שו"ת הרא"ש/צט/ז

שו"ת הרא"ש ‏ צט ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל צט - סימן ז

שאלה ראובן היו לו בתים ודר בהם כל ימי חייו ואחר שמת נשאר שמעון דר בבתים ולאחר מיתת שמעון יצאו עליו בעלי חובים ובאו לירד בבתים בשביל שהיו בחזקת שמעון אחר כך נמצא שראובן אביו של שמעון נתן לבנותיו אלו הבתים במתנה גמורה מעכשיו ולאחר מיתה וקנו מידו והתנה בשטר המתנה שמי שתמות מן הבנות שתירש אחותה חלקה וגם התנה שלא יהיה רשות וזכות לבעלים שינשאו לאותן הבנות באותה מתנה ונשאו הבנות בחיי אביהם ויצאו עם בעליהן חוץ לעיר ולאחר פטירת ראובן נשארו הבתים בחזקת שמעון ודר בהם ולא נכנסו מעולם לרשות הבנות ואירע שבחיי שמעון יצא עליו שטר חוב ותבעו ממנו ועשו שומא והכרזה באלו הבתים (ס"א אלא שלא הודיע כן בבתים עתה טוענין) אלו בעלי החובות שיצאו עליו לאחר מותו כיון שהיו אלו הבתים בחזקת שמעון כמה שנים ולא באו הבנות לתבען עד עתה, יראה ששטר מתנה זו שטר אמנה היה והיה ביד ראובן ולא זכו בו הבנות מעולם ועוד מאחר שהורידו בית דין לאותו בעל חוב בקצת הבית בחיי שמעון ולא ערערו הבנות באותו זמן יראה שלא זכו הבנות מעולם באותו שטר ולא בבתים והבא מכח הבנות טוען כיון שהבנות לא היו בעיר ובעליהן לא היה להם רשות בהן לא היה גואל קרוב משמעון זה ולכך הניחו בידו הבתים ואי משום שהורידו בית דין בקצת מן הבתים לאותו בעל חוב ולא ערערו לא ידעו באותה ההורדה וכל שכן שלא נכנס אותו בעל חוב בבתים ולכך לא ערערו.

תשובה מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אחיהם דר בבית כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדווקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא והוא מוחזק בנכסים [והבא להוציא ממנו טענינן ליה כל מה דמצי למיטען כן לוקח נמי הוא מוחזק] וטענינן ליה אבל בעל חוב קיי"ל כרבא (פסחים ל’) מכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה ודאית ולא טענינן ליה וגם אין מחזיקין בנכסי אשת איש כאשר כתבת ואין לומר דהא דאין מחזיקין בנכסי אשת איש היינו משום דהיא סומכת על בעלה שאוכל הפירות וגם הוא יעשה מחאה לכל מי שיבא להחזיק בנכסיה אבל בנדון זה שנתן לה הקרקע על מנת שאין לבעלה רשות בו אם כן אין הבעל אוכל פירות כי עיקר תנאי זה לא הוצרך אלא שלא יאכל הבעל הפירות כי בלאו הכי לא היה זוכה הבעל בגוף דנכסי מלוג הן כל זמן שלא שמאתו בכתובתה ואם שמאתו בכתובתה אינו יכול למכור בלא האשה א"כ עיקר תנאי זה בשביל שלא יאכל הבעל הפירות וכיון שאינו אוכל הפירות לא סמכה עליה והיה לה למחות ומחזיקין בנכסיה הא ליתא דנהי דאינו אוכל הפירות מ"מ יש לו זכות בפירות שימכרם וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כמו נכסים שנפלו לה ממקום אחר הילכך כיון שיש לו זכות בהם שהוא אוכל פירי פירות וגם אם תמות יירשנה סמכה עליה ואינה מוחה ואין מחזיקין בנכסיה ואף על פי שלא הגיע השטר לידה לא גרעה בזה כחה כי כל שטרות שכותבין האידנא אינן שטרי קניה אלא לראיה בעלמא כי הקניה נגמרת על ידי הקנין הילכך אין צריך שיגיע השטר ליד הקונה הילכך נראה להעמיד הנכסים בחזקת הבנות על פי שטרן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף