שו"ת הריב"ש/שכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת ראובן שליח קבלה שבא לו אצל הבעל ואמר אשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא כתב לו שטר הולכה ונתנו בידו וחזר ונתן לו שטר קבלה ונשאלת על זה ואמרת שכיון שכתב שליחות הולכה בטל שליחות הקבלה כי בידו כח הגירושין ועקריה לשליחות שליח אבל אם בשליחות הקבלה שכתב באחרונה כתב על רמז מינוי שליחות אשתו לא אמרי' בכי הא התקבל והולך קאמר אלא מתרצה הוא בשליחות שמינתו אשתו ואע"פ שבטלו במנוי ההולכה הרי נתרצה עתה ושאלת להודיעך דעתי בזה:
תשובה דברים סתומים אני רואה בכאן אם הבעל בשטר הקבלה האחרון היה דעתו שיהיה שליח לקבלה ולא להולכה למה לו נעשות שטר מן השליחות והלא שליח לקבלה אין על הבעל לעשותו אלא האשה והיה לו לומר לשליח בשעת נתינת הגט התקבל גט זה לאשתי ומיד שהגיע הגט ליד השליח הרי היא מגורשת בכח שליחות האשה ולא בכח שליחות הבעל ואם היה דעתו בשטר הקבלה לומר התקבל והולך למה לו לכתוב שני שטרי שליחות הולכה והלא כבר כתב לו אחד מתחלה וצריך לדעת בבירור איך היה המעשה ואיך באו הדברים ומ"מ אני נוטה שהכל תלוי בשעת נתינת הגט ליד השליח שאם בשעה שנתן הבעל לשליח שטר שליחות הולכה הראשון מסר לו הגט הרי נתבטל שליחות הקבלה שעשתה האשה שהרי אין רצון הבעל שתתגרש אלא בשליחות הולכה ועד שיגיע גט לידה וכשחזר ונתן לו שטר שליחות קבלה אם היתה כונתו שתתגרש מעתה צריך שיטלנו מן השליח ויחזור ויתננו לו והנה כבר נתבטל שליחות ההולכה וגם שליחות קבלה שעשתה האשה נתבטל מכיון שמסר הגט הבטל ליד השליח בתורת הולכה וא"כ אפי' הגיע גט לידה אינה מגורש' שכיון שנתבטל שליחות האשה לקבלה וגם שליחות הבעל להולכה מעתה אין שליחות הבעל לקבנה כלום והשתא ליכא למימר אדם יודע שאין שליחות הבעל לקבלה והתקבל והולך קאמר שהרי כל מה שהוא טורח עתה הוא כדי שתתגרש מעתה ואף אם רמז הבעל מחמת שליחות האשה לקבלה אינו מועיל שהרי מכיון שקבל השליח הגט מיד הבעל להולכה נתבטל שליחות האשה לקבלה כי האשה היה דעתה בשליחותה שיקבלנו השליח במסירה הראשונה בתורת שליחות קבלה והיה צריך שתעשה האשה שליחות קבלה מחדש אבל אם בשעה שמסר הבעל לשליח שטר שליחות הולכה עדיין לא מסר הגט לידו הרי לא נתבטל שליחות האשה לקבלה שאין ביד הבעל לבטל שליחותה אלא שאינה מתגרשה אלא ע"פ דבורו שבשעת נתינת הגט אבל שלא בשעת נתינת הגט אין שליחות האשה מתבטל מפני דבורו של בעל וגם מפני רצון השליח להיות שליח הולכה לא נתבטל שליחות הקבלה דאי הוי שליח להולכה כל שכן דהוי שליח לקבלה דהא אי אפשר להולכה בלא קבלה וא"כ כשחזר הבעל ועשה שליחות קבלה על דעת שליחות האשה לקבלה עשאו ומכי מטי גיטא לידיה דשליח הויא מגורשת דהא אמרינן בגמרא (גיטין ס"ג.) גבי קבלה אהולכה דאם רצה להחזיר יחזיר כלומר דאם היא אמרה התקבל לי גיטי והשליח אמר אשתך אמרה הבא לי גיטי והבעל אומר התקבל לה אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה היינו טעמא משום דהבעל לא ידע שהאשה עשאתו שליח לקבלה וסומך על דברי השליח שאומר להולכה וכיון דלא אמר כמו שאמרה ליכא למימר דסמיך אלא אדבורא דשליח וכיון שכן כי קאמר בעל התקבל התקבל והולך קאמר דאדם יודע שאין הבעל עושה שליחות לקבלה אלא להולכה אבל בנדון זה שהוא יודע שהיא עשתה שליח לקבלה ולא נתבטל שליחותה א"כ כשאמר התקבל על דעת שליחו' האשה לקבלה אמר[1]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י אה"ע סי' ק"מ (ד' מ"ה ע"ג) בד"ה כתב הריב"ש רמ"א שם ס"י וע"ש בט"ז סקי"ג וב"ש סקט"ז