהוי מקח טעות וההיא ג"כ נבלה היא דכיון דנפסקה הגרגרת כמנחא בדיקולא דמי' ואין שחיטתו באותו סימן כלום כדאיתא התם בפ' השוחט ה"נ דכותה. ועוד שאפי' נאמר שרוב בני אדם אין קורין לזו טרפה כל שהמעוט קורין לה טרפה יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק לפי שאין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מיד מי שהוא מוחזק בו כדאמרינן בב"ק פרק המניח את הכד (כ"ז.) אמר רב פפא היינו כד היינו חבית למאי נפקא מינה למקח ולממכר ה"ד אלימא באתרא דכדא לא קרו לה חביתא וחביתא לא קרו ליה כדא הא לא קרו ליה לא צריכא דרובא קרו ליה לכדא כדא ולחביתא חביתא ומעוטא קרו ליה לחביתא כדא ולכדא חביתא מהו דתימא זיל בתר רובא קא משמע לן אין הולכין בממון אחר הרוב ואעפ"י שלפי האמת כד לאו היינו חבית שהכדים קטנים מן החביות כדאמרינן בפ' שני דביצה (ט"ו:) יצאת כת א' אמר הללו בעלי חביות יצאת כת שניה אמר הללו בעלי כדין אפ"ה כיון שהמוכר מוחזק דמיירי בשקבל את הדמים יכול לומר לו כדים קטנים אתן לך דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כשמואל דס"ל הכי בריש פרק המוכר פירות (צ"ב:) גבי המוכר שור לחברו ונמצא נגחן שיכול לומר לשחיטה מכרתיו לך אע"ג דרובא לרדיא זבני. ואין ללוקח שיאמר בנדון זה כיון שראיתי הבהמה שחוטה הייתי סבור שנשחטה כראוי ועל דעת כן קניתי ממנה שהרי כיון שזה אמר בין כשרה בין טרפה ויש בכלל לשון זה אפילו לא נשחטה כראוי לפי לשון רוב בני אדם היה לו להתנות בפי' ואף אם אינו בכלל לרוב בני אדם כי אם למעוט כיון שהקדים לו המעות וזה מוחזק היה לו להתנות וכיון שלא התנה בפי' הוו להו דברים שבלב ואינם דברים דומיא דמאי דתנן במסכת קדושין פרק האומר (ס"ב.) המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' לויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו וכ"ש בכאן שהתנה בפי' בין כשרה בין טרפה שאין כח בו לעקור התנאי ולבטלו מפני דברים שבלבו כדאמרי' בפ' האיש מקדש (נ'.) כי בעי לאוכוחי דדברים שבלב אינן דברים ממתני' דתנן התם ועל כלם אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקודשת ודחינן דלמא שאני התם דכיון דאתני לאו כל כמיניה דעקר ליה לתנאיה ומעתה אין מקום להשביע המוכר אם ידע בפסול השחיטה בשעת המכירה שהרי אף אם ידע כיון שהזכיר לו כן בפי' בתנאי פטור הוא מלשלם אלא שעשה אסור ושלא כהוגן אם היה יודע בדבר ונתכון לרמותו ולגנוב את דעתו ורז"ל אמרו (חולין צ"ד.) אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים ומ"מ כל שאין בדבר אונאת שתות אין כאן מקח טעות מחמת מום הנמצא במכר מחמת טרפות זה אבל אם יש שם מצד הערך אונאת שתות מחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח[1] זהו מה שנראה לי בשאלותיך יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ עי' בקצוה"ח סי' רל"ב סק"א מ"ש בזה