שו"ת הריב"ש/שיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ומה ששאלת אם יש בכלל הכתובה מתנה לחוד ואם תקרע הכתובה אם יקויים רצון הבעל:
תשובה הלא ידעת כי מה שאמרו בריש פרק אע"פ (נ"ד:) תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מינה וכו' פירשו כל המפרשים ז"ל דתנאי כתובה היינו תוספת ויש מהם אומרים דנדוניא נמי שאינה בעין ובאה לגבותה ממנו או מיורשיו ככתובה היא וזה דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סובר דנדוניא כחוב דעלמא ואינה ככתובה והרשב"א ז"ל הכריע דיש דברים שהנדוניא ככתובה ויש דברים שאין הנדוניא ככתובה דבמה שהוא מקולי כתובה אין הנדוניא ככתובה שלא נקל עליה במה שהביאה משלה יותר משאר חובות דעלמא ודי שנקל עליה במה שכתב לה הבעל משלו אבל במוכרת ומוחלת הנדוניא ככתובה שכיון שמצינו בכמה דוכתי שהנדוניא נקראת כתובה כדאמרינן (כתובות מ"ח:) אפי' כתובתה בבית בעלה וכו' וקבורתה תחת כתובתה (שם מ"ז:) אם כן בכלל לשון כתובה היא נדונייתה ומוכרת ומוחלת כתובתה גם הנדוניא נכללת בלשון ההוא ואיני מאריך לך בדבריהם שכבר ידעת אותם ובנדון זה נראה שהנדוניא בכלל אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל אע"פ שדעתו שאפי' במוחלת כתובתה אין הנדוניא בכלל אלא התוספת כמו שנראה ממ"ש (פ' י"ח מהל' אישות) לפי שבנדון זה האריך לומר כל זכות שיש לה אצלו מחמת חיוב כתובתה וכוונת לשון זה כל מה שנתחייב הוא לה בשטר כתובתה אבל במתנה לחוד אינו כלל בענין זה ואינו כלל מחיוב כתובתה ושמה מוכיח שהוא מלבד כתובתה וכמו שאין נכסי מלוג בכלל לשון זה ואפילו היה חוב שחייב לה הבעל שהלותה לו היא מנכסי מלוג שלה שהרי אין זה מחיוב כתובתה הוא הדין למתנה לחוד ואע"פ שאינה בעין אלא שהיא חוב על הבעל דהא עדיפא מנכסי מלוג כדקיי"ל (ב"ב נ"א:) הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות וזה נראה לי ברור בדין שבין האשה והבעל לענין ממון אבל לענין הגט להוציא מידי כל ערעור טוב שתמחול האשה קודם קבלת הגט באותו נשון בעצמו הכתוב בשליחות ושיעשו מזה שער לראיה ויזכירו כן במעשה בית דין מהתרת האשה וכן אני נוהג לעונם בתנאים כאנו לקיימם ככתבם וכלשונם ואחר נתינת הגט תוכל לתבוע האשה מתנתה על נכסי בעלה. ומה ששאלת אם יתקיים רצון הבעל בקריעת הכתובה נראה לי דלא נתקיים רצון הבעל בזה משני טעמים האחד שאע"פ שתקרע הכתובה קרע בית דין או לכמה קרעים בענין שלא תוכל לתבוע נבענה בשטר הכתובה עדיין תוכל לתובעו בגט כיון שלא מחלה אותו שאין קריעת הכתובה ראיה על פריעה או מחילה אלא ראיה לפסול מדין שטר אבל עדיין נשאר לה זכות עליו כדין מלוה על פה ואע"פ שבמקום שכותבין כתובה לא תגבה בגט ואין עמה כתובה אפילו עיקר כתובה זהו מפני שהבעל יכול נטעון פרעתי ובכאן אין יכול לטעון טענת פרעון או טענת מחילה אלא א"כ ירצה לשקר ועוד שהיא יכולה להשביעו על זה שבועת היסת כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פט"ז מהלכות אישות) והשני אף אם נאמר שנמחלה הכתובה בקריעה מ"מ עדיין ישאר לה זכות עליו מחמת חיוב מזונות מכל אותן השנים שעמד במדינת הים אם פסקו לה ב"ד ולותה ואכלה שיש לו לפרוע חובה ומחמת תנאו שהתנה שתמחול כל זכות שיש לה עליו מחמת חיוב כתובתה צריכה למחול הכל שהרי מחמת מה שנתחייב לה בכתובתה הוא זכות זה[1]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ב"י שם בד"ה וכתב עוד רמ"א שם סנ"ב