שו"ת הרא"ש/עח/ב

שו"ת הרא"ש ‏ עח ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל עח - סימן ב

שאלה ראובן לוה משמעון מלוה בשטר ושעבד לו כל נכסיו שקנה ושעתיד לקנות מטלטלי אגב מקרקעי ואח"כ נתן כל נכסיו במתנה לאחר מקרוביו ולא הניח לעצמו לא קרקע ולא מטלטלין אלא הכל נתן לו והוא דר בבית קרובו ואוכל עמו על שולחן אחד אוכל ושותה בריוח ולובש בגדים נאים ואשתו ג"כ לובשת בגדים נאים ונותנת מתנות לקרובותיה ואומר שהכל נותן להם קרובם משלו והם לא נשאר להם אפילו פרוטה אחת והוא יושב בטל ואינו רוצה לעשות שום מלאכה ולא להתעסק בשום דבר מכל מה שהיה דרכו להתעסק קודם לכן לפי שיודע שמה שירויח שיתחייב להגבותו לבעל חובו ועוד שאשתו יושבת עמו בבית קרובו ומתעסק בפרקמטיא ואמר הלוה שאין לו ולא לאשתו בפרקמטיא זו אלא הכל של קרובו בעל הבית וכשיבא בעל החוב לתבוע נשבע בעל הבית שהכל שלו ונראה הרבה שכל זה הוא עושה ברמאות ואינה אלא הברחה מפני חובות שעליו או מפני המס ומאחר שמצא דרך לאכול ולשתות ויש לו כל צרכיו בריוח מנכסים שהרויח וממה שהרויח לו בהם קרובו אינו צריך להשתדל ולטרוח לפי שקרובו נאמן לו שאע"פ שנתן לו הכל במתנה מוחלטת בלי תנאי ושיור כדי שיוכל לישבע שאין לו כלום במה שיפרע לבעלי חובותיו שהוא יתן לו כל צרכיו מנכסיו אלו ומהריוח שהרויח בהם ובא המלוה לבית דין ובקש מהם להשביע את הלוה כפי תקנת הגאונים בענין פריעת בעל חוב ולגלגל עליו שכל מתנה שנתן אחר שחב לו שיודה אם היתה בה קנוניא או רמאות בשביל חובו או בשביל דבר אחר ועוד שאם יש יכולת בידו ליטול מנכסים אלו שהבריח להגבותו חובו שיטול ויגבנו בין ברצון מקבל המתנה ובין שלא ברצונו באיזה צד שיוכל להוציא מרשות מקבל מתנה מנכסים אלו בין מן המטלטלין והמעות עצמן שנתן לו בין מכל מה שקנה בהן או בדמיהם מקבל מתנה או בא לידו מחמתן או מה שהרויח בהן מקבל מתנה או שלוחו שלא יהא הוא הולך ועושה סחורה בפרתו של חברו של זה ואומר המלוה שמן הדין יש לו ללוה לישבע שבועה זו לפי שאם היו המטלטלין עצמן ידועים בעדים היה גובה מהן כדין קרקעות שקנויין היו לו אגב קרקע ולא איברו סהדי אלא לשקרי ועכשיו שאינם ידועים למלוה והם ידועים ללוה ושהם מנכסים שנשתעבדו לו אגב קרקע יש לו לפרעו מהם ובהכרח יש לו להשתדל בכל יכלתו לפרעו שפריעת בעל חוב מצוה ובקש עוד המלוה מבית דין להשביע ללוה שיגבנו חובו מכל מה שיבא לידו מכאן ולהבא וממה שירויח מאיזה צד שיהיה כפי תקנת הגאונים ואומר שיש להשביעו בכלל שבועה זו שישתדל במלאכה הרגיל בה או בפרקמטיא או ברבית שהיה (דרבנן) [דרכו] להתעסק בו קודם לכן ושלא יהא יושב בטל אלא יעסוק כדרכו בלי רמאות ויגבנו הכל בחובו חוץ ממה שיפסקו בית דין להוצאתו לעצמו לבדו ולא לאשתו ובניו ואם אמר איני מוצא מעות להתעסק בהם במלאכתי שאני הייתי רגיל להלוות ברבית ואמר לו המלוה אני אמציא לך מעות או בא ועשה עמי בחובך במלאכה זו עצמה ואתן לך שכר הראוי לך אומר שיש לכופו ולהכריחו להתעסק ונותן טעם לדבריו ואמר כיון שפריעת בעל חוב מצוה והרי הוא בריא ויכול להתעסק ולהרויח כדרכו ולפרוע חובו אם אינו רוצה לעשות מצוה הא אמרינן מכין אותו עד שתצא נפשו ועוד שיש להכריחו ללוה זה יותר משאר בעלי חובות שהרי עשה שלא כהוגן כשהבריח נכסיו ודומה לתולה מעותיו בנכרי דאמרינן ביה הוא עשה שלא כהוגן כשהבריח נכסיו לפיכך עשו לו שלא כהוגן והכריחוהו חכמים למכור ולפרוע שלא כדין שאר בעלי חובות וגם כן יש להכריח ללוה זה לפרוע יותר משאר בני אדם ועוד אומר המלוה שלפי שנתחייב לי בשטר שכתוב בו שחייב לי עצמו וממונו חיוב גמור ונתן לי רשות לגבות ממנו כפי תנאו בשטר ועוד כתוב בשטר זה אחר החיוב שחייב עצמו שהוא נתן לי רשות לגבות ממנו כפי יכלתו בין מן הדין בין שלא מן הדין ולפיכך אם אמרתי לו בא ועשה עמי בחובך הדין עמי וחייב הוא לעשות עמי אפילו נאמר שאינו מן הדין כשאר בעלי חובות נדון זה חייב לעשות שבכלל תנאים אלו שהתנה על עצמו הוא כל זה ומה שאמרו חז"ל (ב"ק קט"ז) כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים הני מילי בשביל שיכול לומר לבעל הבית הרי מעותיך בידך ואפילו שקבלתי לעשות עמך כל היום אין גופי משועבד לך ואיני רוצה לעשות עמך יותר שלא נטלתי ממך כלום אבל זה שנטל מעותי והלך ורוצה לישב בטל ולאכול את שלי ברמאות יותר נכון כי עבד לוה לאיש מלוה והכי קאמר ליה רב ששת לרב יוסף בר חמא שפיר עבדת דלא שוית נפשך עבד לוה לאיש מלוה לפי שלא רצה לקבל המעות במלוה הרי זה שייך בכל מלוה כ"ש בזה הנדון דאין לך איניש דלא מעלי יותר ממנו ומן הדין הוא להשתעבד בו כההיא דרב שעורם ( ב"מ ע"ג) דנקיט אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא ועוד ההיא דשוליא דנגרי שאמר לו בא ועשה עמי בחובך שהיה עומד ודמעות נוטפות מעל עיניו אם היה יכול לומר איני רוצה לעשות עמך למה היה עומד ובוכה אלא ודאי בהכרח היה בין מן הדין משום עבד לוה בין מפני שהתנו לעשות עמו והיה מוכרח לעשות עמו מפני ששעבד עצמו לכך ואין לך תנאי גדול מתנאי הכתוב בשטר זה ועוד מההיא דאמרינן פרק איזהו נשך (ע"ג) מאן דיהיב אכרגא משתעבד במאן דלא יהיב אכרגא דדינא דמלכותא דינא גם כן נמי מי שחייב גופו בשטר והתנה ממנו בכח באיזה דין שירצה והרי דין המלך שהמתנה על עצמו להשתעבד יש לו להשתעבד בו והביא ראיה מתשובה לגאון שהורה שחייב אדם להשכיר עצמו כדי לזון את אשתו משום תנאי שהתנה בכתובתה ובעל ספר המצות במנין פ"א במצות לא תעשה כתב רבי אליהו אומר שחייב אדם להשכיר את עצמו כדי לפרנס את אשתו כמו שכתוב בשטר הכתובה ואנא אפלח ואוקיר ואיזון הרי שנתחייב בכך מפני התנאי שהתנה על עצמו גם כן לוה זה שהתנה מה שכתוב בשטר חייב כפי תנאו והלוה אומר אין לי כלום ואיני רוצה להשכיר ולהתעסק בשום מלאכה אלה דברי בעלי דינין וראיות שהביאו לפני הדיינים ומקצת התלמידים רואים שהדין עם המלוה ומקצתן חולקים יורינו מורנו עם מי הדין ויגדיל חסדו עמנו להורות דרך האמת בכל אחת מהראיות האלו ושכרו כפול מן השמים.

תשובה כיון ששעבד ראובן לשמעון כל נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי דין הוא שיגבה שמעון את חובו מטלטלי שמכר ראובן או נתנם לאחר כמו שהיה גובה מקרקעי אם מכרם או נתנם כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"ד) גבי מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו עליו ופריך גמרא ונחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה דאמר רבה אי אקני לו מטלטלי אגב מקרקעי גובה מקרקעי וגובה מטלטלי אלא שנהגו בארץ הזאת וכן בשאר מקומות מפני תקנת השוק דאין בעל חוב גובה מטלטלים שמכר לו או שנתן אעפ"י ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי ובנדון זה שנתן כל נכסיו לאחד מקרוביו מקרקעי ומטלטלי ולא שייר לעצמו כדי פרנסתו לא שייך תקנת השוק דודאי אמדינן דעתו שלהבריח מבעלי חובות עשה דחזקה אין אדם נותן ממונו לאחר וימות ברעב אלא ודאי קנוניא ורמאות יש בדבר מידי דהוא אשכיב מרע שנתן כל ממונו לאחר אפי' בקנין אם עמד מחוליו המתנה בטלה דאמדינן דעתיה דאדעתא שאם ימות נתן המתנה דחזקה אין אדם נותן נכסיו וימות ברעב הילכך לא שייך הכא תקנת השוק אלא גובה שמעון את חובו מן המתנה שנתן ראובן לקרובו בין מטלטלי בין מקרקעי וכיון שידוע שנתן ראובן לקרובו כל נכסיו הרי ממה נפשך ישנו לשעבודו של שמעון ביד מקבל המתנה אלא שאין ידוע כמה הילכך ישבע מקבל המתנה על דעת בית דין בלא ערמה ומרמה כמה קיבל מתנה מראובן ויגבו לו בית דין את שמעון לחובו מכל מה שקבל מראובן הן מקרקעי הן מטלטלי אבל אם הרויח כלום בסחורה או ברבית באותה מתנה אין בית דין גובין לו מהריוח דלא שייך הכא כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה דעדיין לא זכה בהן כל זמן שלא הגבו לו בית דין דאפילו מקרקעי המשועבדים למלוה אם אכל לוקח או מקבל מתנה את הפירות כמה שנים בעל חוב בא וגובה את הקרקע כמו שהיא ואינו מוציא מידן את הפירות שאכלו וראובן ישבע שאין לו כסף ושוה כסף יתר על הסידור שמסדרין לבעל חוב ויכלול באותה שבועה שאם יזדמן לידו שום ממון במציאה או במתנה או באיזה צד ריוח שיהיה שיפרע לשמעון ואם ירצה ראובן יזהירנו באותה שבועה באיזה זמן שירצה וגם יכלול באותה שבועה אם נתן במתנה וכמה נתן ויגבו בית דין לשמעון את חובו מאותה המתנה כאשר כתבתי למעלה

ומה שטוען שמעון שיעשה מלאכה כדי לפרוע את חובו אין בית דין כופין אותו לכך שלא אמרה תורה אלא והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט ואפילו שליח בית דין דאמר שמואל בפרק המקבל (קי"ג) מנתח נתוחי אין משכוני לא כל שכן שלא ישלחו בית דין יד בגופו לכופו להשתעבד ולפרוע חובו וכן כתב רבינו תם בתשובה כי היכי דדרשינן (קדושין י"ח) בגנבו ולא בזממו ולא בכפלו הכי נמי דדרשינן ולא בפרעון חובו ולא במזונות אשתו והמשכיר עצמו נקרא מכירה כדאמרינן בפרק הזהב (נ"ו) שכירות דיומא כמכירה דמיא והויא מכירה ועבד עברי הנמכר לשש קרייה רחמנא שכיר (קדושין ד’).

ומה שהיה אומר רבינו אליהו שחייב אדם להשכיר עצמו ולפרנס אשתו רבינו תם נחלק עליו והביא ראיות מפרק אעפ"י ומפרק נערה שנתפתתה ואין לי להאריך ואפשר שרבינו אליהו היה מודה בשאר בעל חוב שאין מחייבים אותו להשתעבד ולפרוע אלא דוקא במזונות אשתו ומספר כתובתה נלמד דכתיב בה ואנא אפלח ואוקיר ואפרנס כי היכי דדרשינן בפרק המקבל (ק"ד) כמה דרשות מלשון כתובה ומההיא דפרק הנזקין (נ"ח) בא ועשה עמי בחובך אין לי להביא ראיה כי חכמים דרשו עליו ועשקו גבר וביתו הכל היה עושק מה שעשה לאיש ולאשה ותא חזי מה סליק בהו ועליו אמרו ובאותה שעה נחתם גזר דינם של ישראל לכן איני רואה להתיר לכופו להשתעבד כלל נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

[שאלה ראובן ואשתו נתנו כל נכסיהם לבן קטן והחזיקו אותו חזקה גמורה בכל הנכסים ואחר כך נתן להם הבן רשות לדור בהן ולתקן אותם ולהוציא עליהם כל מה שהוא צריך לפרוע המס עליהם בעבורו ולאחר המתנה משכנו ראובן ואשתו הבתים לשמעון בעוד הבן קטן ובא שמעון לבקש הבתים כשגדל הבן ותבע לראובן ואשתו בבית דין ואמר שלא היו יכולין אביו ואמו למשכן שלו ועוד לא יצאו הבתים מחזקתו כי הוא דר בהם ושמעון אומר ששטר המתנה שטר הברחה הוא כדי שילוה אחר כך עליהם ויפסידו המלוים והראיה שראובן עומד בבתים ופורע מס עליהם והבן טוען שאינו אלא מתנה גמורה ומה שאביו פורע המס עליהם היינו שכך התנה עמו].

[תשובה הדין עם שמעון והשטר אינו כלום שטר אמנה וגזל הוא כמו שמוכיח הדבר שאחר כך משכנו הבתים לאחר ולדבריהם רשעים וגזלנים הם האיש ואשתו שלקחו ממון שמעון ומשכנו מה שלא היה שלהם וכבר כתבתי תשובה גדולה על ענין כזה לכן חייבים בית דין לנדות את ראובן עד שיביא השטר לפני בית דין ויקרעוהו בית דין נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] ועוד ילמדנו רבינו ראובן נתן עסק לשמעון ונתעסק בו במלאכת הבגדים בחנות ולא עשו ביניהם שטר וזה יש לו כמו עשר שנים ובתוך זמן זה קנה שמעון קרקע (בשביל) [בשם] בתו הקטנה וקנה לאשתו בגדים ותכשיטין בהרבה מעות ובאו עתה לחשבון העסק ראובן ושמעון אלו ועשו ביניהם שכל מה שיחשבו שני ברורים מבעלי מלאכת הבגדים שיהיה מוחזק על שניהם ושיתחייב שמעון זה לעשות בו שטר חוב על עצמו לשר העיר ובאו לחשבון ועלה אצל שמעון זה ממעות העסק עשרת אלפים זהובים ממטבע זה ויותר ונתחייב שמעון לעשות בהם שטר לשר העיר ועשאו ועתה תפסו השר לשמעון זה והוא בתפיסה מהיום ו' חדשים ויותר ועתה באנו לשאול לפני מורי בענין זה אם נוכל להוריד לראובן זה בקרקע שקנה שמעון זה בשם בתו הקטנה בתוך זמן השותפות כיון שלא הוחזק עליו העסק בשטר קודם לקניית הקרקע ויותר טוען ראובן שיש לו עדים או הוכחה גדולה שטר ממון קניית הקרקע הזו היה מן העסק של חנות וכן אם יוכל להוציא מיד האשה בגדים ותכשיטין וחלי זהב וכסף שעשה לה אחר קבלת העסק ואם יטעון שמעון ממון היה לי קודם קבלת העסק וממנו קניתי הבגדים והקרקע והתכשיטין אם תועיל זאת הטענה ויותר שגוי אחד מוציא שטר חוב על שמעון בסכום ידוע ואמר שאם יוציא ראובן הקרקע מתחת יד בת שמעון בזה שטר אחרון של שותפות שהוא יוציאנו מתחת ידו ויראה שהיא עלילה משמעון כדי להעמיד הקרקע ביד בתו ואם יש יכולת ביד בית דין לעשות שום ענין מאלו רוצה לומר מכירת הקרקע של בת או של הבגדים והתכשיטין בכח השטר שהוא על שם השר כיון שאנן סהדי שהוא ממון והשר מודה בזה או מה יהיה דרך היושר וקו הדין לעשות ברמאות כאלו שנעשו משני הצדדין זה שהבריח וזה שעשה שטר בשם גוי וכתבה ונחכה לתשובת רבינו להעמיד דבר על מכונו.

תשובה ומה ששאלת ראובן נתן עסק לשמעון בלא שטר ונתעסק בו כמו עשר שנים ובתוך אותו זמן קנה שמעון קרקע בשם בתו הקטנה וקנה לאשתו בגדים ותכשיטין בהרבה מעות ואחר כך נתפשרו ביניהם בענין העסק ונתחייב שמעון עשרת אלפים בשטר ושאלת אם יש לגבות בשטר זה מקרקע שקנה שמעון זה בשם בתו קטנה בתוך זמן השותפות כיון שלא הוחזק עליו העסק קודם לקניית הקרקע וכן אם יוכל להוציא מן האשה בגדים ותכשיטין וחלי זהב וכסף שעשה לה אחר קבלת העסק.

כבר בא לפני דין מאחד שכתב כל נכסיו לבנו קטן ולאחר ימים יצאו עליו שטרי חוב ובאו לגבות מנכסיו והוציא שטר של בנו ובטלתי השטר של בנו והורדתי בעלי חוביו לנכסיו והארכתי בראיות הרבה ובאשביליא תמצא דברי אלה והפקעתי כל תחבולה והברחה שיעשה אדם בנכסיו כדי שיאכל ממון אחרים ולא ימצאו מה לפרוע וכן בנדון זה תוכל לידע אם היה שמעון אמוד בממון לקנות קרקע ובגדים כאלו ואף אם היה עשיר למה קנה קרקע בשם בתו הקטנה ועוד מוכיח השטר של גוי המוקדם שכל מעשיו תחבולה והקו הישר שבנדון זה הוא שיגבו לראובן בכח השטר שעשה שמעון לשר כל מה שיוכלו הן מקרקע שקנה בשם בתו הן מבגדים ותכשיטין שקנה לאשתו אם יראה לדייני העיר שלא היה שמעון קונה חפצים כאלו לאשתו לולי העסק שהיה תחת ידו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף