שו"ת הריב"ש/קצז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשבילי לדון אפרים אל ברגלוגי י"א
שאלת ראובן היה חייב ללוי שבעה אלפים במשכונא על קרקעות ידועים בשני שטרות מן המטבע הישן ואח"כ המלך דון אנרי"ק עשה מטבע חדשה שלא היה שוה רביע המטבע הראשון וזה עשה באשר לא היה יכול לתת שבר לחיילותיו בזולת זה וצוה בכל מלכותו שיקובל המטבע ההוא בכל מלכותו כמו המטבע הראשון ואחר שנים כשנתישב במלכותו וראה כי היה נזק והפסד גדול ככל מלכותו מן המטבע ההוא ושהפירות נתיקרו הרבה לרוע המטבע ההוא פסל אותו וראובן הלוה שהיה הולך בחצר המלך כשהבין רצון המלך ודעתו לפסול המטבע ההוא שם בשולחן פלוני ששת אלפים מן המטבע הגרוע לפרעון לוי המלוה הנזכר בזמן דפ"ע אדה"ב שהוא זמן ידוע ונהוג בקהל לפרעון המשכונות והפרעון הנזכר לא עשאו ראובן הלוה בעצמו אבל זבולן שהיה אומר שהיה מורשה ראובן שם המעות ההם ביד השולחני הנזכר בעד ראובן בפני עדים על מנת שינתנו ללוי כשיתן שטרי החובות קרועים ובא לפני הדיין וצוה הדיין לעדים לעשות לו שטר לראיה ושהוא יעשה כענין מה שראוי לעשות מן הדין ואח"כ דנו הדיינים כהסכמת החכמים דרך כלל שכל מי שפרע או שם מעות ביד נאמן ב"ד לפרעון חובותיו בזמן דפ"ע אדה"ב מן המטבע הגרוע קודם שפסלו המלך שיהיה פרעון גמור מטעם דינא דמלכותא דינא ועתה נפל מחלוקת בין ראובן ולוי כי ראה שאין הפרעון ההוא כלום וטענות שניהם כתובות בשאלה:
תשובה אין אחר מעשה ב"ד יפה של קהל אשביליה הקדוש י"ץ כלום וחלילה לי מלפקפק ומלהרהר אחר מדותיהם במה שדנו ע"פ החכמים הגדולים בדרך כלל שכל מי שפרע או שם ביד נאמן ב"ד קודם זמן דפ"ע אדה"ב לפרעון חובותיו מן המטבע העובר במצות המלך שיהיה פטור לפי שדינא דמלכותא דינא וכיון שהמלך צוה בפי' שכל אדם יקח בכל מלכותו המטבע החדש הגרוע בערך היפה ושיוכלו לפרוע בו חובותיהם לפי הערך היוצא ודאי דינא דמלכותא דינא ואין זה חמסנותא דמלכותא לפי שענין המטבע הוא מחקי המלוכה שהמלך יש לו חק בנימוסי המלכות לעשות המטבע כרצונו ולשים לו ערך קצוב וגורע ומוסיף כרצונו ואם לפעמים לפי צורך השעה כמו שהיה בידו לשאול מסין כדי ליתן אפסניא ושכר לחילו ועושה בדרך זה שגורע המטבע יתר מאד מי יאמר לו מה תעשה אחר שהרשות בידו ודרך המלך בזה אין לו שעור ועם היות שאם לא צוה המלך בפירוש על פרעון החובות היה מן הדין לפרוע מן המטבע הישן היפה שהלוהו דכיון שפיחתו יותר מחומש אף אם לא הוקרו הפירות בשביל כך מ"מ מפסיד בשעור הכסף בעצמו כמו שמתבאר זה בפ' הגוזל עצים (צ"ח.) לענין המלוה על המטבע והוסיפו עליו שאם הוזלו הפירות אין מנכה לו אא"כ הוסיפו עליו יותר מחומש אבל אם הוסיפו עליו יותר מחומש אף אם לא הוזלו הפירות בשביל התוספת מנכה לו כשעור התוספת וה"ה שנאמר כן לענין הפחת שאם פחתו המטבע או הוקרו פירות בעד הפחת ההוא נותן לו מן המטבע שעבר או מנכה לו המלוה הפחת אף אם יהיה מועט אבל אם לא הוקרו פירות בעד הפחת אז רואין אם הפחת אינו יותר מחומש כגון שבישן היו בו ה' גרעיני כסף ובחדש יש בו ד' גרעינין או יותר נותן לו מן החדש בלי שום נכוי אבל אם אין בו ד' אע"פ שלא הוקרו הפירות לא יקבל המטבע החדש אם לא כפי שויו וצריך לנכות לו הפחת וכ"כ זה הרב אלפסי והר"ם והרא"ש ז"ל[1] א"צ לומר בזה המטבע הגרוע כל זה השעור שאינו רק כרביע הראשון וגם שהוקרו הפירות וכ"ש כשלא נפסל המטבע הראשון שאין לו למלוה לקבל המטבע ההוא בערך הקצוב רק בערך שויו כי אע"פ שהמלך קצב דמיו היינו לענין מקח וממכר הנעשה עתה חבל במי שחייב מזמן העבר נשאר זה על דינו כ"ש לדעת רש"י (שם צ"ז ריש ע"ב) שסובר דכל שהלוה לו מעות סתם נותן ממעות שהלוהו אבל מאחר שהמלך צוה בפירוש בענין פרעון החובות שיקובל המטבע החדש בערך הראשון ולא אמר זה באיש פרטי לבד אבל שיהיה נוהג כן בכל מלכותו דינא דמלכותא הוא זה[2] וכן עם היות שהמלך לא הזכיר במצותו שיוכל אדם לפרוע ביד נאמן ב"ד מ"מ כיון שהיה מנהג מקדם בתקנת הב"ד שפורעין מעות בזמן דפ"ע אדה"ב ביד נאמן ב"ד כדי שלא יהיה המלוה נטמן ונשמט מלקבל הפרעון כההיא דתנן במסכת ערכין (ל"א:) לענין בית בבתי ערי חומה בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שתהא חלוטה לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהיה שובר הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה יבא ויטול את מעותיו גם עתה יכול הלוה לפרוע מן המטבע ההוא ביד נאמן ב"ד כדרך שהיו עושין מקדם בזמן המטבע הראשון כמו שדנו הב"ד היפה בעצת החכמים ישמרם צורם. ומה שבא בטענות לוי שזבולן לא עשה הפרעון בזמן שצוה המלך אם היה כן הדבר ברור שלא עשה כלום שהרי נתבטל טעם דינא דמלכותא דינא שכל הדין נסמך עליו אבל אני תמה איך היה זה והלא אחר זמן עשיית הפרעון ההוא דנו הדיינין בעצת החכמים שכל מי שפרע בזמן ההוא ביד נאמן שיהא פרעון גמור מטעם דינא דמלכותא נראה שלא עבר אז הזמן שנתן המלך ולכן לטענה זו אתבונן ולא אבין לה:
אבל הטענות המזכות ללוי המלוה הם באשר הלוה עצמו לא עשה הפרעון ההוא ביד נאמן ב"ד כי זבולן ששם המעות ההם ביד דון משה בן זכאר לא נודע ולא נתברר שהיה מורשה ראובן הלוה ולא שלוחו ולזה אף אם היה נותן ופורע המעות ליד לוי עצמו אם לא רצה לוי לקבלם ואמר לו לאו בעל דברים דידי את הרשות בידו וכל שכן בשטר משכונא שהפרעון הוא לחובתו של מלוה שמוציאין הקרקע מידו ולא יאכל פירותיו וכ"ש בנדון זה שהוא יותר לחובתו מפני חשש המטבע אשר לרוב גריעותו היה עומד ליפסל בכל יום ואע"פ שהלוה עצמו היה יכול לפורעו כיון שעדיין לא נפסל מכל מקום אחר בעדו לא יפרענו לחובת המלוה כל שאינו שלוחו ובאותו כתב עדות שהראה ראובן לא העידו העדים שהיה זבולן מורשה ראובן אלא שהזכירו בלשונם שזבולן היה אומר שהיה מורשה ראובן וכל שהעדים כותבין כלשון הזה כבר נראה שלא הראה זבולן שטר הרשאה אלא שאמר כן. גם הדיין לא דן ולא צוה לעדים דבר רק שצוה לעדים שיכתבו דברי זבולן. ומה שאמר לפניהם דון משה בן זכאר שזבולן שם בידו כך וכך רייאליש בעד ראובן לפרעון החובות ההם כדי שיעשה בענין מה שראוי לעשות מן הדין ואדרבה נראה שלא הסכימו הדיינין להיות זה פרעון למלוים ההם שהרי התנו שיהיו (אחריות) המעות באחריות זבולן אם יארע בהם קלקול מחמת דון משה בן זכאר. ועוד נראה מצד אחר שלא היה הפרעון ההוא פרעון לפי שזבולן התנה שלא יפרעו למלוים אלא עד שיחזירו השטרות לקרעם וא"כ אין זה פרעון שהרי לוי אינו מחוייב להחזיר שטרותיו המחזיקות שבעת אלפים בעד סך ששת אלפים וכיון שתלה זבולן הפרעון בדבר שאינו מן הדין ואם היה בא לוי לקבל מעותיו מיד הנאמן בית דין לא היה יכול אם לא היה מחזיר שטרותיו המחזיקות שבעה אלפים לקורעם ונמצא מפסיד אלף א"כ אין הפרעון פרעון. גם דון משה בן זכאר לא נזכר בכתב העדות שהיה הוא נאמן ב"ד או שקבלם בהסכמת הב"ד אלא שאחר שנתנם לו זבולן העיד הוא על קבלתו אותם והדיינין לא דנו בזה דבר רק שצוו לכתוב עדות לזבולן ממה שאמר הוא ודון משה בן זכאר לפניהם. גם הדיינים האחרים שעשו הפסק דין דרך כלל לא פסקו על זה דבר בפרט אלא דרך כלל במי שפרע ביד הנאמן ב"ד או ביד איש אחר הנברר מן הב"ד וראובן לא פרע דבר מאחר שאין פרעון זבולן כלום. ומאלה הטענות נראה לי שזכה לוי בשטרותיו ופסול המטבע החדש ילקה בו ראובן הלוה ולא לוי המלוה[3]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |