שו"ת הריב"ש/ז
שו"ת הריב"ש 
ז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת על ס"ת שנמצא מוטעה בפרשיות פתוחות וסתומות והספר ההוא עשוי כולו בתיקון הר"ם ז"ל זולתי שטעה הסופר בקצת פרשיות ולפי מש"כ הר"מ ז"ל (פרק ח' מה' ס"ת) אין לו תקנה אלא בסילוק כל הדף והעיד לך הזקן רבי בונשתרוק לוביל שהוא תיקן בברצלונה עפ"י הוראתי ספרי' שהיו כך ובקשת ממני להודיעך איך יפורש לפ"ז לשון הר"ם ז"ל או אם הוראתי לעשות התיקון ע"פ פוסקים אחרים:
תשובה דעת הר"ם ז"ל מבואר הוא בספרו כמ"ש אתה שאין לה תקלה עד שיסלק כל הדף ויצא לו מברייתא הבאה בשבת (פרק הבונה קג:) דגרסי' התם ת"ר וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתן כפין כפין ביתן גמלין צדין צדין גמלין דלתין רישן רישן דלתין ההין חתין חתין ההין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתן פפין פפין טיתן כפופין פשוטין פשוטין כפופין ממין סמכין סמכין ממין סתומים פתוחים פתוחים סתומי' פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה פתוחה לא יעשנה סתומה או שכתבו כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב בלא דיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. ומשמע לי' להרב ז"ל הרי אלו יגנזו קאי אף לפרשה פתוחה לא יעשנה סתומה מדקתני או שכתבה כשירה דאלמא אף בפרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה פתוחה יגנזו ובמס' סופרים (פ"א) איתא בהדיא פרשה פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה הרי זה יגנז ומלשון יגנז משמע דאין לו תקנה אלא בסילוק הדף דומיא דכתב האזכרות בזהב שאין לו תקנה שהרי אסור למחוק ולגרר האזכרות שהמוחק השם עובר בל"ת וכן תניא (בפ' הקומץ כט:) ס"ת שיש בו שלש טעיות בכל דף ודף יתקן ד' יגנז דאלמא כי אמרי' יגנז ר"ל שא"א בתיקון וכן נמי בגיטין (פ' השולח מה:) ס"ת שכתבו א"י יגנז והאי וודאי אין לו תקנה והרשב"א ז"ל כתב בתשובה שהוא תמה על הר"מ ז"ל למה כ"כ שהרי אף בשנוי הפרשיות אפשר שיתקן שיגרר למעלה או למטה או בשתיהם כפי מה שיצטרך ויעשה הפרשה כתקנה ויחזור ויכתוב על הגרד דלכ"ע כותבין על הגרד דאע"ג דקתני יגנזו אין הכוונה שאין לו תקנה אלא יגנוז עד שיתקן דהא ברישא דבריית' דקתני מה שלא יעשה אלפין עיינין וכו' ודאי אפשר בתיקון לגרד האות ולכתב' כתקונ' על הגרד דליכא מ"ד דכתבה על הגרד פסול ואפ"ה קתני אכולהו הרי אלו יגנזו אלא ודאי אפשר בתיקון אלא דכיון דאי אפשר לתקן אא"כ גורד וחוזר וכותב קתני בי' יגנזו ור"ל יגנז עד שיתקן. וכן נמי בההיא דס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף ודף יגנז ר"ל עד שיתקן דהא אמרי' עלה בגמ' וה"מ בחסרות אבל ביתרות לית לן בה וא"כ בחסרות נמי יגרד כל התבה ויכתבנה שלמה על הגרד אלא שכיון שאי אפשר לתקן אלא בגרידה ולחזור ולכתוב על הגרד קתני בי' יגנז ר"ל עד שיתקן ע"כ תורף דברי הרשב"א ז"ל בתשוב'. ואיני רואה הכרח בראיותיו כלל דמאי דמייתי הרב ז"ל מדקתני בריש' דבריית' שלא יעשה אלפין עיינין וכו' דאע"ג דאפשר בתיקון קתני אכולהו הרי אנו יגנזו הא לאו הכריחא הוא דאיכא למימר דברייתא תרי פסולי קתני חד משנוי צורת האותיות ויליף לה מוכתבתם שתהא כתיבה תמה והאי פסולה אפשר בתיקון שהאות שלא נכתבה כתקנה יגרדנה ויכתבנה על הגרד כתיקונה גס יש שא"צ גריד' בתיקונם רק להוסיף מעט בצורת האות כגון כפין ביתן דלתין רישין וזולתם. והדר תני פסולה אחרינא דלא משנוי צורת האות אלא משנוי אחר אם משנוי צורת הפרשיות אם משנוי השירה אם מן הדיו וכי קתני הרי אלו יגנזו קאי אפסולה בתר' דהיינו מפרש' סתומה לא יעשנה פתוחה ואילך והיינו דלא ערבינא כחדא בהדי הנהו דרישא דלימא פרשה סתומה פתוחה פתוחה סתומה כדקתני באינך דרישא ביתן כפין כפין ביתן וכו' אלא עביד בבא באפי נפשי' פרשה סתומה לא יעשנה פתוח' וכו' או שכתבו כשירה וכו' ובכל הני קתני הרי אלו יגנזו משום דלא אפשר בתיקון דומי' דכתב האזכרו' בזהב דבשנה צורת הפרשיו' אם בא לתקן הי' צריך לגרד שיטה א' או ב' בראש הפר' או למעל' ולהניח ריוח כדי שיעור הפרשה ולדחוק הכתב כדי לכתוב במה שנשאר כל מה שגרד ותיקון זה אסור לעשותו לכתחלה דהא תניא ולא ימעט את הכתב מפני ריוח שלמט' ולא מפני ריוח שלמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה וכ"ש כשכבר נכתבה התיב' שאין לגרד אותה ולכותבה בדוחק על הגרד וכן אם יתלה קצת מן הכתב בין השיטין כדי שלא ידחוק הכתב הרי הוא ממעט הכתב כשכותב בין השטין מכתיב' דקה יותר מכתיב' הספר ואע"פ שהותרה התליה זהו בחסרות ר"ל ששכח אותיות או תיבות מלכותבם אבל מה שנכתב בפנים כתקנו לגרדו ולתלותו אין ראוי לעשות כן לכתחלה ואע"ג דאליבא דר' יהודא הטועה בשם גורד את מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על הגרד זהו לכבוד השם כדי שיכתוב בפנים דס"ל לר"י אין תולין את השם אבל מפני ריוח שבין פרשה לפרשה אין לעשות כן לכתחל'. ואע"פ שאם עשה כן לא פסל מ"מ כיון דאסור לעשות כן לכתחלה אין לו תיקון בהיתר אלא בהסיר את הדף כמ"ש הר"ם ז"ל ולהכי קתני יגנוז. ומיהו אם עבר ותיקנו נראה שהוא כשר וה"נ אפשר לומר בכתב את האזכרות בזהב דא"א לתקן מפני שאסור למחוק את השם דאם עבר וגרד וכתבו בדיו הוכשר אלא שהמתקן עבר ומפני שאין בהם תיקון בהיתר קתני בכולהו הרי אלו יגנזו ומיהו בכל האזכרות הספר נראה שאף אם עבר ותקן לא הוכשר משום דדמי למנומר כמו שאני עתיד לבאר בסמוך. וא"ת בתיקון הפרשיות יגרד ד' או ה' שטין או יותר ויכתוב וברבוי השטין לא יצטרך לדחוק הכתב בענין שיהא נרגש אפ"ה א"א שלא יזדמן לו ברבוי השטין א' מן השמות שאין נמחקים גם שברוב הפרשיות יש א' מן השמות ההם אם בתחילתן אם בסופן. ולפי דברי הרשב"א ז"ל דהרי אלו יגנזו קאי אכולהו מפני שצריך לגרוד ולחזו' ולכתו' קשה דהא קתני בהדייהו ביתין כפין דלתין רישין חתין ההין ואחרינא שאין צריך גרידה רק להוסיף מעט בצורת האותיות. גם הראי' האחרת שהביא ממ"ש בס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף ודף יגנז וה"מ בחסרות גם היא אינה ראי' דמאן לימא לן שאפשר לתקן בגרידה דלמא כיון שבכל דף ודף יש בו ד' טעיות גם בגריד' מחזי כמנומר כדאמרינן הכי בתליה ואע"ג דביתרות לית לן בה משום דאפשר בגריד' התם כיון שגורד ומניחו חלק לית לן בה ואף אם יאריך מעט האות הסמוך לה כדי שימלא החלק ולא יראה כב' תיבות משום הא לא מחזי כמנומר אבל כשכל האות כתובה בגרידה ואין צ"ל כל התבה וד' בכל דף ודף שכל הספר אז מחזי כמנומר כמו בתליה דהכי נמי אמרי' בגיטין (פ' הניזקין נד:) גבי ס"ת שאין אזכרות שלו כתוב' לשמן אינו שוה כלום ואקשינן וליעבר עלייהו קולמוס ולקדשי כמאן דלא כר"י דתניא הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בה דלת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי ר"י וחכמים אומרים אין השם מן המובחר ומשני אפי' תימא ר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא בחדא אזכר' אבל בכולי ספר לא משום דמיחזי כמנומר. הרי כאן שאפי' בהעברת קולמוס מחזי כמנומר כ"ש בנכתב על הגרד ומש"ה אמרינן הכא יגנז לפי שאין לו תקנה. וה"נ משמע ממה דאמרינן עלה התם תנא אם יש בו דף אחת שלמה מצלת על כולן ומלשון מצלת משמע שאין לו תקנה בזולת זה כל זה להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל שנראים נכונים לפי סוגי' הגמ'. אמנם בברצלונה נהגו הסופרים לתקן צורת הפרשיות אם טעו בהם וזהו על דעת הרשב"א ז"ל כי הי' רב גדול ומובהק אולי מה שהעיד הזקן ההוא שתקן שם בכיוצא בזה ע"פ הוראתי אפשר שהי' כי נטיתי אחר המנהג ושהי' אתרי' דמר. גם כי בנוסח' הגמ' שלי באותה בריית' שבפרק הבונה הוא כתבה כשירה וכו' ואין שם או שכתבה כשירה ולפי הנוסחא ההיא מאי דקתני בה הרי אלו יגנזו לא קאי אלא מכתבה כשירה ואילך דקתני בהו לישנא דאי עבד ולא אפסולי דריש' דמיתנו בלישנא דלכתחלה והנוסחא ההיא גרמה לי להתיר לתקן אמנם בכל הנוסחאות כתוב בהן או שכתבו כשירה וכן בהלכות הרי"ף ז"ל גם הרשב"א ז"ל עצמו כן הביא אותה ולזה דעתו שעולה על כל פסולי הבריית' גם אפשר שהפרש' ההיא היה אפשר לתקנה מבלי שידחוק הכתב וגם לא היה שם מן השמות שאין נמחקין במה שגרד והוראת שעה היתה וכבר אז"ל אין למדין הלכה מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה. ואתם יען לפי מ"ש אפי' לדעת הר"ם ז"ל אם נתקן בדיעבד כשר אלא שאין לתקן לכתחלה אם הוא לכם שעת הדחק כדאי הוא הרשב"א ז"ל לסמוך עליו שהתיר אפי' לכתחל' דבדרבנן הולכין אחר המקיל. זהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי יצחק בר ששת זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |