שו"ת הרא"ש/עז/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת הרא"שTriangleArrow-Left.png עז TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת הרא"ש כלל עז - סימן ד

ילמדנו רבינו במקומנו בכאן בקרטבא רגילין להוציא שטרי חובות זה על זה אפילו מזמן לזמן אפילו מזמן רחוק יותר על שני שמטה ולא היו מרגישין בדבר לא הלוה ולא המלוה וכן הדיין לא היה חושש ובשטרות עצמן אין כתוב בהם מענין השמטה כלום לא שישמיט ולא שלא ישמיט אלא שכתוב בשטר שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים הדתיים בין בדברים שאינם דתיים ויתכן שסמכו על זה כאלו היה כתוב בשטר על מנת שלא תשמיטנו שביעית ומקרוב עתה נתחדש בכאן דבר אחר שהוציאו יורשין על יורשין ועל לקוחות שטרות ישנים מהם של שבעים שנה ומהם מחמשים שנה ארוכים ונתקשה לי הדבר הרבה מאד להוריד לנכסי לקוחות או לנכסי יורשין בשטרות אלו לפי שמצאתי לגדולי המורים האחרונים סברא שהיא כנגד זה הענין.

וזה נוסח תשובה שמצאתי להרמב"ם ז"ל שאלה על השמטה אם נוהגת ואם דנין בה על היתומים כשאר בני אדם ומתי היתה.

תשובה דנין בה וכל דיין שאינו דן בזה בזמן הזה אחר שיודע בה אינו ירא שמים וגוזל את העניים ואין השביעית מפקעת כח היורשים ואפילו הם גדולים ושנת אתק"ז לשטרות היתה שמטה.

ותשובה אחרת להרמב"ן ז"ל מה ששאלת למאן דדאין שמטת כספים אם המלוה חייב להחזיר שטר חובו ללוה.

תשובה שביעית משמטת המלוה ומפקעת שעבודה לגמרי ואפילו בא המלוה לעבור על דברי תורה ולתבוע חובו לאחר שביעית הלוה פטור הילכך אין המלוה יכול לעכב השטר כמו שרמזנו למעלה בתשובה אחרת שכל שטר שנפרע או נמחל שעבודו אז גופו של נייר של לוה הוא וכאן נמי כן הדין.

ובתשובת ה"ר שלמה בן אדרת מצאתי מקום שנהגו אין כותבין לא מעלה ולא מוריד ולא היא דמנהג בטעות היה.

ותשובות מורינו שיחיה מצאתי מזה הענין לעיל כלל ע"ז ב’ כלל ס"ד ד’

שאלה אם שמטת כספים נוהגת בזמן הזה יראה לי שנוהגת בזמן הזה כדאיתא בגיטין וכו' ובסוף זאת השאלה כתוב וכיון דכתבינן האידנא פרוזבול נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' ואני חוכך בדבר כיון שכתבת מורי שיחיה כזו התשובה וה"ה גדולי דור ודור וכן כתוב בתוספות שרבינו יעקב כתב פרוזבול בזמננו עתה שאין גדול בעיר התביעה ושנתאמת אצלנו שלא הלך המלוה והלוה מעולם למקום גדול או גדולים הראויים לכתיבת פרוזבול אם בטענה זו של פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה ואנן סהדי שלא היו דברים מעולם שלא כתב ושלא ידע מהו ויהיה דרך לבעלי הטענות לחזק ידם ולאמצם לעבור אשר לא כדת ומידי הוא טעמא אלא דאמרינן דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ודאי הוא זה שיש עמי הארץ שמניחין ההיתר ואוכלין האיסור ואפילו בלא הנאה כל שכן בהפסד ממון סוף דבר הכל הולך אל מקום אחד להכרעת מורינו איזה הדרך יחלק אור בין לדין שמטה בזמן הזה במקום שנהגו שלא לכתבה בשטרותיהן בין לענין טענת פרוזבול היה לי ואבד אם נאמינהו ומקום שאין גדולים ואם יראה למורינו להאמין ולטעון בעל השטר החרימו על מי שטוען שהיה לו פרוזבול ולא היה אם טענתו טענה.

תשובה יקבל החכם רבי יעקב אלפסי את תשובתו על אשר שאלת שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות שעברו עליהם ששים ושבעים שנה ובית דין מגבין בהם אותם ואין חוששין לשמטת כספים מאי הרגלים הוי יודע שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת וצוחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות מנהגן ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין הולכין אחריו כל זמן שאין טעם למנהג ואמרו לי כי הרבה יפוי לשונות רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטת ודקדקתי בשטרותיהם ולא מצאתי תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה כי חכמים דקדקו בזה ואמרו על מנת שלא תשמיטנו שביעית אין תנאי זה מועיל דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דאי אפשר לו להתנות שלא תהא שביעית משמטת והתורה אמרה שתשמט שביעית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו וכו' אלא אם כן אמר שלא תשמיטנו בשביעית דתנאי זה אגברא קאי ומועיל ותנאי זה (ותנאי) לא מצאתי מפורש בשטרות ומה שכתבת שכתוב בשטרותיהם שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים דתיים בין בדברים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה לעבור על מה שכתוב בתורה ואפשר שסמכו מתחלה על זה שרוצים לומר שיש בכלל תנאי זה על מנת שלא תשמיטנו בשביעית דהיינו נמי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא דקיי"ל כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים והיינו בדרכים שאינם דתיים שהוא מתנה שיגבה חובו בדבר שאינה דת דהיינו כשעברה עליו שביעית ובדבר שבממון תנאו קיים אלא שאין לבי מסכים יפה לדבר זה כיון שאין מפורש שלא תשמיטנה בשביעית הילכך מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא מניחם לדון כמנהגם ומה שכתבת אם יש לקבל דברי מי שאומר פרוזבול היה לי ואבד אמת הוא שכתבו רבותי ז"ל שהאומר פרוזבול היה לי ואבד שהוא נאמן בלא שבועה משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול [וגם אין איסור שביעית לשמוט כספים ידוע להמון העם ולא מחזקו ליה באיסור להיות חרד בדבר ולכתוב פרוזבול] וכשהיה בא אחד לפני והיה טוען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואל לו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה אדם בפני באשכנז בטענה זו דדל מהכא טענת שביעית מיום באי הנה קראתי תגר על אלו השטרות הישנים שמוציאים בארץ הזאת כי אני חושש להם לרמאות דלמה ישהה אדם שטרו ימים רבים כאלה ואולי פרוע הוא או שטר אמנה או הברחה וכשבאין לפני אני חוקר ודורש על השהייה אם יאמר התובע סברא ואמתלא על השהייה שהיא מקובלת לי אני משתדל לדונו ואם לאו אני אומר איני פוסל שטרך ואיני משתדל לדונו כי נראה לי דין מרומה והדיין מוזהר שלא לדון דין מרומה כדאיתא בשבועות (ל’) לך בני אצל דיין אחר.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >
מעבר לתחילת הדף