שו"ת הרא"ש/קה/ב

שו"ת הרא"ש ‏ קה ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל קה - סימן ב

ועוד ילמדנו ראובן שנתן חפץ לסרסור למכרו בארבעה זהובים והלך ומכרו בששה זהובים אם הוא חייב ליתן התוספת לו ומה הדין אם הסרסור אומר לו כשבא החפץ לידו הילך ד' זהובים עבור החפץ אם יכול ראובן לחזור בו אחרי שמשך הסרסור או נימא אדעתא דהכי לא נתנו לידו ונראה דהא בהא תליא ושוב מצאתי כתוב בשם הרשב"א בכתובות פרק אלמנה ניזונית (צ"ח) על ההוא מאן שם לך וז"ל כלומר מי מכרו לך לפי שהיא שלוחם למכור אבל לדידה מי מכרו ומכאן נראה שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו הבעלים למכרו לפי שהוא עושהו שליח להקנות הקרקע ללוקח אבל לעצמו איננו יכול לזכותו ולקנותו דאין אדם מקנה לעצמו שאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל וכן יראה מדברי רש"י שפירש מאן שם לך ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מן היתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכא דשמת לאחרים נפקא מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור ע"כ וכן פירשו התוספות מאן שם לך מי החזיקך באותן הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע של חברו אם לא מיד המקנה לו ע"כ ואם יכול לחזור בו נראה לדמותו להא דרבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה כו' או לא דמיא כיון שהזכיר לו בהדיא סכום המעות או נימא דילמא טעה המוכר וסבור שכך היה שוה ואדעתא דהכי נתנו לו ואי איכא לדמויי לההיא דהכל לבעל המעות וכ"ש הוא שאין כאן טעות והלוקח נתן דמי החפץ וכיון ליתנו לבעליו או נימא דחוק היה למעות וכיון ליתנו בפחות משוויו.

תשובה יראה לי שהתוספת הוא של ראובן שהרי לא הקנה ראובן החפץ לסרסור אלא בשליחותו מכרו לקונה ומיד כשקבל המעות זכה בהם ראובן כאלו באו לידו כי בשליחותו קבלם כדאיתא בהגוזל קמא (ק"ב) מחכו עלה במערבא לרבי יוחנן אליבא דרבי יהודה מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל המעות מתקיף לה רב שמואל בר רב סיטראי אי הכי חטין וחטין נמי מי הודיעו לבעל החטין שיקנה חטין לבעל המעות אמר רבי אבהו חטין וחטין כיון דבשליחותיה קעביד יד בעל הבית הוא הרי לך ראיה כיון שקבלם בשליחותו הקנה הקונה המעות לבעל החפץ ואין הסרסור יכול לעכב ומה שאמר לו למכרו בארבעה זהובים היה סבור שלא היה שוה יותר ואפילו היה יודע שהיה שוה יותר ומחמת דחקו צוה למכרו בזול מכל מקום לא כיון להקנות לסרסור אם ימכרנו ביותר ותבא עליו ברכה שעשה שליחותו בנאמנות ומכר ביותר סוף דבר אין לסרסור במותר כלום ויראה שהחפצים הנראים בבית הסרסור שהוא רגיל למכרם אינם בחזקת שלו למשכנם בחובו או במס כמו האשה שנושאת ונותנת בתוך הבית עליה להביא ראיה וכדברים העשוים להשאיל ולהשכיר והסרסור או בעל החפץ נאמנין בשבועתן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף