שו"ת הריב"ש/שמט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אגרמונט לאנבוננשק שמעון י"א.
שאלת להודיעך דעתי במה שיש מחלוקת בין חכמי ארצכם על ענין החלב שמשימים בין נסר לנסר בקנקנים של עץ כדי שיחוברו היטב ולא ינטף היין כי יש מהם מתירין וראייתם באשר הוא מין בשאינו מינו והוא בנותן טעם ועוד כי אינו נתך מצד חום היין אפי' נכנס תוסס ואפי' תמצא לומר יהיה נתך אין בו כדי שיהיה נותן טעם בו ואת"ל יהי' נותן טעם הוא לפגם והוקשה לך על דבריהם כי זה כלו בדיעבד אבל לכתחל' לא והשיבו לך כי היין לא יתערב עם החלב אבל הוא מתרחק ממנו ואינו כשאר אסורין המתערבין בדבר המותר. ועוד משום הפסד ממונו יש להתיר. ודעת האוסרין הוא שאין האסור מצד התערובת כי אם מצד הנגיעה ולמדו זה מאותה דחולין דפרק כל הבשר (קח.) דאמרינן בגמרא דאפילו תרו לה כולי יומא בחלבא מותר מדאורייתא[1] דבשול אמר רחמנא ודקדקו מינה דדוקא מדאורייתא שרי אבל מדרבנן אסור אפי' פחות מיומא משום נדר מצד הנגיעה. ועוד דקדקו דוקא בבשר בחלב דחדוש הוא אינו אסור מדאורייתא משום הנגיעה אלא בבשול אבל שאר אסורין אסורין בנגיעה וגם לסברתם אמרת אתה כי יש הפרש בין בשר בחלב לשאר אסורין חדא דחדוש הוא ועוד דשעור בב"ח אינו בשעור שאר אסורין המעורבין בדבר המותר כי הוא במשהו ועוד אסור בהנאה מה שאין כן חלב שלא במינו עד כאן דבריך:
תשובה מבואר הוא שהדבר האסור אוסר הדבר המותר בנגיעה להצריכו הדחה בין בבשר בחלב בין בשאר אסורין כמו ששנינו בפרק כל הבשר (ק"ז:) צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ומקשינן עלה בגמרא וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן בצולן הוא ומפרק אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי וכן בפרק כיצד צולין (ע"ו.) תני צונן לתוך צונן מדיח והך בכל אסורים היא וכן בפרקא קמא דחולין (ח':) גבי שוחט בסכין של עובד כוכבים דאיכא מ"ד קולף ואיכא מ"ד מדיח אמרי' התם לימא בהא קא מפלגי דמר סבר בית השחיטה רותח ומר סבר בית השחיטה צונן לא דכ"ע בית השחיטה צונן מ"ד מדיח שפיר וכו' וכי תרו בשרא בתלבא אסור מדרבנן עד שידיח וכן בשאר אסורין אבל אם עמד שם כל כך זמן עד שנתן טעם בבשר בזה הוא אסור מן התורה כשאר אסורין כיון שנתן בו טעם דילפינן מזרוע בשלה דשלוק הרי הוא כמבושל ובבשר בחלב אין אסור מן התורה אלא דרך בשול בעלמא[2] ובנדון שלפנינו מתחלה הייתי גוער באותן העושים כן לפי שאין מבטלין אסור לכתחלה ובכאן גופו של אסור הוא בעין ואיך יערבנו כדי לבטלו. וכ"ת כיון שהחלב הוא מועט ואי אפשר לעולם לבא לידי נתינת טעם בקנקן גדול ובכיוצא בזה מבטלין אסור לכתחלה כי כן כתב הראב"ד ז"ל דקדרה שבלעה טיפת דם או חלב מבטלין אותו לכתחלה כיון שא"א לבא לידי נתינת טעם לעולם למיעוטו וכן נמי אם בלעה יותר כל שנפל בכלי שאין רגילין להשתמש בו אלא בתבשיל מרובה שלא יבא לידי נתינת טעם אבל אם נפל בכלי שאפשר להשתמש בו תבשיל מועט ויתן טעם האסור לתוך התבשיל אסור לבטלו לכתחילה גזרה אטו תבשיל מועט שיהא בו נתינת טעם[3] וכאן נמי כיון שהוא קנקן גדול שאין דרך להשתמש בו ביין מועט שיתן החלב טעם ביין מבטלין אותו לכתחלה דמטעם זה ג"כ התיר הרשב"א ז"ל בשם רבו ה"ר יונה ז"ל מים של מלוי ועירוי ואין כאן משום מבטלין אסור לכתחלה כיון שהיין מועט שלא יתן לעולם טעם במים הכא נמי דכותה. הא ליתא שגם הרב ז"ל לא אמרה אלא באסור הבלוע כבר אבל לערב איסור לכתחלה כדי לבטלו לא. אחר כן ראיתי הכל נוהגין כן והראו לי לעין שאין החלב מתערב לעולם ביין ואינו כמו השומן והשמן ששמנוניתה מתפזר ביין אבל החלב מיד הוא נקרש ועומד בעצמו ואין שמנוניתו מתפזר ביין[4] ואינו נותן בו טעם כלל אז אמרתי הנח להם לישראל שאעפ"י שאינם נביאים הם בני נביאים כי אחרי שטבע היין להתרחק מן החלב אפילו נגיעה אין כאן שהרי אין אסור הנגיעה אלא מחמת מה שנדבק מן האסור בהיתר וכאן אין דבר מן האסור נדבק בהיתר. ועוד כי גם היין הנוגע בחלב אינו כבשר שנוגע בחלב שצריך הדחה לפי ששם קלט הבשר מעט מן החלב ועומד שם בעינו אבל כאן היין הנוגע בחלב כבר הוא מתערב עם היין האחר ואין זה כמבטל אסור לכתחלה כיון שאין כונתו לבטלו ולהנות מן האסור אלא כונתו לתקן הכלי ולהדביק סדקיו[5] וראיה לזה מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בבני יומן דבר הכתוב דאי לאו בבני יומן לא הוו צריכים הגעלה מן התורה למאן דסבר נותן טעם לפגם מותר וקי"ל הכי ואם כן למאן דאית דאין מבטלין אסור לכתחלה הוא אסורא דתורייתא וזהו חדוש של זרוע בשלה מה הועילה ההגעלה והלא אפילו היו במים שעור לבטל פליטת הכלי או כל הכלי הנגעל עדיין המים אסורין משום דאין מבטלין אסור לכתחלה וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ואין כאן הכשר אלא שאפילו נאמר שאין מבטלין אסור לכתחלה המים מותרין לפי שאין זה נקרא לכתחלה כיון שאין כונתו אלא להכשיר הכלי ולא לבטל האסור כדי שיהנה ממנו ומזה הטעם כתב הר"ן ז"ל שהמים שנעשה בהן מלוי וערוי מותרין. ומה שבא בלשונך כי ראית המתירין באשר הוא מין בשאינו מינו והוא בנותן טעם וכן אמרת שנית במקום אחר נראה מדעתם דאם היה מין במינו היה אסור במשהו ואין הלכה כן כמו שהסכימו האחרונים ז"ל[6] דלא קיי"ל כרבי יהודה דס"ל מין במינו לא בטיל ודחו פסקו של רש"י ז"ל שפסק (חולין ק"ט.) כרבי יהודה. גם מה שבא בלשונך דשעור בשר בחלב אינו כשעור שאר אסורין המתערבין בדבר המותר כי הוא במשהו גם זה אינו מדוקדק שאין בשר בחלב אוסר במשהו כי מה שמנו בפרק האחרון מעבודה זרה (ע"ד.) בשר בחלב עם אותן שאיסורן בכל שהן כבר בארו בגמרא דהיינו בדבר שבמנין כלומר שחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין שנתערבה באחרות אינה בטלה אפילו באלף וזהו מה שאמרו שם בגמרא האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואסורי הנאה ע"ש[7]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ הך טעמא ליתא בחולין שם אלא בפסחים מ"ד: ובנזיר ל"ז. ועי' בתוס' חולין שם ד"ה דחידוש ועי' בב"י יו"ד סס"י צ"א מ"ש בשם הגהש"ד
- ↑ ט"ס יש כאן וצ"ל אבל עמד שם כ"כ עד שנ"ט בבשר בזה הוא אסור מה"ת בשאר אסורין כו' דכבוש אף דהוי כמבושל אינו אסור בב"ח מה"ת ועי' בש"ך יו"ד רס"י פ"ז וברמ"א שם סי' קה ס"א
- ↑ ב"י יו"ד סס"י צ"ט שו"ע שם ס"ז ועי' בט"ז שם סקט"ו
- ↑ עי' שו"ע יו"ד שם סי' צ"ח ס"ד ברמ"א וע"ש בש"ך סק"ט ובט"ז סק"ז
- ↑ עי' שו"ע יו"ד סי' פ"ד סי"ג ובט"ז וש"ך שם ועי' בנח"צ שם מ"ש על הנו"ב ובדברי הריב"ש אלו מבואר להדיא כדבריו
- ↑ ב"י שם סי' צ"ח ד"ה בין אם
- ↑ עי' ברמ"א יו"ד סי' קכ"א ס"א ובפר"ת שם סק"ב