שו"ת הריב"ש/שס

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הריב"שTriangleArrow-Left.png שס

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


סרקסטה לנשיא דון וידאל בן לביא י"א

שאלת ראובן קדש מינקת חברו בפני עשרה ולקחה לו לאשה תוך כ"ד חדשים וקודם זה כמו שני חדשים נתנה היא בנה למינקת לפי שאמרה היא שצמקו דדיה וראובן זה קודם שיקדשנה שאל מזה אחוזת מרעיו כי הוא רוצה לישא האלמנה ההיא ולשכור לבנה מינקת והם הזהירוהו לבל יעשה כן כי היא אסורה לו עד שיעברו כ"ד חדש וזה לא שמע לעצתם נסתפקו הדיינים אם יכופו אותו להוציא או שלא יכופו אותו להוציא כי אם להפריש או שלא יפרישוהו כלל לפי שהוא רוצה לשכור מינקת בשבועה שלא תחזור בה ובקנס דהוי כמו הנהו דבי ריש גלותא דלא הדרי בהו (כתובות ס':) וגם הסתייע מלשון הר"ם ז"ל שכתב שאם אירס מעוברת או מניקה אין כופין להוציא וגם שאין לו במה לזונה כי אם סמוכה על שלחנו:

תשובה לא נתבאר בלשון השאלה אם זה קדש לבד או קדש וכנס כי לפי מה שבא בשאלה לקח לו עשרה אנשים וקדשה בפניהם ולקחה לו לאשה נראה שקדש וכנס שאל"כ לא היה לו לשואל לומר כי אם וקדשה בפניהם אבל כשהוסיף ואמר ולקחה לו לאשה נראה שקדש וכנס כמו שאמרו בפרק עשרה יוחסין (ע"ח.) ומודה (רבא) [אביי] במחזיר גרושתו משנשאת שאם קדש ולא בעל אינו לוקה דכתיב [לקחתה] לו לאשה ועוד באמרו לקח עשרה אנשים וזהו לפי שברכת חתנים בעשרה אבל ברכת ארוסין אינה צריכה עשרה כמש"כ רבי שמואל הנגיד ז"ל והרמב"ן ז"ל. ועוד שבא בשאלה אם תוכל לעמוד עמו בבית א' כי אין ידו משגת לתת לה מזונות חוץ לשלחנו ואם לא כנס אלא שקדש לבד מה ענין מזונות בכאן וארוסה אין לה מזונות אם לא אחר הגעת זמן ובכאן אפילו לאחר ל' יום שהוא זמן אלמנה אם היה שזה לא יוכל לכנסה עד שיעברו כ"ד חדשים הנה הוא אנוס מלכנוס תוך זה הזמן ואינו חייב במזונות כמו שאמרו בריש כתובות כל אונסא לא אכלה וכ"ש זה דאניס בתקנתא דרבנן. הנה מפני כל זה נראה שזה קדש וכנס. ומצד אחר נראה שלא כנס אלא שקדש לבד שהרי ראובן זה מסתייע במש"כ הר"ם ז"ל אירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ואם היה שקדש וכנס הנה אין ממש בסיועו שהרי הוא ז"ל כתב למעלה סמוך לזה עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן יוציא בגט ואפי' היה כהן ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של הנקה וזה מפורש בגמרא בפרק החולץ (ל"ז.) ואם לא נשגיח אל דברי הבעל ושיחתו כי אולי שיחתו אינה צריכה תלמוד מ"מ הברורים שנסתפקו בדבר מפני דברי הרמב"ם ז"ל נראה שזה קדש לבד וכיון שיש בזה קצת סתירה בלשון השאלה יש להשיב אם קדש וכנס מהו ואם קדש לבד מהו. ואומר אם קדש וכנס מינקת חברו בתוך כ"ד חדש פשיטא שכופין להוציא כדתניא בפ' החולץ (ל"ו:) לא ישא אדם מעוברת חברו או מינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וקיי"ל כחכמים ואמרינן התם אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ והכין מסקנא דשמעתא וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל ואין חולק ואין לנו לחוש לחרבן ביתו ולא לקלקול הבחורה דלא עקרינן תקנתא דרבנן משום הני טעמי ועוד דהא לא עבוד רבנן תקנתא לאשת כהן וחייב להוציא אע"פ שלא יוכל להחזירה לעולם כדאיתא בפרק החולץ. ומה שטוען הבעל שהמינקת תשבע שלא תחזור בה ותחייב עצמה בקנס שלא תחזור בה והויא דומיא דההיא דבי ריש גלותא דשרא להו רב נחמן בנתנה בנה למניקה ואמרינן טעמא התם משום דהני דבי ריש גלותא לא הדרי בהו כדאיתא בכתובות פרק אע"פ אין מכאן ראיה דהתם דוקא בהני דבי ריש גלותא שהמניקות לא היו חוזרות בהן מפני אימתן ויראתן מהם והיו מפורסמין בבעלי זרוע ומפני זה התירו להם שאם לא היה הדבר מפורסם ה"ל למגזר בהני דבי ריש גלותא אטו שאר אינשי דהדרי בהו כמו שגזר ר"מ בשאינן ראייות לילד שצריכות להמתין ג' חדשים וקיי"ל כרבי מאיר בגזרותיו והא לההיא דמיא כמו שדמו אותה שם ואע"ג דאסיקנא התם מת מותר ולא גזרינן מת אטו לא מת היינו משום דבמת הדבר מפורסם ונודע לכל וליכא למגזר ביה אטו לא מת משא"כ בההיא דר"מ דאינן ראויות לילד שאין נכר לכל מי הן הראויות ומי הן שאינן ראויות ושייך למגזר בהו ובהני דבי ריש גלותא כיון שענינם גלוי ומפורסם לכל לא שייך למגזר בהו אבל במינקת שנשבעה אין זה מפורסם ואיכא למגזר בה נשבעה אטו לא נשבעה וכן כתבו קצת מחכמי הצרפתים ז"ל וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל שלא הביא בהלכות ההיא דשרא רב נחמן להנהו דבי ריש גלותא אע"ג דמשמע דהלכה היא והיינו לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ענינו כהנהו דבי ריש גלותא ואם היה דעתו ז"ל ששבועת המינקת וחיובה היא כמו הנהו דבי ריש גלותא לא היה לו להשמיטה. גם הרמב"ם ז"ל לא כתב דין זה דבי ריש גלותא נראה שלזה כיון. ועוד שאפילו כשנשבעת יש לחוש שמא תחזור בה מפני אי זה נולד שתורה הוראה לעצמה שתוכל לעבור על שבועתה כמו שאמרו בגטין פרק השולח (ל"ה.) שאלמנה אין משביעין אותה משום דטרחא קמי יתמי ומורה לעבור על שבועתה והכא איכא סכנתא לכל מאי דאפשר למיחש חיישינן שהרי אפילו במת בנה הוה ס"ד למיחש שמא תמיתנו מפני שנמצא כן פעם אחת אלא שדחו ההיא שוטה הואי. ומה שטען מפני שהיו לה שדים צומקים אין זה מצטמק ויפה לו שהרי בגמלתו אסיקנא בגמרא דאסור אע"פ שאפשר שאחר גמלה אותו עברו ג' או ארבעה חדשים ופסק ממנה החלב וצמקו דדיה ואעפ"כ צריך להמתין עד שיעברו כ"ד חדש. וכי תימא דהתם הוא משום דחיישינן שמא תניח מלגמלו קודם הזמן הצריך לו ג"כ יש לחוש בכאן שהיא תעשה בענין שיסתלק ממנה החלב ע"י סם והדברים הרעים לחלב ואם כן בנדון זה אם כנס כופין אותו להוציא בגט ולא יכנוס עד שיעברו ימי הנקת הולד שהם כ"ד חדש ולדברי הראב"ד ז"ל צריך עוד להמתין אחר זמן זה כימים אשר עמד עמה באסור אלא שהרמב"ן והרשב"א ז"ל לא הודו לו בזה ואמרו שהיא חומרא יתרה. ונראה שהיא אסורה כל זמן זה לדור עמו במבוי דומיא דכהן שגרש אבל אין לאסרה לדור עמו בשכונתו דומיא דישראל שגרש ונשאת לאחר משום דהתם איכא אסורא דאשת איש אבל הכא דליכא אלא אסורא דרבנן די לנו שנחמיר עליה כמו באשת כהן שלא נשאת לאחר. ואין לומר דשאני אשת כהן דאיכא אסורא דאורייתא אבל הכא דליכא אלא אסורא דרבנן תדור עמו במבוי ואפילו בחצרו כל שייחד לה בית ושתהא נכנסת בסוף בניה ויוצאה בראש בניה כלו' שיהא שם שומ' שלא יתיחד עמה כמו שהתירו באשת כהן שנשבית כדעבד לה רבי זכריה בן הקצב לדביתהו כדאיתא בפרק האשה שנתארמלה (כ"ז:) דשאני התם דבשבויה הקלו[1] וכדאמרינן התם. אבל בזה י"ל דמחמרינן בה כמו באשת כהן שנתגרשה דאע"ג דהא דאורייתא והא דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ועוד דבהא בעינן למימר בפ' החולץ וחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה והיינו דהתם בפ' האשה שנתארמלה גבי ההיא דר' זכריה בן הקצב כי בעינן מהו לעשות בגרושה כן לא אמרינן התם טעמא מאי משום דאסורא דרבנן אבל הכא דאסורא דאורייתא לא אלא אמרי' התם טעמא מאי משום דבשבויה הקלו אלמא דלא שני בהא בין אסורא דאורייתא לאסורא דרבנן. והלכך בנדון זה אסורה לדור עמו במבוי. ומיהו ה"מ במבוי סתום דומיא דסתם מבואות האמורין לענין שבת אבל במבואות מפולשין שהרבים בוקעין בהם אין לחוש בהם לכלום ומותר וכ"כ בתוספות. אבל ר"י ב"ר אברהם ז"ל כתב דישר' שגרש ונשאת לאחר ואח"כ נתגרשה ממנו שמותרת לדור עם הראשון במבוי דכיון דליכא אסורא דאורייתא כמש"א בפ' עשרה יוחסין (ע"ח.) דמודו אביי ורבא במחזיר גרושתו משנשאת שאם בעל ולא קדש אינו לוקה משום דהויה כתיב בה לא מחמרינן בה כמו באשת כהן שנתגרשה דאיכא אסורא דאורייתא אבל בחצר לא תדור עמו ואפילו ביחוד בית ואע"פ שהתירו כן בשבויה משום דבשבויה הקלו ולדבריו בנדון זה הכי דינא[2]:

ואם זה קדש ולא כנס בזה יש מחלוקת בין הראשונים שדעת הרמב"ם ז"ל שאין כופין אותו להוציא אבל נראה שדעתו שמנדין אותו משום דעבר אדרבנן שכן כתב הוא ז"ל במארס בתוך תשעים של הבחנה[3] ובין בזו ובין בזו אסור לארס דקיי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו ואמרי' נמי התם (מ"ג.) רב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו כי דעת הרב ז"ל שאם היה הדין לכופו להוציא לא היו אומרים בגמרא (ל"ז.) בארס בתוך ג' וברח ערוקיה מסתיי' אבל היה לנו לנדותו עד שיגרש ועוד דבברייתא לא קתני אלא ואם נשא יוציא אבל אכתי לא שמעינן דבארוסין יוציא. גם בכנס תוך ג' של הבחנה סובר הרב ז"ל שאין כופין להוציא משום דברייתא לא תני בה ואם נשא יוציא אלא גבי מינקת חברו ומעוברת חברו אבל בשלשה של הבחנה כיון שהזמן קצר אפילו בכנס לא אמרינן בה יוציא אלא די בהפרשה. ואין כן דעת הראב"ד ז"ל ולא דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל אלא בכלן כופין להוציא ומשמתין ליה עד שיגרש. והא דקתני בברייתא ואם נשא יוציא משום דבעי למנקט מלתא דלית בה פלוגתא אבל בארוסין פלוגתא דר"מ ורבי יהודה היא אבל בתר דקיי"ל כר' מאיר בגזרותיו בין בכנס בין בארס ולא כנס כופין להוציא בין במעוברת ומינקת תוך כ"ד חדש בין בשאר נשים תוך ג' של הבחנה. ומאי דאמרינן בארס תוך ג' וברח ערוקיה מסתיי' כבר פרש"י ז"ל ערוקיה מסתיי' ולא בעי למכפייה למכתב גיטא דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמניה נראה מדבריו שאם לא ברח מנדין אותו עד שיגרש אפילו בארס וא"כ בנדון זה שלא גלה בדעתו שאינו רוצה לכנוס אדרבה גלה בדעתו לכנוס אפילו יברח עתה מנדין אותו עד שיוציא[4] ועוד היה אפשר לומר כי לא אמרו בגמרא ערוקיה מסתייה אלא בארס בתוך ג' של הבחנה דליכא סכנת ולד אבל במעוברת ומניקה דאיכא סכנת ולד אפילו בברח כופין אותו להוציא דמחמרי' בסכנתא טפי מאסורא כדאמרינן בפ"ק דחולין (ט':) מאי קא מדמית אסורא לסכנתא ובהכי סלקא שמעתא התם אלא ש"מ שאני בין אסורא לסכנתא ש"מ אבל כיון שלא נמצא זה לראשונים ז"ל לא אסמוך בזה על סברתי. מיהו בנדון זה לא נפקא לן מינה מידי כיון שזה לא ברח מתחלה מיד לאחר ארוסין ולא גלה בדעתו שאינו רוצה לכנוס עד זמנו כופין אותו להוציא ומנדין אותו עד שיגרש כדעת רש"י והראב"ד וכל האחרונים ז"ל. ועוד נראה שאחר גרושין אסורה לדור עמו במבוי או בחצר לפי אותן הסברות שכתבתי למעלה ואע"פ שזה לא כנם אלא ארס לבד ואמרינן התם בכתובות (כ"ח.) גבי כהן שגירש אמר רב נחמן תנא באבל רבתי במה דברים אמורים בנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן הארוסין נפרעת ע"י עצמה שאין לבו גם בה הכא בנדון זה נראה שאע"פ שאין כאן אלא ארוסין שייכי אהדדי ולבו גס בה ואיכא למיחש דהכי אמרינן התם בפרק האשה שנתארמלה ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא שלוחא בינייהו אמר ליה רב אדא בר מתנה והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי א"ל חזינא להו דגייסי אהדדי זה כתבתי כנושא ונותן כדי להתלמד אבל הפסק דין ומה שראוי לעשות בזה למעשה אוצר ה' יבא לפני מורינו הרב רבינו נסיס נ"ר דאיהו דיינא וממנו תצא תורה ודבר ה' בפיהו אמת:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון


  1. עי' באבני מלואים סי' י"ג סק"ו
  2. ד"מ אה"ע סי' י"ג אות ה' רמ"א שם סעיף יו"ד
  3. ב"י שם בד"ה ומ"ש שאם קדשה וכו'. שו"ע שם סי"ב. ועי' לעיל סי' ר"ב
  4. ב"י שם בד"ה הנ"ל ושם נרשם לסי' רי"ו וט"ס הוא