שו"ת הרא"ש/קח/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png קח TriangleArrow-Left.png יא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל קח - סימן יא

ילמדנו רבינו רבית ע"י גוי אסורה או מותרת כי שמעתי מתירין ותולין באותה ששנינו באיזהו נשך (ע"א) גוי שלוה מעות מישראל ובקש להחזירם מצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור ורוצין לומר שכך הדין אם אדם שולח משכונות של ישראל ע"י גוי אם לא עמד אצל ישראל מותר ונדברי ר"ת שאומר לפי המסקנא אפילו העמידו אצל ישראל מותר דאין שליחות לגוי אפילו לחומרא ואינו אסור אלא אם כן נשא ונתן ביד שכן הדין כאן שמותר משכונו של גוי לישראל ולהלות עליו ברבית אפי' במעמד שלשתן וכן בשעת הפרעון רק שלא יקבל הישראל הרבית שסבורין לומר שלא אסרה תורה אלא רבית מידו או מיד שלוחו ואף אני אוסיף לדבריהם שאם יתן הרבית על גבי קרקע יהא מותר שהרי לענין גט טלי גיטך מעל גבי קרקע אינו כלום שאינו מידו ולא מיד שלוחו ואין אלו הדברים ראויין לשמוע ואלו היה היתר זה אמת לא היתה שותקת הגמרא מללמדו והיתה תופסת דרך רחוקה בגוי שלוה ובקש להחזיר ואין הנדון דומה לראיה דהתם כשתסלק שליחות הגוי ומעותיו הוא מלוה ברבית אבל כאן כשתסלק שליחות המעות של ישראל הן ואין הגוי עושה אלא מעשה אצטבא או כשמוליך כהולכת הקוף וראיתי כתוב בשם רבינו יצחק שהיה מתיר משום דאימור אקנייה ליה משכונו דלא שביק התירא ואכיל איסורא אבל קשה לי לסמוך על היתר זה במקום שאינם בני תורה ואין חוששין בדבר עד ששולחין ע"י סרסורים יהודים ואינן חוששין ואנא יבא דבריך לגדור גדר בדבר ולעשות סייג.

תשובה באתי בקצרה שלא כשורה המרבה המשרה ארי שבחבורה מפני חשש עיני לא עליך על אודות הרבית ללות ע"י גוי הנה ידעת מה כתוב בתוספות על שם ר"ת דלפי המסקנא דלא אמרינן סיפא לחומרא אלא דינא וכגון שנטל ונתן ביד אבל רש"י ז"ל פירש דלעולם סיפא לחומרא וששליחות לגוי לענין רבית לחומרא ומי יעלה על דעתו להכריע לקולא כר"ת כי ר"ת לא הביא ראיה לדבריו אלא שמצינו בפ' ד' אחים (ל"ד) בשלמא שאינו מתקיים לפי המסקנא והמדקדק בשיטת ד' אחים לא דמי להא ואף לפי דברי רבינו תם היכא דלא לוה הגוי מתחלה לצורך ישראל אלא לצרכו ושוב מצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו ואפילו אמר נמי אני אעלה לו לישראל הרבית לידו מותר כיון שלוה הגוי מתחלה לצרכו אבל היכא שלוה הגוי מתחלה לצורך ישראל בידיעת המלוה אסור ואף רבינו יצחק לא התיר בתשובה אלא שלא בידיעת המלוה ועל כן סומכין בארצנו אם נעשה מעשה בדיעבד כי מילתא דשכיחא היא במקומנו שמדוחק רוב המסים שולח יהודי משכונו ביד גוי ללות עליו ברבית ולא יוכלו בעלי בתים לעמוד בזה אם ימחו בידם מליקח רבית אבל לכתחלה כשיודע המלוה שיש לישראל שייכות בדבר אסור ללוות ואין להקל בדבר כלל.

את אשר תמהת מה יש בין ידיעת לוה לידיעת מלוה ואם אין ידיעה בתחלה ויש בו בסוף מאי איכא למימר והנה כשתדקדק בדבר תמצא שלא כתבתי אלא על היתר המלוה הלוקח רבית ולא על היתר הלוה אני כתבתי שאם נעשה המעשה בדיעבד לא יוכלו בעלי בתים לעמוד בזה אם ימחו בידם מליקח רבית ודאי לכתחלה אסור ללוה ללות על ידי גוי וכן למלוה להלות ולפרש"י שיש לגוי שליחות לחומרא וגם לר"י אם לא היה דעתו שילוה הגוי לעצמו ויחזור וילוה לישראל ועל משכון שיקנה אותו לגוי אמנם אם לא ידע המלוה שלוה הגוי לצורך ישראל לא יאמין אחר כך לישראל אם יאמר לצרכי לוה הגוי יאמר לו המלוה איני מאמינך לעשות עצמך רשע ללות מישראל ברבית ועדים לא יוכלו להעיד בדבר שאותן מעות עצמן [שנתן] לגוי חזר ונתן ללוה שנוכל לומר שעכבו לעצמו ומעותיו הלוה לו הילכך אין בידינו כח לומר למלוה אל תקח רבית מן הגוי וכן ראיתי כתוב בשם ריב"א ישראל שאמר לישראל וכו' והמדקדק בתשובת ר"י ז"ל דמי לחומרא דקתני סיפא דברייתא דהתם יודעין שניהם בדבר ומתכוין ישראל ליטול רבית הבא מכיסו של ישראל ונראה מתוך דבריו שרוצה לומר הבו דלא לוסיף עלה וסברא טובה היא כיון שאינו אלא חומרא בעלמא כמו שמצינו החומרא בגמרא נאסור ולא נוסיף הילכך ללוה איכא איסורא ולא למלוה ודע כי הצרפתים בארצנו נהגו קולא ברבית ומקלו יגיד לו כי אמרו ר"ת אמר דאין שליחות לגוי אף לחומרא וגדולי ארצנו נהגו כמו שכתבתי לאסור בידיעת המלוה כי הלווים לא שמעו לאוסרים מרוב דחקם ואמר לי לבי מה שהתירו למלוה ליקח רבית היכא שלא ידעו מתחלה היינו טעמא שלא יניחו אם ימחו בידם ומוטב שיהא שוגג ואל יהא מזיד ועתה הנה מצאתי טעם להיתר היכי שלא ידע מתחלה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[עוד ילמדני ראובן שבא עם גוי לשמעון להלות לו על משכונו וכן עשה ואמר הגוי לשמעון תן המשכון לראובן למכור והוא יתן לך מעותיך ושוב נתן ראובן לשמעון הקרן והריוח בעבור הגוי מה חשש איסור יש בזה הואיל והישראל הלוה מעותיו לגוי אמנם אם ראובן עכב המעות בידו זמן גדול אחר מכירת המשכון ושמעון תובע ריוח עד שהביא מעותיו והגוי אינו רוצה ליתן יותר אלא עד שעת מכירה בענין שראובן צריך ליתן המותר אם שמעון יכול ליקחנו בהיתר כי אמר לגוי כשנתן המשכון לראובן דע כי אקח רבית עד שיבאו מעותי לידי אלא שראובן פשע וצריך ליתנם במקום הגוי ואם הוא אסור אם צריך ראובן לברר או לישבע מתי מכרו].

[תשובה איני רואה בכאן איסור תחילה וסוף כיון שהגוי היה בשעת הלואת המעות אין לו לשמעון עסק עם ראובן כלום ואם ראובן עכב בידו המעות של גוי יכוף את ראובן לפרוע רבית מן הגוי ואם הגוי יכוף את ראובן לפרוע הרבית בשביל מעותיו מאי נפקא ליה מיניה לשמעון בזה אין לו עסק עם ראובן כלל אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל].

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף