שו"ת הריב"ש/מב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד לו על זה הענין
גביר י"א. מה שאתה חוכך במ"ש בתשובתי ששמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת ונפלאת על זה שהרי הר"ם ז"ל כתב (בפ' ב' מה' נערה בתולה) וז"ל אנסת אותי או פתית אותי והוא אומר להד"מ הרי זה נשבע שבועת היסת שאלו הודה היה משלם לה בשת ופגם וצער ע"פ עצמו ואם כן אמאי לא נזקקנו לשמעון לישבע שבועת היסת שאלו הודה הי' זה בנו ודאי לירשו וליטפל בו עכ"ד ולו עיינת בדברי לא היה לך להתעסק בזה כלל דלענין חיוב בשת ופגם הוא חייב שבועת היסת כיון שאם הודה הי' חייב והרי זה כשאר הטענות שבין טוען לנטען אבל לענין הבן אם הוא בנו אם לאו אין כאן שבועה כלל שהתור' האמינתו ואף אם הי' מודה שמעון שבא עליה עדיין הי' נאמן לומר אין זה בני שהרי אפי' באשה היושבת תחת בעלה ומשמשתו ויש לו בנים והיו מוחזקין שהם שלו נאמן הוא לומר זה בני וזה אינו בני שהתור' האמינ' אותו מדכתיב יכיר וכמ"ש זה בארוכ' בתשובה. עוד כתב הרמב"ם ז"ל (פרק ד' מה' נחלות) וז"ל אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בנו ולא יירשנו ויראה לי שאפי' היו לאותו בן בנים אע"פ שאין נאמן עליו לומר אינו בני לענין יוחסין ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו נאמן הוא לענין ירושה ולא יירשנו עכ"ל והרי זה מבואר וכיון שהאמינתו תורה שאינו בנו הדבר פשוט שאינו חייב ליטפל בו וגם שאין כאן שבועת היסת שאם היינו מחייבין אותו היסת הרי הוא כשאר כופר בכל מה הועיל מה שהאמינתו תור' ועוד יש טעם אחר לפוטרו מהיסת לפי שזה זכות העובר לאחר שיולד ולא זכות האשה ואין טענת ברי של אשה תועיל כלום לזכות הולד וטענת הולד אינה אלא ספק ואין נשבעין היסת על טענת ספק וזה לשון הר"ם ז"ל (פ"א מהלכות טוען ונטען) אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי אבל על הספק פטור כיצד כמדומ' ליה שיש לי אצלך מאה זוז או שאמר מנה שהלויתיך כמדו' לי שלא פרעתני אמר לי אבא שיש לי אצלך מנה דבר פלוני נגנב לי מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו וחשבתי מעותי ומצאתי חסר שמא את הטעית בחשבון והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ואף אם היינו אומרים ששמעון חייב שבועת היסת כאלו לא האמינה אותו תורה והיינו אומרים שטענת ברי טוענת האש' תועיל בזכות הולד ועדין לא הי' חייב שמעון לישבע שלא בא עליה אלא שאינו יודע שהוא בנו דומיא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע שנשבע שאינו יודע ופטור שהרי אף אם הי' מוד' שבא עליה עדין הוא ספק אצל שמעון אם הוא בנו דכי היכי דמפקרא נפש' לגבי' מפקרא לגבי אחריני כמ"ש טענה זו בתשובה אלא שהעקר הוא שאין נשבע כלל שהתורה האמינתו ותו לא מידי נאם דורש שלומך נאמן אהבתך הכותב ביום צום השביעי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |