שו"ת הריב"ש/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הריב"שTriangleArrow-Left.png ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בוגיאה אל הותיק רבי בנימין עמאר י"א

שאלה אשה אחת באה ממיורקה מאותן האנוסות לעבודת ככבים ובנה בחקה ונאמר לה מה טיבך ומה טיבו של בן זה ואמרה שאנוס אחד מארץ ארגון תבעה לינשא לו קודם הגזרה כדת משה ויהודית ולא עלתה בידו ולאחר הגזרה בכמו שבוע אחד בא [אנוס אחד] לע' ככבים אוהבו של אותו אנוס החפץ בה ודבר על לבה להנשא אליו והיא נתפייסה ונגמר הזווג ביניה' אלא שלא קדשה בעדים ולא נשאת לו בעשרה אלא על ידי עובדי ככבים בחקות דתם ובכהני במותם וישבה בביתו עמו כאשתו לכל דבר בחזקת אישות והיו יודעים זה אנוסים רבים וישב עמה כמשלש חדשים ונתעברה ממנו וזה פריה והלך האיש ההוא מעבר לים ולא יסף שוב אליה עוד ילמדנו רבינו מה יהיה משפטה ואם יש לחוש לה אם לא:

תשובה אין ספק כי האירוסין או הנשואין תקראם כמו שתרצה שנעשו בנימוסי עובדי ככבים ובכהני במות' שאין בהם חשש קדושין אף אם היו בהם עדים כשרים שהרי לא נתקיים בהם נתן הוא ואמר הוא ואף אם נאמר שאין אמירתו מעכבת כיון שנתקבצו יחד כדי להתארס או להנשא והוי כמדבר עמה על עסקי קדושיה ונתן לה ולא פירש דקיי"ל דיו כל שעוסקין באותו ענין מ"מ בכאן הרי לא נתן לה כלום רק שהכומר מברך אותם בקול גדול ונותן טבעת לכל אחד. אבל מה שיש לעיין הוא במה שנתייחד עמה בפרסום ועמדה תחתיו ונתעברה ממנו ושנינו בגיטין (פ' הזורק פא.) המגר' את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרי' אין צריכ' הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן הארוסין שאין צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה ואסיקנא בגמ' דמתני' לאו בראוה שנבעלה דבכה"ג ליכא לאיפלוגי בין שנתגרשה מן הנשואין לנתגרשה מן הארוסין ולכ"ע צריכה ממנו גט שני שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וחוששין דלשם קדושין בעל אנא מתני' בדאיכ' עידי יחוד וליכא עידי ביאה דב"ש סברי לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וב"ה סברי אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ומודים בנתגרשה מן הארוסין שאינה צריכה הימנו גט שני דכיון דאין לבו גם בה לא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וקיי"ל כב"ה וכמתני' דאפי' לא ראוה שנבעלה חוששין לקדושין כל שיש עידי יחוד ונתגרשה מן הנשואין שלבו גס בה אבל נתגרשה מן הארוסין שאין לבו גס בה אין חוששין לקדושין אלא בשיש עדים שנבעלה. אמנם צריך שיהיו שני עדים ביחד אם בביאה אם ביחוד. אבל בזולת זה אין חוששין כלל כמו שמבואר בתוספתא אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ואמרו חכמים אין צריכה ממנו גט שני. גם הוסיף הרשב"א ז"ל דדוקא כגון שראה הוא את העדים אבל אם לא ראה הוא את העדים אע"פ שהעדים רואים אותם אינה צריכה הימנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו בלא עדים אינה מקודשת אע"פ ששניהם מודים הילכך כשבעל זה לא לשם קדושין בעל אלא זנות בעלמא. ומן הדין הנזכר במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי הורו קצת מן הגאונים ז"ל שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולפי דבריהם בכיוצא בזה דגיסי אהדדי וגם שלקחה להיות לו לאשה היה נראה לכאורה שצריכה הימנו גט כל שיש עדים שנתיחד עמה אע"פ שאין שם עידי ביאה דבה"ג אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וכיון שנבעלה אמרינן לשם קידושין בעל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אמנם הר"ם ז"ל דחה הוראה זו בשתי ידים וכתב שאלו הדברים רחוקים מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהם שלא אמרו חז"ל חזקה זו אלא באשתו שגרשה בלבד לפי שקרוב הדבר שנתיחד עמה או בא עליה לשם קידושין מפני שדעתו להחזירה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי היא אשתו ובאשתו הוא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שיפרש שעל תנאי זה בעל אבל בשאר האנשים כל פנוי הבא על הפנוי' אין חוששין לומר לשם קידושין בעל כמ"ש זה פ"י מה' גירושין) וכן הסכים הרשב"א ז"ל והביא ראי' ממ"ש (יבמות צז.) נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו ולא שנא מפותה בפני א' או בפני ב'. ועוד שלא נזכר ד"ז בגמרא פ' הזורק פא. ובפ' מי שאחזו עג:) אלא במגרש את אשתו בלבד וכ"כ רבינו מאיר הלוי ז"ל והרבה מן האחרונים ז"ל וכ"כ בספר אה"ע בשם הרא"ש ז"ל ובתוספתא (בריש קידושין) תניא כל ביאה שהיא לשם קידושין הרי זו מקודשת ושאינה לשם קידושין אינה מקודשת ומפשטא משמע דבעינן שתהא בפירוש לשם קדושין וכל שאינה בפי' לשם קידושין אינה מקודשת. ולפי דעת זו שנראה נכון ושראוי לסמוך עליו בנדון זה שלא אמר בפי' לעדים כשנתיחד עמה שהוא מתיחד עמה על דעת לבעול לשם קידושין אין חוששין לה. ואם יאמר האומר אפי' הר"מ ז"ל לא אמרה אלא בפנוי הבא על הפנויה בדרך מקרה דכיון שלא פירש אמרינן דלא נתכוון לשם קידושין אלא לזנות בעלמא אבל זה שנשאה והתנה עמה להיות אשתו ה"ל כמדבר עמה על עסקי קידושי' בשעה שנתייחד עמה ואין צריך לפרש דה"ל כמו שפי' ואמר לעידי יחוד דדעתו לבעול לשם קידושין יש להשיב ולומר דאדרבה איפכא מסתברא דאפי' לדעת אותם הגאונים ז"ל שסוברין דבסתם אמרינן לשם קידושין בעל הכא בנדון זה לא בעל לשם קידושין דכיון שהתנו בנישואין בחקות העובדי ככבים ובבית במותם מפי הכומר הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית אלא בדרכי עובדי ככבים שאינן בתורת קדושין וגיטין וא"כ אינה כנשואה אלא שהיא אצלו כמו פלגש בלא כתובה וקדושין. וכ"ת והא אמרי' בסנהדרין (פ' ד' מיתות נז:) דבני נח בעולת בעל יש להן נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ומוזהרים הם על א"א ונהרגין עליה וא"כ בנדון זה שבאר שתהי' אשתו כחקות עובדי ככבים הרי הוא כאלו אמר לה הרי את אשתי בביאה כדין ב"נ. לא היא דבן נח אין לו אישות באשתו אלא לחייב את מינו ר"ל ב"נ אחר שבא עלי' אבל ישראל אינו חייב באשת ב"נ דבפירוש מעטיה קרא אשת רעהו פרט לאשת אחרים ואפי' איסורא מדאורייתא ליכא משום א"א אלא מגזירת בית דינו של חשמונאי שגזר שחייב עליה משום נשג"א גזרה משום א"א של ישראל ולמ"ד משום נשג"ז ס"ל דאישות לית להו כלל ולא גזרו משום א"א כמ"ש זה הרמב"ן ז"ל בחידושיו (פ"ק דקדושין) וא"כ זה אע"פ שחטא ישראל הוא ולא חל עליה קדושין כלל להיות אסורה מגזרת בית דינו של חשמונאי כדין עובד ככבים למ"ד משום נשג"א דאין קדושין בבת ישראל לחצאין ועוד דבב"נ אינה צריכה גט דאינן בתורת גיטין וכל שישלחנה הבעל מביתו או תמאן היא בו ותצא מביתו הרי היא כפנויה גמורה. והראב"ד ז"ל כתב שדברי אותן הגאונים קיימין במוחזקין בכשרות שחזקה לא יתפרצו בפני עדים לזנות אבל בחשודין בפריצות עריות אין חוששין לקדושין וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' נחלות) גבי מי שהוליד בן משפחתו ואומר זה בני ומשוחררת היא אמו שהי' ראוי להאמינו לענין שיירש בנכסיו מתוך שבידו לשחררו ולהורישו אפ"ה כתב הר"ם ז"ל שאין מאמינים אותו ששחררה קודם שבא עלי' אלא א"כ הוא ת"ח או אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצות אבל אם משאר הדיוטות הוא ואין צ"ל אם היה מן המפקירין עצמן לכך הרי זה בחזקת עבד לכל דבר ואחיו מאביו מוכרין אותו ובנדון זה ודאי אין לך פרוצין יותר מאלו ההולכים ברצון נפשם לפני עבודת ככבים להשתחות שם ומעשיהם מוכיחים בפריצותם ובקלותם ואף כי בעונות אחר הגזרה זולתי יחידי' מיעוטא דמיעוטא רבו המתפרצים בזנות של נכריות אף כי בזנות של בת ישראל פנויה דנעשה להם כהיתר אין צ"ל בקלי עולם כזה שהוכיח סופו על תחלתו שהניחה מעוברת והלך לו. ועוד שזו כשתבעוה לינשא ונתפייסה היתה צריכה לישב ז' נקיים והיתה בחזקת נדה ולא טבלה לנדתה שהרי לא הי' להן אז אחר הגזירה מקוה טהרה וא"כ הרי בא עליה ביאת זנות מספק נדה ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחוש לאיסור קל של פנויה אצ"ל לדעת הרמב"ן ז"ל המתיר פלגש בלא קדושין כיון שהיא מיוחדת לו ולדעתו ז"ל אין איסור בפנויה אלא בבא עליה דרך מקרה אם באונס אם בפתוי אבל הפנויה המיוחדת לאיש מדעת שניהם אין בה ביאת זנות. ובר מן דין לפי מה שנראה מן השאלה לא הי' כאן אפי' עידי יחוד ולכ"ע אין חוששין לקדושין בלא עדים ואפי' בעד א' אפילו שניהם מודים אין חוששין לקדושין אפי' ראוהו ב' אחד בשחרית וא' בין הערבים אין מצטרפין כמ"ש בתוספתא (שהבאתי למעלה). וגם שצריך שיראה הוא העדים כדעת הרשב"א ז"ל וכן הודו לו המפרשים הבאים אחריו ואע"ג דבקטנה שלא מיאנה והגדילה ונשאת לאחר אמר רב אינה צריכה גט משני דכיון שהגדילה עם הראשון מסתמא בעל לשם קדושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואמרו בשם הרא"ה ז"ל דאפי' עידי יחוד אינה צריכה דכיון דאשתו היא ועומדת תחתיו כ"ע ידעי שנתייחד עמה ובא עליה זהו דעת יחיד שכל הראשונים ז"ל כתבו שצריכה לעידי יחוד. ועוד דליכא למנקט כל חומרי הסברות לעגן את זו[1]. זהו מה שנראה לי בזה וחתמתי שמי יצחק בר ששת זלה"ה:




שולי הגליון


Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף